הכישלון המהדהד של "ליגת הפוטבול העולמי" טוטא מחתחת לשטיח ולא נשמע עליו יותר מאז שנות ה70, אז כמחווה לליגה החלטתי לחלוק את הסיפור האבנורמלי והביזרי הזה.
באוקטובר שנת 1973, הכריז גארי דייוידסון על פתיחת ליגת ה-WFL: World Football League. לגארי היו פרוייקטים מוצלחים בענפי ספורט אחרים, הוא היה קטליסט ובורג חשוב במערכות של ה-ABA (שהתחברה עם ליגה אחרת שנהייתה ל-NBA בשנת 76') וב-WHA (שהצטרפה ל-NHL ב79'). אם גארי היה כל כך מוצלח עם שני הליגות האחרות שלו, למה ה-WFL התפרקה אחרי פחות מ-3 שנים? ובכן, בכדי להבין הבנה רחבה יותר על הנושא, אתן קצת רקע. הליגה הייתה בפורמט של 12 קבוצות, כאשר יריית הפתיחה נשמעה ביולי 1974. זהו היה הזמן המושלם להתחרות עם ה-NFL, בשנת 1974 זאת הייתה השנה שבה שחקנים רבים יצאו לשביתה נגד הליגה בשל סכסוכים ואי הסכמות עם בעלי הקבוצות. דווידסון, יחד עם שאר המייסדים טען כי הליגה תציב את הפוטבול על במה עולמית. הרי זה לא במקרה שהם קראו לליגה כפי שהם קראו לה, או שהם קראו למשחק האליפות "גביע העולם", הם רצו לפנות, בין היתר, לחתך שוק ענקי שה-NFL לא משתמשת בו.
הם היו צריכים ליצור באזז לגבי הליגה, הם ידעו שהיו אמורות להיות שביתות גם ב-NFL כפי שנאמר לעיל, באמצע 73' גם ליגת הפוטבול הנקדית הייתה במשבר וגם שם רצו לשבות, כתוצאה מכך, חרף שהליגה הייתה אמורה להתחיל ב75', הם לא היו יכולים להרשות לעצמם לוותר על ההזדמנות הזאת ולכן הקימו את הליגה שלהם באופן מזורז. ג'ון אפ. באסט, מפיק סרטים במקצועו ובעלים של אחת מהקבוצות בליגה החדשה, החתים שלושה שחקנים של המיאמי דולפינס: לארי צונקה, שחזר והפך להיות אגדה באזור 305, ג'ים קיק ופול וורפילד. גם קבוצות רבות אחרות ב-NFL נבזזו משחקניהם, הריידרס איבדו את שני הקוורטרבקים שלהם, מיניסוטה איבדה את הפרו-בולר דאז, ג'ון גיליאם והטייט אנד המוכשר טד קוואליק עזב את הניינרס.
על פניו, הליגה הזאת נראית כליגה שתצליח אף יותר מהליגות הקודמות של דיווידסון והנתונים בשבועות הראשונים איששו את הטענה הזאת. יותר מ-100 אלף איש נכחו במשחקים הראשונים של ג'קסונוויל, ויותר מ-120 אלף אצל הפילדלפיה "בל", כך נקראו. מפורסמים רבים גם הגיעו למשחקים, ענקיים כמו ברט ריינולדס ואלביס פרסלי. והעתיד נראה ורוד, אך אנו לא ידענו את מה שהולך מאחורי הקלעים, הסתבר בדיעבד כי שני הקבוצות הכניסו אנשים רבים בחינם, במקרה של פילדלפיה הם הכניסו יותר מ-100 אנשים בחינם רק כדי לעורר את הסקרנות והעלות את המודעות לליגה. כאשר גילו זאת זמן לא רב לאחר שהתקריות הללו התרחשו, כל האמינות של הליגה ירדה באסלה. נותני חסויות לא הסכימו להתקרב לליגה הזאת, אוהדים הפסיקו לבוא למשחקים ושידורי הטלוויזיה הפסיקו. אך הגילויים המרעישים לא הסתיימו שם, הסתבר שרוב הקבוצות בליגה שיקרו לגבי הממון שהם מתכוונים או מסוגלים להכניס בכדי לכלכל את קבוצותיהם, רק 3 קבוצות מתוך ה-12 שילמו לשחקנים את שכר הבסיס מידי שבוע, הקבוצה מפלורידה התקיימה על קופונים למקדונאלדס, הקבוצה מפורטלנד, אורוגון קיבלו את המזון שלהם מהאוהדים של הקבוצה! משחק האליפות היה באצטדיון חצי מלא, שבזמן שהקבוצה המנתחת חגגה על המגרש את הניצחון, השוטרים החרימו את כל הציוד שלהם מתא ההלבשה בכדי לשלם חובות של הקבוצה. איכשהו, הליגה חזרה לעוד עונה ב-1975, ולמורת שהיו ברשותם יותר כישרון, היה פחות קבוצות ואת הרושם שנוצר על אוהדים, ספונסרים ואפילו שחקנים מסוימים ריסס לליגה את כל סיכוייה להתקיים והיא התפרקה באמצע עונת 75'.
בעונה האחרונה הם עשו ניסויים ככל שביכולתם לנסות להציל את הליגה, למשל, להלביש שחקנים בצבעים מסוימים לפי עמדות ולשים סממנים בוהקים על קוורטרבקים ורצים בכדי שאנשים אם טלוויזיה ללא צבע יוכלו לזהות יותר בקלות את השחקנים במגרש, הם ניסו לשפר את פורמט ההארכה, 2 מחציות שישחקו כמו מיני משחק ולא כמו השיטה שה-NFL התוו ומתווים היום, ולמען האמת, זאת שיטה טובה הרבה יותר מהקיימת. בנוסף לכך, שנים לאחר שהתפרקה הליגה אימצו חלק מהשמות של הקבוצות בענפים אחרים, השארלוט הורנטס, היוסטון טקסנס והשיקגו פייר הם רק חלק מהשמות. הליגה גם תרמה לשיפור של שחקנים ואנשי צוות רבים, כגון ג'ון מקביי (סבו של שון מקביי, המאמן הנוכחי של הראמס) שהיה חלק מהצוות של הג'איינטס שזכו בסופרבול ושחקנים כמו וינס פיפאל, גרג לאטה, דני וייט ופט היידן מצאו הצלחה ב-NFL לאחר מכן.
לסיכום, הנה הסיפור המוזר של הליגה הכושלת שכנראה לא הכרתם.
