ג'אגאורס-פטריוטס:
זה היה נראה כי ההגנה של ג'קסונוויל פיצחה את הנוסחא, הם שיתקו את בריידי במשך כמעט 50 דקות. הסקנדרי של הג'אגס עשה לו צרות במשך כל היום, בריידי השלים רק 3 מסירות מתוך 8 באורך 20 יארד או יותר, וההתקפה של הפאטס לא הצליחה להתניע והם נאלצו לבעוט את הכדור חזרה לג'אגס פעמים רבות. במצב של דאון שלישי ו-18 מקו ה-25 יארד כאשר נותרו 10:49 דקות למשחק, בריידי ששיחק עד עכשיו משחק בינוני מאוד בסטנדרטים שלו, היה חייב לייצר משהו בהתקפה הזאת. בדאון הראשון, הוא חטף סאק להפסד של 8 יארד, בדאון שני הוא מסר מסירה לכריס הוגאן שנחבטה למטה ע"י גיפסון. פתאום, משהו בו נדלק, הוא הרגיש את הלחץ, וזה היה נראה לרגע שהנשמה שלו יצאה מהגוף שלו והוא התעשת על עצמו, חזר לצורתו האנושית ופשוט שכח מה שקרה עד עכשיו. טוד וואש, המתאם ההגנתי של הג'אגס ידע שאסור לתת לבריידי זמן בכיס במצבים כאלה ולכן הוא הביא לחץ מהצדדים שלו. מנגד, בריידי, כמעט בהליכה, התעלה בכיס ומצא את דאני אמנדולה בחור שהג'אגס השאירו במרכז המגרש.
משם, לג'אגוארס לא היה סיכוי. במהלך הבא הפאטס ביצעו תחבולה כאשר בריידי נתן לדיון לואיס את הכדור והוא זרק את הכדור חזרה לבריידי שמסר את המסירה הארוכה שלו במשחק לפיליפ דורסט, ושלושה מהלכים אחר כך הם כבר היו באנדזון לאחר מסירה קצרה לדני אמנדולה, שידוע בכך שהאו מתעלה על עצמו בפלייאוף וגם הוא היה לא פחות מפנטסטי עם 7 תפיסות ל-84 יארד כולל ט"ד מכריע עליו ידובר בהמשך. בדרייב העוקב, הג'אגס השתנקו ונאלצו לבעוט את הכדור חזרה לפאטס, וכאשר נותנים לבריידי הזדמנות לעלות ליתרון בסוף הרבע הרביעי, תהיו בטוחים שהוא ינצל אותה. הוא הוביל בגאון דרייב שהסתיים בתפיסה לפנתיאון של אמנדולה שהתעלה מעל הקורנרים של הג'אגס ומיקם את הרגליים שלו בדיוק במקום הנכון לפני הקו הלבן שמסמן את החוץ. "הוא תפס כל כך הרבה תפיסות אדירות, לא רק המשחק הזה אלא כמעט בכל משחק קריטי שהיה לנו" אמר בריידי המחויך במסיבת העיתונאים. "לבחור הזה יש את הקוורדינאציית יד-עין הכי טובה שראיתי, ושיחקתי לצד ראנדי מוס" שיבח מת'יו סלייטר את אמנדולה. ונחזור חזרה למשחק, הג'אגס עדיין בעניינים עם קצת פחות מ-3 דקות לסיום לאחר הדרייב המופתי של בריידי. בורטלס שיחק מצוין כל היום, וההתקפה שלו עבדה במשך כל המשחק. אך לדאבונו, הוא עדיין בלייק בורטלס, שחקן שתמיד חסר לו הגרוש ללירה. הוא מסר מסירה מדוייקת בדאון רביעי אך סטפון גילמור עשה מהלך אקרובטי והעיף את הכדור מידיו של דידי ווסטברוק ומשם נותר לפאטס רק לכרוע ברך בדרכם לסופרבול השלישי ב-4 שנים.
תוצאה סופית:24-20 ניו אינגלנד פטריוטס
למרות ההפסד, חובה לציין לטובה את הג'אגס ובלייק בורטלס. הקבוצה הזאת לא מוכשרת בצד ההתקפי בצורה מרשימה והם נסמכים יותר מידי על ההגנה שלהם, וזאתי הריצת פלייאוף הראשונה של רוב השחקנים שלהם. בלייק בורטלס הפך כהרף יד מבלייק בורטלס למה שנראה כמו גרסא צעירה של סטיב יאנג, הוא לא השתנק מהבמה הגדולה ולא נלחץ לשחק מול הגדול מכולם, הוא פשוט ציפה לאתגר. הם עשו כמעט הכול נכון, בלתי אפשרי לעצור את בריידי כאשר הוא בזון שלו ולכן זה לא ממש אשמתם. הביקורת היחידה הברורה שאני חושב שמגיעה להם היא על המאמן דאג מארון. מארון היה פנטסטי עם קריאות המהלכים והסידור ההגנתי שלו לאורך כל המשחק, אך כאשר קיבל כדור עם 55 שניות לסוף המחצית הראשונה הוא החליט לכרוע ברך ולקחת את היתרון הזעום שלו למחצית השנייה, כאשר עדיין נשארו לו 2 פסקי זמן. אם תשחק שמרני מידי מול בריידי, זה יחזור עליך כמו בומארנג, וזה בדיוק מה שהתרחש אמש.
