אחת מהוריאציה של שאלות הכי מרתקות בעולם הספורט בפרט ובתרבות העולמית בכלל היא: "מה היה קורה אילו". מה היה קורה אילו השופטים היה שמים לב ליד האלוהים ופוסלים את השער? מה אם דרק רוז לא היה נפצע בדקות האחרונות של משחק פלייאוף שכבר היה בכיס של שיקגו? מה אם פרדי אדו היה מממש את מלוא הפוטנציאל שלו? מה אם ג'ון קנדי לא היה נרצח? היום נעסוק בשאלה כזו: מה היה קורה אם כריסטיאן בניטז לא היה לוקה בדום לב ומת בגיל הצעיר מאוד של 27.
כריסטיאן רוגלו בניטז בטנקורט נולד בבירת אקוודור, קיטו, ב"חג הפועלים" שנת 1986. כריסטיאן קיבל גנים טובים, אביו ארמן בניטז היה חלוץ אגדי שתרם רבות לנבחרת הלאומית של אקוודור. הוא הרשים מאוד מגיל מאוד צעיר, נבחר בקפידה לקבוצת אל נסיונאל במדינת היוולדו וכיכב שם מרגע עלייצו לכר הדשא. סקאוטים רבים מרחבי העולם באו לצפות בו, כולל של המועדון הספרדי האדיר ויאריאל אך שום עסקה לא הגיעה לידי ביטוי. 29 השערים שלו ב-83 הופעות בכל המסגרות נתנו לאל נסיונאל את האליפות בעונת 2006. לאחר עונה אחת בבוגרים, הוא עבר 5 שעות טיסה צפונות לליגה המקסיקנית "בקמבור אמ-אקס", שם כבש אמנם 10 שערים בלבד בעונת הסיפתח שלו אך זה עדיין הספיק לסייע לזכיה היסטורית של קבוצתו סאנטוס לגונה.
ב-3 ביוני 2009, בניטז חתם במועדון האנגלי בירמינגהם סיטי (שהיו אז בליגה הראשונה) לשלוש שנים בסכום לא ידוע בין 6 ל-9 מיליון אירו לכל התקופה. התקופה שלו בכחולים מבירמינגהם התחילה באופן פיקנטי, פתיחה מצוינת מול האל סיטי בניצחון 1:0 שלהם, משחק בו כמעט כבש שלושער אם לא כפפותו של השוער היריב. הוא כבש לבסוף, מול ליוורפול בנגיחה לאחר הרמה של הבלם סקוט דאן. בניטז לדאבונו נרגע מהפתיחה המבריקה ואף על פי שהיה החלק האינטגרלי ביותר בניצחון האדיר מול אוורטון ב"גודיסון פארק" בגביע ההתאחדות שהלה אותם לשלב מתקדם, בירמינגהם החליטה לא לקחת את האופציה עליו והוא נשלח חזרה למקסיקו. הוא קפץ בין שתי קבוצות במדינה המרכז אמריקאית לפני שהחליט לעבור לקטאר להצעה כספית מפתה.
בהפתעה מצערת, שבוע בלבד לאחר הצטרפותו למועדון הקטארי, הוא נפטר מדום לב בגיל הצעיר של 27. מותו עורר הדים בקרב האקוודורים, אונטניו ולנסיה קן לו קינה בציוץ מרגש בטוויטר, שחקנים אקוודורים הקדישו שערים בשבילו למשך חודש שלם וההתאחדות המקומית אף הפרישה את מספרו עד שפיפ"א הכריחה אותם להחזיר את המספר 11 לשימוש במונידאל 2014.
היום אנו מציינים 5 שנים למותו המצער והמצמרר, ואנו נותרים רק עם התהייה: "מה היה קורה אם…"
