בשנת 1979, מכבי ת"א ובית המשפט עמדו בדרכו של מיקי ברקוביץ' אל האטלנטה הוקס של יובי בראון. בשנת 1999, סיכום עקרוני של עודד קטש על חוזה מובטח בניו יורק ניקס של פטריק יואינג, לא יצא לפועל עקב שביתת השחקנים. זה היה קרוב, פעמיים.
30 שנה אחרי ששופט ישראלי לא היה מוכן לשחרר את שחקן הכדורסל הטוב בהיסטוריה של המדינה ל-NBA, קהילת הספורט הישראלי צהלה ושמחה למשמע קולו של דיוויד סטרן מכריז את שמו של הנבחר מספר 23 בדראפט 2009 על ידי הסקרמנטו קינגס. ההיפוך הזה בתפיסה של אנשי הספורט הישראלי הוא מקום לדיון אחר לחלוטין, ובינתיים עומרי כספי עשה היסטוריה והפך מהתקווה הגדולה של הספורט הישראלי למגשים חלום, לא רק שלו אלא של מדינה שלמה.
מאז אותו ערב במדיסון סקוור גארדן, או במקרה של כספי, בוקר מוקדם בבית ביבנה, קריירת הכדורסל של כספי הרגישה כמו רכבת ההרים המפחידה ביותר שארץ ההזדמנויות הבלתי מוגבלות יכולה לספק. נחתך פעמיים, נשלח בטרייד שלוש פעמים, הרוויח ואיבד מקום בחמישייה, דקות משחק, או בכלל התאמה לשיטה ואפילו אמון של המאמן. למרות כל זה, עומרי עדיין שחקן NBA לגיטימי ולא איבד את מקומו בליגה, בניגוד להרבה שחקנים שעברו מצבים דומים לאלו בהם היה כספי ביוסטון או קליבלנד.
לקראת הדראפט, הסקאוטים בארצות הברית ציינו בכל הזדמנות את היתרונות המנטליים שכספי מביא למשחק: תחרותיות, קשיחות, עבודה קשה. הרצון לרוץ בכל מתפרצת, לשחק בלי פחד ועם הרבה אגרסיביות בשני צידי הכדור. לא הייתה לו שליטה בכדור יוצאת דופן, הוא לא נחשב כאתלט מסחרר וגם הקליעה שלו מרחוק הציגה לא מעט סימני שאלה. אבל האנרגיה שהוא הביא למשחק הקפיצה אותו כמה וכמה דרגות בדירוגי הדראפט של סקאוטים עצמאיים וכמובן גם כאלה שעובדים מטעם הקבוצות בליגה.
את המשחק הראשון שלו שיחק כספי בחוץ אצל אוקלהומה סיטי, וסיפק בכורה שעליה יכל רק לחלום כאשר תרם 15 נק' מהספסל ב-70% מהשדה. המשחק הזה פתח עונת רוקי מצויינת מבחינת עומרי, בה שיחק ב-77 משחקים, פתח בחמישייה ב-31 מהם, שיחק 25 דקות למשחק (מה שלא ישחזר עד עונת 2015-16) וקלע 10.3 נק' למשחק. בעונתו השנייה, כספי המשיך להיראות כמו שחקן רוטציה לגיטימי בקבוצת NBA, גם אם אחת חלשה כמו זו של סקרמנטו. המספרים שלו אמנם חוו ירידה אך לא גדולה, ומעמדו בקבוצה נשאר פחות או יותר יציב.
אבל בסקרמנטו כמו בסקרמנטו, קשה מאוד להישאר יציב, והחלטה שנוייה במחלוקת של ההנהלה שלחה את עומרי כספי ובחירת סיבוב ראשון בדראפט 2012 לקליבלנד המתואששת מטרגדיית "ההחלטה" תמורת ג'יי ג'יי היקסון. כספי המשיך באותו הקו גם אצל ביירון סקוט ופתח בכל 35 המשחקים הראשונים של עונת 2011-12 המקוצרת, לצד קיירי אירווינג בין היתר. אך מהר מאוד היה נראה כי כספי וסקוט לא בדיוק מסתדרים, ואלונזו ג'י תפס את מקומו של כספי שני שליש לתוך העונה. סקוט ביקר את כספי קשות בתקשורת, ולמרות שכספי אכן נחלש משמעותית בקליבלנד והתקשה לשחזר את היכולת מסקרמנטו, ההתנהלות של סקוט איתו לא עזרה לביטחון שלו.
עונת 2012-13 הייתה עונת השפל בקריירה של כספי. הוא שיחק רק בכחצי מהמשחקים של העונה, פתח רק פעם אחת וכל המספרים שלו נפלו לשיאי קריירה שליליים – כאשר הבולט והמדאיג ביותר מביניהם הוא דקות המשחק, רק 11 דקות למשחק בכמות מועטה של משחקים. עונת החוזה של כספי לא יכלה להיות גרועה מזו, והוא עצמו כבר שקל ברצינות חזרה לאירופה.
ואז הגיע קווין מקהייל. מאמנה של יוסטון, שהשתדרגה בעונות האחרונות באופן רציני כשהביאה לשורותיה את ג'יימס הארדן ולאחר מכן דווייט הווארד, הייתה מועמדת להתחרות באופן רציני במערב. זו הייתה התקווה הראשונה של כספי להגיע לקבוצת פלייאוף, ועם מאמן שסומך עליו ומאמין בו וביכולות שלו למלא חוסר רציני בסגל שלו, העתיד נראה ורוד בשביל עומרי.
