הדרך בה הגיע סטפן קרי, לחלוטין משום מקום, למועדון של הגדולים ביותר שידע ענף הכדורסל, תפסה את כולם כל כך לא מוכנים, שהם אפילו לא היו מוכנים לקבל אותה. אמרו שהוא קלעי וזהו, שאין לו הגנה, שהוא חלש ונמוך, שהוא לא שולט בכדור כמו קיירי, לא מוסר כמו כריס פול, זורק זריקות רעות, לא עשה מספיק בקריירה, לא יכול לנצח בלי תומפסון, גרין ודוראנט. אבל כיום, לאף אחד אין ספק אמיתי. מהפכת השלשות שהוא חולל במשחק, ההגנות שהוא עיקם, עיוות ומשך לכיוונו כמו שאף אחד אחר לא התקרב לעשות לפניו. הראשים שהוא סובב בכל פעם שנגע בכדור, השלשות שהוא תפר מכל בלטה על המגרש ולא משנה אם הייתה לו יד בפנים או לא. סטף קרי הוא לא רק אחד הגדולים בהיסטוריה, הוא גם ציון דרך בה. ועכשיו, בגיל 30, אין סיבה שלא ימשיך וישבור עוד ועוד שיאים.
לא הרבה היו מנחשים זאת, אבל לסטף קרי וליריבו המר מקליבלנד, לברון ג'יימס, יש משהו מאוד מפתיע במשותף – שניהם נולדו באותה עיר, אקרון שבאוהיו. סטף נולד שם בזמן שאביו דל, שחקן NBA מכובד בשני עצמו, שיחק בקאבלירס. מאוחר יותר, כידוע, בהמשך עברו דל ומשפחתו למקום אחר, ואת שאר ילדותו העביר סטפן במקום בו גדל שחקן גדול אחר – צפון קרוליינה, אליה עברה משפחתו של ג'ורדן כשהיה פעוט.
כשסיים קרי תיכון והגיע הזמן לשקול את המשך הקריירה במכללות, הייתה לו העדפה אחת ברורה למדי: וירג'יניה טק, המקום בו דל קרי נחשב ללא פחות מאגדה. אך ההוקיז לא הסכימו להעניק לקרי מלגה, כשאחת הדאגות שלהם, ושל הרבה אוניברסיטאות אחרות, הייתה הגודל. סטף היה נמוך יחסית, בקושי גירד את ה-1.90, שקל כ-70 ק"ג, ולא היה אתלטי במיוחד. מי שכן התלהבה הייתה אוניברסיטה קטנה מצפון קרוליינה, שאולי ראיתם לאחרונה נגד קנטאקי בטורניר המארץ' מאדנס – מדובר כמובן באונברסיטת דייוידסון.
בשנתו השנייה בקולג', ולמעשה לפני 10 שנים, הילד עם פרצוף התינוק פרץ לתודעה של כל אוהד כדורסל שהוא. דייוידסון דורגה עשירית בלבד בטורניר ה-NCAA, אבל בזכות רצף משחקים מטורף לחלוטין של מספר 30 באדום, הוויילדקאטס כמעט הצליחו להידחף לפיינל פור, כאשר הפסידו רק ברבע הגמר בקושי רב מול האלופה לעתיד, קנזס. גם לברון ג'יימס הבין אז שהוא צופה בגדולה, והוא נצפה מוחא כפיים לקרי לצד המגרש במשחק מול ויסקונסין.
כשנה וחצי אחר כך, החליט קרי לסיים את קריירת המכללות שנה אחת מוקדם יותר ולהירשם לדראפט ה-NBA. גם אז הוא היה קטן, חלש ולא אתלטי מספיק כדי להיות בחירת טופ-5. האשים תאביט, ריקי רוביו וג'וני פלין היו מהשמות שנבחרו לפניו בדראפט, ובסופו של דבר נבחר סטף קרי במקום השביעי על ידי הגולדן סטייט ווריורס.
