את מה שקרה ב25 בינואר 2004 באיצטדיון ד. אפונסו הנריקוס שבגימארייש, יושבי האיצטדיון וגם הצופים בבית לא ישכחו לעולם. משחק ליגה שגרתי התקיים בין בנפיקה לויטוריה גימארייש, הקבוצה המקומית. שתי הקבוצות לא הצליחו להגיע להכרעה, עד שבדקה ה-91, מיקלוש פהר העביר כדור לפרננדו אגיאר שדחק מקרוב, 1-0 לבנפיקה. אמנם ניצחון דרמטי (ספוילר), אך זה לא היה האירוע המסעיר שנחקק בזכרון הצופים לעד. בדקה ה-93 זכתה ויטוריה בכדור חוץ וניסתה להוציא אותו, אך פהר הפריע למגן להכניס את הכדור חזרה למגרש במטרה לבזבז זמן והוא אף קיבל על כך כרטיס צהוב. פהר חייך את חיוכו האופייני, הלך מספר צעדים לאחור, הניח את ידיו על ברכיו ו… התמוטט. מיד כולם הבינו במה מדובר: חבריו לקבוצה רצו לעברו במטרה להפוך ולהנשים אותו, הצוות הרפואי התייצב במהירות ותוך כמה שניות גם הצוותים המקצועיים של הקבוצות נכנסו למגרש. כולם התפרקו. שחקני בנפיקה מיררו בבכי כאשר מתוכם בלטו חברו הקרוב של מיקלוש-טיאגו, ומיגל מונטירו שפשוט התרסקו לחתיכות על הדשא.
טיאגו, רגע אחרי (Hungarian Football)
מיקלוש פהר נולד בטאטבאניה אשר בהונגריה. את קריירת הכדורגל שלו הוא התחיל במועדון ההונגרי גיור. הוא שיחק שלוש שנים מוצלחות במדי הקבוצה ההונגרית עד שהסקאוטרים של פורטו שמו עליו את היד. החלוץ בן ה-19 שכבר הספיק לערוך הופעת בכורה בנבחרת הונגריה ואף לכבוש בה, ארז הכול ונסע לעיר השנייה בגודלה בפורטוגל כדי להצטרף לקבוצתו החדשה.
לבש את המדים הללו כבר בגיל 19 (pinterest)
בשל גילו הצעיר פהר לא קיבל מספיק דקות, ולכן הוא הושאל פעמיים לקבוצות אחרות בפורטוגל במטרה לצבור דקות משחק וניסיון. הראשונה לשאול את השחקן שזכה בפרס השחקן ההונגרי הצעיר לשנת 1997 הייתה סלגיירוש, בה כבש 5 שערי ליגה ב-14 הופעות. לא מספר רע, אבל את הפריצה האמיתית שלו הוא עשה במדי בראגה. בעונת 00-01 הוא כבש 14 שערי ליגה ב-26 הופעות בקבוצה כשהיה בן 21 בלבד! מיקי היה לתקווה ולעתיד של נבחרתו הלאומית שחוותה שנים קשות מאוד ולא העפילה לאף טורניר גדול מאז שנת 1986. לאחר שחזר לשורות הדרקונים הסתכסך סוכנו של פהר-חוזה וייגה עם נשיא פורטו-ז'ורז'ה פינטו, שהודיע למיקלוש שאו שהוא עוזב את וייגה או שהוא עוזב את פורטו. ההונגרי הצעיר דבק בסוכנו ואכן עזב את פורטו וחתם במדי היריבה המרה, בנפיקה.
בבנפיקה הוא לא הצליח להציג את המספרים שרצה אך מיקי היה דמות אהובה בחדר ההלבשה, הן על השחקנים והן על הסגל המקצועי.
ושוב אנחנו חוזרים לאותו ערב נורא ב-25 בינואר. מיקי פתח באותו משחק על הספסל אך עלה למגרש בדקה ה-60 במטרה לעזור לקבוצתו לנצח את המשחק, והוא באמת עשה זאת עם בישול לשער של אגיאר, אבל אז, אז הגיע הרגע הנורא בו הפרעה בקצב הלב בשל מחלה גדעה הכל. פהר התמוטט והובהל לבית החולים כאשר באיצטדיון ולאחר מכן בבתים של כל אחד ואחד, גם הצופים, גם השחקנים, גם אנשי הצוות ובעצם בכל עולם הכדורגל שררה אי-ודאיות איומה. התקשורת הפורטוגלית לא הפסיקה לתת דיווחים, עד שלבסוף, קצת לפני חצות, יצאה ההודעה: מיקי מת.
ההלוויה הייתה קורעת לב. כל הקבוצה הגיע כדי לחלוק לשחקן כבוד אחרון. כולם בכו. כולם.
מאז, בנפיקה ונבחרת הונגריה פעלו רבות כדי להנציח את זכרו של הבלונדיני האהוב. המועדון הפורטוגלי החליט שלא להשתמש יותר במספר 29, זה שהיה על גבו של מיקי. לאחר הזכייה באליפות בעונת 2004-05, טסה כל הקבוצה לקברו אשר נמצא בהונגריה כדי להעניק לו את מדליית האליפות. גם נבחרת הונגריה בה ערך 25 הופעות לפני מותו דאגה ודואגת לשמר את הזכרון. היא הקימה מוזיאון לזכרו ושלחה משלחות של נבחרות נוער לקברו של החלוץ. ב10 באוקטובר 2009 נערך משחק בין נבחרת פורטוגל לנבחרת הונגריה במסגרת מוקדמות מונדיאל 2010. לפני המשחק נערך טקס לזכר החלוץ בו הונחו פרחים על פסלו שהוצב באיצטדיון האור, איצטדיון הבית של בנפיקה.
הפסל המדובר (pinterest)
חלק מחבריו לקבוצה כדוגמאת זלטקו זהוביץ', טיאגו ונונו גומש עדיין מבקרים מעת לעת בקבר חברם האהוב שנלקח בטרם עת.
היום, היום בו הוא היה אמור להיות בן 38, צריך לזכור אותו ואת דמותו יותר מתמיד, שכן עם הזמן המקרה הולך ונשכח אבל המשפחה והחברים תמיד ישארו עם הכאב על הבן אדם שהלך, שהוא הרבה מעבר לכאב על השחקן שפספסנו.
נ.ב: מכאן אפשר גם לקוות ולאחל לעבדלהאק נורי שהתמוטט בשבוע שעבר, רפואה שלמה.
