דראפט ה-NFL לא באמת צריך כל כך הרבה עבודת יח"צ בשביל רייטינג. בעיצומו של האוף סיזן, ובעיקר אחרי הפרי אייג'נסי, זה הפוטבול היחיד שבאמת אפשר לדבר עליו. הדראפט קובע איך כל קבוצה תיראה גם לעונה הקרובה, וגם לעונות הבאות שאחרי אותו הדראפט. לא יהיה מגוחך לומר שאת הסופרבול אמנם לוקחים בפברואר, אבל מגיעים אליו בכלל בסוף אפריל.
הדראפט הוא נקודת השיא בפגרה ארוכה במיוחד. הרשת מפוצצת בניתוחים אישיים של פרוספקטים, מעקבים צמודים אחרי הקומביין, שמועות על טריידים, וכמובן במוק דראפטים הידועים לשמצה, שמנסים ובדרך כלל נכשלים בחיזוי סדר הבחירות. הדראפט לא צריך כוכבי על כדי למשוך אליו קהל. הנסיבות משחקות לטובתו.
ובכל זאת, מדי כמה שנים נרשם לדראפט פרוספקט כל כך פופולרי, שמייצר כל כך הרבה עניין ומחלוקת, שהוא גונב לחלוטין את ההצגה. שחקן שפשוט בלתי אפשרי להתעלם ממנו. זה לא בהכרח מעניין לאן ייבחר אותו שחקן. הוא עצמו מעורר מספיק מחלוקות, דיונים, וכיסוי תקשורתי.
בייקר מייפילד ללא ספק עונה על הקריטריונים. הבאזז סביבו עלה מדרגה מהרגע בו סוני מישל, הרץ של ג'ורג'יה חצה את קו השער והדיח את מייפילד ואוקלהומה מהמירוץ אחרי אליפות המכללות. כבר בשבועות הראשונים של האוף סיזן, אם לא במהלך העונה, היה ברור בדיוק איזה מין פרוספקט הוא: מוכשר מאוד, זוכה הייזמן, מספרים ששברו כל מדד ומדד, אבל בעיקר ספקות והרבה, הרבה סימני שאלה.
הפרוספקט האחרון שהעלה כל כך הרבה שאלות, שעניין כל כך הרבה אנשים, הגיע מאותה מדינה כמו של מייפילד. הק"ב של אוקלהומה גם קיבל השוואות אליו מאוד מוקדם בעונת הדראפט. מדובר כמובן באדם היחיד שהחליט שהכינוי שלו צריך להיות "שם פרטי + מקצוע" – ג'וני פוטבול, כוכב מכללת טקסס A&M שלא בדיוק הצליח להתגבר על בעיות האופי שלו במקצוענים.
מאז ג'וני פוטבול, לא הגיע לדראפט שחקן שההערכות לגביו נעו בין "Undraftable" לבין "שווה בחירת טופ 5". גם על המגרש, וגם מחוץ למגרש, לחלקים נרחבים מקהילת אוהדי הפוטבול בייקר מייפילד מזכיר מאוד את מאנזל. ההשוואות בין השניים בכל מקום לא איחרו לבוא. הסיבה לכך מובנת – לא צריך להיות גאון גדול בשביל לראות את המעט שיש למאנזל ומייפילד במשותף, ולהפוך את מייפילד למאנזל הבא. ואכן, ביצוע ההקבלה הזאת לא מאפיין גאונים גדולים, וזה בלשון המעטה.
שניהם, כאמור, גדלו בטקסס. על המגרש, שניהם ניחנים ביכולות אלתור גבוהות, שניהם נמוכים יחסית לעמדה, ושניהם זכו, במוקדם או במאוחר, בפרס ההייזמן – ה-MVP של פוטבול המכללות. ומחוץ למגרש, לשניהם יש מגילה של בעיות התנהגות רציניות שמודבקת למצח שלהם 24/7.
האמנם?
