הדרך לסופרבול:
יולי 2017, העיתון המוערך USA Today משחרר את התחזיות שלו לעונת ה-NFL הקרובה. לרוב הקבוצות הם נתנו תחזיות יחסית הגיוניות (כמה שאפשר להיות הגיוני בעולם הדינמי והאפלולי שהוא ה-NFL) אך תחזית אחת בלטה מעל השאר. הם חזו שהניו אינגלנד פטריוטס יסיימו את העונה הסדירה בשחזור של ההישג האדיר שלהם בעונת 2007 : מאזן 16-0. ולרגע, זה לא נשמע מופרך בכלל. הפאטס באו לעונה הזו לאחר ניצחון אדיר אשתקד בסופרבול 51 ובקיץ הם רק התחזקו כולל הגעה של שחקנים כמו הרסיבר הנפיץ ברנדין קוקס, הרץ הורסטילי רקס בורקהד, המפלצת בקו ההגנה קוני אילי ועוד…
הם הגיעו למשחק הראשון בעונה, מול הקנזס סיטי צ'יפס ב"פוקסבורו" כפייבוריטים אדירים. ואז, הם קיבלו על הראש. הצ'יפס פשוט נראו רמה מעל הפאטס, אלכס סמית' היה פנטסטי עם יותר מ-350 יארד באוויר כולל 3 ט"ד וללא חטיפות בעוד שבריידי השלים מסירות בפחות מ-50% ולא היה לו ט"ד אחד כל היום. ההתפרקות שלהם ברבע הרביעי היה הדבר הכי לא אופייני להם, בחיים לא חזינו בתצוגה התקפית כזאת מול בליצ'ק@בריידי ברבע הרביעי של משחק בניו אינגלנד. הפאטס נראו חבוטים, אנשים החלו לפקפק בהם. ואז, כמו קסם, בליצ'ק ובריידי לקחו את העניינים לידיים, התעשתו על עצמם וחזרו בשבוע שלאחר מכן לניצחון גדול מול הסיינטס בלואיזיאנה כשבריידי שלט במשחק לכל אורכו.
חרף הניצחון האדיר בשבוע 2, ההתחלה של העונה של הפטריוטס הייתה עדיין רעועה במקצת. בחמשת השבועות הראשונים, ההגנה שלהם הרשתה הכי הרבה נקודות בממוצע לקבוצה היריבה, לאחר חמשת המשחקים האלו הם היו במאזן 3-2, פחות טוב ממה שהיה צפוי להם. אולם, כמו כל שנה ושנה, בליצ'ק, ביחד עם המתאם ההגנתי שלו מאט פטרישיה, עשו את ההתאמות הנדרשות ומאז שבוע 5 ההגנה שלהם הרשתה הכי פחות נקודות ליריב בממוצע בעונה הסדירה. הפרסונל בצד ההגנתי של הפאטס לא מלהיב בשום צורה, אין שם יותר מידי שמות גדולים ועדיין עד היום יש להם בעיות שם, אבל האימון המצוין וההתאממות שנעשו הפכו אותם ליחידה מגובשת ומלוכדת שעושה מה שצריך ומסתגלת לפי הצורך.
למרות שסיום העונה הסדירה של הפאטס היו מופלא, בריידי לא נראה בדיוק כמו עצמו. זה קורה לו הרבה בשנים האחרונות בדצמבר. גם אצלו, האתלט ששומר על גופו בצורה האופטימלית ביותר, אמא טבע משיגה אותו קצת יותר כל שנה. לא היה משחק שבו הוא מסר יותר ט"ד מאינטרספשנס (פרט למשחק האחרון בדצמבר מול הג'טס האומללים), הוא נראה לפעמים כאילו המשחק מהיר לא מידי והוא נראה עייף יותר מהר. בכל מקרה, הפאטס סיימו את העונה הסדירה כמקום הראשון בבית ובחטיבה שלהם במאזן של 13-3, מה שזיכה להם שבועיים שלמים של חופש להתכונן לפלייאוף.
