הכתבה השלישית בסדרת הכתבות שלנו לקראת הדראפט הקרב תעסוק בטייט אנדס שעומדים להיבחר בדראפט. אשתקד, בריכת הטייט אנדס הייתה מאוד עמוקה ומלאת כישרון. נבחרו בסך הכול 14 טייט אנדס, 5 יותר מבשנה הקודמת. או.ג'יי הווארד ממכללת אלאבאמה היה הראשון שנבחר בדראפט כאשר הטמפה ביי באקנירס בחרו אותו בבחירה ה-19 של הסיבוב הראשון, נבחרו עוד 2 טייט אנדס בסיבוב הראשון (אוון אינגרם החלקלק מאול. מיס שהלך לג'איינטס ודיוויד נג'וקו הכישרון הנא מאוניברסטית מיאמי שהלך לבראונס). על הנייר, איכות הטייט אנדס של השנה שעברה עולה על השנה. אולם, אני מאמין שהשנה יש יותר שחקני ורסטיליים שיכולים לשחק בכל מיני סוגי התקפות ובנוסף לכך אני סבור כי הצמרת של הטייט אנדס השנה היא יותר מלוטשת ומוכנה לעשות השפעה מיידית על הקבוצה שתבחר בהם.
הטופ 5:
- דאלאס גודארט, טייט אנד, מכללת צפון דקוטה סטייט.
כולנו ראינו את ההשפעה של זאק ארץ על הפילדלפיה איגלס בשנה החולפת. היכולת שלו על המגרש למשוך את ההגנה אליו כמו עש ללהבה סייעה לקבוצתו ללכת עד הסוף. כולנו גם ראינו את ההשפעה של טראוויס קלסי על ההתקפה של הצ'יפס, הטייט אנד המאסיבי שתפס שמונה ט"ד בעונה האחרונה היה חלק אינטגרלי מהריצה של קנזס סיטי לראשות ביתה. מה שני השחקנים הללו קשורים לדאלאס גודארט? שלושתם הם לא טייט אנדים באופן בלעדי. במהלך שנת 2017, זאק ארץ השתתף ב-562 סנאפס כטייט אנד, 259 סנאפס כתופס בעמדת ה"סלוט" ותופס חיצוני ב-106 סנאפס. גם אנדי ריד השתמש בטראוויס קלסי בצורה דומה, כאשר העמיד אותו מול מגני פינה נמוכים וחלשים ממנו בעמדת התופס החיצוני. דאלאס גודארט עשה בדיוק את זה בכל משחקיו כ"ג'ק-ראביט" בצפון דקוטה סטייט. הוא האב-טיפוס של הטייט אנד המודרני: חמקמק וזריז, פיזי מאוד, עבודת רגליים משובחת ויודע גם לבצע תפקידים אחרים כמו לחסום וכדומה.
יש אנשים ספקניים מאוד לגבי גודארט בדראפט הזה משום שהיריבים שפגש בקונפרנס שלו היו חלשים ביותר ביחס למה שטייט אנדס אחרים (שאותם נזכיר בהמשך) אך האשמות אלו מגוחכות בעיניי. הרי ההאשמות הללו היו בעוכריהם של קרסון וונץ ואפילו דרו בריז, ותראו מה יצא מהם. גודארט תפס 72 מסירות ל-1111 יארדים השנה. זו השנה השנייה ברציפות שהוא מעמיד מעל 1100 יארדים באוויר, הישג מרשים לכל אחד.
יש לו גם את המבנה המתאים לשחקן מסוגו, 1.94 מטר בקירוב (רק לשם השוואה, זה גם גובהו של דוויין וייד), 118 קילוגרמים וכפות ידיים ענקיות שהופכות אותו למטרה מיידית ברדזון. גודארט לא מפחד מתיקולים, אף שחקן סקנדרי לא היה יכול לעצור אותו אחד על אחד, ולפעמים נאלצו יותר משתי שחקנים לכדי לעצור אותו כפי שהראה מול TCU. הוא גם יכול לחמוק מתיקולים באמצעות המהירות והחמקמקות שלו, שתי הכלים הללו הופכים אותו לקטלני ביותר. הוא צבר 8.2 יארד בממוצע לאחר תפיסה והיה בתיקו על המקום הראשון באומה עם 12 תיקולים מפוספסים ע"י שחקני ההגנה. גם הסטטיסטיקות המתקדמות מגבות אותו, הוא ניצב במקום הראשון במדד המוערך של PFF בהפרש של יותר מ-8 נקודות דירוג מהמקום השני!