בזמן שמאנזל לא בדיוק ידע מה לעשות עם מעמד הסופרסטאר שנחת עליו באונברסיטה החדשה שלו, ועשה למאמנים שלו צרות צרורות עם רשימה ארוכה של בעיות התנהגות רק באוף סיזן של 2013, בייקר מייפילד הגיע בתור פרשמן ללא מלגה לאוניבריסיטת טקסס טק, ונלחם, כפי שעשה גם בתיכון, על חולצת ההרכב. בזמן שמאנזל החליט לזרוק בקבוק על אוהד שהציק לו ולא הפסיק לבקש חתימה, או גרר את חברתו לרכב ואיים לרצוח אותה ולהתאבד, או הלך למסיבה בלאס וגאס יום לפני משחק שלא שותף בו ושיקר לגבי זה, מייפילד לא עזב את ספרי המהלכים של אוניברסיטת אוקלהומה, אליה עבר אחרי שלא קיבל מלגה גם בטקסס טק, ואף התגנב לאצטדיון בלילה כדי לתרגל על הדשא, כי הוא שוב היה צריך להילחם על מקומו.
כמו עם הרבה דעות קדומות אחרות משחר ההיסטוריה, ההשוואה של בייקר לג'וני פוטבול לא הופיעה משום מקום, אלא רק כמעט משום מקום. בפברואר 2017 הוא היה מעורב בקטטה במועדון בארקנסו. לטענתו הוא בכלל נכנס אליה כדי להפריד, אבל הסרטון שלו בורח משוטרים בעודו שתוי הוא זה שפגע מאוד במוניטין שלו וכנראה היה זה שהתחיל את ההשוואות לאותו כישלון חרוץ ב-NFL, שאביו אמר לתקשורת שהוא מקווה שהוא ילך לכלא.
נוסף על כך, במהלך העונה שעברה, מייפילד עמד במרכזן של כמה "תקריות", נקרא לזה ככה, שנוגעות בעיקר לטראש טוק והתגרות ביריבים. אחרי ניצחון החוץ הענק אצל אוהיו סטייט, מייפילד נעץ את דגל אוניברסיטת אוקלהומה ממש במרכז האות O שנמצאת במרכז המגרש של אוהיו סטייט. שבועיים לאחר מכן, הוא היה מעורב ב"תגרה מילולית" עם שחקני אוניברסיטת ביילור, ובין היתר צוטט כאומר "שכחתם מי זה אבא. אני אאלץ להפליק לכם היום".
בהגנה של ביילור לא באמת היה קשה להתעלל, אבל את זה נשאיר לאחר כך. תקרית השיא, שהעירה מחדש את כל המצקצקים, התרחשה בחודש נובמבר במשחק החוץ נגד קנזס. הסרטון של מייפילד מחזיק את המפשעה וצועק לכיוון הספסל של קנזס אחרי עוד מסירת ט"ד מוצלחת, הכה גלים ברשתות החברתיות.
ארצות הברית מלאה בספורטאים אולימפיים מוצלחים, אבל הענף בו היא הכי חזקה הוא קפיצה למסקנות. אף אחד לא בדק את הרקע לפני שהחליט לתייג את מייפילד כפרחח חסר כבוד ליריבה. מי שהיה הולך קצת אחורה היה רואה ששחקני קנזס סירבו ללחוץ את ידו של מייפילד לפני הטלת המטבע, מה שכבר העלה רוחות רעות בין מייפילד לבין בערך כל יושבי האצטדיון (בין היתר הוא צעק לעבר הקהל "תישארו בכדורסל", שם לקנזס דווקא יש קבוצה מעולה). שחקני קנזס המשיכו גם על המגרש ונתנו למייפילד כמה מכות מאוחרות ולא ספורטיביות בעליל. אולי זה רק אני, אבל התגובה של מייפילד היא בסדר גמור. לא לגיטימית במאה אחוז, אבל בסדר גמור וממש לא צריכה להפחיד אף אחד שחושב על להביא אותו לקבוצה.