אך תקופתו ביסטון הייתה כמעט תקציר של כל ארבע השנים הקודמות. הביטחון ביכולות הכדורסל שלו השתפר אך הוא עדיין לא השיג את רמת הכדורסל הנדרשת ואיבד לאט לאט דקות בהרכב. יוסטון הגיעה לפלייאוף עם מאזן של מעל 50 ניצחונות, אך הפסידה בסיבוב הראשון לפורטלנד בסדרה בה כספי לא שיחק אפילו דקה אחת. באוף סיזן, כספי נשלח בטרייד לניו אורלינס ביחד עם עומר אשיק, כחלק מניסיונות של יוסטון לפנות מקום בתקרת השכר על מנת להביא אחת מהכוכבים הגדולים שהפכו לחופשיים בקיץ. יוסטון פספסה גם את לברון, גם את כריס בוש וגם את כרמלו אנתוני, וכספי נחתך באופן מיידי על ידי ניו אורלינס.
החזרה שלו לסקרמנטו בקיץ 2014, אחרי כחודשיים ללא קבוצה, כנראה החזירה לו משהו שהיה לו חסר מאוד בתקופה בקליבלנד. בעונת 2014-15 הוא רשם שיא קריירה של 48.9 אחוזים מהשדה, חזר לרוטציה קבועה של קבוצת NBA, ובנוסף לשיפור רציני וניסיון שהרוויח בשנותיו בליגה, הביטחון שלו חזר אליו.
העונה הבאה הייתה עונת השיא שלו. משחק השיא שלו, עם 36 נקודות, תשע שלשות ואגרוף-אגרוף עם סטפן קארי, היה רגע השיא של אותה עונה. הוא קלע ב-41 אחוזים מקו השלוש, מה שהראה על שיפור משמעותי שהשיג ביכולת הקליעה שלו – כספי הפך לאיום אמיתי מעבר לקשת. הוא שיפר את חוכמת המשחק שלו, כאשר היה מהמצטיינים בליגה בקליעה אחרי שהוא עובר חסימה וגם בקליעה אחרי חיתוך לכיוון הסל – התנועה שלו ללא כדור השתפרה פלאים. השילוב של כל אלה עם היכולות המנטליות הידועות של כספי, העבודה הקשה והאש בעיניים שהוא הביא למגרש, הפכו אותו לשחקן NBA שכל קבוצה הייתה רוצה אצלה – אפילו הקבוצה הטובה בכל הזמנים.
הוא הצטרף לדמרקוס קאזינס כאשר שוב נשלח בטרייד לניו אורלינס, הפעם כמובן כחלק מהטרייד שיצר את צמד הגבוהים הדומיננטי בליגה. ואחרי ששוב נשלח בטרייד לניו אורלינס, הוא שוב נחתך מיידית מניו אורלינס לאחר שנפצע לחודש וחצי במשחקו הראשון בקבוצה ונחתך כדי לפנות מקום בסגל לשחקן אחר, שיכל לנסות לתרום למאבק הפלייאוף של השקנאים. מכאן כולנו כבר זוכרים מה קרה – בקיץ 2017, תמורת חוזה מינימום, הישראלי הראשון ב-NBA חתם בגולדן סטייט ווריורס.
כספי מספר שעד כמה שהחגיגה הייתה גדולה כשהוא נבחר בדראפט, הוא הרגיש אפילו יותר מזה כאשר חתם בווריורס. אפילו ראש הממשלה ושרת הספורט התקשרו אליו לברכו, והפסטיבל סביבו הרגיש לו גדול יותר אפילו מהיום בו עשה את ההיסטוריה האמיתית.
מבחינה מקצועית, אין מקום אליו כספי מתאים יותר מלגולדן סטייט. הוא מצטרף ליחידת ספסל שכוללת בין היתר את אנדרה איגודאלה, שון ליבינגסטון, ניק יאנג וג'ורדן בל. הווריורס הם החלוצים של "כדורסל חסר עמדות", בעיקר מהספסל שלהם – כספי, איגודאלה וגם ג'ורדן בל מסוגלים לשמור לפחות ארבע עמדות על המגרש, כל אחד ברמתו שלו כמובן. כספי, כאמור, מצטיין בייצור נקודות בתנועה ללא כדור – אין צורך להכביר במילים כמה זה חשוב בווריורס. ובנוסף, כמו הרבה שחקנים בווריורס, לכספי יש סט יכולות מגוון – הוא יודע גם למסור וגם לשלוט בכדור ולחדור לסל מדי פעם, וכמובן לקלוע לשלוש. הוא תואם בדיוק את הדרישות לשחקן ספסל בגולדן סטייט ווריורס של סטיב קר.
לא בטוח שנראה את כספי שובר שיאים אישיים העונה. למעשה, סביר יותר שהוא לא – בטח כאשר הוא מוקף בכל כך הרבה כישרון. אבל הוא מקבל כאן הזדמנות פז לשחק עם השחקנים מהטובים בעולם, בקבוצה מהטובות בהיסטוריה. אולי אפילו יותר מזה – כספי כנראה יזכה, בשנה התשיעית שלו, לשחק סוף סוף בפלייאוף – הוא השחקן עם הכי הרבה ותק בליגה שלא שיחק דקת פלייאוף אחת. ובחודש יוני, סיכוי טוב שהוא יעשה היסטוריה נוספת ויביא לארץ טבעת אליפות – ואנחנו, כמו ישראלים טובים, ניקח על זה בעלות כמו גדולים.
