הצילו שחכו אותי בבית הוא סרט קומי המספר את סיפורו של ילד אשר נשכח בביתו בעוד כל משפחתו נסעה לחופשה בחו"ל. לפני כשבוע עם הכרזת סגל הנבחרת למשחקים הקרובים גילו מספר שחקנים שבדומה לילד גם אותם שחכו בבית ובעוד חבריהם טסים לחו"ל לייצג את ישראל הם יישארו בבית להתכונן לעונה הבאה.
השחקנים שנבחרו לשחק בחלון הקרוב הם: גל מקל, גיא פניני, ג'ייק כהן, יובל זוסמן, ג'ון דיברתולומיאו, נמרוד לוי, בר טימור, תמיר בלאט, רפי מנקו, תומר גינת, עידן זלמנסון, בן אלטיט, גולן גוט, איתי שגב, איגור קולשוב, כרם משעור.
חלקם מוכחים יותר, חלקם פחות, חלקם אחרי עונה קשה וחלקם אחרי עונת שיא. כך או כך הכתבה הזו היא לא עליהם אלא על אלו שלא זומנו ואולי היו צריכים להיות מוזמנים. על כן לא אשפוט אותם ולא אתייחס אליהם. כשאציג את השחקנים שלדעתי היו צריכים לשקול את בחירתם לא אסביר את מי היו צריכים "להחליף" בסגל הקיים אלא אתייחס למעלותיהם ומגרעותיהם ומדוע לדעתי היו צריכים להישקל.
במרכז הכתבה הנחת בסיס אחת, אין צורך בהישגים מידיים. הכישלון של ישראל להפעיל שלב ביורובאסקט האחרון בו אירחה את אחד הבתים ופרישת רוב סגל שחקני הנבחרת ואף המאמן. זאת לצד הצלחתה של נבחרת העתודה של אותה שנה (כמו גם זו של שנה זו) שקטפה את המקום השני באליפות אירופה עד גיל 20. הביאה רבים לטעון כי יש לפתח את הדור הצעיר ללא לחץ, לתת להם לצבור ניסיון ולהפוך אותם לדור העתיד של הנבחרת. על בסיס הנחת היסוד כי הטענה זו נכונה וכי אין צורך בהישגים מידיים אלא בתהליך שבסופו בתקווה יהיו פירות נכתבה הכתבה.
ישנם מספר קריטריונים מרכזיים בבניית סגל לנבחרת. בניגוד לקבוצה רגילה ומקצועית הנבחרת לא מתאמנת ביחד דיי זמן, וחלונות המשחק והתחרויות הבינלאומיות רחוקים זה מזה. על כן, אחד הקריטריונים המרכזיים בבניית סגל חייב להיות ההמשכיות. על פי הגיון זה שחקן בן 25 צריך להיות מועדף על שחקן בן 30+ מהסיבה הפשוטה שהוא יכול לצבור ניסיון במשחק עם שאר הסגל ולהיטיב את ההיכרות איתם במשחקים הבאים, גם אם אלו יהיו עוד שנתיים או ארבע. בניגוד אליו, שחקן בן 33 לרוב נמצא מעבר לשיאו ועל כן עוד 4 שנים סביר שכבר לא יהיה בכושר האופטימאלי למשחקי נבחרת. מכאן נובע שאחד הקריטריונים המרכזיים לבניית הסגל הוא גיל השחקן והפוטנציאל שלו.
קריטריון מרכזי הוא הכושר הנוכחי. זה נכון שביססנו כי אין צורך בהישגים מידיים אבל לא ניתן להגיד שלכושרו של השחקן המוזמן לא תהיה השפעה גם על התגבשות הנבחרת וגם על הצלחתה הנוכחית. לכן יש צורך לאזן בין שני הקריטריונים. למשל, שחקן בן 24 אשר צעיר משחקן בן 27 לא יוזמן על פניו רק כי הוא צעיר יותר ללא הקבלות הנדרשות בליגה. מכאן, יש צורך לבדוק גם את העונה החולפת של השחקן וכיצד הצליח ועל כן כושר השחקן הוא קריטריון מרכזי.
אם כך בחרתי מספר שחקנים בולטים שלדעתי על פי קריטריונים אלו היו צריכים לשקול את השתתפותם ולבסוף אחווה את דעתי בנידון. (כתבה זו תתייחס לישראלים הצברים המוכרים על פי פיב"א ולא למתאזרחים אם כי ניתן לטעון נגד זימון דיברתולומיאו כמתאזרח הנבחרת).
