אוי כמה כיף סיפקה לנו השבוע ליגת ה-NBA עם גמרים שונים לחלוטין במזרח ובמערב. בצד אחד של המפה בוסטון סלטיקס עלו ל-0:2 בסדרה מול סגנית האלופה, קליבלנד קאבלירס, שלא מצליחה למצוא שחקן שיוכל לעזור ללברון ג'יימס להגיע לגמר נוסף. בצד השני של המפה היוסטון רוקטס שסיימו את העונה במקום הראשון רוצים להוכיח שהם שווים גמר ואחרי משחק ראשון לא טוב, הצליחה החבורה של מייק דאנטוני להשוות את הסדרה וכפי שכולם ציפו זה הולך להיות דו קרב מתיש עד לסיום.
גמר המזרח – בוסטון סלטיקס (27:55, מקום שני) – קליבלנד קאבלירס (32:50, מקום רביעי) – 0:2 בסדרה
כמה כיף לראות את המזרח מצליח לספק לנו דרמות לא פחות מהמערב כבר שנים שאני שומע אנשים מדברים על זה שרק לברון ג'יימס מחזיק את המזרח ושהמערב הוא החלק המעניין והטוב יותר של הליגה. אבל זה ממש לא נכון, העונה ברד סטיבנס המשיך להוכיח לנו שמספר הסופרסטארים לא חשוב ושרק מה שקורה על המגרש קובע, לסטיבנס כלל ברזל אחד ברור, תעשה הגנה או שתלך הביתה. דמיינו לרגע את רכבת ההרים הגדולה בעולם, בדיוק ככה נראתה העונה של הסלטיקס, בהתחלה קיירי ארווינג וגורדן הייווארד נחתו יחד עם הרוקי ג'ייסון טייטום הרבה ציפיות ותקוות החלו להשמע, אלא שכבר בפתיחת העונה הייווארד חווה את הפציעה הנוראית שגמרה לו את כל העונה והקבוצה נסחבה חודשים ארוכים על הגב של קיירי, אם זה לא הספיק אז לפני הפלייאוף גם ארווינג נפצע והסלטיקס הבינו הם הולכים לפלייאוף בלי שחקן אולרסטאר בכיר. את סטיבנס כל זה בכלל לא עניין, הוא בא לעבוד וזה בדיוק מה שאנחנו רואים מהסלטיקס בפלייאוף הזה, הרבה עבודה קשה, הרבה מלחמה ובעיקר הרבה תשוקה לכדורסל, כדי להבין עד כמה המאמן הצעיר הוא מדהים צריכים רק להסתכל על טרי רוזיר או מרכוס מוריס בסדרה הגמר הזאת כדי להבין את התהליך שהם עברו אצל המאמן.
בצד השני של משחק הגמר עומדת לה סגנית האלופה, הקאבס, אולי חלמו על גמר נוסף וכשהמלך אצלך בקבוצה אתה לא יכול לקוות לדבר אחר מלבד אליפות ואלו בדיוק היו הציפיות, אבל אחרי עזיבתו של ארווינג הקאבס חלמו על שיתוף פעולה גדול בין אייזאה תומאס (המודרני כמובן) לג'יימס, שיתוף פעולה שיכול להביא להם את הטבעת, אלא שהמציאות היכתה בקאבס מהר מאוד ותומאס כבר מצא את עצמו בלייקרס באמצע העונה. אם נערוך השוואה קטנה בין המאמנים כנראה שלטיירון לו יש יותר הישגים מסטיבנס, אבל על המגרש לו חוטף עד כה נוקאוטט עצום, במשחק הראשון השתיקו לו את ג'יימס עם הגנה אדירה ובמשחק השני לו שוב ראה כי רק שחקן אחד הגיע למשחק ומשהו שם יהיה חייב להשתנות. אני לא מאמין בקסמים ולכן אני לא באמת חושב שמאמן הקאבס יכול לשנות יותר מידי, מה שהוא כן חייב לעשות זה למצוא עזרה לג'יימס והדרך הטוב ביותר לעשות את זה תהיה לעורר את החיה הרדומה שנקראת קווין לאב, חיה שמאז ימיה במניסוטה לא מצליחה באמת להתעורר, חיה שיכולה להעמיד ממוצע של 20+ נקודות ו-20+ ריבאונדים למשחק, אם לאב יצליח לשחזר קצת מיכולות העבר ויחד עם ג'יימס, לו עוד יוכל להציל את הסדרה הזאת ולהגיע לגמר נוסף.
אז מה יהיה לנו עד הסוף? מי תנצח את הסדרה? אני חושב שהתשובה מעט מורכבת. עד כה הסלטיקס שלטו ללא עוררין ונראה שהם בדרך לסדרה קל והאוויר הפסגות כבר מתחיל להתקרב אליהם, אבל זה לברון ג'יימס ואותו באמת אסור להספיד (חזר מ-3:1 בסדרת גמר מול גולדן סטייט בכל זאת). אם הייתי חייב להמר אני חושב שהייתי הולך על סנסציה, אחרי שבעה גמרים רצופים ג'יימס יצטרך לראות את הגמר מהבית, סטיבנס גדול מידי ומשחק חכם בהרבה מהשיטה של לו, 2:4 וגמר סנסציוני ובעיקר לא צפוי לסלטיקס.
