הפטריוטס לא היו מהקבוצות הטובות בליגה השנה. טום בריידי לא היה מהקווטרבקים הטובים בליגה השנה. אפילו המתיחה הקיצונית ביותר של הדמיון, בה מספיק כדי לחשוב של-MVP (המוצדק) של הסופרבול הזה מגיע מקום בהיכל התהילה, לא תספיק כדי להאמין שטום בריידי והפטריוטס היו דומיננטים השנה כפי שהרגילו אותנו בשנים קודמות.
אבל, כפי שכבר נאמר, אולי זה בדיוק מה שהופך את האליפות הזו למרשימה מכולן. כי למרות הכל, למרות שפגשו קבוצות פשוט טובות יותר, שחרכו את הליגה שבוע אחרי שבוע בזמן שהפטס שמטו משחקים מוזרים נגד קבוצות שלא עלו לפלייאוף, וניצחו את המשחקים שניצחו מבלי להבריק. למרות שבריידי לא נתן עונה רגילה מדהימה או אפילו פלייאוף טוב כמו שניתן אולי לחשוב. למרות כל אלו, הפטס נתנו התעלות קולקטיבית יותר מבכל עונה אחרת, פגשו שני קווטרבקים שהוזכרו כמועמדי MVP ואת הזוכה בתואר, וניצחו את כולם מבלי להשאיר ספק אמיתי, אפילו אם זה לא היה הפוטבול הקליני והמתודי והכמעט רובוטי שאנחנו באמת רגילים לראות מטום בריידי.
הראמס חייבים להסתכל קדימה. לאחור אין שום סיבה להסתכל, ולו רק כדי לעבור קשה מאוד לשנות את מה שהפסיד להם משחקים קשים לקראת סיום העונה, וגם להם להפסיד גם הלילה. שון מקוויי כבר עשה מספיק כדי שיהיה אפשר לסמוך עליו כמוביל הפרנצ'ייז הזה קדימה. לגבי ג'ארד גוף, עדיין יש ספקות, ועם כל הצער שבדבר ועם כל הקרדיט שמגיע להגנת הפטס על משחק נפלא, לא היווה יריב ראוי ולא נראה כמו שחקן שצריך לשחק על אליפות. בכל זאת, ההתקפה של הראמס כקולקטיב נתנה משחק איום ונורא. זה טיימינג איום ונורא לתת את ההופעה החלשה ביותר שלך מזה שנתיים, אבל אלו החיים, וזה מה שמביא אותי לנקודה הבאה.
זה די מדהים שלמעט עונת הפציעה של בריידי, הפטריוטס של בערך כל עונה במסגרת 10 העונות ללא אליפות היו טובים יותר, חלק מהזמן בהרבה, מהפטס של עכשיו. זה רק מראה עד כמה באמת קשה להשתמש באליפויות וניצחונות פלייאוף כדי לקבוע עד כמה באמת השושלת היא אדירה. נכון, הפטריוטס כאן כבר כמעט 20 שנה. הם טובים כבר המון, המון זמן, וזה בעידן תקרת שכר. זה מבחינתי מה שבאמת מרשים עם הפטריוטס. כמו שאמר בילי בין, בפלייאוף, זה הכל מזל. בעיקר בפוטבול, שם משחק בודד מכריע עונה שלמה. ומה לעשות, במשחק בודד, הכל יכול לקרות. הפטס המושלמים של 2007 תפסו משחק רע אחד והפסידו. הפטס של 2010 אפילו לא עברו את מארק סאנצ'ז. למעשה, אם שוב נשים את תקרת השכר בצד, מה שעושה את הפטריוטס לשושלת מפוארת יותר מזו של הניינרס של שנות ה-80 וה-90 זה כמה משחקים מבודדים, שבאמת יכלו ללכת לפה או לשם. בטח כשמדובר בפוטבול, במשחק שמוכרע באופן כלכך תכוף על פוזשן אחד או שניים, לפעמים אפילו על הטלת מטבע. הרי אף סופרבול של הפטריוטס, עד זה האחרון, לא הוכרע בהפרש של יותר מפוזשן אחד.
