כשאני צופה בקיק-אוף של התכנית, קשה לי שלא לחשוב למה המתאבקים המוכשרים שהיו מעורבים במתרחש לא נמצאים בקארד המרכזי. אנדראדה סיין אלמאס, הכוכב המקסיקני מספר אחת בעולם היום, הוניקו שהשתפר בצורה סנסציונית מרגע המהפך לסין קארה, אריק יאנג שנחשב לאחד הכישרונות הכי גדולים שטופחו באימפקט, ומתאבקים מסניטי והניו דיי שהוכיחו לא פעם ולא פעמיים שהם שווים מיין איבנט של אירוע. זה מאכזב, אבל הקרבות היו מבדרים מאוד. עד כמה מבדרים?
ברמה שאפשר לקרוא לקרב של אלמאס והוניקו הקרב הטוב ביותר של הערב. כן, ממש ככה. קרב מהקיק-אוף הוא האיכותי ביותר מקארד מלא במתאבקים כישרוניים. עכשיו לכו תסבירו לוינס מה שהתרחש באותם רגעים. בנוגע לקרבות עצמם, אלמאס גבר על הוניקו בשמונה דקות מלאות אקשן ופאן, ויש לתת להוניקו את מלוא ההערכה על ההשתפרות המופתית שלו בזירה. בנוסף, סניטי ניצחו את הניו דיי בקרב שולחנות שהיו בו ספוטים טובים מאוד, והקרבות הלהיבו את הקהל לקראת הקארד המרכזי.
מתקדמים אל הקרב הראשון של הערב, בו דאלאס וקורטיס אקסל מאתגרים את מאט הארדי ובריי וויאט על אליפויות הזוגות של ראו. סך הכל, אפשר להבין את הבחירה לפתוח את התכנית עם קרב מהסוג הזה. מדובר במתאבקים שהקהל מחובר אליהם, וקרב זוגות מלא באקשן ופאן ילהיב את הקהל במידה הנדרשת לתכנית שאמורה ללכת לי קו של "אקסטרים", אבל לצערנו זה לא היה ככה. קיבלנו קרב זוגות רגיל וסולידי, כמו באחת התכניות השבועיות. והתוצאה? דאלאס ואקסל הדהימו את כולם וגנבו את אליפויות הזוגות ממוחקי העולמות. וואו.
קורט אנגל מופיע על המסך שלנו וזורק לאוויר את האמירה שגם ככה אף אחד מאיתנו לא מאמין לה – אם ברוק לסנר לא יתייצב מחר בראו, הוא לא יהיה האלוף היוניברסלי יותר. בטח, לגמרי עומד לקרות. אה כן, והתרחש עוד קרב שלאיש לא היה באמת אכפת ממנו – פין באלור ניצח את בארון קורבין. למה לא לשים את הקרב הזה בקיק-אוף למשל? הייתי מעדיף לראות את אלמאס וקארה מושכים יותר זמן מהקרב שלהם במקום הדבר הזה.
על אליפות הנשים של סמאקדאון אני לא עומד להרחיב במילים. מרגע הפציעה של שארלוט פלייר, כל מה שקשור לנשים בסמאקדאון הושמד טוטאלית. כרמלה היא לא אלופה טובה, ג'יימס אלסוורת' נלחם יותר ממנה מול אסקה, ועל אסקה בכלל כואב לי. מהימים בהם היא הייתה המתאבקת הכי דומיננטית מזה שנים ב-WWE, היא הפכה, ותסלחו לי על הביטוי הגס, סמרטוט רצפה. ואם למקרה תהיתם אם התרחש נס הלילה, לא – אסקה הפסידה לכרמלה תוך חמש דקות בלבד.
ועכשיו, הרגע שאישית חיכיתי לו. לא כי זה היה הדבר הכי טוב שתמצאו הערב בתכנית, להיפך. זה היה הרגע המחפיר ביותר שראיתי השנה ב-WWE ובהיאבקות בפרט. ג'ף הארדי, לכולנו ידוע שהוא אגדה בביזנס הזה, ולכולנו ידוע שהוא פצוע. הוא היה צריך להפסיד את אליפות ארה"ב, אבל יש דרך – והדרך שבה ג'ף הפסיד היא ללא ספק מבזה. חמש שניות, לואו בלואו, ונאקאמורה אלוף. ובואו נוסיף חטא על פשע ונדחוף את רנדי אורטון כדי לתקוף את ג'ף – ככה מכבדים אגדה! מביך.
