קורות החיים של ריי בורק עומדים בהצלחה יתרה בתנאי הקבלה למועדון גדולי הספורטאים אי פעם. מדובר באחד השחקנים השלמים ביותר שנראו אי פעם על משטח הקרח – שחקן הגנה בחסד שתמיד ידע לתסכל את יריביו, ובהתקפה היה יעיל, מדוייק וקטלני. חמש זכיות בגביע נוריס, שמוענק לשחקן ההגנה של השנה. פעמיים כמעט זכה בגביע הארט, שהוא המקביל של ההוקי ל-אמויפי – מדובר בהישג נדיר מאוד למגן, תחשבו קנבארו זוכה בכדור הזהב. הוא מוביל את כל המגנים בהיסטוריה בשערים, אסיסטים וכמובן נקודות (שערים+אסיסטים), כשבכל הקטגוריות הוא נמצא בטופ-10 הכולל. שוב, בתור מגן.
בורק תמיד היה פרפקציוניסט. בכל שלבי הקריירה שלו הוא רק חיפש איפה להשתפר. העבודה הקשה התמידית שלו עזרה לו לשמור על רמת הוקי גבוהה למשך כל הקריירה, שארכה כ-22 שנה, בכל אחת ואחת היה אחד משחקני ההגנה הטובים בליגה, ברובן היה גם הטוב שבהם. אפילו יש לו את הבונוס, וזה בונוס גדול מאוד – נאמנות. 21 שנה הוא לבש את המדים השחורים-צהובים של הבוסטון ברואינס, והפך כמעט לשם נרדף לקבוצה ואף לעיר.
לאדם פרפקציוניסט כמוהו, שתמיד חיפש להביא את ההוקי שלו כמה שיותר קרוב למושלם וגם הצליח בכך, היה רק כתם קטן על קורות החיים. חור קטן ברזומה. משהו שלפחות בגיל 33 "לא הדיר שינה מעיניו" לדבריו, אך גם אמר "אבל כמובן שמאוד הייתי רוצה את זה. זה הדבר היחיד שחסר לי בינתיים". זה היה כל כך חסר לו, ואף לשאר עולם ההוקי, ובגיל 39 לקח בורק את ההחלטה הקשה בחייו.
עונת 1999/2000 נראתה כעונה מבטיחה מבחינת בוסטון, עם תוספת כישרון צעיר ומבטיח לכישרון ותיק שכבר היה שם. אבל קבוצת הפלייאוף התמידית, שעלתה ל-31 מתוך 32 הפלייאופים האחרונים עד אותה עונה, התרסקה לחלוטין בתחילת העונה ההיא. מכת פציעות שלחה אותה למקום האחרון בבית שלה ולמסלול הבטוח אל מחוץ לפלייאוף. עם העונה של בוסטון בכיוון ההפוך, ועם הקריירה של בורק שמתקרבת לסוף הדרך, הבין הקנדי שאת החור בליבו הוא ייאלץ לסגור במקום אחר. הוא ביקש לעבור בטרייד לקבוצת פלייאוף, קיבל את מבוקשו, ונשלח לדנבר.
גם בקולורדו אבלאנץ' הוא הראה כמה שהוא גדול. ההשפעה שלו בתור מנהיג בחדר ההלבשה ועל הקרח הייתה מורגשת בכל דנבר, והוא עזר לקבוצה לחבר ניצחונות לקראת סוף העונה הרגילה ולזכות בבית שלה. בפלייאוף, המפולת הגיעה עד גמר המערב, שם בסופו של דבר הפסידה לדאלאס, אחרי שבורק פגע בקורה ופספס הזדמנות להשוות את התוצאה בדקות האחרונות של משחק 7.
בורק לא נתן לשברון הלב הזה להכניע אותו, וחזר לעונת 2000/01 – עונה מספר 22 שלו בליגה. הוא שמר על רמה גבוהה של הוקי, הוביל את כל המגנים של קולורדו בנקודות, ובסופו של דבר סיים שני במירוץ לגביע נוריס. כל זה, בגיל ארבעים. והפעם, קולורדו עשתה את הצעד קדימה, והגיעה עד לגמר הסטאנלי קאפ.
מחר, התשיעי ליוני, יסמל 17 שנה למשחק 7 בגמר בין קולורדו לניו ג'רזי דבילס. קולורדו הגיעה למשחק 6 בחוץ כשהיא בפיגור 3:2 בסדרה, התפוצצה עם ניצחון 5:0, והמשיכה עם יתרון 3:0 מוקדם בשליש השני. למרות שער מצמק, השוער האגדי פטריק רואה הוביל מאמץ הגנתי אדיר של קולורדו. הקפטן, ג'ו סאקיץ', שבר את המסורת ונתן לריי בורק את הגביע לסיבוב הניצחון.
פטריק רואה, שזה היה הגביע הרביעי שלו, אמר שהיה שם אחד חסר על הגביע, ועכשיו העולם חזר לסדרו. לא רק הגביע היה חסר לבורק – אולי יותר מכל, ריי בורק היה חסר לגביע. כי אם שחקן כזה לא מקבל את השם שלו על הגביע, אף לא פעם אחת – כנראה שהבעיה היא בגביע. כנראה שאצלו יש פער.