במשחק הפלייאוף הראשון שלהם, מרקוס מאריוטה והטנסי טייטאנס באו לאחר ניצחון אדיר מול הקנזס סיטי צ'יפס בשבוע שלפני לאחר קאמבק משוגע מפיגור 21-3 במחצית בבית של הצ'יפס. מאריוטה והחבורה שלו הרגישו שהם יכולים לעשות הכול, חלק משחקני המפתח שלהם, כולל מאריוטה עצמו ועוד אחרים כמו דילייני ווקר ודרק הנרי אמרו שהם לא מפחדים מהפטריוטס, שהם מבינים שזוהי משוכה קשה לעבור. אולם, גם לנצח בקנזס סיטי, אחד האצטדיונים הרועשים ביותר בליגה בפלייאוף בפיגור 18 זה גם משוכה גדולה, והרי הם עברו אותה. כתגובה, הפטריוטס החזירו אותם במהירות לקרקע עם קונצרט גדול שהיה שלהם משריקת הפתיחה ו-28 נקודות רצופות בין הרבע השני לשלישי לא השאירו לאורחים מנאשוויל שום סיכוי. ההתקפה של האורחים נהייתה סטטית, ההתאמות שהפאטס עשו בצד ההגנתי היו מופלאות והם שיתקו את ספר המהלכים הצר של מאמן הטייטאנס דאז, מייק מולארקי. המשחק נגמר בתוצאה 35-14 וגם התוצאה הזו קצת משקרת לטובת הטייטאנס מפני שהיה להם ט"ד שהמשחק היה כבר גמור.
בשבוע לאחר מכן, הם התקשו הרבה יותר. הג'קסונוויל ג'אגוארס פשוט הוכיחו לכל מבקריהם ואלו שפקפקו בהם את טעותם והתחילו לוהטים את המשחק. את המחצית הם סיימו ביתרון 14-10 מבטיח במיוחד בדרך למחצית השנייה. זה היה נראה כי ההגנה של ג’קסונוויל פיצחה את הנוסחא, הם שיתקו את בריידי במשך כמעט 50 דקות. הסקנדרי של הג’אגס עשה לו צרות במשך כל היום, בריידי השלים רק 3 מסירות מתוך 8 באורך 20 יארד או יותר, וההתקפה של הפאטס לא הצליחה להתניע והם נאלצו לבעוט את הכדור חזרה לג’אגס פעמים רבות. במצב של דאון שלישי ו-18 מקו ה-25 יארד כאשר נותרו 10:49 דקות למשחק, בריידי ששיחק עד עכשיו משחק בינוני מאוד בסטנדרטים שלו, היה חייב לייצר משהו בהתקפה הזאת. וזה בדיוק מה שהוא עשה, וכשבריידי נכנס לזון, לקבוצה השנייה אין שום סיכוי, גם אם יש לקבוצה הזאת את הגנת המסירה הטובה ביותר בליגה, הם יכולים להיראות כמו חבורה של ילדים לא מנוסים מול בריידי הפנומן. את המשחק הם ניצחו בתוצאה 24-20 לאחר ט"ד ענק של "פלייאוף דאני" בדקות הסיום. המשחק הזה לא הלך חלק, כמה קריאות שיפוט שהלכו לטובתם (הפרעה למסירה על קוקס שלא הייתה ולא נבראה, פאמבל שלא נשרק כך בתחילה ומנע מהג'אגס ט"ד קליל ועוד כמה) וקאמבק קשה מנשוא נתן להם ניצחון זעום. כעת, הם כבר מוכנים למשחק הגדול במיניסוטה.
הצגת הקבוצה:
אם מישהו באמת רוצה להבין מי הם ומה הם הארגון הזה הנקרא ה"ניו אינגלנד פטריוטס" אפשר פשוט לראות את יצירת המופת הקולנועית בבימויו ובכיכובו של סילבסטר סטאלון, הלוא היא "רוקי 4", סרט שיצא לאור בשנת 1985. בסרט מוצג קרב בין רוקי בלבואה, בגילומו של סטאלון לאיוון דראגו, שמגולם ע"י דולף לונדגרן. ההקבלה שמתבצעת פה היא לא לרוקי, הדמות הראשית והאהובה, אלא הקבלה מול דראגו, ה"נבל" של הסרט. בניגוד ליריביו הקודמים של בלבואה, דראגו אינו שחצן או ראוותן ולפעמים הוא נראה קצת כמו רובוט סובייטי: קר וחסר רגשות. וככה גם רואים את הפטריוטס בכלל ואת בריידי ובליצ'ק בפרט: הם עסוקים בעבודה שלהם, לא חוגגים וצהלים לאחר כל ניצחון, מוכנים לכל מצב בשל אימון מופתי וחסר פשרות והמשמעת שלהם היא ללא חת, בדיוק כמו דראגו.
