הכדורגל הנורבגי ידע שיש בידיו משהו מיוחד. אין הסבר אחר לעובדה שבגיל 18, החלוצה הפותחת של נבחרת נורבגיה, שהדהימה את דרכה לגמר יורו 2013, הייתה אדה הגרברג. היא שיחקה את כל תשעים הדקות ואף כבשה שער שיוויון קריטי רבע שעה לסיום המשחק. בנוסף לשני פנדלים שנעצרו על ידי נאדין אנגרר, המשחק היה חוויה מתסכלת עבור הנבחרת הנורבגית, שהפסידה 1:0 לאימפריית הספורט השוויונית ביותר בעולם – כי ללא הבדל ענף, גיל או מגדר, גרמניה תמיד תהיה מועמדת לתואר.
Wahhhhhh STOP THATTT🔥🔥🔥@AdaStolsmo @OL pic.twitter.com/c7oqXwXtLV
— Liv Cooke (@LivCookefs) June 7, 2018
עבור הגרברג, זה היה רק רגע הפריצה. הקריירה שלה נסקה משם לגבהים שאף אדם נורבגי שעסק במקצוע לא הגיע אליהם מעולם. שנה בלבד לאחר סיום היורו עזבה הגרברג את טורבינה פוטסדאם, קבוצת צמרת בבונדסליגה הגרמנית, עבור אימפריית כדורגל הנשים ושם מוכר גם בכדורגל הגברים – אולמפיק ליון. אם עצם היותה החלוצה המרכזית של נבחרת נורבגיה בגמר היורו לא הספיק כדי להוכיח זאת, אולי קנייתה של החלוצה בת ה-19 באותם ימים על ידי אלופת צרפת בשמונה השנים שקדמו לכך הייתה ההוכחה החד משמעית – אדה הגרברג היא שחקנית מיוחדת לא רק בקנה מידה נורבגי, אלא בקנה מידה עולמי.
היא לא הייתה צריכה עונת התאקלמות או ימי חסד מכל סוג שהוא. כבר בעונתה הראשונה בליון הפכה הגרברג למוקד ההתקפי של האימפריה הצרפתית, וכבשה 34 שערים ב-32 משחקים בכל המסגרות. היא המשיכה לשמור על מאזן של יותר משער למשחק גם בהמשך תקופתה בליון, ולמעשה גם היא עדיין לא השלימה עונה בלי לזכות באליפות צרפת ולגבור בכל שנה מחדש על פ.ס.ז' החזקה בפני עצמה (שם משחקת אחותה, אנדרין). הרצף של ליון עומד כרגע על 12 אליפויות צרפת, ונכון להיום שיחקה הגרברג 149 פעמים במדי ליון, וכבשה 181 שערים.
ב-24 במאי שעבר, הובילה הנורבגית את ליון לניצחון 4:1 בהארכה על וולפסבורג. היא בישלה את השער שהתחיל את המהפך וכבשה את הרביעי שסגר עניין. זה היה השער היה ה-15 של הגרברג באותה עונה במפעל – שיא כל הזמנים. בדיוק כמו זה של כריסטיאנו רונאלדו – וכמו שעשה רונאלדו יומיים לאחר מכן, השלימה ליון של הגרברג זכייה שלישית רצופה באליפות אירופה.
לא סתם קבוצת הנשים של ליון הגיעה לגבהים האלה. לא סתם שבע מתוך 15 המועמדות לזכייה בכדור הזהב 2018 היו שחקניות ליוןץ כפי שכתבה בעצמה אדה ב-The Players Tribune, הכל מתחיל ונגמר בכבוד. היחס השווה של ז'אן מישל אולאס לקבוצת הנשים של המועדון הוא חיוני להצלחה של הקבוצה הזו. השחקניות מקבלות אותם תנאים ואותו יחס כמו השחקנים, שהם קולגות לכל דבר ולא קבוצה נפרדת. מעט מאוד התאחדויות ומועדוני כדורגל גדולים בעולם משקיעים בקבוצות הנשים שלהם כמו שליון עושה, וזו תוצאה של מאפייני חברה שאין צורך להרחיב עליהם כאן.