אני חושב שההתאמה המושלמת בשבילו תהיה אחת מהקבוצות בפלורידה שזקוקות נואשות לטייט אנד: הדולפינס או הג'אגוארס. גודארט יכול להיות הנשק ההתקפי שיסייע רבות לחפות על חסרונותיו המרובים של הקוורטרבק בלייק בורטלס. בקשר לדולפינס, ההתאמה יותר קשורה למאמן מאשר לקוורטרבק. ההתקפה שאדם גייס מציג בסאות' ביץ' נוטה למסור הרבה מסירות בדאון ראשון (56% מהפעמים לערך אם זיכרוני אינו מטעה אותי). בנוסף לכך, גייס אוהב לשים שחקני רבים שהם לא בהכרח רצים בקו האחורי. ראינו בשנה החולפת ניסיונות רבים עם ג'ארוויס לאנדרי וגם עם מרקיס גריי. גודארט קיבל לא פעם את הכדור ישירות מקוורטרבק בקו האחורי ולכן אני סבור כי אדם גייס יאהב לצרף אותו לשרות קבוצתו.
- מייק גסיקי, טייט אנד, פן סטייט.
ההתקפה של פן סטייט השנה התמקדה רבות ברץ האחורי סייקוואן בארקלי, אך כוכב התקפי אחר שלהם היה הטייט אנד הנפיל עם השם הפולני. גסיקי שיחק שלוש שנים בפנסילבניה, וכל שנה הוא ליטש עוד חלק במשחק שלו. ב-2015 הוא לא קיבל הרבה דקות על כר הדשא, וכאשר היה על הדשא הוא יותר הזיק מאשר הועיל. הוא תפס פחות מ-50% מהמסירות שנזרקו אליו והוא היה חוסם רע מאוד במשחק הריצה והמסירה, הוא נראה פשוט אנמי על המגרש. בשנה השנייה שלו הוא הראה שיפור דרמטי, הוא היה עקבי בהרבה בתפיסות שלו ושיפר את טכניקת החסימה שלו. בעונתו השלישית והאחרונה, הוא פשוט הפך למכונת ט"ד, הוא צבר 9 כאלו וסיפק נתונים יעילים בהרבה.
מייק הוא הטייט אנד הכי טוב בתפיסה של מסירות ארוכת השנה, בפער של שנות אור. המהירות שלו בשילוב עם המבנה המפלצתי שלו ויכולות ההטעייה והתזמון המושלמות שלו משאירים את היריבים שלו עם סיוטים בלילות.
גסיקי גם הוכיח את שוויו על הבמה הגדולה. הוא שיחק טוב בפייסטה בול מול ה"האסקייס" מוושינגטון והרשים אנשי NFL רבים ב"סניור בול" שהתרחש לא מזמן. גסיקי הוא שחקן אימפקט מיידי שיכול לסייע לכל קבוצה.
- מארק אנדרוז, טייט אנד, אוקלוהומה.
חברו הטוב ביותר של בייקר מייפילד על המגרש במדי ה"סונרס". חלק אינטגרלי מהתקפה שהייתה מהטובות ביותר שראה פוטבול המכללות בשנה האחרונה. אנדרוז הוא אתלט אדיר שיכול לנתר מעל שחקנים ולבצע תפיסות קשות. הוא גם מאוד עקבי, רק 3 הפלות ב-698 סנאפס בעונה החולפת זה מספר שכל אחד יהיה בעננים ממנו.
