בכל שנה ושנה, כמה שחקנים חווים קפיצת מדרגה בביצועים שלהם והופכים מסתם שחקנים טובים ומבוססים בליגה, לכוכבי על. לשמות שמכירים בכל בית. העונה שעברה, לדוגמה, היוותה עונת המראה לשחקנים כמו לנדון קולינס, דייוויד ג'ונסון ואיי.ג'יי בויה. ג'וש נורמן חווה את הפריצה הגדולה שלו בעונה שלפניה.
כשאני בוחר מועמדים כאלה אני משתמש בכלל אצבע אחד: רוקי לא יכול לחוות עונת פריצה. מעמדו של שחקן בליגה נקבע בדרך כלל אחרי יותר מעונה אחת. רוקי שנותן עונה חזקה יכול לחוות נפילה עצומה לאחריה ולא להפוך לשחקן שהוא נראה כמוהו בעונת הרוקי, ע"ע דאג מרטין, רוברט גריפין השלישי, קאם ניוטון. האופציה השנייה היא המשך היכולת המעולה למשך השנים הבאות, ובכך בעצם השחקן היה כוכב מהרגע שהגיע לליגה – דוגמאות טובות יהיו פטריק פיטרסון, אנדאמוקונג סו ורנדי מוס.
הערה נוספת: תחזיות כאלה בדרך כלל טועות. כל היופי בעונות פריצה הוא חוסר היכולת של אף אחד לחזות אותן.
"אז אתה כבר אומר על עצמך שאתה לא אמין. למה שנמשיך לקרוא?"
טוב, אז אולי לא כולם יהפכו לתותחי על בסוף העונה הזאת. אבל מדובר כאן בכמה שחקנים שכדאי להכיר.
קוון אלכסנדר, ליינבאקר, טמפה ביי
אלכסנדר הגיע לטמפה ביי אחרי העונה הגרועה ביותר שלה בעבר הקרוב – שהוא כולו לא היה מוצלח במיוחד מאז אותו סופרבול ב2002. כבחירת סיבוב רביעי בדראפט 2015, לא הרבה ציפו שהליינבאקר האתלטי אך לא בשל מלואיזיאנה סטייט יראה הרבה מגרש. אבל הוא נזרק היישר אל המים העמוקים והמשיך לעונת רוקי לא קלה. המספרים נראו טוב: 12 משחקים(השעייה עקב שימוש בחומרים אסורים מנעה ממנו את ארבעת האחרונים), 93 תיקולים, שלושה סאקים ושתי חטיפות. הוא הצליח לייצר הרבה מהלכים טובים, אך מנגד הוא פספס הרבה יותר מדי תיקולים ונטה לטעויות מנטליות רבות. עונת 2016 הייתה סיפור אחר לחלוטין – הרבה פחות טעויות, הרבה יותר ניצול של האתלטיות והכישרון, ומספרים טובים אולי אפילו יותר. 145 תיקולים, 3 סאקים וחטיפה אחת שהוחזרה לטאצ'דאון, כל זה ב16 משחקים. לצד לאבונטה דייוויד, והרוקי המוכשר ביותר קנדל בקווית', קוון אלכסנדר יוצר צוות ליינבאקרים שיכול להיכנס חזק לכל שיחה על הליינבאקרים הטובים ביותר בליגה. עם העלייה בפופלריות של הבאקנירס, יהיו קצת יותר ראשים שיסתובבו לצלילי עוד חבטה של אלכסנדר בראנינג בק היריב.
פרנק קלארק, דיפנסיב אנד, סיאטל
הרבה מהשחקנים בכתבות מהסוג הזה יהיו שחקנים מדראפט 2015 – השנה השלישית בליגה זו ה-שנה להפוך לסטאר. בחירת סיבוב שני, והראשונה של הסיהוקס מאותו דראפט, פרנק קלארק היה ידוע בעיקר בתור פריק אתלטי, בגובה 1.88 ומשקל 120 ק"ג שהבעיות שלו הן בעיקר מחוץ למגרש. אבל הוא הגיע לחדר ההלבשה המושלם לשחקנים בעייתיים כאלה, ומאז שהגיע לליגה שיפר את החולשות שלו באופן קיצוני. עבודת הרגליים, הטכניקה, ובכך גם השימוש באתלטיות שלו השתפרו פלאים. הוא מוצא את עצמו לאורך כל קו ההגנה, כולל אפילו בתור נוז תאקל במצבי מסירה. מספרי הסאקים שלו קפצו מ-3 בעונת הרוקי ל-10 בעונת הסופמור. באותו קו הגנה עם קליף אייבריל, מייקל בנט וכעת גם שלדון ריצ'ארדסון – התפוקה של קלארק וסט היכולות שלו כשחקן ימשיכו רק לגדול ולהתפתח. כבר עכשיו אני לא אחלוק על אף אחד שיקרא לו מייקל בנט 2.0. בקצב הזה, הוא יהיה שחקן דומיננטי להרבה שנים, בדיוק כמו מספר 72.
