המשך סדרת כתבות ההקדמה לעומת 2017-18 של ה-NFL, להלן הבית הדרומי של ה-AFC או יותר נכון AFC South
ג׳קסונוויל ג׳גוארס
מאזן העונה האחרונה: 3-13:
הסבר תחילתי:
היגוארים הם הקבוצה היחידה מפלורידה שעוד לא זכתה בסופרבול, ונראה כאילו בקרוב הם גם לא יזכו. מדי שנה ושנה, ג׳קסונוויל "הולכים על בטוח" ומחתימים שחקנים משכמם ומעלה. השנה ההחתמות הגדולות היו הקורנרבק איי ג׳יי בוייה שהביא עונה מצויינת כשחקן צעיר ביוסטון, וקלאיס קמפבל הטאקל ההגנתי מאריזונה שהיה דומיננטי מאוד ואף הנהיג בקבוצתו הקודמת – שיפור עצום להגנה הצעירה של המועדון. גם בדראפט נעשו בחירות מעניינות: לאונרד פורנט נבחר בבחירה הרביעית סה"כ, הוא הרנינגבק הכי חזק בכיתת הדראפט הנוכחית. קאם רובינסון הטאקל שינסה לשפר את קו ההתקפה, ודידי ווסטברוק הרסיבר שכבר הרשים מעט במשחקי מוקדמות העונה. נראה שלקבוצה יש הכל גם בהגנה וגם בהתקפה, אבל מה שבאמת מושך את הקבוצה אחורה כרגע זה הקוורטרבק הפותח בלייק בורטלס. ג׳קסונוויל בקלות יכולה לגרד 6-7 נצחונות כל עוד בורטלס יוצא חכם במהלכיו, השאלה היא האם שנה שעברה הייתה מבחינתו שנת שבתון או הרגל עד לספסול. עכשיו כאשר בורטלס הועדף להשמר בקבוצה על המאמן הראשי לשעבר גאס בראדלי, העננים האפורים עדיין מכסים את בורטלס יותר מאשר את דאג מארואון המאמן הראשי החדש.
הסבר הלו״ז/יריבות בעונה הסדירה:
הקבוצה של צפון פלורידה תצטרך כמו כל שנה לשרוד בביתם עוד לפני שהם מנסים להכין את עצמם לקראת המתחרות האחרות של השנה. כנהוג למקום האחרון בבית, שלושת המקומות האחרונים בשאר הבתים בחלוקת הAFC הם של היגוארים להביס: הבראונס נובחים אך לא בהכרח נושכים, הג׳טס ממריאים אך לא בהכרח פוגעים, והצ׳ארג׳רס עוד לא מוטענים עד למאה אחוז. יחד עם זאת שני הבתים שיתחרו בקבוצות הדרום של הAFC יהיו הצפון של הAFC שכולל אירוח בפיטסבורג המנוסה בשבוע 5 ומפגש עם בולטימור המציקה בלונדון בשבוע 3, והמערב של הNFC הכולל סיאטל בבית בשבוע 14, ונסיעה למדברי אריזונה בשבוע 12. ג׳קסונוויל עדיין אופצייה טובה לסיפור סינדרלה בגלל מגוון ההפתעות שהיא מסוגלת לעשות: לשלושת הקבוצות הקלות שצוינו לעיל, מצטרפים שמות כגון הפורטיניינרס הבוסרים, הראמס הנחותים, והבנגלס חסרי קו ההתקפה, כמטרות קלות יחסית לקליעה אך לא לזלזול. מה שנותר לג׳קסונוויל לעשות זה רק לטלטל את ביתם: אמנם יוסטון וטנסי מתחזקות בצורה דומה לג׳קסונוויל, כאשר הקולטס מתנדנדים בכל משחק – האפשרות להתקדם כך בנויה וצפויה להפתיע. לא אתפלא לשיפור מעמד, אבל גם לא רואה את בורטלס בפלייאוף.