כפי שכבר אמרתי, ההשוואות של בייקר מייפילד לג'וני מאנזל, על המגרש ומחוצה לו, כאדם וכשחקן פוטבול, הן מגוכחות, עצלניות, חסרות כל פרופורציה ותלושות לחלוטין מהמציאות. כשחושבים על זה, למעשה הפכו את בייקר מייפילד ל-Undraftable בגלל שהוא טראש טוקר. אבל הביקורת מופנית כאן בעיקר לכיוון קהל האוהדים הרחב ולאנשי התקשורת שבחרו לתייג אותו בצורה הזו. לא רק הם קיבלו פלאשבקים למאנזל כשראו את מייפילד עושה קצת שטויות על המגרש. גם אנשי מקצוע, כאלה שעובדים עבור קבוצות אנ.אף.אל כעת, נבהלו ממנו. זו נקודת מבט שאפשר לחלוטין להבין: אף אחד לא רוצה להיות זה שהביא עוד ג'וני מאנזל בסיבוב הראשון. אף אחד לא רוצה את הכתם הזה על הפרנצ'ייז, ובטח כשמדובר באנשי NFL, שהם כידוע שמרנים באופן מוגזם. קבוצות כל כך מפחדות מהרעיון של כישלון טוטאלי כמו זה של הבראונס לפני כמה שנים, שהן פשוט מחפשות את ההפך הגמור, ובורחות מהבחור שרץ ותוקע דגל באמצע המגרש כמו מאש, רק כי הוא קצת שונה. רק כי הוא לא הרובוט, הוא לא המודל של אנשי הליגה ל"פנים של הפרנצ'ייז".
מייפילד הוא פרוספקט כל כך מרתק שאפילו רוברט קלמקו מה-MMQB פתח בסדרת כתבות עליו שעדיין ממשיכה. בין היתר הוא דיבר עם משפחה וחברים מהתיכון, והם ציירו תמונה שונה לחלוטין ממה שציירה התקשורת האמריקאית. הם מספרים על ילד שלא יצא מהבית, לא רצה להתקרב בכלל למסיבות ואלכוהול והעדיף לשחק באקסבוקס; אחרי פתיחה חלשה לעונת הפרשמן שלו בקבוצת התיכון, מייפילד אפילו שקל לעזוב את הפוטבול ולהפוך לשחקן "Halo" מקצועי. המאמנים שלו מעולם לא דאגו שהוא ישתה עד שיקיא אחרי משחק ביום שישי. הוא לא עשה צרות, לא איחר, השקיע בלימודים. לא חיפש תשומת לב, מעולם לא אהב את זה. כל הסביבה שלו, שמכירה אותו מימי התיכון, מתארת אותו כמנהיג אמיתי, כאחד שאפשר לבנות עליו.
באופן ספציפי, אחרי הסיפור המצער בטקסס טק, אותה עזב אחרי שנת הפרשמן שלו אחרי אי הבנה וחוסר תקשורת עם הצוות המקצועי, למקומיים בטקסס היו מספיק סיבות לשנוא אותו. הוא נאלץ לספוג הרבה עלבונות, ויכל להיכנס בקלות לתגרות אלימות באינספור מקרים. אבל מייפילד הראה כל פעם מחדש שאת האנרגיה שהוא מקבל מאותם עלבונות וטראש טוק, הוא יודע לתעל אותה למקום הנכון. אז הוא קצת יצעק בחזרה, קצת יעליב, קצת ידבר טראש. אבל לא מעבר לזה.
גם על המגרש, מייפילד ומאנזל הם שמיים וארץ. ההבדלים כאן הרבה פחות בולטים, בטח לעין של אוהד שרואה בעיקר את הדמיון בגובה וביכולת האלתור. כאמור, מאנזל אף פעם לא למד את הצד התיאורטי של הפוטבול, ואני בספק אם הוא באמת פתח ספר מהלכים מימיו. בטקסס A&M הוא בעיקר עשה מה שהוא רצה בכל מהלך, והכישרון הטבעי שלו הספיק לו לעונת פרשמן של 3600 יארד במסירה ו-1400 יארד בריצה, בה גם זכה בהייזמן.