אחד מכינויו הרבים של דראגו הוא "Death from above" והאספקט הכי טוב של כל ההתקפה המרהיבה של הפאטס הוא התקפת המסירה. לניו אינגלנד השנה היו 6307 יארד באוויר, מקום ראשון בכל הליגה בפער יפה. כידוע, כאשר יש לך את טום בריידי בראש הקסדה, הרבה יותר קל למסור. ההתקפה האווירית שלהם משלבת כמעט כל שחקן התקפי על המגרש, הם אוהבים להשתמש ברצים שלהם כנשקים בהתקפה האווירית. בנוסף לכך, מספר הרסיברים והטייט-אנדס שמשתתפים הוא ענק ביחס לקבוצות אחרות.
הפאטס הם פשוט השושלת הכי גדולה בהיסטוריה של הפוטבול בפרט ואולי של הספורט בכלל, הם הרשעים, הנבלים, הקבוצה שכולם אוהבים לשנוא. וזה בדיוק הנרטיב שהם אוהבים ומאמצים לעצמם.
למה הם יזכו:
1) התקפת המסירה מול הסקנדרי החלש של האיגלס. כפי שהוזכר לעיל, ההתקפה של הפאטס היא התקפת המסירה הטובה בליגה והמאצ'אפ שלהם מול הסקנדרי החלש של האיגלס הוא מושלם. למרות שאין עוררין על כך שההגנה של האיגלס היא הגנה פנטסטית, העקב אכילס שלה הוא הסקנדרי החלש והאיטי שלהם. אם הם יתנו לו, בריידי יתעלל בסקנדרי הזה כל היום ולברנדין קוקס הזריז יהיה פשוט יום אדיר מול ה"קשישים האיטיים" של האיגלס.
2)הגיוון במהלכים. בשל העובדה שלפאטס יש פיצוץ של כישרון כמעט בכל עמדה אפשרית, הם יכולים לקרוא מהלכים בקלות ובכך לנטרל את ההכנה של הקבוצה היריבה ואת החוזקות שלה. אם היריבה תנסה לנטרל את המסירות הקצרות, בריידי יפציץ רחוק לקוקס. אם הם יעצרו את התקפת המסירה, הפאטס יכולים לרוץ על הראש שלהם כל היום.
ביל בליצ'ק, ג'וש מקדניאלס ומאט פטרישה מוכנים תמיד לכל מצב, הם לא נלחצים כשבא עליהם משהו לא מוכר מהיריבה, הם פשוט מסתגלים לכך. ראה את המשחק בשבוע שעבר מול הג'אגס. ההתקפה של הג'אגס שיתקו את בריידי במשך 50 דקות עד שהוא נכנס לזון שלו וגמר אותם. חלק גדול מזה זה פשוט המטליות של בריידי, אך חלק משמעותי מזה הוא קריאת המהלכים המצוינת של צוות האימון שלו. השימוש במהירות של התופסים שלהם מול הליינבקרים של הג'אגס היה המכה הקשה ביותר שחבטה על ראשם, ודאג מארון לא ידע איך להגיב. הוא פשוט נראה בשוק, המום ואובד עצות. זה מה שצוות האימון של הפאטס עושה לך.
3)הניסיון. אולי האספקט שהכי מתעלמים ממנו, אבל הניסיון על הבמה הגדולה, מול אור הזרקורים הבוהק הוא דבר קריטי ביותר. ראינו מה קרה ללוס אנג'לס ראמס בשלב הווילד קארד השנה. הם היה הקבוצה עם הכי הרבה נקודות בליגה בעונה הסדירה אבל במשחק הפלייאוף בסיבוב הווילד קארד משהו פשוט לא התחסר. לג'ארד גוף לא היה משחק נורא, אבל לא מה שמצפים בסטנדרטים האלה וזה חוסר ניסיון נטו. ראינו מה קרה גם בסופרבול 51 בשנה שעברה. חוסר הניסיון והלחץ של צוות האימון היה מהסיבות המרכזיות שהפאטס גברו על הפאלקונס בסיום המשחק הקשוח.
רואים את זה בכל ספורט, גם בגמר ה-NBA של 2011, הניסיון הרב של שחקני המאבריקס עזר להם לגבור על אחת מהקבוצות הטובות ביותר בהיסטוריה של הליגה. גם בכדורגל, על הבמה הכי גדולה בעולם, המונדיאל, הניסיון של שחקני ספרד ב-2008 שגברו על ההולנדים בסיום ההארכה של המשחק היה לעניות דעתי האקס פקטור בסוף.