תחזית שחקנים שיהיו הכי משמעותיים:
ג׳יילן ראמזי, קורנרבק:
ג. ראמזי, ולא רק כמאסטר שף: ראמזי הוא ילד מוכשר שמתקדם נחמד מאוד. הוא לא שינה מעצמו יותר מדי ממה שהוא היה במכללות לפני שנתיים שלוש, והוא מתקדם בשקט לעבר עמדותיהם של ריצ׳ארד שרמן וכריס האריס מבחינת נטרול משחק התקפי משלל רסיברים. הוא, איי ג׳יי בוייה ובארי צ׳ארץ׳ שהצטרפו אמש לקבוצה, יהיו אנחת רווחה להגנת היגוארים לרצף שנים טוב בלי נדר. אשמח אם הוא יוכל גם ליזום מהלכים המשנים את המצב ולא רק מנטרלים את ההתקדמות, כגון איום יותר מהותי בחבטות ותפיסות של הנסיונות הנשלכים לעברו, או אפילו שחרורי כדורים מידיהם של מטרותיו. בכל מקרה, כשחקן הנכנס לשנתו השנייה בליגה הגדולה, אני בטוח שהוא משמעותי מאוד לקבוצה.
לאונרד פורנט, רנינגבק:
לא קל לי לזרוק שם של רוקי ברשימה הזאת, אבל אין לי ברירה. כאשר רנינגבקים כמו אזיקיאל אליוט מושעים למשך 6 משחקים, הפוקוס חוזר לרנינגבק הבא שנבחר רביעי בדראפט – פורנט. פורנט כבר הראה בכמה משחקי מוקדמות שהוא בשנייה הראשונה מאחורי קו תחילת המהלך, ובמאית שנייה חותך את קו ההגנה ומאיים על התחום העמוק. ההבדל הגדול בין פורנט לאליוט זה שפורנט יצטרך להתקדם הרבה יותר בכוחות עצמו ולא גם בכוחות קו ההתקפה שעוזר לו. עם כל הבלאגן עם בראנדון אלברט שמודה ועוזב וחוזר וירוחם ומבלבל את העסק, פורנט יצטרך להתנהג כאדריאן פיטרסון ולהתייחס לקו ההגנה כאילו הוא צריך להתחמק מהם לבדו. הציפייה היא לא רק עונה של מעל אלף יארדים, אלא נסיון להיות רוקי השנה.
טלבין סמית׳, ליינבקר:
לא אכתוב שמות כמו מיילס ג׳אק, או דאנטה פאולר ג׳וניור הצעירים שמעורבים בפציעות ותיקים במשטרה, ובכל שנה נעדרים מלהשפיע – אני בוחר דווקא בצעיר אחר: טלבין סמית׳ ייפתח עונה רביעית במועדון, ויגרום לסערות. הוא כבר כמה שנים מתחרה בשותפו לתפקיד פול פוזלוסני בכמות הטאקלים. פוזלוסני מנוסה יותר, אבל טלבין צעיר ודינאמי בהרבה ונושף על עורפו של פוזלוסני לאורך זמן רב – רואים שהוא העתיד. טלבין השיג עד כה 261 טאקלים ב39 משחקים – כמעט 7 טאקלים למשחק. לעומת שלושת העונות הראשונות של פוזלוסני: 192 טאקלים ל31 משחקים – 6.2 טאקלים למשחק. טלבין הוא גם ליינבקר מבלבל, מהיר כמו שחקן הגנה אחורית, ומטלטל כמו שחקו קו הגנה. אני מקווה שהוא ימשיך לפרגן לשחקני התקפה בחבטות מעלפות, וייתפוס במהרה את מושכות ההגנה המרכזית של הקבוצה.
התוספת המשמעותית ביותר:
קלאיס קמפבל מהקרדינלס, טאקל הגנתי:
עוד לפני פטריק פיטרסון, ועוד לפני טייראן מאת׳יו ועוד לפני שהקארדינלס הגיעו לסופרבול 43 עם הקוורטרבק קורט וורנר שנכנס השנה להיכל תהילת הפוטבול – קמפבל היה באריזונה. נאמנותו ונחישותו הוכחו על הנייר כל שנה, לאחר אותה שנת רוקי שלו שבה קבוצתו סחבה אותו לפלייאוף, הוא החליט לסחוב בחזרה. ב8 העונות האחרונות, הוא פתח ב120 משחקים (פספס 8) צבר 56.5 סאקים, והיה הקפטן של הקבוצה למשך שתי עונות. רזומה מרשים וכל כך משמעותי לשחקן שכבר מספר עונות גורם לאוהדים להאמין שהוא יישאר נאמן לציפורים האדומים בקריירה המפוארת שלו: אך לא זאת עשה כאשר בחר במאמן דאג מארואון על ברוס אריאנס, בשותפים לקו יאניק נאקאוויי ומאליק ג׳קסון על מרכוס גולדן ורוברט נקמדיצ׳ה, ביגוארים על פני הקרדינלים. מעבר חד כזה מסמל אמונה בשינוי שהקבוצה מנסה לעבור, ורצון עז לגרום לחלומותיהם להתגשם. מאמין שייסחוף את הקבוצה, ויישאר עקבי גם בקבוצה לא עקבית כמו ג׳קסונוויל.
