לפי דיווחים, לקליי תומפסון פחות אכפת מההבדל בין 110 מיליון דולר ל-150 מיליון דולר אם ההישארות באזור המפרץ עומדת על הכף. למרות עוד פלייאוף מצויין, בו הוא שוב הוכיח שהוא שחקן גדול בפני עצמו שיכול גם להוביל קבוצה ולא רק להיות חלק מאחת כזאת, להעדיף להישאר בווריורס האלה זו לא החלטה שאפשר באמת לשפוט אותו עליה. תומפסון, כך נראה, מוותר על כסף רציני כדי להישאר, ולמעשה הוא עשוי אפילו להפסיד כסף מהפלייאוף הזה – תלוי איך מסתכלים על זה.
הפייסרס אמנם הפסידו ולא המשיכו בפלייאוף למרות פייט ענק וסדרה שנמשכה שבעה משחקים, אבל שחקן אחד עשה ממנה 50 מיליון דולר וצפונה. אני מדבר כמובן על סולומון היל, שקלע ב-57 אחוז מהשלוש בסדרת הסיבוב הראשון ב-2016 מול טורונטו, היה נהדר הגנתית, וכמעט עזר לאינדיאנה לחולל סנסציה גדולה ולשלוח הביתה את המדורגת שנייה. זה, ואינפלציית תקרת השכר האדירה שקרתה בקיץ 2016, סידר לשחקנים כמו היל וביסמאק ביומבו חוזים עצומים על סמך מעט מאוד משחקים. השחקנים הבאים אולי לא בהכרח יקבלו כמויות כסף כאלה, אבל הם הרוויחו לעצמם כמה ג'ובות מפלייאוף מצויין בו לקחו את ההזדמנות שלהם להוכיח שהם יכולים להיות שחקני מפתח בקבוצות שרוצות לעשות צעד קדימה.
ראג'ון רונדו, גארד, ניו אורלינס
בגיל 32, רונדו נראה שהצליח למצוא את עצמו מחדש מאז שנשלח מבוסטון ומדאלאס. הוא הראה שהוא עדיין מסוגל להשפיע דרמטית על המשחק גם מבלי להיות קלעי גדול, ולמרות שהווריורס הצליחו לנטרל אותו בשיטה הקלאסית – לתת לו לזרוק פנוי לגמרי – מול פורטלנד הוא העמיד כ-13 אסיסטים בממוצע למשחק, ובפלייאוף בסך הכל הממוצעים שלו עמדו על 10.3 נקודות, 12.2 אסיסטים, ו-7.6 ריבאונדים. אנתוני דיוויס וג'רו הולידיי מאוד נהנים מנוכחותו אבל סיכוי טוב שלא נראה אותו בשנה הבאה בניו אורלינס, שצריכה לעבוד על החוזה החדש של קאזינס. בכל מקרה, מניו אורלינס או מקבוצה אחרת שיכולה להשתמש בפליימייקר ברמה גבוהה כמו רונדו, הוא יקבל קצת יותר מ-3 מיליון הדולרים שהוא עשה השנה בביג איזי.
קלינט קאפלה, סנטר, יוסטון
השוויצרי הקופצני היה מוכן כבר לפני פתיחת העונה הזאת לחוזה גדול בסיומה, וההתפוצצות של יוסטון השנה הייתה לא מעט גם בעזרת ההגנה, הטווח והאתלטיות שלו. אבל בפלייאוף הזה, הוא לקח את המשחק שלו רמה אחת מעל. קאפלה, שחגג 24 לפני כשבוע, לקח את קארל-אנתוני טאונס ולאחר מכן את רודי גובר לבית ספר לכדורסל, וביסס עצמו כאחד הביגמנים הצעירים היותר טובים בליגה. חוזה מקסימום הוא ממש לא מחוץ לשאלה בעניין קאפלה, בטח אם ימשיך ביכולת הפלייאוף האדירה שלו עד עכשיו. מה שכן נמצא רחוק מכל צל של ספק, הוא העובדה שדארל מוריי והבעלים החדשים של יוסטון ישאירו אותו, וישלמו כל מה שהם יכולים בשביל זה. מי יודע, אולי דווקא קאפלה הוא הצלע השלישית בביג 3 שנבנה בטקסס.