הנה, אפילו הראמס של 2018 נתנו את ההופעה היחידה שיכולה להיות גרועה מספיק בשביל להפסיד את המשחק הזה. אז נכון, אליפויות זה כל מה שמשנה. ואסור בשום פנים ואופן לזלזל בהישג העצום הזה. אך למרות זאת, חשוב מאוד לשים הכל בפרופורציה, לזכור שאפילו אם מדובר ב-20 משחקים בודדים, אלו עדיין משחקים בודדים, ולא לתת למשחקים בודדים להשפיע בצורה קיצונית מדי על תפיסתנו.
כי זה ספורט. לא תמיד הטוב יותר מנצח. לא תמיד המנצח הוא הטוב יותר. הפטריוטס היו כאן מספיק פעמים כדי להיות בשני צידי המטבע הזה. ושוב, זה, לדעתי, מה שהופך אותם לשושלת כל כך מיוחדת.
*********************
(רבע 4, 1:12, 25 ל"א) דרייב 12, ראמס: 5 מהלכים, 45 יארד, 0:55, החטאת שער שדה
המהלך הראשון של הדרייב היה בדיוק סיפור המשחק. גם מול קו הגנה שלא מנסה אפילו להביא לחץ, הקו של הראמס עושה עבירת הולדינג. דווקא במשחקם הגדול ביותר תחת שון מקוויי, הם נתנו את החלש ביותר שלהם בתקופתו, גם בנקודות החוזק הגדולות שלהם. זה לא הסוף, זה מה שרוצים להאמין שם. אבל ההתחלה.. אוי ההתחלה.
(רבע 4, 4:24, 4 נ"א) דרייב 11, פטריוטס: 7 מהלכים, 3:12, 67 יארד, שער שדה מ-40 יארד (13:3 נ"א)
ריצת "טראפ" נפלאה פתחה חור ענק לסוני מישל וקירבה את הפטריוטס להרצת השעון עד הסוף. הפטריוטס הרגישו בצדק שהם יכולים להריץ את הכדור עד לסוף השעון, וגם אם לא, יצליחו לשים את גוף במצב ממנו לא יצליח לצאת. הפטריוטס דחפו את הכדור עמוק לגרון של הראמס, השתמשו בכל הרצים שלהם לשם כך, והגיעו לטווח שער שדה. במקום לסגור עניין עם הברך, הם נאלצו לבעוט אותו, אך עלו ליתרון של שני פוזשנים, וקרוב לוודאי סגרו עניין.
(רבע 4, 7:00, 25 ל"א) דרייב 11, ראמס: 7 מהלכים, 3:36, 48 יארד, חטיפה (#24 סטפון גילמור)
זה הרגיש כמו עניין של זמן עד שגוף יפשל בגדול ויוציא את הראמס מהמשחק. הלחץ שוב הגיע לגוף, שכבר היה על סף הרד זון. הוא החליט להניף כדור לאנדזון, ושילם על כך ביוקר.
(רבע 4, 9:49, 31 נ"א) דרייב 10, פטריוטס: 5 מהלכים, 2:49, 69 יארד, ט"ד (ריצה לשני יארד, #26 סוני מישל) (10:3 נ"א)
הפטס פתחו את הדרייב במהלך פליי אקשן חכם לגרונקובסקי, שהרגיש כאילו לא היה פקטור כלל. אך זה הספיק בשביל להכניס את הפטס לקצב, למצוא את אדלמן בחורים של האזורית, למצוא שוב את גרונקובסקי באישית, ולהיכנס עמוק לתוך הרדזון, לראשונה במשחק הזה. כל המשחק כולם חיכו, וזה הגיע במהלך הבא. סוני מישל חדר בקלילות משני יארד, והשאיר את כולנו עם שאלה אחת. איפה כל זה היה כל המשחק?