שחקנים/מאמנים שחייבים להשתפר:
בלייק בורטלס, קוורטרבק:
לאונרד פורנט, טי ג׳יי ילדון, וכריס אייבורי בעמדת הרנינגבק. אלן רובינסון, מארקיס לי, אלן הארנס, ודידי ווסטברוק בעמדת הרסיבר, ומרצדס לואיס בעמדת הטייד אנד. ראיתי עונות טובות (מלבד הרוקים) מכמעט כל אחד ואחד מהשחקנים שציינתי לעיל, צעירים (ומנוסה, לואיס) באשר הם, כל עוד מוסרים אליהם נכונה. כל העיניים על בורטלס עכשיו, שלוש שנים אנחנו רואים את הרכבת הרים שבורטלס יצר מעצמו – עליות וירידות, התהפכויות והאצות. אמנם זו שנה אחת לפני האחרונה שלו בחוזה, אבל בכדי ליצור התקדמות בקבוצה יש רק את בורטלס, בחירה שלישית בסיבוב הראשון ב2014, למניעת כל הטעויות. לא עוד עונה של 16+ חטיפות, לא עוד עונה של 10% סיכוי לסאקים, לא עוד לשימוש דל בשחקנים שמסביבך. ואם כן עוד, אז לא עוד במועדון הזה. זילזול בהזדמנות השנייה שניתנה לו, ובורטלס כבר לא יילבש שחור זהב טורקיז.
סיכום:
כמות הארטילריה הצעירה יחד עם הניסיון של חלק ניכר בקבוצה – יכול להיות השילוב המושלם של המועדון בדרכו לטופ, אבל אין פסגה בלי הובלה. הספקות הם בבלייק בורטלס וגם בדאג מארואון שרק הצטרף, כי מי יודע לאן תתקדם הקבוצה בצורה שהיא נמצאת מבחינת עמדת הקוורטרבק. אך ללא ספק ישנו שיפור ניכר, שעוד ייגדל כל עוד הפזיזים לא ייסתבכו, והכימיה תעבוד בשונה משנים עברו.
ניחוש המאזן בעונה הקרובה: 6-10
אינדיאנפוליס קולטס
מאזן העונה האחרונה: 8-8:
הסבר תחילתי:
עוד עונה בה ספק אם הקוורטרבק והשחקן היחיד שהמועדון משקיע בו, אנדרו לאק, ישחק בתחילת העונה. אנשים שדיברו על לאק בתחילת הקריירה שלו היו משווים אותו לפייטון מאנינג מבחינת הובלת הקולטס לפלייאוף, אך לאט לאט כאשר האמצעים המרכזיים של הקבוצה נעלמו להם ולא הוחלפו באופציות ראויות – הקולטס החלו לאבד את מקומם בפלייאוף. רבים עלולים לטעות לגבי שאר השחקנים שבקבוצה: למשל הרסיבר טי וויי הילטון שאמנם הוביל בליגה ביארדי תפיסה – כמה טוב ויפה, אבל שלא כמו חוליו ג׳ונס ואנטוניו בראון, הוא שיחק את כל 16 המשחקים מבלי לנוח לקראת הפלייאוף שאליו הוא לא הגיע. קו ההתקפה ששומר על לאק משתפר, אך זה נראה כאילו הם הגיעו מאוחר טיפה. גם ההגנה נמצאת בשלב עצוב: רוברט מאת׳יס, הליינבקר הותיק של הקולטס שגם זכה איתם ועם פייטון מאנינג בסופרבול ה41, פרש בסוף העונה האחרונה. המורל וההובלה של מאת׳יס תמה לה, ועל אף הוספת המגנים החדשים (ג׳ון סיימון, ג׳אבאל שירד, ג׳ונת׳ן האנקינס, מאליק הוקר ועוד) – לא נראה כאילו ההגנה תקח צעד גדול אל עבר ההגנות הטובות יותר בליגה. אם הייתי עכשיו זורק שם של השחקן היחיד שבאמת אני הכי סומך עליו בקבוצה חוץ מלאק – אדם וינטרי, הבועט. הוא כבר בליגה כל כך הרבה זמן שיש שחקנים שלא נולדו עוד כשהוא התחיל לשחק. גם וינאטרי כיום לא מבריק, שהרי שנה שעברה הוא פספס שכר בונוס שהיה מקבל אם היה מכניס 90% מנסיונות הפילד-גול, הוא פספס את הבונוס בבעיטה אחת.