הגרברג יודעת בדיוק כמה מזל יש לה, שהיא נמצאת במועדון כזה. כי את הצד השני של תקרת הזכוכית היא מכירה טוב מאוד. למעשה, אותו צד שני הוא זה שישאיר את השחקנית הטובה בעולם מחוץ למונדיאל בקיץ הקרוב.
נבחרת נורבגיה לא הצליחה לשחזר את ההצלחה מ-2013. במונדיאל 2015 הופתעו הנורבגיות מול נבחרת אנגליה בשמינית הגמר, וההתרסקות האמיתית הגיעה ביורו 2017, אז הודחה נורבגיה בשלב הבתים מבלי לכבוש אף לא פעם אחת. שתי האחיות הגרברג עזבו את הנבחרת זמן קצר לאחר מכן, ואת הסיבות לכך הן לא שמרו לעצמן.
יחס שלא מסתכם באי שוויון אלא מתקרב יותר לזלזול והשפלה כלפי כדורגל הנשים הוא לא נדיר ברחבי העולם – בין אם כספית או מבחינת שוויון הזדמנויות, הקמת קבוצות וכל היוצא בזה. הגרברג, שביחד עם אחותה גדלה על ערכים של שוויון וכבוד לכולם – שתיהן שיחקו בקבוצות הבנים של הכפר הקטן בו גדלו, מה שלא הרים אף גבה – לא הייתה מוכנה להיות חלק מהתאחדות שנופלת לבור הזה. "כדורגל הוא הענף הפופולרי ביותר לבנות בנורבגיה. זה היה כך שנים" אמרה הגרברג ל'גרדיאן', "יש לנורבגיה היסטוריה עשירה בכדורגל הנשים. אבל הפסקנו לדבר על פיתוח ועכשיו מדינות אחרות עקפו אותנו".
כמובן, זה לא מובן מאליו לוותר על טורניר כל כך גדול. הרי למרות הכל, העולם הרבה יותר פתוח לכדורגל נשים מאשר היה אפילו לפני עשר שנים, וזו הזדמנות מצויינת עבור הגרברג להגדיל את עצמה עוד יותר ככוכבת, כדמות נשית מעוררת השראה. להגשים עוד חלומות. אך הערכים שלה אמרו לה שלוותר על הטורניר זה הדבר הנכון לעשות. היא לא מתכוונת להיות במקום שלא תומך בה ובמיוחד במקום שלא תומך בחברותיה למקצוע, בנשים שעוברות את אותם קשיים ומקריבות את אותם דברים כמו מקביליהן מכדורגל הגברים. בכל זאת, זה גם לא ממש מובן מאליו לקבל יחס נחות בהרבה מאנשים אחרים שעושים את אותו הדבר, רק בגלל הבדלי מגדר.
במקום זה, מעדיפה הגרברג לקדם את עצמה דרך המסגרת שמוכנה להשקיע ולקדם אותה. לאחר סיום העונה שעברה חתמה הגרברג על חוזה לשלוש שנים נוספות בליון, אורך חסר תקדים לכדורגל הנשים. היא כבר מכירה מקרוב את היחס הלפעמים מבזה לא רק של מקבלי ההחלטות, אלא גם של החברה כולה לכדורגל הנשים ולנשים ככלל. ההתנהלות של ליון בתחום הזה היא מבורכת, והגרברג היא אחת מהנשים שפועלות במטרה סופית שהיחס הזה יתרחב למקומות אחרים. אך תקריות שהיא עצמה עברה, כמו הקונפליקט עם ההתאחדות הנורבגית והשאלה הכביכול תמימה בטקס כדור הזהב, מזכירות לה ולכולנו שהדרך לשם עוד ארוכה.
