סוגרים את הפינה: על הקורנרים לפני דראפט ה-NFL

הגענו לכתבה התשיעית בסדרת הכתבות שלנו לקראת דראפט ה-NFL שכאמור תעסוק במגני הפינה של השנה. בדראפט הקודם נבחרו 34 קורנרים, שיא הבחירות לעמדה אחת בדראפט הזה. נבחרו ארבעה קורנרים בסיבוב הראשון, כאשר הראשון שירד מהלוח היה מרשון לאטימור מאוהיו סטייט, שנחת בלואיזיאנה בבחירה ה-11 של הניו אורלינס סיינטס. בנוסף אליו נבחרו גם מרלון המפרי מאלאבמה בבחירה ה-16 על ידי הבולטימור רייבנס, אדורי ג'קסון שנבחר על ידי ה"מתנדבים" מטנסי שתי בחירות לאחר מכן ולבסוף טר'דאוויוס וייט מ-LSU שהלך לבילס בבחירה ה-27.

בריכת השחקנים בשנה שעברה הייתה עמוקה מאוד ומאוזנת ביותר. לאטימור נבחר לרוקי ההגנתי של השנה ול"פרו-בול", טר'דאוויוס וייט הכניס קשיחות בסקנדרי הבינוני של באפלו וגם קווין קינג, קווינסי ווילסון וקורדראה טאנקרסלי נתנו עונות מכובדות ביותר לקבוצתיהם בהתאמה.

בריכת השחקנים השנה קצת פחות מאוזנת לטעמי אך הכישרון בצמרת בעל פוטנציאל כולל להתעלות על השנה שעברה.

הטופ 5

1. דנזל וורד, קורנרבק, אוהיו סטייט.

הקונצנזוס הוא שוורד הוא הקורנר בטוב ביותר בדראפט מסיבה טובה. עקומת העלייה שלו היא הטובה ביותר לשחקן הגנה בדראפט הזה, במיוחד בשיפור בין 2016 ל-2017, שבשנה הזאת הוא שיפר את יכולות הכיסוי שלו, את יכולות הגנת הריצה שלו וגם את הטכניקה בלחיצה על הרסיברים. הסטטיסטיקות מגבות את וורד על כך: בשנה הזאת, הוא עלה לפחות 13 נקודות דירוג במדדי הגנת הריצה והכיסוי של האתר המוערך PFF ובנוסף לכך עלה במדד היעילות הכולל שלהם. וורד נמוך יחסית לעמדה שלו (פחות מ-180 סנטימטרים) אך היכולות האתלטיות שלו, הנפיצות שלו ועבודת הידיים הפנטסטית שלו עוזרות לחפות על החיסרון הזה.

וורד יכול להיכנס לכל קבוצה מהיום הראשון ולהיות קורנר חיצוני שמשתק רסיברים במצבים של אחד על אחד. הוא מצרך נחשק שכל קבוצה בליגה צריכה, הוורסטיליות שלו תסייע לו ממש במקצוענים.

וורד הוא לא שחקן שמחפש את הכדור, כפי שקורנרים שמאומנים ע"י המאמן הראשי אורבן מאייר ובפרט ע"י מאמן הסקנדרי קרי קומבס. אני מאוד אמביוולנטי לגבי העובדה הזו, מחד גיסא הוא יוותר על פחות ט"ד כאשר הוא בכיסוי, מה שקורנרים צעירים כמו מרקוס פיטרס נוטים לעשות, מאידך הוא גם לא ייצר איבודים שזאת בעצם מטרת ההגנה: להחזיר את הכדור להתקפה.

אני רואה בו שילוב של שני שחקנים ששיחקו בעבר בטמפה ביי: רונדה בארבר ואקיב טאליב. בארבר בשל המבנה והגובה הדומים ועבודת הידיים, טאליב בשל יכולות הכיסוי של אחד  על אחד והנחישות.

כפי שציינתי כבר, וורד יכול להתאים לכל קבוצה אך ההתאמה האופטימלית שלו לדעתי זה הקולטס בבחירה השישית.

2. איזייה אוליבר, קורנרבק, קולורדו.

השילוב של מבנה-גובה-פיזיות של אוליבר הוא הכי טוב בפער אדיר מהשאר. מוטות הידיים שלו (85 כל זרוע) נותנות לו יתרון על כל קורנר בקלאס הזה. הוא בגובה של 1.86 מטר ולכן יכול לעמוד מול הרסיברים המאסיביים והארוכים שהפכו לטרנד בזמן האחרון כגון מייק אוונס, חוליו ג'ונס, דיאנדרה הופקינס ואלשון ג'פרי. בשל מתת האל שלו, רדיוס ה"אי-תפיסה" שלו הוא אדיר. כפי שרדיוס הידיים חשוב לסנטר בכדורסל, הוא חשוב פי כמה וכמה לקורנרבק ב-NFL המודרני. אוליבר גם רץ 4.5 בקומביין, זמן מהיר מאוד לשחקן בגודל שלו.

ה-IQ שלו על המגרש הוא ללא דופי וזה משהו שקשה מאוד להנחיל לשחקנים צעירים. הוא קורא מהלכים באופן מתוזמן היטב, הוא מבחין בעיניים של הקוורטרבק ובעיניים של הרסיבר שעומד מולו ויודע בדיוק איך ומה הוא צריך לעשות בכדי להרוג את המהלך.