המקרה של מייפילד הוא שונה בתכלית. הוא אכן היה במערכת מאוד ידידותית לק"ב באוקלהומה, עם הרבה מאוד הטעיות שהקלו עלו והרבה מהלכים של קריאה בודדת בלבד. אבל בזמן שההתקפה שהוא שיחק בה לא עובדת ב-NFL, סט היכולות שלו ללא ספק שייך למקצוען אמיתי. כל מי שאימן אותו בעבר מעיד על יכולות הלמידה המהירות שלו, ובשילוב עם המוטיבציה ומוסר העבודה שלו, אין ספק שהוא ישתלב במקצוענים בצורה חלקה, בין אם במוקדם או במאוחר.
למרות שהוא נמוך יותר מהקווטרבק הטיפוסי, מייפילד יודע להסתדר טוב מאוד עם החולשה המינורית הזאת – לראייה, כמעט ולא רואים מסירות שלו נהדפות על הקו. הוא מצליח לנוע בפוקט כדי לראות בין שחקני הקו, ולשלוח את המסירות שלו בין הידיים של המגנים. בנוסף לזרוע האדירה שלו, שמאפשרת לו לזרוק כדורים חזקים ומדוייקים למרות המכניקה הלא עקבית שלו, מדובר בשחקן חכם שהצליח להסתדר גם כשנאלץ לבצע קריאות פרו-סטייל. המומחיות שלו היא מחוץ לפוקט. הוא זורק נפלא תוך כדי ריצה, והוא חמקמק מאוד – כמה וכמה פעמים הוא נראה בורח מסאק בטוח ושולח טיל תוך כדי ריצה לרסיבר שמתפנה. עדיין יש על מה לעבוד עם מייפילד בתוך התקפת NFL, אבל הפוטנציאל שלו ללא ספק שווה בחירה גבוהה, כמו זו של דנבר, הג'טס או מיאמי.
חשוב לציין שהנפילה האיומה של מאנזל הייתה גם תוצאה של התנהלות כושלת של מועדון כושל, שפשוט לא ידע להחזיר את מאנזל למוטב. גם בצד המקצועי ההתנהלות איתו הייתה מחפירה, כמו עם בערך כל ק"ב מבטיח שהגיע לבראונס. לאחרונה מאנזל, שמתחיל לאט לאט לחזור למוטב וחולם לחזור גם לשחק פוטבול, סיפר בראיון שמייק פטין הכניס אותו להרכב הפותח הרבה לפני שהיה מוכן ואפילו לא ידע לזהות מערכים הגנתיים מסויימים. מאנזל היה האיש הלא נכון במקום הכי לא נכון. הוא היה אדם שקשה לנהל ולשלוט בו, שהגיע לארגון שלא יכול לעשות שום דבר כמו שצריך. מי שנפגע מזה היה בעיקר הוא עצמו.
בכל זאת, ההשפעה שלו על שאר הליגה, ועל הדרך בה מנתחים פרוספקטים, היא עצומה. כנראה שמאנזל עצמו הוא הסיבה שמייפילד הוא שחקן כל כך שנוי במחלוקת.
המיקרו-אנליזות של כל תנועה שלו, הזריזות בהדבקת התווית, הסקרנות חוצת הגבולות של כל סקאוט ועובד פרונט אופיס להכיר את האיש שמאחורי השם והלייבל. כל אלה, ככל הנראה, תוצאה של פחד. הפחד מליפול על עוד אחד כמו מספר 2 בארגמן. אבל כשהקבוצות באמת יתאמצו להכיר את בייקר מייפילד, ככל הנראה הן יאהבו מאוד את מה שהן יראו. ופתאום, הרעיון של מייפילד כפרנצ'ייז ק"ב כבר לא ייראה כל כך רע.