(רבע 4, 14:47, 7 ל"א) דרייב 10, ראמס: 9 מהלכים, 4:58, 23 יארד, פאנט
גוף המיר דאון ראשון נוסף לאחר סקראמבל מוצלח שנתן לו מספיק זמן למצוא את קוקס פנוי. זאת לאחר מהלך נפלא של סטפון גילמור מול סיג'יי אנדרסון, שהיה קרוב מאוד להפוך למשנה משחק, אך הפאמבל שהוא גרם יצא החוצה. הלחץ של הפטריוטס לא הפסיק להגיע, קו ההתקפה של הראמס התקשה להתמודד עם מגוון סוגי הלחץ. ברנדין קוקס המשיך להראות את עצמו והתמודד נהדר עם הלחץ של גילמור, אך הוא היה אחד מכמה שחקני התקפה בודדים, בשתי הקבוצות, שמגיעים להם שבחים. חולשה ספציפית של הראמס הייתה קו ההתקפה, ובמיוחד בעבירות – אחת כזו על ג'ון סאליבן הרגה את הדרייב העשירי של הראמס, שכמו כמה דרייבים אחרים, נראה מבטיח, אך נעצר מהר מאוד.
(רבע 3, 2:11, 25 נ"א) דרייב 9, פטריוטס: 5 מהלכים, 2:24, 31 יארד, פאנט
הלחץ התחיל להגיע גם לבריידי. ההגנות, כצפוי, לא ממש מתעייפות, והטעות היחידה בביצוע כוסתה על ידי טעות בצד השני. משחק הריצה עם סוני מישל יצרה קצת רווח אך כל מה שזה סידר לפטס לבסוף זה עוד פאנט שתקע את הראמס עמוק בחצי שלהם. הספיישל טימס עובדים שעות נוספות בשני הצדדים, ומראים רמה גבוהה במיוחד.
(רבע 3, 6:33, 28 ל"א) דרייב 9, ראמס: 9 מהלכים, 3:41, 42 יארד, שער שדה מ-53 יארד (3:3)
ברנדין קוקס הופיע לראשונה בקאמבק ראוט אחרי פליי אקשן מוצלח במיוחד, אך קו ההתקפה של הראמס המשיך במשחקו החלש העונה בפער ענק. בדיוק כמו בניו אורלינס, גוף הצליח למרות הכל בדאון השלישי לעמוד איתן לפני המכה שחטף מפלאוורס ולמצוא את וודס בכדור מושלם, ובכך לראשונה המירו הראמס דאון שלישי במשחק הזה. במהלך הבא, כמובן, לא הצליח לנצל גוף שגיאה בכיסוי של הפטס, ובדאון השלישי הבא הביאו הפטריוטס בליץ נוסף והכריחו הפעם שער שדה ארוך. גרג זורליין המשיך את המשחק הנפלא של בועטי הראמס, ובכל זאת קבר את שער השדה.
(רבע 3, 8:36, 29 נ"א) דרייב 8, פטריוטס: 3 מהלכים, 2:03, 5 יארד, פאנט
מרכוס פיטרס שוב מופיע בדאון שלישי ו-5. עבירה של הפטס חיסלה את הדרייב ומהלך פליי אקשן שעבד יפה, ובדאון השלישי החשוב ניסו שוב הפטס פליי אקשן, אספו יפה את הבליץ, אך לא הצליחו להשלים את מסירת העומק – כיסוי אישי מצויין, בין היתר של פיטרס.
(רבע 3, 10:06, 3 ל"א) דרייב 8, ראמס: 3 מהלכים, 1:30, 4 יארד:
מהצד של הפאטס, אני אשמח לציין את דני שלטון, שנשאר מחוץ לסגל באחוז נכבד מהמשחקים העונה והרגיש כמו טרייד מבוזבז על בחירת סיבוב שלישי. הוא יצר כמה מהלכים טובים והיה קריטי בעצירת הריצה של הראמס. כשגוף נראה כל כך רע, זה משאיר מעט מאוד אופציות לשון מקוויי. למזלם, הפאנט של הקר ניתר כל הדרך אל ה-30 של ניו אינגלנד והפך לארוך בהיסטוריית הסופרבול.
