הרכבה ואז פירוק: על הסגל הטוב הכי גרוע שהיה במכבי ת"א

בעונת 2015-16, שזכתה באותה תקופה לכינוי "העונה הגרועה בהיסטוריה של מכבי תל אביב", האימפריה הצהובה לא הצליחה להעפיל אפילו לשלב הטופ 16 וגם מהיורוקאפ היא נשרה די מהר. בשמיני לחודש פברואר של אותה שנה כינסה מכבי תל אביב מסיבת עיתונאים בה דייויד פדרמן קבע את המשפט שהפך מאוחר יותר למושג ללעג: "בשנה הבאה יהיו במכבי ת"א 12 שחקני יורוליג, נביא שחקנים שיתמודדו עם ריאל ובארסה". רבות דובר על אותה מסיבת עיתונאים שיצרה רף ציפיות שמכבי כנראה לא מסוגלת להתמודד איתו.

לתפיסתי, החלק הראשון בו הבטיח פדרמן 12 שחקני יורוליג בסגל – אכן התקיים. מאוד קשה לכתוב שורות אלו בימים אלה כשהקבוצה רק מחכה שהעונה תיגמר וסופרת הפסדים ביורוליג כמו שלא ספרה אולי מעולם, אבל בואו נסתכל רגע על הסגל שנבנה במכבי בתחילת השנה. קווינסי מילר ומאיק צירבס הוחתמו עוד בעונה הקודמת מחשש שאחת מענקיות התקציב תחתים אותם אחרי עונת שיא בכוכב האדום, סוני ווימס חזר לאירופה אחרי שהיה בה אחד השחקנים האיכותיים, אנדרו גאודלוק הוא ללא ספק אחד השחקנים המוכשרים ביורוליג ואם שואלים אותי שחקנים עם קליעה כזו אין הרבה גם מעבר לים. די ג'יי סילי וקולטון אייברסון הוחתמו על תקן שחקנים משלימים שיכולים לספק דקות טובות ביורוליג והם כבר הראו שהם אכן כאלה (ולא יותר). והישראלים? סילבן לנדסברג, יוגב אוחיון, גל מקל, גיא פניני וגם ג'ו אלכנסדר כבר הראו שיש להם מה למכור גם ברמה האירופית, אפילו אם מדובר בתרומה קטנה יחסית לליגה. תוסיפו את ויקטור ראד שהוחתם אחרי פציעתו של קווינסי מילר ואחרי עונת שיא משלו בניז'ני והגעתם בחשבון פשוט ל…ניחשתם נכון – 12 שחקני יורוליג.

עד כאן תשבוחות לסגל מכבי תל אביב, כי החלק השני של אותו משפט של פדרמן ("נביא שחקנים שיתמדדו עם ריאל ובארסה"), איך לומר זאת בעדינות, לא התממש. הסגל שנבנה לא הצליח להתמודד עם בארסה (ונסלח לפדרמן שלא ידע שהיא תהיה שותפה של מכבי לכישלון בעונה הנוכחית) ובטח שלא עם ריאל מדריד. אבל למה בעצם? אז להתמודד עם ריאל זה ללא ספק משימה שכמעט כל קבוצה ביורוליג תתקשה איתה מאוד, אבל בארסה של העונה? ומה בנוגע להפסדים הכואבים נגד הכוכב האדום? באמברג? ההפסד ההוא בתורכיה שכמעט ונשכח אחרי 40 הפרש על הראש של מכבי? הרי ראינו שהשחקנים שמשחקים בצהוב לא עד כדי כך גרועים. אז למה הם הגיעו למצב כזה? הגענו לשלב ההסברים.

סינרגיה היא מילה שמתארת מצב בו השלם גדול מסך חלקיו, אבל מצב בו השלם קטן מסך חלקיו? כנראה טרם הומצאה מילה כזו (האקדמיה ללשון – לטיפולכם). אבל ברצינות, כנראה שזהו המצב שמתאר הכי טוב את מכבי תל אביב.

הנקודה הראשונה בה נגע היא הקו האחורי של הקבוצה. באמצע העונה שעברה הוחתם גל מקל שתפס את מקומו של ג'ורדן פארמר אחרי קדנציה מאכזבת בצהוב. שיהיה ברור, גל מקל הוא שחקן ישראלי מהרמה הגבוהה ביותר ובעיניי יכול להשתלב גם בקבוצה עם שאיפות ביורוליג. הבעיה מתחילה כשאת עמדת הרכז של מכבי מאיישים העונה רק מקל ויוגב אוחיון, שני שחקנים עם חסרונות די דומים שנוגעים בעיקר בקליעה מחוץ לקשת ובצבירת נקודות. הצמד כחול-לבן מייצרים העונה ביורוליג 9 נקודות למשחק ו-4 אסיסטים בממוצע ביחד. העובדה שהשניים פחות מצטיינים בתחום הנקודות מסייעת מאוד להגנה, ראינו השנה לא פעם ולא פעמיים את השומר של אחד מהישראלים מרשה לעצמו לקחת צעד אחורה, להעניק להם את האפשרות לזרוק ובכך מצופף מאוד את הצבע ומקשה על משחק ההתקפה של מכבי. די ג'יי סילי ואנדרו גאודלוק אמנם ספקי נקודות טובים ופותרים את עניין האיום מחוץ לקשת, אבל בכל מה שקשור לשליטה בקצב משחק, לחץ על הכדור ובאופן כללי ניהול תקין של ההתקפה – הם בחיסרון מול צמד הישראלים, ניתן אפילו לומר שהם לא רכזים אלא יותר נוטים לכיוון הסקוררים.