הקרב שבא לאחר מכן הוא אחד מהקרבות הבודדים של הערב שבהם היה בהם "אקסטרים". קווין אוונס אחד, בראון סטרואומן אחד, וכלוב ברזל אימתני. התוצאה ברגע שתחברו את כל אלו, כמובן, היא פחות או יותר הרצח של קווין אוונס. בראון הטיח אותו מראשו של כלוב הברזל הישר אל שולחן השדרנים, שחזור של הנפילה המפורסמת שביצע מיק פולי בדיוק באותה מדינה עשרות שנים לפני הלילה הזה. התוצאה הייתה ניצחון של אוונס על סטרואומן, רק מזל שהניצחון לא הוריד מערכו של בראון.
הקרב הבא הוא האיחוד של טים הל נו, בקרב על אליפות הזוגות של סמאקדאון מול הארפר ורואן. הקרב התחיל בכך שבריאן היה לבדו, והדברים שהוא ביצע בזירה היו נהדרים, עד שהגיע קיין ואיכשהו הכל דעך. אמנם היה קרב מאוד מהנה, אבל מסיבה כלשהי, חשבו בקרייטיב טים שזה טוב לאחד את בריאן וקיין, לתת להם טיזינג של רצף ניצחונות בלתי ניתן לעצירה, ופתאום – הם מפסידים בקרב על האליפות! וואו, זה מה שנקרא בוקינג טוב!
למזלנו הרב, הקרב בין בובי לאשלי לרומן ריינס לא היה במיין איבנט הערב. למרות שגם אם כן, ואני מאוד נזהר במילים שלי כדי לא לקבל באקלאש ממעריצים – לא הייתי סובל כמו בדרך כלל. כי מסיבה כלשהי שממש קשה לי להסביר – הקרב הזה היה טוב מאוד. רומן ריינס עשה יותר מספיר אחד בקרב, לאשלי הראה שלמרות הכל עדיין יש לו היכולת להיות פאוורהאוס שלם ואיכותי בזירה, והניצחון המפתיע של לאשלי בהחלט הוסיף להתלהבות של הקהל מהקרב כולו. וואו, מוריד בפניכם את הכובע.
הקרב הבא הוא קרב אקסטרים רולז בין נאיה ג'קס לאלכסה בליס על אליפות הנשים של ראו. אני באמת מעדיף להתעלם מהקרב הזה, הוא היה מלא בבלגן, חוסר באקשן ורונדה ראוזי. אלכסה שמרה, נקסט. הקרב שבא לאחר מכן הוא אליפות ה-WWE, רוסב נגד איי ג'יי סטיילס. וכמובן, הקרב הזה לא איכזב. המון ספוטים מרגשים, אקשן, קומדיה של איידן אינגליש, אולי טיפה אכזבה מזה שסמואה ג'ו לא התערב, אבל בסופו של דבר סטיילס שומר ועובר עוד משוכה בדרך לריצת אליפות היסטורית.
וכעת למיין איבנט. על הנייר – אמור להיות אחד מקרבות השנה של ה-WWE. אבל ללא ספק יש בעייתיות בקרבות איירון מן. אתה צריך לשמור את הקהל ערני ומולהב במשך כל שלושים הדקות, או שתאבד אותם גם במאני טיים. אצל איירון מן מאץ' אין חוכמות – או שתוציאו קרב מצוין, או שתפשלו. אבל דולף זיגלר וסת' רולנס איכשהו היו בדיוק באמצע – קרב טוב, קרב הערב וזה בהחלט נתון לויכוח, אבל לא קרב מדהים. והאמת, ככה אפשר לסכם את כל האירוע. בשורה התחתונה – זיגלר שמר. נתראה בראו הלילה.