(רבע 3, 12:58, 8 נ"א) דרייב 7, פטריוטס: 6 מהלכים, 2:52, 41 יארד
אדלמן ממשיך לעשות בית ספר לכל אחד מהקורנרים של הראמס. בדאון שלישי קריטי הוא הצליח שוב לזרוק את פיטרס ולברוח להרבה יארדים. אך בריידי חזר לאדלמן בדאון שלישי ו-2 לאחר מכן, והפעם פיטרס עמד איתן והדף את הכדור יפה. פיטרס הרוויח עוד הזדמנות מול אדלמן מאוחר יותר, הפאס הפכו את המגרש ותקעו את הראמס עמוק בחצי שלהם.
(רבע 3, 15:00, 25 ל"א) דרייב 7, ראמס: 5 מהלכים, 2:02, 21 יארד, פאנט
גוף פתח עם כדור חלש נוסף שהיה צריך להחטף, ואז חזרו הראמס לידיו של טוד גרלי. החסימות האזוריות הצליחו לפתוח לו את החורים בתחילת הדרייב. הפציעה של פטריק צ'אנג עשויה להיות משמעותית מאוד ולפגוע ביכולת של הפטס לערבב כיסויים ולהטעות את גוף. עוד דרייב שנראה מבטיח, אך הסתיים גם כן בפאנט, אחרי עוד טעות של גוף. הקבוצה היחידה שבועטת שבעה פאנטים רצופים בסופרבול.
***************************************
מחצית
אז כן, כמו שחשבנו, 3 נקודות כוללות במשחק שכולל את התקפת הראמס והתקפת הפטריוטס. המשחק היה אמור להיות קרב מוחות מרתק וכך הוא אכן מתנהל עד עכשיו, אם כי לא בדרך שאנחנו אולי ציפינו. שתי ההגנות עושות עד עכשיו עבודה מעולה בלחץ וגם בכיסוי, גם בריידי וגם גוף לא נמצאים בקצב, מפספסים מהלכים שעובדים מצויין מבחינת העיצוב וקריאת המהלך, ומשאירים יארדים ואף נקודות על המגרש.
הסיבות של הגנת הראמס היא ללא ספק נקודה להסתכל עליה, אך חשוב לציין גם שהמחצית ארוכה מהרגיל ויהיה להם הרבה יותר זמן לנוח. הסיבה האמיתית לשינוי ההתקפי שאולי נראה במחצית השנייה היא בדיוק זה, אורך הזמן במחצית, שמשאיר לקווטרבקים ולפלייקולרים המון זמן לעלות על השטיקים של המקבילים בצד השני ולהערך בהתאם.
****************************************************
(רבע 2, 1:13, 32 ל"א) דרייב 6, ראמס: 3 מהלכים, 1:00, 8 יארד, פאנט
הפטריוטס מורידים למחצית את שון מקוויי, לראשונה בקריירת האימון שלו, ללא נקודות על הלוח. המוחות ההגנתיים בשני הצדדים נתנו סיבוב ראשון של 10:8. שליטה מוחלטת של ההגנות, שמכאן הוציאה גם את בריידי ובמיוחד את גוף מאיזון וגרמה לטעויות בביצוע. ההחטאה של גוף לקוקס בדאון השני הארוך הייתה קריטית במיוחד. הוא יקבל עוד הזדמנות בתחילת המחצית השנייה, וכדאי לו מאוד לנצל אותה לפני שהפטס יברחו לו.
(רבע 2, 3:57, 27 נ"א) דרייב 6, פטריוטס: 8 מהלכים, 2:44, 41 יארד, איבוד כדור בדאונים
אדלמן שרף גם את מרכוס פיטרס בשמירה האישית. אם יימשך כך המשחק, MVP סופרבול ממש לא נמצא מחוץ לשאלה עבורו. החלטה אמיצה של בליצ'ק ומקדניאלס למסור בדאון רביעי ו-1. נראה שהם הרגישו שזה לא יעלה להם, והם צדקו.