עוד נקודה קטנה ואחרונה, השיפוט במשחק אתמול. לפני שאוהדי הפאטס יצאו ויתחילו לקרוא לי בכל מיני כינויים, אני מבקש שתחסכו את זה. אני לא חושב שהם שילמו לשופטים או שהשופטים תמכו בהם בכוונת תחילה במשחק אתמול, אך היו טעויות שיפוט רבות אתמול שיכלו בתאוריה לעלות לג'אגס במשחק. כגון הפאמבל שמיילס ג'אק שיחזר שמשום מה הכדור נשחק מת וג'אק נאלץ לעצור את הריצה שלו ולתת את הכדור לשופטים, ה"הפרעה למסירה" של איי'גיי בוייה על ברנדין קוקס שלא הייתה ולא נבראה (פנדל שבסוף עזר לפאטס להגיע לאנדזון ולשים נקודות) וההתעלמות המוחלטת מההחזקה של התאקל של הפאטס על שחקן הגנה של הג'אגס במהלך המכריע של הרבע הרביעי בו דיון לואיס השיג דאון ראשון בשביל להקפיא את המשחק.
מזל טוב לפאטס על הניצחון המרשים, וכל הכבוד לג'קסונוויל על העונה המרשימה שהם נתנו עד הסוף המר.
אם עדיין לא נמאס לכם, הנה קצת נתונים על המשחק:
-עם הקאמבק אמש, לבריידי יש ארבעה ניצחונות בפלייאוף לאחר שפיגר של 10 של נקודות ב-10 דקות האחרונות, לאף קוורטבק אחר אין יותר מ-1.
-הפטריוטס הם הקבוצה הראשונה שמגיעה למספר דו ספרתי של סופרבולים
-בריידי היה בסופרבול 50% מהעונות שבהם שיחק. אף קוורטרבק בעידן המודרני לא מתקרב לזה.
ויקינגס-איגלס:
מי ראה את זה בא?! האיגלס, שהיו האנדרדוגים במרגש שלהם בפילדלפיה חרכו את הויקינגס שכנראה שחכו את המזל הטוב שלהם חזרה במיניאפוליס. ניק פולס היה פנטסטי עבור האיגלס, הוא השלים 26 מסירות מתוך 33 ניסיונות, המיר 3 ט"ד ולא איבד את הכדור פעם אחת. ג'יי אג'אי סייע לו בתרומה יפה ממשחק הריצה כאשר צבר 73 יארד ב-18 ניסיונות. זאק ארץ היה בלתי שמיר. הסקנדרי של הויקס לא הצליחו להתמודד עם הקומבו של פיזיות, גובה והמהירות שלו והטייט-אנד האקסטראורדינרי תפס 8 מסירות ל-93 כולל תפיסה אדירה ל-36 יארד.
קייס קינום היה בינוני במקרה הטוב, הוא מסר ל-271 יארד אך באחוזי השלמה נמוכים מהממוצע ואיבד את הכדור פעמיים ומסר רק מסירה אחת לאנדזון. הויקינגס לא הצליחו להתניע את משחק הריצה בכלל, מה שהרס להם את ההתקפה לכל המשחק. ג'ריק מקינון רץ ל-40 יארד ב-10 ניסיונית ולאטביוס מארי רץ ל-18 יארד בלבד. משחק גדול של סטפון דיגס אפילו לא קירב את האורחים לאיגלס והמשחק הפך אותו מגיבור מאושר לגיבור הטראגי של הסיפור הביזארי של המיניסוטה ויקינגס.
בשבוע שעבר, זה נראה כי הויקס שברו את תדמית הלוזרים שלהם, אך כנראה שהקללה עדיין רודפת אותם. המאורע המביש אתמול מצטרף ל-4 הפסדי סופרבול ב-7 שנים, ההחמצה של גארי אנדרסון (שלא החמיץ שנתיים) בגמר ה-NFC בשנת 1999, הט"ד בשנייה האחרונה של אריזונה שהעיף אותם מהפלייאוף והכניס את היריבה המושבעת מגרין ביי על חשבונם והפספוס של בלייר וולש מול סיאטל. זוהי מיניסוטה, לוזרים תמידיים.
המשחק נחתם בתוצאה 38-7, פשוט מביך למיניסוטה אך מאידך ניצחון אדיר לעיר אחוות האחים.
