אין ספק שברסלינג, הכי חשוב זה לעניין את הקהל שצופה. אתה צריך סיפור מרתק, קרב בעל איכות מטורפת, או משהו, כל דבר, שיגרום למעריצים להיכנס לתוך מה שהם צופים בו. ולפעמים, מגיעים מצבים שמשנים את פני הענף לנצח, וקשה לדמיין איך הרסלינג היה נראה היום אם הם לא היו קורים. מה היה קורה אם ה-WCW היו בחיים? מה היה קורה אם רומן ריינס לא היה בשילד? בואו ניכנס לתוך שאלות המה אם הכי גדולות בתולדות הענף.
מה אם הול ונאש לא היו עוזבים?
אין ספק ששניים מהסיבה הגדולה ביותר לצמיחה של ה-WCW בשנות ה-90 הם האאוטסיידרס, או בשמם הידוע – קווין נאש וסקוט הול. השניים הללו היו שניים מהכוכבים הכי גדולים של ה-WWE באותם שנים, והארגון ספג מכה קשה מאוד עם עזיבתם. לא רק מבחינה כלכלית ומבחינת רמת הכוכבים שיש לה ברוסטר, אלא גם בגלל שברגע ששניים כאלה עוזבים לארגון מתחרה, שאר הכוכבים גם מרגישים בנוח לעשות צעד כזה נועז. אם זה לא היה קורה, ה-WCW היה נראה אחרת.
מה אם פול היימן היה איש עסקים חכם?
כולנו מכירים את המשפט הידוע – "פול היימן הוא בוקר מדהים, בין הטובים שאי פעם היו – אבל איש עסקים גרוע". אנחנו יודעים שזה נכון, וזה עדיין כואב לנו. אבל בואו ננסה לחשוב רגע – מה אם פול היימן היה יודע איך להתנהל מול וינס מקמהן והאיום של ה-WCW בשליטתם של טרנר, רוסו ובישוף? מה אם ארגון היאבקות האקסטרים של היימן, ה-ECW, היה נשאר בחיים? יכול להיות שהוא היה מנצח את וינס, ויכול להיות שהרסלינג היה נראה הרבה יותר נועז היום.
מה אם הרוק היה נשאר ב-WWE ולא עוזב להוליווד?
אחד הכוכבים הכי גדולים שהביזנס הזה הצליח לייצר זה ללא ספק דווין "הרוק" ג'ונסון. אבל הפרישה המוקדמת של הרוק הגיעה בעיקר בגלל שהוא, בניגוד למתאבקים אחרים, החליט שקריירת המשחק שלו חשובה לו יותר מקריירת ההיאבקות שלו. ברור, הוא חזר להתאבק כמה שנים אחר כך בחוזה סטייל ברוק לסנר, אבל כמובן שאי אפשר לא לחשוב על השאלה – האם הוא היה מצליח לשבור את השיא של פלייר אם היה נשאר? והאם ג'ון סינה לא היה צומח למימדים כאלה? כנראה שכן.
מה אם וינס מקמהן היה יוצא אשם במשפט הסמים?
וינס מקמהן השלישי הוא ללא ספק האדם שעזר ל-WWE לצמוח מארגון מקומי למעצמת ההיאבקות המיינסטרימית שהיא עכשיו. אבל מה אם באותו משפט הסמים המפורסם משנת 1994, וינס היה יוצא אשם? קודם כל, השם של היאבקות היה יורד לאסלה ונשטף במים, וינס כנראה היה נכנס לכלא, ואם בכלל היה סוף טוב לסיפור הזה, כנראה שה-WCW היו הופכים לארגון מספר אחת באמריקה ובעולם. האמנם?
מה אם "ברט לא היה דופק את ברט"?
כולנו יודעים שהדפיקה ממונטריאול הייתה חשובה. היא הייתה חשובה ל-WWE, לשון מייקלס, ל-WCW, לברט הארט, לכל העסק הזה. אבל מי שזה היה הכי חשוב עבורו זה היה ללא ספק אותו וינס מקמהן שאמר באותו ראיון מפורסם – ברט הארט דפק את ברט הארט. מפה לשם, וינס מקמהן הפך לנבל האולטימטיבי בעסק הזה, והוא החליט לנצל את זה לטובתו – האטיטיוד ארה. ובשביל הנבל המושלם מצאו גיבור מושלם – סטון קולד סטיב אוסטין, והשאר היסטוריה. בלי זה, מה היה קורה? אי אפשר לדעת.