(רבע 2, 6:14, 45 ל"א) דרייב 5, ראמס: 3 מהלכים, 2:17, 6- יארד, פאנט
טוד גרלי חזר לדרייב הזה ופתח אותו לא רע. אך בדאון שלישי ו-2, הפטריוטס עצרו את הפליי אקשן וגוף ספג סאק מיותר. ההופעה החלשה שלו עד עכשיו היא הסיבה מספר 1 להימצאות הראמס במקום הזה.
(רבע 2, 7:47, 17 נ"א) דרייב 5, פטריוטס: 3 מהלכים, 1:33, 8 יארד, פאנט
בעיית ביצוע בדרייב הזה, השמטה של סוני מישל ולאחר מכן מעידה לאחר התפיסה. הפטס לא מרגישים בנוח לחלוטין אבל זה עוד עשוי להשתנות בחצי השני. ואם הם נכנסים אליו ביתרון, מה טוב.
(רבע 2, 10:22, 27 ל"א) דרייב 4, ראמס: 5 מהלכים, 2:29, 23 יארד, פאנט
גוף מאבד ביטחון על המגרש, והתחושה היא שגם שון מקוויי על הקווים. הסיפור מתחיל להיראות דומה לאליפות הNFC. וזה כולל גם את ההיעדרות של טוד גרלי.
(רבע 2, 13:58, 37 נ"א) דרייב 4, פטריוטס: 7 מהלכים, 3:29, 39 יארד, שער שדה מ-42 יארד (3:0 נ"א)
הפטס מנצחים את משחק הפילד פוזישן. אדלמן בינתיים לא סופר את טאליב או את רובי-קולמן באחד על אחד, ושוב מייצר מהלך גדול. הפעם, בזכות הפאנט המוקדם של הראמס, זה מספיק לנקודות.
(רבע 1, 0:12, 6 ל"א) דרייב 3, ראמס: 3 מהלכים, 1:14, 3 יארד, פאנט
הלחץ המאוחר והכיסויים המטעים מקשים גם על גוף וגם על בריידי. חוסר היכולת להסתמך על מחק הריצה מאוד פוגעת בביטחון של הראמס. ההגנה לא תוכל להחזיק עוד כל כך הרבה זמן ומהלכים.
(רבע 1, 3:25, 19 נ"א) דרייב 3, פטריוטס: 7 מהלכים, 3:13, 41 יארד, פאנט
הפטס ממשיכים להימנע מדונלד במהלכי הריצה. כל הסכמה שלהם סביבו, וכשדאנטה סקארנקיה מעצב סכמה נגדך, מאוד קשה לבלוט. בריידי ספג סאק ראשון בפלייאוף, וכפי שניתן היה לנחש היה מדובר בסאק כיסוי. בדאון השלישי הגיע אהרון דונלד וקפץ על אנדרוז כדי לדחוף אותו אל בריידי. הפטריוטס שוב לוקחים חופש ברבע הראשון.
(רבע 1, 5:27, 36 ל"א) דרייב 2, ראמס: 5 מהלכים, 2:02, 22 יארד, פאנט
נראה שהראמס החלו להיכנס לקצב, אך טעות של גוף ומהלך יפה של פטריק צ'אנג נתנו להם בלימה פתאומית. לא ברור מה ניסו הראמס לעשות בספיישל טימס, לתחושתי היה כאן פאנט כל הדרך והם רצו להרוויח קצת יותר מקום עבור הקר. מקוויי ממשיך את השמרנות הלא נחוצה בדאון רביעי.