טייריק היל, וייד רסיבר, קנזס סיטי
שחקן נוסף שאיבד גובה בדראפט עקב בעיות רציניות מחוץ למגרש, טייריק היל נבחר בסיבוב החמישי בדראפט 2016 כאשר סיים את קריירת המכללות שלו בווסט אלבמה(אותה מכללה כמו של מלקולם באטלר) אחרי שנזרק מאוקלהומה סטייט עקב הפרשה. הכלי המסוכן ביותר של היל הוא המהירות שלו – הוא השתתף באליפות העולם באתלטיקה לנוער בשנת 2012 וזכה במדליית ארד ל200 מטר וזהב ב100 מטר שליחים. אך זו לא סתם מהירות שהופכת אותו לכל כך מסוכן. בנוסף למהירות שלו הוא זריז מאוד, מגיע לשיא המהירות באופן כמעט מיידי, ורץ ראוטים מעולים. אין דוגמה טובה יותר מזאת(חוץ מלצפות במשחקים כמובן) כדי להראות כמה היל הוא אקספלוסיבי ומסוכן – היל מחזיק ברצף של חמישה משחקים עם טאצ'דאון ל-60 יארד או יותר. זה כולל בריצה, בהחזרה ובתפיסה. רוצים עוד? היל היה הראשון מאז גייל סיירס ב1965 שהשיג ט"ד בהחזרה, בתפיסה ובריצה באותו משחק(הניצחון 30-27 בדנבר). עוד? היל סיים את העונה שעברה עם 12 ט"ד – 6 בתפיסה, 3 בריצה, 3 בהחזרה. כל זה כשהוא התחיל להיות באמת רלוונטי בסביבות שבוע 11. אחד אחרון – היל הוא השחקן הראשון בהיסטוריית הליגה שמסיים עונה עם שלושה ט"ד גם במסירה, גם בריצה וגם בהחזרה. אני לא חושב שצריך יותר מזה כדי להראות שהיל הוא סכנת נפשות כל פעם שהוא נוגע בכדור. העונה הוא צפוי להיות חלק אפילו גדול יותר מההתקפה של הצ'יפים – 133 היארדים שלו בתפיסה נגד הפטרויטס היו הכי הרבה בקריירה. עם כל זאת ועוד, אין סיבה אמיתית שהיל לא יהיה כוכב על כשהעונה הזו תיגמר.
אוסטין הופר, טייט אנד, אטלנטה
הרבה דברים היו חסרים לאטלנטה מאז טוני גונזאלס. אחד מהם היה טייט אנד תופס. כחלק מדראפט 2016 שנראה בינתיים כהצלחה(5 מתוך 6 שחקנים שנבחרו פותחים כרגע בהרכב), הגיע בסיבוב השלישי מסטנפורד האיש שמאוד יכול להיות שיהווה את התשובה לכך, לפחות בעתיד. הופר קיבל את הפריבילגיה ונכנס לעניינים מאוד בהדרגה, בעקבות העומק שכבר יש לאטלנטה בעמדה(ג'ייקוב טאמי ולוין טוילולו). וככל שעברו השבועות, הפוטנציאל של הופר כטייט אנד התופס הבא של מאט ראיין המשיך להתקרב למיצוי. את העונה הרגילה הוא סיים עם בסך הכל 19 תפיסות ל-271 יארד ו-3 ט"ד. כמובן גם תפס את הט"ד השני במשחק בסופרבול, אבל בסופו של דבר היווה טייט אנד שלישי במהלך כל העונה. עכשיו, כשג'ייקוב טאמי כבר לא כאן, הופר יקבל את המושכות בתור אופציית התופס הראשונה בעמדת הטייט אנד. מאט ראיין מאוד מרוצה מהכימיה המשופרת איתו, והוא מאמין שהוא יוכל לסמוך עליו להרבה שנים מעכשיו. אם הוא מאמין, למה שאנחנו לא?
ג'יימיס ווינסטון, קווטרבק, טמפה ביי
מספר 3 הגדול מפלורידה סטייט הגיע כתקווה הגדולה, הבחירה הראשונה בדראפט 2015, אחרי עונת 2-14 מחרידה של הבקאנירס. בחור גדול וקשוח שאוהב מאוד לחכות בפוקט ולשגר טילים ארוכי טווח (בעיקר אבל לא רק. טוב על מי אני עובד, רק) למייק אוונס, ובנוסף יודע גם לצאת מהפוקט ולאלתר תחת לחץ. כבר מהרגע שהגיע לליגה ווינסטון התחיל להראות יכולת קריאת הגנות, דיוק וקבלת החלטות של ק"ב אול-פרו. אבל הק"ב הצעיר שבו הכריח אותו להיתקע יותר מדי על רסיבר אחד, וזו הייתה הסיבה העיקרית להרבה מאוד טעויות. עוד לזכות ווינסטון ייאמר שהוא, בניגוד להרבה ק"ב צעירים, נזרק מהקרש ישר אל תוך המים העמוקים ואל הקשיים והמורכבויות של למידת סכמה התקפית מקצוענית מלאה. ווינסטון הושם במצבים שהוא בהחלט עלול להיכשל בהם כדי שהוא יוכל ללמוד מהם. העונה השנייה שלו היוותה שיפור רציני מעונת הרוקי. העונה? עם התוספות החדשות להתקפה, הבאקנירס יכולים להיות התקפת מסירה מפחידה בערך ברמה של קבוצות כמו פיטסבורג, ניו אורלינס או ניו אינגלנד. כל זה תלוי בהתקדמות שיעשה ג'יימיס ווינסטון. הוא עשה טעויות עד עכשיו, אבל הוא בעל פוטנציאל עצום להיות ק"ב עילית בליגה הזאת, והוא עלול להתחיל כבר עכשיו.
