כמו חלק מצוות המגזין, גם אביב בצון היה מכור לפוטבול מנג'ר, בכתבה הזו הוא מספר כיצד נגמל מהמשחק שפשוט שואב אותך פנימה לעולם הכדורגל.
שלום, שמי אביב. אני נקי כבר 65 יום, שזה בערך חודשיים. 65 יום מאז שנגמלתי מההתמכרות הכי גדולה של חיי. שישים וחמישה ימים בלי הסם שליווה אותי מגיל שמונה: פוטבול מנג'ר.
זר לא יבין כיצד משחק מחשב מסובך עם גרפיקה מיושנת ומשעממת הפך לעולם ומלואו עבור מיליוני אנשים ברחבי העולם, כולל עבדכם הנאמן. לא סתם הסרט הדוקומנטרי על "פוטבול מנג'ר" נקרא "מציאות חלופית".
עבורנו, מעריציו המושבעים של המשחק, המסך היה המציאות. במשך שנים ניהלנו חיים כפולים בשני עולמות שונים: העולם האמיתי, והעולם של המנג'ר. בנובמבר האחרון, עת יצאה לעולם גרסת 2015 של המשחק, החלטתי לחתוך את הקשר עם האהבה הכי גדולה שלי. נגמלתי.
לא פשוט להיפרד מעולם שליווה אותי מגיל כל כך צעיר. חיי "האמיתיים" תמיד היו שזורים בד בבד עם חיי הוירטואליים. לא מעט השפעות שליליות היו למשחק. מריבות חוזרות ונשנות עם בנות הזוג, היעדר חיי חברה, היעדרויות תכופות מבית הספר, איחורים לעבודה, חוסר שעות שינה ועוד. אך מצדו השני של המטבע, המשחק העשיר את הידע הגיאוגרפי שלי ובזכותו למדתי אנגלית ברמה גבוהה ובדרך המעניינת ביותר. כמו כן, השעות הארוכות ב'סקאוטינג' אחרי כישרונות הפך אותי לאנציקלופדיית כדורגל מהלכת, כזה שכל החברים פונים אליו בשאלות. שמות כמו רונאלדיניו, פלקאו, וויין רוני, ניימאר ועוד רבים וטובים נרשמו אצלי בפנקס הרבה לפני שפרצו בחיים האמיתיים. המנג'ר היה איתי בלילות חורף קרים ובימי קיץ לוהטים במשך כמעט שני עשורים וסיפק לי לא מעט רגעי אושר לצד אכזבות.
הסרט "מציאות חלופית" מתחיל במעריץ מושבע שמגיע למגרשה הצנוע של קבוצה מהליגה הרביעית באנגליה, ומספר בהתרגשות את הדרך שעבר איתה עד למקום הראשון בפרמייר-ליג. לך תסביר לאדם שאינו "מנג'ריסט" את הסיפוק שיש בלקחת קבוצה אלמונית חצי-חובבנית ממעמקי הליגות הנמוכות ולהגיע איתה לרמות הכי גבוהות. איך אפשר לתאר את המתח והדרמה כשנוטינגהאם פורסט שלך מתמודדת בדו-קרב פנדלים בגמר הגביע האנגלי מול ליברפול. לא ניתן לתאר את האושר שאתה חווה כשאתה מוביל את לידס יונייטד לגמר ליגת האלופות ומנצח את ברצלונה. ברזומה שלי מופיעות אימפריות כמו ריאל מדריד, באיירן מינכן וארסנל, לצד קבוצות כמו ווימבלדון, רודה, מינכן 1860 ואפילו הפועל כפר-סבא. ראיתי עולם כמאמן קוסטה ריקה, אוסטרליה, חוף השנהב, דרום קוריאה, צ'ילה, וויילס וארה"ב. זכיתי בכל תואר אפשרי: מונדיאל, יורו, ליגת האלופות, גביע אופ"א, גביע המחזיקות, אינטרטוטו ואליפות כמעט בכל ליגה ברחבי אירופה, והכי חשוב- אני המאמן הראשון שהוביל את נבחרת ישראל לגביע העולמי מאז מכסיקו 1970.
למרות רשימת ההישגים הלא מבוטלת, אין באמתחתי שום פריט מוזהב בארון הגביעים, אך יש אלפי רגעי אושר זכורים שיישארו איתי לעד. גם כשהיה קשה בחיים האמיתיים, ה"פוטבול מנג'ר" חיבק אותי בחום והוכיח לי שבמציאות החלופית שהוא נותן לי, הכל אפשרי. אבל כעת הגיע הזמן להיפרד מעשרות אלפי השחקנים ומאות המועדונים אותם אימנתי במרוצת השנים ולהוריד את המסך על המשחק הממכר ביותר בהיסטוריה של משחקי הספורט. "צא מהמשחק וחזור לחיים האמיתיים זה כיתוב ההסבר שמצורף לכפתור ה-Quit. אז הנה אני, בפעם האחרונה, יוצא מהמשחק וחוזר לחיים האמיתיים.