שון דאוסון
גיל ופוטנציאל – שון דאוסון לקראת גיל 25. הוא שחקן צעיר יחסית אם כי לא צעיר במיוחד. גילו מאפשר להסתכל עליו כפרוספקט עתידי אשר יכול לגדול ולהתפתח יחד עם הנבחרת. כזה שניתן לראות אותו משחק גם עוד מספר שנים. למרות הסטטיסטיקות המרשימות שהעמיד בשנים האחרונות לא ניתן לטעון כי דאוסון הגשים את הפוטנציאל שלו. את העונה האחרונה סיים השחקן עם 30% משלוש בלבד. איני מתקשה להאמין שדאוסון מסוגל לשפר את האספקט הזה במשחק הזה.
גם כושרו הנוכחי של דאוסון אינו מוטל בספק. הוא סיים את העונה האחרונה כמלך הסלים הישראלי של הליגה עם 16 נקודות למשחק ובמקום השני בתרומת מדד לישראלים בכל הליגה, שני רק לג'ו אלכסנדר. למרות הקליעה הבעייתית טיפה מהשלוש הוא קולע באחוזים נהדרים משתיים ואף מוסיף לסטטיסטיקה 5 ריבאונדים למשחק. נבחרת ישראל אשר לא משופעת בגבוהים ענקיים כמו בשאר אירופה צריכה את תוספת הריבאונד הזו וצריכה שחקנים כמו דאוסון אשר יכולים להתמודד עם הגארדים הגבוהים של הנבחרות האחרות, כאשר רוב הגארדים הישראלים נמוכים מהם.
כשדאוסון לא הוזמן עלו טענות כי הוא ביקש להשתחרר מהסגל בגלל הצטרפותו לקבוצה החדשה, בדאלונה הספרדית. אולם, דאוסון הפריך את השמועות ואף טען כי ביקש וקיבל אישור ממאמנו בקבוצה החדשה להשתחרר בספטמבר על מנת לשחק בחלון הנבחרת החדש עוד לפני שידע כי לא יהיה מוזמן.
דעתי השחרור של דאוסון תמוה ביותר. ניתן לטעון שחוסר ההצלחה הקבוצתית של הרצליה בעונה האחרונה נבע ממנו, או שהוא לא מתאים לשיטת המאמן. אבל הוא שחקן צעיר, אחד הסקוררים הישראלים הטובים בליגה, ממדיו הפיזיים והאתלטיות שלו מאפשרת לו לשמור על שחקנים גדולים ממנו ומכפה על אחת החולשות של ישראל בקו האחורי והוא מסוגל לתרום גם בריבאונד היכן שישראל מתקשה. זה נכון שמאמן צריך להזמין את השחקנים המתאימים ביותר בשבילו אבל זריקה של כמות כזו של כישרון היא בעייתית – שכחו אותו בבית.
עוז בלייזר
בדומה לשון דאוסון גילו אינו בעייתי. עוז בלייזר בן 25 ויחסית לגילו כבר עבר כברת דרך בליגה. הוא שיחק בנבחרת בקמפיינים אחרונים וצבר ניסיון. על פניו כושרו הנוכחי הוא נהדר. הוא סיים את שנתו האחרונה במקום ה9 בתרומת מדד בין הישראלים בליגה כשהוא קולע 11 נקודות ולוקח כ5.6 ריבאונדים. אולם, בדומה לדאוסון חווה כישלון קבוצתי כאשר המועדון, מכבי חיפה, ירד ליגה. לדעתי העונה האחרונה הדגימה כי למרות שהוא שחקן טוב הוא אינו ברמה של הובלת קבוצה בליגת העל. העובדה שהוא סוג של טוינר בין עמדה 3 ו4 היא בעייתית בעיני גם כן. הוא נמוך מדי מכדי לשחק 4 באירופה וחסרים לו חלק מהכלים לשחק כ3 ברמה גבוהה.
דעתי – ההחלטה לשחרר אותו הייתה נכונה, לשחק עמו בעמדה 4 היה בעייתי מבחינת הגנה וריבאונד ולשחק איתו בעמדה שלוש היה יוצר בעיות בהתקפה. – לא היה צריך להיות מוזמן.