עוד משפט שנאמר באותה מסיבת עיתונאים היה "היו פה שחקנים שעשו נזק תדמיתי למועדון, למדנו מהטעויות". אז כאן זה אולי יישמע כסוג של חוכמה בדיעבד, אבל העבודה של מחלקת הסקאוטינג לא נגמרת ביכולותיו המקצועיות של השחקן. הם אמורים לנסות ולנבא (עד כמה שאפשר) את אופיו ואת יכולותיו המנטליות וכאן נדמה שנעשתה חצי עבודה. סוני ווימס הוא שחקן איכותי ללא כל ספק (גם אם השנה הוא לא הראה את זה) אבל מבחינה אישיותיות עושה רושם שמדובר באדם מורכב. אם כבר הוחלט להביא שחקן שכולל בחבילה גם אישיות מורכבת, אז צריך לדעת להתמודד איתה. אחד הרגעים הזכורים בעונה הנוכחית היה כאשר ווימס יצא להתראיין בתקשורת ובלי להתבלבל העביר ביקורת על מאמנו ארז אדלשטיין, היינו מצפים שמועדון בסדר גודל של מכבי יגיב בחומרה מול התנהגות שכזו אבל לא כך היה, הדבר עבר בשקט מופתי מצד המועדון. את המשך ההתקשרות של ווימס עם מכבי כולם יודעים – מתיחות בחדר הלבשה (כך על פי כלי התקשורת בישראל), יכולת רעה מאוד על המגרש וסיום מוקדם עם סיפור שמערב בדיקת סמים שאת כולו אנחנו עדיין לא יודעים. המסקנה מסיפור ווימס די ברורה, אם בוחנים הבאה של שחקן, מוטב גם לברר לעומק על אופיו ואם הוחלט בכל זאת ללכת עליו, צריך לדעת איך לטפל בשחקן מסוג זה כדי שיביא את עצמו למיטב.

גם הקו הקדמי שנבנה השנה במכבי תל אביב לא חף מבעיות. הסנטר הגמרני מאיק צירבס נחת בהיכל אחרי שהציג יכולת מצוינת במדי הכוכב האדום עם 12 נקודות ו-6 ריבאונדים בממוצע למשחק. אבל כמו שכבר הספקתם להבין, גם אצל צירבס היה קאץ' קטן – הבחור הגרמני היה חור בגודל של 211 סנטימטרים על 115 קילוגרם בהגנה של מכבי תל אביב. כמעט כל חסימה בהתקפת הקבוצה היריבה הסתיימה בסל קל, הצבע היה פרוץ לחלוטין והסנטר העמיד ממוצע של 0.1 חסימות במשחק (ב-15 משחקים ביורוליג היו לו 2 כאלה). הבעיה היא לא היכולות ההגנתיות של צירבס (טוב אולי זה קצת הבעיה), אלא העובדה הפשוטה שהן נשארו אותו הדבר כפי שהיו באותן עונות נהדרות בבלגרד. במכבי היו חייבים לדעת שאם מביאים שחקן מסוגו של צירבס, שמביא איתו בעיות בכל מה שקשור למשחק ההגנה של הקבוצה, יש לבנות מסביבו שחקנים שיחפו על אותן בעיות. בתור התחלה, השחקן שחולק עם צירבס את עמדה מספר 5 חייב להיות אחד בעל אוריינטציה הגנתית מובהקת, אחד ששומר, חוסם ומשנה זריקות. במכבי הוחלט להביא את קולטון אייברסון, שהוא שחקן הגנה לא רע, אבל עדיין לא מספיק טוב כדי לאזן את החורים שעשה צירבס. ואם בעמדה 5 לא נמצאים הפיתרונות אז היינו מצפים למצוא אותם בעמדה 4. אבל לא, לאחר שקווינסי מילר נפצע (ואולי הוא היה יכול להיות פיתרון טוב) הונחת במכבי ויקטור ראד, וביחד עם ג'ו אלכסנדר, ולעיתים דווין סמית' וגיא פניני הרכיבו עמדה ללא אף שחקן עם יכולות הגנתיות מובהקות. עכשיו שאלה אליכם – האם הגיוני להחתים שחקן בעל יכולת הגנתית בעייתית פלוס מבלי לייצר אף פתרון לבעיות שאותו שחקן גורם? והאם זה הוגן להטיל רק עליו את האשמה לאיך שההגנה הצהובה נראיתה כאשר הוא היה חלק ממנה?

אמנם נמנעתי עד כה מלדבר על עמדת המאמן במכבי, אבל כנראה שהדבר בלתי אפשרי. כאשר עומדים על הקווים שבעה מאמנים שונים בפחות משתי עונות אין טעם לצפות לתוצאה אחרת, התנודות הבלתי פוסקות האלה בתפקיד הכי חשוב בקבוצת כדורסל בוודאי שלא תורמות ליציבות הקבוצה, שכנראה גם ככה בסיס הבנייה שלה לא הכי יציב. אבל האמת היא שהמאמנים בעונה הזו הם האחרונים שניתן לבוא אליהם בטענות, וראינו שזה לא באמת משנה מי המאמן (אדלשטיין 0-2 ביורוליג, רמי הדר 5-5, ליאור ליובין 0-2 ובגאצקיס עם 4-8 כשנותרו עוד 4 משחקים) כאשר סגל השחקנים בנוי בצורה כזו.

כל הדברים שנכתבו עד עכשיו כבר היסטוריה ולא ישנו דבר – השאלה הגדולה היא מה יעשו במכבי בעונה הבאה. האם במכבי יחליטו לשנות תפיסה ולתת לסמכות מקצועית לנהל את בניית הסגל ביחד עם מאמן שיקבל סמכות מלאה לאמן, או שימשיכו להחתים שחקנים שאולי כל אחד מהם בעצמו הוא שחקן טוב, אבל ביחד – הם רק מורידים מרמתם האחד של השני.