בהחלט נראה שלקבוצה יש תהליך התחדשות מתקדם, וזה יכול לפעול לטובתם, אבל לטובת האוהדים ייחסר דבר חסר תקדים – המרחיק והקומיקאי של הקבוצה, פאט מקאפי, החליט גם הוא לפרוש מפוטבול. על אף העובדה שמקאפי לא היה השחקן ששינה את פניהם של הקולטס, עזיבתו תשפיע המון על מוטיבציית הקולטס מידי שבוע ושבוע. בגלל פרישתו, יהיה קשה יותר לחייך כשרואים את המשחקים שלהם.
הסבר הלו״ז/יריבות בעונה הסדירה:
אינדיאנפוליס פותחים את העונה בלוס אנג׳לס מול הראמס, קבוצה שהתקשתה רבות בתקופה האחרונה להתעצם בליגה. גם שבוע 3 ו5 יהיו כקייטנה בעוד שייתחרו בהתאמה מול הבראונס והניינרס, שתי הקבוצות עם המאזן החלש ביותר בליגה שנה שעברה. משחקים קשים: יש אירוח בסיאטל בשבוע 4, סטילרס בבית בשבוע 10, הגנת הברונקוס האימתנית בשבוע 15, וכמובן פעמיים מול הטייטנס בשבועות 6 ו12, והטקסנס בשבועות 9 ו17. כמו כן, אינדיאנפוליס תקועים על הפסדים מציקים בביתם שבגללם הם מאבדים את מקומם בראש טבלת הבית בדרך אל הפלייאוף. הטקסנס כבר 3 מפגשים רצופים מביסים את הקולטס, וזה בדרך כלל הכף המכרעת בשביל אינדיאנפוליס לעבור. גם הטייטנס מתחזקים מעונה לעונה, והיגוארים גם גנבו ניצחון בלונדון על הקולטס, אם ההסתבכות בבית תימשך – הסיכויים לפלייאוף ייכחדו. ברמתם של הקולטס ישנם את הבנגלס, הבילס, הרייבנס והקרדינלס שיהיו המשחקים המכריעים לגורל המועדון בעונה זאת. בסופו של דבר, הקולטס צריכים להשתפר הגנתית ולעדן את איכות המשחק סביב אנדרו לאק.
תחזית שחקנים שיהיו הכי משמעותיים:
אנדרו לאק, קוורטרבק:
השחקן הכי פחות מאכזב בקבוצה, על אף העובדה שהויתור על פייטון מאנינג בשביל לאק לפני חמש שנים עלה להם באליפות נוספת שמאנינג הצליח להביא עם הברונקוס. לאק הוא שחקן מהטובים בתפקידו בליגה: 19,078 יארדי מסירה, ו132 טאצ׳דאונים (40 מהם בעונת השיא שלו ב2014-15) בקריירה הגדושה שלו באינדיאנפוליס. אבל הנה נתון פחות מרשים: שלושת העונות הראשונות של לאק, מאזן של 33-15 נצחונות, 3 עליות לפלייאוף, ו3 פעמים נבחר לפרו-בול. לעומת שתי העונות האחרונות שבהם לאחר רצף פציעות, הוא השיג מאזן 10-12, 0 עליות לפלייאוף ו0 בחירות לפרובול. לאק מקבל בתקופה הקרובה יחידה צעירה של שחקני קו התקפה, מה שיצטרך לאק לעשות זה לדעת להתנהל איתם ולא לחטוף את הסאקים שנטה לחטוף במשך כמה עונות ממושכות. לאק אתלטי מספיק בכדי לברוח ולהתקדם, השאלה היא רק כמה פעמים יוכרח לאק לעשות זאת, ועוד עם המצב הבריאותי שלו שממשיך להתדרדר.