קרי לא בדיוק הפך את הגורל של הקבוצה החלשה בימים אלה שרצה בגולדן סטייט. בארבע השנים הראשונות שלו, בהן אימנו שלושה מאמנים שונים, הקבוצה לא הצליחה להגיע מעולם ל-40 ניצחונות, ולא היוותה איום ממשי על אף קבוצה טובה בליגה. הרבה מאוד אי סדר וחולשה אפיינו את הארגון בתחילת העשור, עד שהקבוצה שבנה מארק ג'קסון החלה להתחבר. דראפט 2012 הביא לאזור המפרץ את האריסון בארנס, פסטוס אזילי וכמובן דריימונד גרין, וכולם היו חלק מקבוצה שעלתה לראשונה לפלייאוף מאז 2007, וסיימה עם מאזן חיובי ראשון מאז 2008. דייוויד לי היה המנהיג של הקבוצה והפך לווריור הראשון שנבחר לאולסטאר מאז 1997, והקבוצה גם ניצחה את הסדרה בסיבוב הראשון נגד דנבר של כרמלו אנתוני, ואחרי פייט עם הספרס בסיבוב השני כבר לא היה ספק: יש כוח עולה חדש במערב, וקוראים לו האחים ספלאש.
באותה עונה, 2012-13, שבר סטף קרי את השיא של ריי אלן לשלשות בעונה, כאשר קלע 272 ומחק את ה-269 של ריי אלן מספרי ההיסטוריה. אבל הוא לא היה היחיד שהיה כל כך מסוכן מחוץ לקשת. ביחד עם קליי תומפסון, שהגיע בדראפט שנה קודם, יצר סטפן קרי את הצמד הידוע כיום בתור האחים ספלאש. את מהות הכינוי אין צורך להסביר, ועל מה שהם עשו להגנות במהלך השנים הבאות אין צורך להרחיב. החלפתו של מארק ג'קסון בסטיב קר הביאה את הווריורס עוד צעד קדימה, קרי שבר את השיא פעמיים נוספות עם 286 ולאחר מכן ריסוק מוחלט של השיא בעונת 2015-16, בה קלע 402 שלשות. אחרי כמה וכמה שיאים נוספים שקשורים לשלשות, שני תארי אמויפי (כולל אחד שנבחר בפה אחד) ושתי אליפויות (וכנראה עוד כמה בדרך), הילד החנון הקטלני ביותר שתכירו חוגג 30, והוא עושה זאת אחרי שכבר הוכיח מעבר לכל ספק שהוא אחד הגדולים שאי פעם הקפיצו כדור כתום על פרקט.
30 הוא כנראה המספר שאוהדי ספורט הכי מפחדים ממנו. הוא המספר שמסמל הזדקנות, התיישנות. בראשם של מעריצים רבים, שחקן בן 30 הוא כבר לא. המספר הזה מעורר לרוב את המחשבה שמכאן, דברים יכולים ללכת רק לכיוון אחד. אבל זה לא חייב להיות ככה. בטח שלא כשמדובר בשחקן שאף פעם לא התהדר ביכולות אתלטיות מרשימות, שהן אלו שמתדרדרות עם הגיל.
סטף קרי ניצח אינספור משחקי כדורסל בזכות יכולת הקליעה שלו, ראיית המשחק שלו, השליטה שלו בכדור וחוכמת הכדורסל שלו. הוא לא מהיר, הוא לא חזק, הוא לא אקספלוסיבי. הוא יחדור לסל בזכות אינסטינקטים, יחליק ליד שחקני הגנה, יקבור שלשות מכל מקום אפשרי. וכשהגיל יגיע אליו, הוא ידע לשנות את המשחק שלו בהתאם. לברון ג'יימס, לדוגמה, שם דגש על השלשות שלו לאחרונה כדי לשמור על הגוף שלו יותר ועדיין להישאר ברמה הפיזית הגבוהה ביותר בגיל 33.
ההבדל בין השניים הוא פשוט. לסטף קרי כבר יש את השלשה. ובתור הקלע הטוב בהיסטוריה, הוא יהיה נשק קטלני ואחד השחקנים הטובים בליגה לעוד זמן רב.