אני סבור כי ההתאמה שלו לקבוצה היא קריטית ביותר. יש לו את הכישרון אך יש לו גם דברים רבים שזקוק לחזק ובמהרה. הוא לא שומש כחוסם כמעט בכלל בהתקפה שלינקולן ריילי העמיד באוקולוהומה וכאשר כן נאלץ לחסום, הוא עשה עבודה רעה מאוד. אם הוא ימצא את עצמו במערכת הנכונה אני מאמין שהם יעזרו לו לפתח את כישרונו להגיע למקומות גבוהים. עם זאת, הואיל ואנדרוז ימצוא את עצמו בהתקפה שלא נוח לו בה, הוא יכול להתקשות מאוד. יכול להיווצר מקרה כמו של אריק אברון בדטרויט: נוטף כישרון אך לא מנוצל היטב.
- היידן הרסט, טייט אנד, דרום קרוליינה.
שחקן שקצת עבר מתחת לרדאר השנה מכיוון שדרום קרוליינה לא הייתה קבוצה אטרקטיבית במדי לצפייה השנה. אולם, מי שכן צפה בו יכול להעיד איזה שחקן מצוין הוא. הרסט קיבל הכרה ארצית כאשר הגיע לקומביין באצטדיון "לוקאס אויל" שבאינדיאנפוליס. הרסט הפיל לכולם שם את הלסת. הוא רץ 4.67 שניות בריצת הארבעים וביצע עוד הישגים מרשימים בקטגוריות האחרות. האנליסטים המובילים הרעיפו על הרסט קומפלימנטיים לאחר ההופעה המרשימה:" היידן הרסט הוא ההצגה הכי טובה כאן… בפער עצום" כך אמר דניאל ג'רמיה, אנליסט בכיר ב-NFL NETWORK. גם מייק מייאוק ציין את הרסט לטובה כאשר אמר עליו ש:"יש לו ידיים טבעיות".
בעשור האחרון, כולם מתלהבים מסטטיסטיקות מתקדמות, ובצדק לדעתי. הסטטיסטיקות הללו לעיתים נוטות לכמת דברים שקשה להצליח להעביר במילים. היידן הרסט הוא מהמובילים בקטגוריות רבות של הסטטיסטיקות הללו בקרב טייט אנדס השנה. זאת ועוד, רדיוס התפיסה שלו ושליטת הגוף שלו נותנים לו יתרון מעל כל שאר חבריו לעמדה השנה.
אם הרסט ימשיך לעבוד קשה על המשחק שלו ועל הבריאות שלו, הוא יהיה שחקן פרודוקטיבי בליגה לעתיד הרחוק.
- ג'ורדן אקינס, טייט אנד, אונברסיטת פלורידה המרכזית.
אין צורך להכביר במילים על העונה של אוניברסיטת פלורידה המרכזית. הקבוצה שנותרה בלתי מנוצחת, הייתה קבוצה מרגשת ביותר ומרתקת לצפייה. השחקן שאני ועוד רבים נהנו מאוד לצפות היה ג'ורדן אקינס. הוא רץ ראוטים מהטובים בדראפט, כולל רסיברים. הוא גם תפס 7 מסירות מעל ל-20 יארד, מה שמיקם אותו בטופ 5 בקטגוריה זו.
אקינס הוא שחקן של "משרוקית למשרוקית", הוא לא מפסיק להילחם אלא אם מכריחים אותו להפסיק. כל אחד היה רוצה שחקן עם גישה כזאת בקבוצה שלו. מכיוון שהקוורטרבק של UCF לא היה טוב במיוחד השנה, אקינס נאלץ לסחוב את ההתקפה על גבו לחלקים גדולים של המשחק, והתוצאות לפניכם. לעיתים אקינס הפיל כדורים שהיה צריך לתפוס. הוא החזיק רק 30% מהמסירות שנזרקו אליו תחת לחץ אך זה לא אמור להוות דאגה גדולה מידי.
לסיכום, השנה ורסטיליות זה שם המשחק. במקרה של התאמה נכונה אני מאמין באמת שכל אחד מחמשת השחקנים שציינתי לעיל יכול להיות כוכב בליגה הזאת.