אם ההיסטוריה מנסה ללמד אותנו משהו, כדאי שנקשיב: ניסיון הינו פקטור אדיר ולא מהמרים נגד טום בריידי, נקודה סוף.
-בנוסף לכך בהערה צדדית קטנה, גם "מאדן 18" האמין שהם יזכו, וברוב המקרים לאחרונה הוא צדק…
למה היא לא תזכה:
–הליינבקרים החלשים. כפי שציינתי קודם, למרות שההגנה של הפאטס טובה, יש להם חולשות. והחולשה הבוהקת שלהם היא בעמדת הליינבקרים. הם יכולים להמעיט את מספר הליינבקרים שלהם על המגרש, הבעיה היא שלאיגלס יש מפלצת דו ראשית בקו האחורי עם האקס-פטריוט לגארט בלאנט והאקס-דולפין ג'יי אג'אי. אם הם ישאירו את הליינבקרים שלהם על הספסל הם יהיו פגיעים מאוד לריצה אך החולשה בעמדה הזאת תפגע בהם באזורים אחרים אם הם יהיו על המגרש הרבה. יש גבול לכמה אימון יכול להיות טוב, פשוט אין שם כישרון. קל וחומר שדונטה הייטאוור פצוע ולא ישחק במשחק הקריטי ביותר של השנה.
-פילדלפיה הם מומחים בהחזקה של הכדור לדקות ארוכות. הם ירחיקו את בריידי מהכדור כאילו החיים שלהם תלויים בכך וזהו לא קצב שהפאטס אוהבים לשחק איתו. טום בריידי הוא שחקן הפוטבול הטוב ביותר בכל הזמנים אבל הוא לא יכול להשפיע כאשר הוא לא על המגרש.
-חוסר ב"security blanket". במשחק קדם עונה בסוף שנת 2017. ג'וליאן אדלמן, הרסיבר הטוב ביותר של הניו אינגלנד פטריוטס נפצע ברגלו וגמר את העונה. אחד מהשחקנים האמינים ביותר, שחקן ענק שתמיד בא לעזרתו של בריידי כשהוא צריך אותו, כמו בתפיסה המשוגעת הזו שהצילה להם את העונה בשנה שעברה:
ועוד תפיסות ענקיות אחרות וגם אם פחות רואים את זה על המאזן, הם ממש חסרו אותו השנה.
בשבוע שעבר, מול הג'קסונוויל ג'אגוארס בגמר ה-AFC, רוב גרונקאוסקי חטף מכה עוצמתית לראשו ומיד נשלח לאוהל הרפואה על המגרש לבדיקה מקיפה. הרופאים ראו ישר שמשהו לא בסדר איתו והוא ישב על הספסל לשארית המשחק. בימים האחרונים הוא לא שיחק/היה מוגבל מאוד באימונים וגם אם הוא ישחק בסופרבול הקרב, הוא לא יהיה במאת האחוזים.
נכון, עדיין יש את אמנדולה, שמתעלה על עצמו בפלייאוף ואת ברנדין קוקס הנפיץ והמוכשר, אך אין לשניהם את התכונה הזאת עדיין. הכימיה של אדלמן וגרונק עם בריידי היא משהו שלא ניתן להחליפו. מי יודע מה היה קורה ללא התפיסות האדירות של הצמד הזה לאורך השנים, תפיסות ששינו חיים ושכתבו את ההיסטוריה.
מפתחות למשחק:
-לשמר את פלטשר קוקס ושאר קו ההגנה של האיגלס.
לפי האתר הנחשב Pro football focus הקו ההגנתי של האיגלס הכולל את: פלטשר קוקס, ברנדון גראהם, ויני קארי וטימי ג'ורניגן, היה הקו ההגנתי הטוב והיעיל ביותר כל השנה וכל היחידה הזאת מובלת ע"י פלטשר קוקס. "מאן-דוג" חבריו לחדר ההלבשה נוהגים לקרוא לו פשוט בגלל שהוא פשוט חיה על המגרש והוא צד קוורטרבקים כמו חטיפים. במשחק שעבר מול הוויקינגס, שיש להם קו התקפה סולידי ביותר, הוא פשוט ריסק, ניתץ וריסס כל שחקן שעמד לפניו. היה לו ציון של 88.4, הוא צבר 3 תיקולים ושישה! לחיצות על הקוורטבק.