דרק פייבורס, פורוורד, יוטה
בתור הבחירה השלישית בדראפט 2011, פייבורס הגיע לסביבת כדורסל לא בריאה בעליל בניו ג'רזי, ובאמצע העונה גם נשלח בטרייד ליוטה עבור דרון וויליאמס. להתמודד עם טרייד בעונת הרוקי שלך זה לא פשוט בכלל, ולקח לפייבורס זמן להתגבר על הצעד הזה לאחור שהוא נאלץ לקחת בהתפתחות שלו. היום הוא כבר בן בית בסולט לייק סיטי, אחד משנים-עשר שחקנים בלבד ששיחקו 500 משחקים בארגון הזה, ועם סדרה נפלאה מול אוקלהומה ולמרות שהתקשה יותר לרדוף אחרי ההתקפה של יוסטון, פייבורס סידר לעצמו חוזה נוסף בקבוצה מצויינת שהוא אחד הברגים המשמעותיים בה, בזכות עבודה קשה ואופי קשוח שאיפשר לו להתגבר על פתיחה לא אידיאלית לקריירה.
- לרדת על קליבלנד זה כיף ונחמד וכנראה שגם הדבר הנכון לעשות – הקולקטיב הזה הוא כנראה הצוות המסייע הכי חלש שהיה ללברון מאז 2007, וזה כולל את המאמן טיירון לו, שלא הכניס את קייל קורבר למגרש במשחק 5, להזכירכם השחקן מספר 3 בסדרה הזאת במדי קליבלנד, "כי אוג'ליי לא שיחק והוא היה המצ'אפ שלו". הטיפשות מדברת בעד עצמה. למזלה של קליבלנד 2018, יש לה מרכיב משותף אחד עם קליבלנד 2007 והוא גם הסיכוי היחיד שלה לשחזר את ההישג מ-2007 – לברון ג'יימס. כמו לפני 11 שנים, גם היום ואולי במיוחד היום לג'יימס יש את היכולת לקחת אותה עד לשם כמעט לבדו.
- זו קבוצה מאוד מוגבלת וחלשה אבל היא עדיין מסוכנת אם היא מצליחה לבצע שני דברים בצורה מספיק טובה: לנצל מיסמאצ'ים פוטנציאלים, שנוצרים בעיקר מהיכולת של טריסטן תומפסון להכריח חילוף, ולהפוך אותם למבטים טובים מחוץ לקשת, שם הקאבלירס עדיין מהטובות בליגה כשהיא בעניינים. זה מאפשר לקליבלנד גם להסתיר יותר טוב את החולשות ההגנתיות שלה – שלשה שלא נכנסת הופכת להתקפת מעבר מול אחת מהגנות המעבר הגרועות שראיתי בכמה שנים האחרונות. אבל שלשה שנכנסת, ובכן, לא. ההבדל בין המשחקים בבוסטון, בהם אחוזי הקליעה של הקאבס מהשלוש מטיילים במדבר שבין 20 ל-30 האחוזים(וברט נציין את ג'ייאר סמית', שחלם על השתקת הקהל בבוסטון לפני שיצא למגרש לעוד משחק מאופס מהשלוש), לבין משחקי הבית הטובים שנתן הצוות המסייע, הוא ברור. שילוב של הוצאה לפועל אפילו סבירה מינוס עם משחק גדול של לברון, מה שהוא מספק בערך בכל משחק, עשוי להספיק לקליבלנד אפילו כדי לנצח את שני המשחקים הבאים ולהביא את לברון לגמר שמיני רצוף.
- משחק 4 מדגים בצורה מושלמת למה כריס פול הגיע ליוסטון. אני הייתי מהמפקפקים במהלך עד שראיתי, כמו כולם, את השילוב הזה עובד, ועוד איך עובד. אבל מה שהם עשו ליריבות בעונה הרגילה הוא לא הסיבה העיקרית להבאתו של גדול הדור בעמדת הפוינט גארד. בדקות האחרונות, כשכל הכוכבים הגדולים – קרי, דוראנט, תומפסון ואפילו ג'יימס הארדן – קרסו לחלוטין, פול היה שם להוביל מאמץ קאמבק גדול ולגנוב חזרה את הביתיות. משחק 5 מחכה מעבר להחלפת התאריך, ואיזה משחק זה יהיה. (שורות אלה נכתבו, כמובן, לפני המשחק, ויפורסמו אחריו).