טי וויי הילטון, ווייד רסיבר:
הילטון הוא איפה שהוא בין הרסיברים עם הדרך הכי טובה לבלוט בליגה: כמו הכימיה של ג׳וליאן אדלמן עם טום בריידי, אנטוניו בראון עם בן רות׳ליסברגר, ג׳ורדי נלסון עם אהרון רודג׳רס, יכול לבצבץ לו הילטון כרסיבר עם מלא כימיה משותפת לאנדרו לאק. הילטון היה מלך היארדים בליגה עם 1448 בסוף העונה שעברה, ולכן זכה להמון קרדיט כאחד הרסיברים היותר משמעותיים בליגה. חוץ מזה, הוא נבחר בדראפט עם לאק בסיבוב השלישי, אין יותר טוב מזה בתור שניים שחולקים דרך משותפת בקבוצה שמשתנה לה מול העיניים בכל רגע נתון השנה. אם הילטון רוצה להמשיך להתקדם לראשית דירוג הרסיברים, הוא חייב להתחיל להביא נקודות, לא רק כמויות של יארדים. בכל מקרה, הילטון בצמיחה מעולה ומלבד עונת הבכורה שלו הוא הביא 1000+ יארדים לעונה, ללא ספק פרודוקטיביות במיטבה.
אדם וינטרי, בועט:
אני מאמין שזו הפעם היחידה שאני אתן לבועט להיות ברשימה הזאת, אך החלטתי לפנק בעיקר בזכות חבר היכל התהילה החדש מורטן אנדרסון שגם הוא היה בועט מצויין. וינטרי עושה עבודה כבר יותר מ20 שנה, והוא לא מראה סימני ייאוש. הכניס 530 שערי שדה – שלישי בכל הזמנים והוא רק 8 שערים מלהיות שני, ו35 מלהיות ראשון. אך שוב, האם בועט יכול להיות אחד משלושת המשמעותיים? ובכן, בעונה בה נעשו כל כך הרבה חילופי בועטים בשלל מקומות בליגה, הנה המצב: הקולטס משחקים נגד המון קבוצות שהחליפו את הפותח שלהם בתפקיד הבועט: סיאטל הביאו את בלייר וואלש שאכזב במינסוטה, באפלו עם סטיבן האושקה שפספס הזדמנויות חשובות בסיאטל, לאריזונה יש את פיל דוסון שעבר מסן פרנסיסקו אמש, לסן פרנסיסקו יש את רובי גולד שעבר משיקגו, ולסינסינטי במקום מייק ניוג׳נט יהיה את ראנדי בולוק שעובר קבוצות כבר באופן קבוע. העניין פשוט, כאשר המשחקים צמודים ויש פער ששער שדה מספיק לו, אדם וינטרי יהיה שם בשביל הקולטס כמו שהיה בשבילם 11 שנים. כמובן שיהיה מאוד כיף לראות את המאבק מול הרייבנס כמפגש בין וינטרי וג׳סטין טאקר המצויין – מחכה ומצפה לקרב!
התוספת המשמעותית ביותר:
ג׳ון סיימון – ליינבאקר מהטקסנס, ג׳ונת׳ן האנקינס – טאקל הגנתי מהג׳ייאנטס:
קשה מאוד לחשוב על שני השחקנים הללו כתוספות משמעותיות למועדון הנ"ל. עבר המון זמן מאז שההגנה של אינדיאנפוליס קיבלה שיפור שכזה. על אף בחירתם בסיבוב הראשון של הדראפט השנה "מאליק הוקר" הסייפטי – אני רואה את סיימון ליינבאקר ברוטציות ביוסטון, והאנקינס טאקל הגנתי שני בג׳ייאנטס, שחקנים יותר משמעותיים למועדון. כשני שחקנים שיקבלו את הבמה באינדיאנפוליס המתקשה להגן באופן קבוע. כמובן שאליהם מבחינת ההגנה יוכלו להצטרף אחרים שלומדים לאט לאט את תפקידם כגון הסייפטי טי ג׳יי גרין, או הקורנר דאריוס באטלר, אבל עדיין ההגנה תתקשה להגיע לרמות של הקבוצות הקודמות של סיימון והאנקינס.