לצד כל היתרונות הללו, אוליבר לא חסר בחסרונות. הוא מתקשה בשמירה על רסיברים קטנים ומהירים מפני שהוא מתקשה לשלוט במומנטום האדיר שלו. הוא מאוד מקובע לעמדה שלו ובשל כך הוא בינוני בהגנת הריצה. גם הסטטיסטיקה המתקדמת עומדת כמחסום מלפניו, הוא מקום 68 באחוזי עצירת ריצה ומקום 41 ביעילות של תיקולים.

התקרה של אוליבר גבוהה מאוד אבל הוא לא ורסטילי כמו וורד ולא כל מערכת תתאים לו והוא ידרוש זמן הסתגלות יחסית ארוך. הסיהוקס בבחירה ה-18 יכולים להיות אופציה, גם הפאטס בבחירה ה-31 יכולים לקחת אותו.

3. מייק יוז, קורנרבק, מכללת פלורידה המרכזית.

יוז היה השחקן בעל הערך הכי משמעותי לקבוצה היחידה שלא הפסידה ב-2017, ועל כך אין עוררין. יכולות המנהיגות שלו על ומחוץ לכר הדשא הן אטריבוטים שלא רואים אצל הרבה שחקנים בגיל כה צעיר. יוז הוא שחקן מאוד מלוטש בהיבטים רבים של המשחק, הוא לא הולך כל הזמן על המהלך המרהיב, אלא המהלך היעיל שיסייע לקבוצתו ולו לסטטיסטיקה האישית שלו. הוא לא נותן למסירות לעבור מעל ראשו, הוא לא וויתר על ט"ד אחד בכיוסי כל העונה ואף מסירה שנזרקה לעברו לא עברה את ה-21 יארד!

חרף זה שהוא לא נותן למסירות לעבור מעליו, הוא עדיין מצליח להשיג את הכדור חזרה לקבוצה שלו, יוז חטף 4 פעמים בעונה החולפת והעיף את הכדור מהידיים של הרסיבר 8 פעמים.

זאת ועוד, יוז הוא שחקן פנומינלי בספיישל טימס. המהירות והמבנה הקומפקטי שלו עוזרים לו לתקל ובמהרה והוא גם מחזיר חמקמק מאוד. בממוצע, הוא החזיר 31.9 יארד לאחר בעיטת הפתיחה ו-16.6 בכל פאנט שנבעט לעברו. הוא לקח 3 מהם עד הבית וגם דורג באופן יעיל ביותר ע"י PFF.

הבעיה הגדולה של יוז היא במשחק הריצה, שם הוא לא מסוגל להביא את יכולתיו לידי ביטוי וזו נורת אזהרה כבדה. הוא גם צריך לעבוד על טכניקת התיקולים שלו מפני שלפעמים חומקים לו מבין האצבעות.

האיגלס בבחירה האחרונה של הסיבוב בראשון או הבראונס בבחירה הראשונה של הסיבוב השני יהיו מועמדות לבחירה של יוז.

4. ג'ושוע ג'קסון, קורנרבק, איווה.

96.6 היה הציון שקיבל ג'קסון במדד היעילות של PFF, הכי גבוה בפער של יותר מ-12 מהשני ברשימה וגם אם היו לוקחים את הציון הכי גבוה מכל השנים של השחקנים שעומדים להיבחר השנה, הוא עדיין היה בצמרת. עונת 2017 הייתה פנומינלית לג'קסון ורק לפיה אפשר להכניס אותו לטופ 3, אך אני לא הייתי כל כך פזיז. ג'קסון עבר לעמדת הקורנר רק לפני שנתיים לכן הוא עדיין מאוד נא וצעיר בעמדה שלו. הוא חטף את הכדור 8 פעמים ב-2017 אך לא חטף כלל בשנתיים הקודמות וגם ויתר על 4 ט"ד בשל יכולת קבלת ההחלטות הרעועה שלו.

לסיכום, הפוטנציאל הוא אדיר, אך הדגימה של המשחקים היא קטנה מידי בשביל שנראה משהו ממשי וייתכן מאוד שיפרוץ רק בגיל 27/28 ואז לא יישארו לו שנים רבות לתת תפוקה מלאה.

הריידרס בבחירתם בסיבוב השני הם ההתאמה בשביל ג'קסון. מתאים לג'ון גרודן לקחת שחקן כזה ולהפוך אותו למה שהוא רוצה שיהיה.

5. ג'אייר אלקסנדר, קורנרבק, לואיוויל.

הרבה פציעות היו בעוכריו של אלכסנדר בעונה החולפת ולכן זמנו על המגרש לא היה רב. אולם, מתי שכן היה על כר הדשא הוא היה השפעה עצומה על ה"קארדינאלס". הוא פירק/חטף יותר מסירות (6) מאשר שנתן שיתפסו נגדו (5). אחוזי התפיסה נגדו היו פחות מ-27%, מספר נמוך ביותר. הוא שיחק גם כקורנר חיצוני וגם בסלוט ועשה עבודה טובה בשתי העמדות.

הבעיות הכי גדולות שלו היו קרוב לקו השער. הוא הרשה יותר מ-45% תפיסה ב"רדזון" נגדו בממוצע בכל שלושת השנים שלו בלואיוויל.

אם יישאר בריא, יתחזק קצת את פלג גופו העליון ויעבוד על ההגנה שלו במקומות צפופים הוא יכול להיות שחקן אימפקט לעתיד הרחוק.