"פלטשר הוא שחקן אדיר, גדול, חזק. הוא פשוט גורם לכאוס בכל מקום שהוא נמצא […] יש לו את הסטטיסטיקה לגבות את זה אבל זה כל כך הרבה יותר מזה. […] הוא יהווה אתגר אדיר עבורנו" כך אמר הסנטר המוערך של הפאטס, דייויד אנדרוז, במסיבת עיתונאים לאחרונה.
"הארבעה האלה מקדימה עושים צרות לכולם כל השנה, הם פיזיים וקשוחים מאוד. אף אחד לא רוצה להתמודד מולם." הוסיף ג'יימס דוולין, הפולבק הוותיק של הפטריוטס.
אז אם השחקנים עצמם אומרים שמישהו יהווה להם צרות, כנראה שהם יודעים מה הם אומרים.
-לשמר את זאק ארץ. בעיה שנובעת בעיקר מהמחסור בליינבקרים, אבל גם נובעת מאיזשהו בעיה שהם לא מצליחים לתקן. בשניים משלושת המשחקים שהם הפסידו השנה, זה היה לטייטאנדס טובים מאוד. לטראוויס קלסי האדיר היה שבוע סולידי מאוד והצ'יפס היו יכולים לנצל אותו עוד יותר. בהפסד השני, אד דיקסון, הטייטאנד המחליף של הפנת'רס הציג את המשחק הטוב בקריירה שלו. ההפסד השלישי (מול הדולפינס במיאמי) לקבוצת הטייטאנדס הגרועים היה משחק סולידי אך אדם גייס לא ניסה למסור אליהם יותר מידי.
זאק ארץ הוא מהעלית שבעלית והם יהיו חייבים לשמר אותו, או שזה יהיה ערב ארוך במיוחד מבחינתם.
-לשים לחץ על ניק פולס. גם הקו ההגנתי של הפאטס הוא לא החולייה החזקה שלהם אך הם יהיו מוכרחים ללחוץ על פולס ולגרום לו לעשות החלטות מהירות. פולס הוא קוורטרבק מאוד לא מוערך, אחת התכונות הטובות ביותר שלו היא התכונה של מסירות טובות בפוקט נקי. אם הפאטס ימנעו ממנו את זה, הוא יתקשה לחרוך אותם באוויר כפי שעשה לויקינגס במיניסוטה במשחק שעבר.
תחזית קצרה:
אני מאמין שהפאטס יגברו על האיגלס, לבריידי לא נותר עוד הרבה זמן, הבחור בן 41 וגם בליצ'ק מבוגר יחסית למאמן. אני מאמין ששניהם יפרשו יחדיו עוד כמה שנים אבל בינתיים הם רוצים לזכות וכמה שיותר. היתרונות גוברים פה על החסרונות, טום בריידי סוף סוף שם נקודות ברבע ראשון של סופרבול והאיגלס נשארים ללא גביע לומברדי בארון הגביעים שלהם.
הפאטס עם ידם על העליונה פעמיים ברצף, 24-17. הפעם דראגו ישכתב את ההיסטוריה ויביס את רוקי בלבואה.
ולקינוח, כמה הערות נוספות לגבי המשחק הגדול ביותר בשנה:
-הפאטס והאיגלס כבר נפגשו בסופרבול אחד לפני כמה שנים, סופרבול 39 בו בריידי ובליצ'ק ניצחו את דונבן מקנאב בשניות הסיום לאחר מהלך הגנתי גדול בתוצאה 24-21. דיון בראנץ הרסיבר המוכשר זכה ב-MVP של המשחק הזה, האם ההיסטוריה תחזור על עצמה ואמנדולה/קוקס ייקחו את התואר האישי הנשחק לידם השנה?
-כל שנה יש תחלופה בין שני הקונפרנסים בין בחירת המדים לסופרבול. השנה היה תורו של ה-AFC בו נמצאים בפאטס כידוע, הם בחרו לשחק בלבן. עד היום, בכל שבעת הסופרבולים בהם בריידי השתתף, הוא לא הפסיד בצבע הלבן. מאידך, האיגלס ילבשו את הצבע הירוק.
-מאז שנת 2001, הפאטס חזרו מפיגור דו-ספרתי 4 פעמים! הנה כמה מהסטטיסטיקות שלהם במשחקים אלה:
ארצה לסיים עם ברכה: חג סופרבול שמח, שקבוצתכם תנצח ושנואתכם תפסיד!