(רבע 1, 11:14, 12 נ"א) דרייב 2, פטריוטס: 11 מהלכים, 5:40, 60 יארד, החטאת שער שדה
להגיע לדאון שלישי ארוך מול בריידי זה פשוט לא מספיק, לא משנה כמה טובים המהלכים שעשית לפני כן בהגנה. השריקה על רובי קולמן, מכל האנשים, כמובן הייתה איומה והכניסה את הפאטס לקצב במקום לשים אותם בדאון שלישי ו-15. דרייב שנראה מכוער עבור הפטס לכל אורכו, כלמעשה מספר מהלכים מאוד מצומצם, כולל פליי אקשנים חכמים, באמת מצליח להם, והם משתמשים בשני פסקי זמן כבר באמצע הרבע הראשון. נראה שפיליפס אכן שינה כמה דברים והראה לפטס כמה דברים שלא היו מוכנים אליהם. החלטה תמוהה, כמובן, לרוץ אחרי פסק זמן בדאון שלישי ו-8. זה רק צודק שאת שער השדה הם יחטיאו.
(רבע 1, 12:06, 27 ל"א) דרייב 1, ראמס: 3 מהלכים, 0:52, 2 יארד, פאנט
עצירה מהירה של הריצה והפליי אקשן שבא לאחריו. לחץ מאוחר בדאון השלישי, שלוש והחוצה פשוט מאוד. כאילו לא קרה כלום.
(רבע 1, 14:55, 39 נ"א) דרייב 1, פטריוטס: 5 מהלכים, 2:54, 27 יארד, חטיפה (קורי ליטלטון #58)
הפאטס, לאחר החזרה נפלאה של פטרסון, פתחו עם ארבעה מהלכי ריצה מגוונים, שמטרתם להכניס ספק ולהוציא את שחקני קו ההגנה מהקצב. לבסוף בריידי ביצע טעות במהלך המסירה הראשון, כבר בטווח שער שדה. נראה שהוא ציפה למשהו אחד וראה משהו אחר.
**********************************************************
רגע לפני
- הפטס, כמובן, עולים למגרש עם Crazy Train. בדיוק כמו בשנתיים האחרונות. נשמע בהתחלה כאילו הם בחרו ב"Still D.R.E", המייצג את העובדה שהם, למורת רוחנו, עדיין כאן.
- אפילו שירי הכניסה מתאימים לנושא "מדמר ותיק מול משמר צעיר". הפטס, כאמור, עם Crazy Train. הראמס יוצאים עם Bring Em Out של הראפר T.I.
- הענקת "איש השנה" הוא תמיד רגע יפה. מראה שיש גם אנשים טובים בעסק הזה.
- בסך הכל בשני סגלי הקבוצות: 24 שחקנים שלא נבחרו בדראפט. אף אחד לא ספר אותם, והיום הם על הבמה הגדולה מכולן. לפעמים אנחנו לא יודעים כמה זה באמת קשה להשיג סיכוי כשאתה לא נבחר בדראפט.
- הטלת המטבע: הראמס מנצחים ונותנים את הכדור לפטריוטס. פעם שלישית בשלושה משחקי פלייאוף שהפטס מתחילים עם הכדור. יוצאים לדרך!
לקראת המשחק
אז זהו זה. זה הכל. בפעם הבאה שתזרח השמש מעל שמי ישראל, יגיע לסיומו עוד פרק בסיפור האינסופי שהוא פוטבול. אוהדי קבוצה אחת יחגגו אליפות, אוהדי האחרת ישקעו בעצבות ואולי ישאו עיניהם להזדמנות הבאה, והשאר? ניתן לשער שיחוו את תחושת הריקנות האבודה הזאת, שמגיעה כשמשהו טוב, שלקח חלק משמעותי מזמננו, נגמר, ולמרות שיתחיל מחדש, זה לא נראה באופק.
בדיוק כמו בטייק ה-36 של הסצנה הגרנדיוזית ביותר בעולם הספורט, הפטריוטס והראמס נפגשות למשחק מרתק, כיאה למעמד. מי שיצליח לנווט בין כל האפקטים, יצליח לראות קרב מוחות מהטובים שבהם על הסיידליינס וקרב אתלטים על המגרש. זהו שילוב שמבטיח לילה של פוטבול ברמה גבוהה, אפילו אם זה לא ייראה כך בכל רגע ורגע. עונת הפוטבול של 2018, בערך כמו כל עונה, תעזוב אותנו בבום הכי גדול שליגת ספורט מסוגלת להפיק.