גמר המערב – יוסטון רוקטס (17:65, מקום ראשון) – גולדן סטייט ווריורס (24:58, מקום שני) – 1:1 בסדרה
דווקא איפה שכולם הבטיחו לנו הפתעות, דווקא איפה שאמרו שיהיה פלייאוף הרבה יותר מותח, דווקא אחרי שהאלופה ירדה מעט וסיימה את הליגה רק במקום השני, דווקא אחרי כל זה קיבלנו במערב את הגמר הצפוי והמתבקש ביותר, האיש והזקן מול הטרנטולה וכריס פול ראש בראש עם סטף קרי. כמה כיף לדבר השנה על הרוקטס, כמו חצי מהקבוצות בערך, גם הקבוצה של מייק ד'אנטוני עברה קיץ משוגע וכדי להילחם בהרכב המשוגע של האלופה הנחיתו ביוסטון את כריס פול שיחד עם כוכב הקבוצה, ג'יימס הארדן, טבעת הפכה למילה לא גסה בכלל. כבר מהפתיחה היה אפשר להתאהב, השילוב בין הארדן, לפול ולקלינט קאפלה הוא אדיר ויצר ניצחון אחרי ניצחון בדרך לכיבוש המקום הראשון בצד המערבי והבטחת הביתיות מהיום הראשון בפלייאוף ועד הגמר. גם בפלייאוף החיים לא היו קשים מאוד ולמרות שפגשו קבוצות צעירות וטובות כמו מניסוטה טימברוולבס ויוטה ג'אז, הם הצליחו לשלוח אותם הביתה עם 1:4 קליל ומהיר ואז הגיעה המשחק הראשון בגמר. הווריורס שהפסידו גם בעונה הסדירה לרוקטס רצו להראות שעכשיו המצב שונה וד'אנטוני לא ידע איך לעצור את דוראנט וחברו לקרי. אבל המאמן של הרוקטס לא וויתר, למד מטעויות ובמשחק השני הצליח לנעול את כל השחקנים באלופה מלבד דוראנט שלא הצליח להושיע לבדו והסדרה הושוותה. כעת מתחיל משחקים הראשים בין סטיב קר לד'אנטוני, מי יציג את השיטה המנצחת, מי יצליח להביא את הקבוצה שלו לגמר ומעל הכל מי יצליח לסיים עם טבעת.
בצד השני האלופה עם עונה לא טובה מבחינתה ומבחינת מאמנה סטיב קר, שהפסיד העונה אחרי הרבה משחקים מאז שהתחיל לאמן, כמה אתם שואלים? רק 24 הפסדים וזה השיא הרע שלו. ככה זה שיש לך בכל עמדה את אחד השחקנים הטובים בעולם היום מקרי כרכז, דרך דוראנט כסמול פווארד ועד לדיימונד גרין כפאוור פווארד. העונה הרבה ביקורת ספגו בווריורס אחרי שיוסטון הפתיעה וסיימה ראשונה והרבה קבוצות עשו קולות של היסטוריה, הווריורס הורידו את כולם מהגב די מהר. בסיבוב הראשון של את גרג פופוביץ' הביתה בפלייאוף האחרון שלו אחרי 1:4 מהיר, בסיבוב השני גולדן התמודדה מול ניו אורלינס פליקנס וגם אנטוני דייוויס לא הצליח לעזור והאלופה הגיע לגמר המערב בקלילות. כבר במשחק הראשון הקבוצה של קר הראתה שהיא באה לקחת הכל ועם ניצחון נהדר ובעיקר הרבה שקט וקור רוח עלתה ל-0:1 מול יריבתה הגדולה ומעל הכל הצליחה להעביר את הביתיות. במשחק השני הדברים התהפכו, קר לא הצליח למצוא פתרון להארדן שעשה כרצונו מהגנת הווריורס וכשחבריו של האיש והזקן גם הגיעו למשחק והתחילו לעזור לו לספק נקודות, ההפרש כבר הגיע לאזור ה-30, עד להבטחת הניצחון הקליל בסיום. כעת קר צריך לחשוב על המשך הסדרה ולהבין דבר אחר חשוב מאוד, הפסד ביתי כעת יחזיר את הביתיות ליוסטון ועשוי להכריע את הסדרה.
אז לסיכום הקרב הזה, אי אפשר באמת להצביע על קבוצה ולהגיד שהיא בטוח תיהיה בגמר, יוסטון מציגה כדורסל התקפי ויפה בניצוחם של פול והארדן שנראים כמו הצמד הטוב בליגה ומן העבר השני גולדן סטייט מציגה שיטה וקבוצה שרצה ביחד כבר כמה שנים ובאמת שאחרי כל מה שהווריורס עברו קשה ללכת נגדם, אבל איך אומרים אני מריח היסטוריה באוויר, אז גם כדי לראות כיצד מוחות כדורסל שונים מתמודדים אחד מול השני (סטיבנס מהסלטיקס מול ד'אנטוני מיוסטון בגמר) וגם כי להם בעיקר הכי מגיע עם אחת העונות הענקיות שנראו בליגה, יוסטון תעלה לגמר אחרי 7 משחקים שילכו צמוד עד לשנייה האחרונה.