עמית שמחון
גילו של עמית שמחון הוא גבולי למשימת הנבחרת. בחודשים הקרובים ימלאו לו 29 שנים. ככל ששחקני הליבה של תהליך הנבחרת יהיו מבוגרים יותר כך תאריך הקבלות אותן הנבחרת צריכה להציג יתקרב גם כן. הבחירה בשמחון שכנראה יישאר שחקן מוביל בליגה ב4 השנים הקרובות לפני שהגיל יתפוס אותו כמו כל שחקן יכולה להפעיל לחץ על הנבחרת להשיג תוצאות (ראוי להדגיש כי שחקנים אחרים מבוגרים משמחון הוזמנו לסגל ועל כן טיעון זה בעייתי, אולם איני מתייחס לסגל המוזמן אלא לסגל הלא מוזמן). מצד שני כושרו של השחקן נהדר, עמית שמחון הציג בשנים אחרונות התקדמות בכל הקטגוריות כאשר למרות שסיים רק במקום העשירי במדד הישראלים, הגיע למקום 3 בין כל הישראלים בליגה בצבירת נקודות. השיפור התבטא גם באחוזים הגבוהים בקריירה שלו משלוש (41%) יחד עם אחוזים נהדרים מהעונשין (84%) ומשתיים (50%). בנוסף העובדה שהצליח לקחת קבוצה שהייתה במצב בעייתי ולהביא אותה לפלייאוף לסדרה מכובדת מול חולון נזקפת גם היא לזכותו.
דעתי – מצד אחד קשה להפסיד שחקן כזה ומצד שני אני מאמין בתהליך ארוך בו הנבחרת תוכל להתגבש גם אם ייקח 6 שנים. במתכונת הנוכחית של הנבחרת בה שחקנים מבוגרים ממנו ובגילו הוזמנו אני לא רואה מנוס מהזמנתו ברמה המקצועית. במידה ובאמת היה הולך מאמן הנבחרת על שינוי מוחלט בגיל הסגל אזי הטיעון היה ניתפס כלגיטימי בעיניי.
חואקין שוכמן
גילו של שוכמן אינו בעייתי כלל וכלל. השחקן עוד לא בן 24 ועל כן ניתן לבנות עליו לשנים הקרובות והפחות קרובות בקלות. גם הפוטנציאל של שוכמן הוא בשמיים. השנה הוא סיים את העונה בשיא כאשר הוא קובע שיאי קריירה בנקודות, דקות, אסיסטים, ריבאונדים, אחוזים לשתיים, אחוזים לשלוש, אחוזי עונשין ומדד. הוא סיים את העונה עם כ9 נקודות, 5 ריבאונדים ו4 אסיסטים בערב. העובדה שהוא במגמת השתפרות כל עונה, גילו הצעיר והעובדה כי הוא תורם רבות כבר לפני השתפרות נוספת ממצבים אותו כאחד הפוטנציאלים לליבה של סגל הנבחרת לשנים הקרובות. מעבר לסטטיסטיקה המרשימה המצביעה על כושרו הוא גם שחקן הגנה נהדר ואף סיים את העונה כשחקן ההגנה של הליגה.
דעתי – אין לי מה להגיד (אתה ככתב, לא יכול לכתוב שאין לך מה להגיד, בשביל מה אתה כתב). זה נכון ששוכמן הוא לא השחקן הכי מלוטש, הקליעה שלו עודנה בעייתית והוא לא רכז כמו שקטש אוהב. אבל ההגנה שלו והאנרגיות שהוא מביא למשחק כמו גם השיפור המתמיד והמנהיגות שלו הם לדעתי החומר והדי אן איי שממנו הייתי רוצה לראות את הכדורסל הישראלי מורכב. – שחכו אותו בבית.
ראוי להתייחס לנושא נוסף. ב19 באוגוסט הוציע איגוד הכדורסל הודעה כי "משעור שלא שיחק בעונה האחרונה באופן סדיר וסבל מלא מעט פציעות אמר שאינו מרגיש מוכן למשחקים ברמת הנבחרת בזמן הקרוב ולכן ביקש להשתחרר מהסגל". העבודה כי משעור שוחרר מהסגל אך אף אחד מהשחקנים המוזכרים לעיל לא זומן במקומו למרות שחלקם אף משחקים בעמדתו מעלה שאלות. האם הסגל הסופי (12 האחרונים) כבר סגורים ומחנה האימונים מהווה סוג של הליך פורמלי ותו לא, במידה ולא יש צורך להזמין שחקן אחר ועל פי כושר השחקנים לקבוע את הסגל הסופי.