הפוסט הזה יתעדכן לפחות לאחר סיום כל דרייב, אז אנסה לתת כמה מהרשמים שלי. בינתיים, הנה כמה נקודות קטנות לפני המשחק.
- התמונה ממשיכה להתבהר, וזה נהיה יותר ויותר ברור ששתי הקבוצות האלה יאלצו לעשות דברים שהן פשוט לא עשו עד עכשיו. כידוע, שתי הקבוצות האלה הגיעו לאן שהגיעו בזכות הנכונות לשנות, כך שאנחנו צפויים לראות דברים חדשים כמעט בוודאות. וורן שארפ סיפק כמה נתונים מעניינים בנושא, והאחד שבלט לעיניי היה ההגנה המצויינת של הפטס נגד 11 פרסונל (שלושה רסיברים), ממנו הראמס ניסו 88% מהמסירות שלהם בששת משחקיהם האחרונים. ניתן להניח שהראמס יראו קצת יותר 12 פרסונל (רץ אחד, שני טייט אנדים) כדי להכריח את הפטריוטס לעלות עם הגנת הבסיס שלהם וליצור מיסמאצ'ים, בעיקר עם גרלי בשמירה אישית. קייל ואן נוי יהיה האיש של בליצ'ק למשימה הזו, כמו לעוד משימות רבות אחרות. יהיה מעניין לראות כיצד, אם וכאשר, הוא יתמודד איתו. לאור הכושר הנוראי בו נמצא גרלי לאחרונה, אולי נראה אפילו את ג'ון קלי מקבל כמה סנאפים חשובים.
- אולי שני קווי ההתקפה הטובים בליגה נפגשים כאן, מה שעוד יותר מדגיש את מה שבפטס ובראמס כבר יודעים מזמן – קו התקפה איכותי הוא חשוב יותר מכמעט כל עמדה בפוטבול. אך שני הקווים האלה באמת מיוחדים פשוט כי אין בהם נקודות תורפה כלל, בניגוד להרבה קווים מצויינים אחרים. יהיה מעניין לראות את קרב המוחות שיתרחש על קו ההתנגשות, כיצד וייד פיליפס יצליח להשיג לאהרון דונלד סנאפים של אחד-על-אחד מול גארד, והאם יצליחו הפטס לבלבל את גוף ואת קו ההתקפה הותיק שלו עם סכימות הלחץ ומגוון הפרונטים שלהם.
- ג'ף האו מדווח שנהג אוטובוס של הפטס התבלבל בדרך מהמלון לאצטדיון. שזה מרחק של בערך קילומטר, ופנייה אחת שמאלה. סתם עוד הייטר
- טד ראת' הוא הכוכב הגדול היותר של הראמס שייעדר מהסופרבול. מה? מי זה? אתם יודעים מי זה. מדובר באיש ששיגע את האינטרנט בשבועיים האחרונים – ה "Get Back Coach" הרשמי של שון מקוויי, שלמעשה גם לא היה בניו אורלינס לפני שבועיים בשל ניתוח ממנו הוא מחלים. שיהיה למקוויי בהצלחה.
- סיפור שפרץ ממש בשעה האחרונה, בטיימינג מאוד לא מקרי: הפטס, לפי דיווחים, מאמינים שהפציעות והעונה החלשה שלו הייתה בין היתר תוצאה של השימוש שלו בשיטת TB12 על חשבון שיטת האימונים והכושר של המועדון. אני לא יודע אם המשך העניין הזה תלוי בתוצאת המשחק, אך מה שבטוח – אם הפטס ימשיכו לנצח, זה לא יעניין אף אחד. בטח לא אם יתברר כשקר.
