לאחר שצפיתי ב-Monday Night Raw הלילה במשך שלוש שעות רצופות, אני באמת לא רוצה להישמע יותר מידי נרקיסיסטי, אך הפעם אני ארשה לעצמי ליפול – אני באמת סבור שמגיעה לי מדלייה, או לפחות אות כבוד מינימלי. תכנית הדגל של ה-WWE, הארגון המוביל בעולם להיאבקות בידורית, שלימים הייתה הדבר שכל אחד היה מחכה לו, שמעריצים ישראלים היו נשארים ערים כל הלילה בשבילה, הפכה לבדיחה אחת גדולה, והמשבר של הארגון מול הקהל מחריף.
התכנית הלילה פשוט הייתה רעה. והבעיה הכי גדולה שלה הייתה אובדן זהות חמור – המטרה בכל העניין של היאבקות בידורית היא קודם כל הקרבות עצמם, איך הם משרתים את הסיפור שאתה רוצה לספר, ורק לאחר מכן משלבים את ה-Segments, על מנת להחריף את הסיפור, להוסיף את הטוויסט שיהפוך אותו לקולח, מעניין, שיכניס את הקהל לדרייב מטורף של רסלינג איכותי. והערב, מלבד הקרב הראשון של הערב, אף אחד מהקרבות לא עברו עשר דקות. איפה הרסלינג פה?
שלא לדבר עוד על מה שהחליף אותו. סגמנטים לא מעניינים, משעממים, על גבול המזלזלים באינטיליגנציה של הצופה. דברים שאולי מתאימים לאיזו Cartoon שה-WWE רוצה לשלב עבור המנויים שלהם. לא בתכנית הדגל, לא במשך שעתיים מהזמן שלנו, לא לזלזל בנו ולחשוב שנקבל כל דבר שהארגון יביא לנו. והערב, הוא פשוט זילזל בנו. מלבד סת' רולינס ודין אמברוז, שפשוט הפכו לסיבה היחידה לצפות בתכנית, אף אחד מהדברים שהתכנית מנסה לספר לא היו מעניינים.
מפה כבר אין לי הרבה מה לומר. זה באמת השלב שבו אני ממשיך רק בשביל הסיקור. וכואב לי לבצע אותו, באמת. לא נעים לי אישית לסקר עבורכם משהו שפשוט מזלזל בכולנו. ראו הפכה ל-Cartoon אחד מהלך, ולא אחד טוב, אלא אחד עצל, אחד שלא משקיע איפה שצריך. וגם אם כן, זה לא מספק. ה-WWE סיפקו לנו תכנית טייקאובר מבריקה ביום שבת, בין הטובות שאפשר לראות, ההבדלים ברמות פשוט אסטרונומים. אבל כן, גם את זה אנחנו צריכים לראות.
בארון קורבין, בובי לאשלי ודרו מקינטייר נגד אליאס, פין באלור ובראון סטרואומן הסתיים ללא הכרעה (2/10):
יש לי כמה בעיות גדולות עם הקרב הזה. הוא לא התחיל רע מראש, שלא תבינו אותי לא נכון, ובכל זאת, שמונה דקות של רסלינג טוב, מהיר וססגוני מול 22 דקות של שעמום טוטאלי, חוסר ברגעים מרגשים ואי רצון שלם שניכר כאן לבצע משהו מיוחד? כל המעורבים כאן (מלבד קורבין שלו אין תקווה) יכולים בקלות לספק קלאסיקה אמיתית עם פרק זמן של חצי שעה. הפעם, זה לא קרה. ועוד ללא הכרעה? מיותר מאוד ומעיק מאוד, דרך לא טובה לפתוח את התכנית.
סת' רולינס רוצה את דין אמברוז:
האלוף הבין יבשתי הוא כנראה הדבר הכי טוב בראו כרגע (לא שיש לו אלטרנטיבות על חשבונו, אבל עדיין) והפעם היה לו פרומו לא טוב כל כך. שלא תבינו אותי לא נכון, אני ממש לא בא אפילו לא בטענה אחת כלפי רולינס, הוא עובד עם מה שיש לו. אפילו דין אמברוז לא אשם במצב הזה. התסריטים הרדודים שכותבים להם, זו הבעיה. במקום לתאר סיפור מרתק – השתמשו בלוקמיה של רומן ריינס בתור כלי לפתח את הסיפור. תמוה מאוד.
טמינה ונאיה ג'קס ניצחו את סאשה בנקס וביילי (1/10):
אני מבין שהמטרה כאן הייתה לנסות ולהפוך את טמינה ונאיה ג'קס למפלצות המאיימות ואת ביילי והחברה/אויבת שלה לאהובות הקהל הנחותות, אבל בשביל שסיפור כזה יעבוד, צריך לעשות אחד משני דברים מאוד מאוד פשוטים שה-WWE בעצמם הכניסו לספר – למחוץ את הפייבוריטים, או לתת להם לנצח. הפעם, קיבלנו קרב שהגיע לגבול של עשר דקות, ועדיין המפלצות ניצחו. וכן, אני לא מתחרט על זה שקראתי לנאיה ג'קס מפלצת, מספיק להסתכל על רזומה הפציעות העשיר שלה.
הלוצ'אדורס (דוראדו, קאליסטו ומטאליק) ניצחו את הרבייבל (כמה שיותר נמוך/10):
הקרב הזה היה Lucha House Party, מה שעבד פשוט מדהים ב-205. הפעם? השחזור המיינסטרימי שלקח בדיוק שתי דקות וחמישים שניות היה פשוט נוראי. משהו לא ברור לי כל כך בכל הסיטואציה הזו – איך בדיוק השלישייה שזוכים ליתרון לא הוגן מובהק בקרב הזה הם החבר'ה הטובים, בעוד שאלו שנלחמים מהשנייה שעלו אל הרוסטר הראשי בשביל צ'אנס בליגה של הגדולים, אליה הם באמת ראויים, הם הרעים בסיפור הזה? קרב נוראי שפשוט עושה להקיא על כל מי שהיה מעורב בו.
ומכאן זה רק מחמיר, למרות שזה נדמה שמכאן אי אפשר להחמיר אפילו יותר. החל מקרב של שתי דקות בין רונדה ראוזי למיקי ג'יימס בו האלופה השמידה את אגדת העבר, קרב סתמי בין בובי רוד וצ'אד גייבל לאלופי הזוגות AOP (בו איכשהו ניצחו תוך דקה בלבד האנדרדוגים בהובלת אלוף ה-NXT לשעבר), וקרב בין נטליה לרובי ריוט שהסתיים עם ניצחון צפוי ומתסכל של נטליה. אה כן, ורולינס תקף את אמברוז בסיום, אבל איכשהו הוא זה שיצא מנוצח. מבריק, אה? פשוט אכזבה עצומה.