שחקנים/מאמנים שחייבים להשתפר:
וונטאיי דייויס, קורנרבק:
דייויס נכנס לשנתו האחרונה בחוזה שלו, 10.25 מיליון הדולרים שעלולים להיות האחרונים שהוא יקבל מהקולטס. וונטאיי הוא שחקן מצויין, אחד מהטובים בתפקידו בליגה. גם הוא הביא עונת שיא ב2014-15 עונת הבכורה שלו באינדיאנפוליס, בה הדף 27 מסירות וחטף 4 מהם. בשנה זו וזו שאחריה הוא אפילו נבחר לשחק בפרו בול, אך העונה האחרונה הדאיגה. 10 הדפות כדור וחטיפה אחת, והמון רסיברים הכניסו על חשבונו טאצ׳דאונים ברצף. העתיד של דייויס עם הקולטס לא נראה ארוך למדי, ולהיות ככה יקר בליגה עלול להיות מסוכן לעתידו. בלי עונה טובה מדייויס והוא יצטרך לוותר על העלאות. ובמידה והוא יצלח את השנה, הסוכנות החופשית יכולה להיות מבחינתו משיכת מזומנים רצינית.
סיכום:
אלמנטים שמסביב לאנדרו לאק ייצטרכו לפעול. בשנה שעברה פרנק גור הרנינגבק הותיק נהפך לרנינגבק המבוגר ביותר לרוץ ל1000 יארדים בעונה אחת ב32 השנים האחרונות. השנה לא בהכרך מצופה ממנו להגיע לכמות כזו של יארדי ריצה, אבל כן לתרום לקו ההתקפה. גם אלמנטים במשחק התפיסה כגון הילטון, דונטה מונקריף, ג׳ק דויל וקמאר אייקן החדש יצטרכו לזדמן באופן מהיר ללאק בעיקר בגלל החששות מקו ההתקפה הצעיר. עד שלאק יהיה מאה אחוז בריא בכדי לשחק, יצטרכו התקפת הקולטס להיות מובלת על ידי המחליף השלישי של בריידי לשעבר – ג׳קובי בריסט, שהועבר בטרייד אמש עבור הרסיבר הצעיר ובחירת הסיבוב הראשון לשעבר, פיליפ דורסט. ההגנה תשתפר, אך לא תהייה בטופ, ולכן משחק אחר משחק ייגמר לקולטס בנצחונות ולעיתים הפסדים צמודים מאוד, כל שער שדה קריטי.
ניחוש המאזן בעונה הקרובה: 8-8
טנסי טייטנס
מאזן העונה האחרונה: 9-7:
הסבר תחילתי:
הטייטנס צמחו תוך שנתיים ממעמד השק אגרוף, למתאגרף אנדרדוג שמתקדם בכדי לזכות בחגורות. טרייד בחירות הדראפט אותו עשו עם הלוס אנג׳לס ראמס כעת גלוי לעין, וניתן לראות בעצם איך הטייטנס הרוויחו מכל העסק הזה על חשבון העתיד של האיילים. הראמס קיבלו את ג׳ארד גוף הקוורטרבק שפתח במעט משחקים ושיחק בצורה טעונת שיפור, ועוד שני בחירות חלשות שעוד לא פרצו לתודעה. בתמורה לכל זה, הטייטנס קיבלו את הטאקל ג׳ק קונקלין שעד עכשיו שיפר מאוד את קו ההתקפה של מרכוס מאריוטה, דריק הנרי זוכה פרס ההייזמן והמחליף של דימרקו מארי, והרסיבר הטרי קורי דייויס שהקבוצה מצפה ממנו להיות רסיבר מבטיח לקבוצה שלא ראתה רסיבר של 1300 או יותר יארדי תפיסה מאז דריק מייסון ב2003. חוץ מזה, טייטנס שיפרו עונת 3-13 ל9-7 ופספסו את הפלייאוף בגלל פציעה של מריוטה בשבוע 16, מרחק שבוע מהפלייאוף. יחד עם השיפורים שהם הביאו בעד הכלום שהם הביאו לראמס, הגיעו החתמות מעולות של שחקנים כגון לוגאן רייאן שפרץ לתודעה כקורנרבק מפתיע בסגל של הפטריוטס, ג׳ונתן סיפריין שהביא המון טאקלים כסייפטי בג׳קסונוויל יריבת הבית, ואריק דקר הרסיבר שבמקור הוא מטנסי. הייתה לטייטנס עונת סינדרלה מטורפת, ואני מאוד מאמין במרכוס מאריוטה. בשנתו השלישית בקבוצה, מריוטה עלול להיות קרבן ענק של התקשורת. כעת יש לו סגל תפיסה משוכלל יותר מבשנתיים הקודמות, ולכן אם יהיה פחות מדוייק ומרוכז ממה שהיה בשנה שעברה – הספקות יתחילו לצוץ. גם דימרקו מארי יצטרך לעבוד קשה בשביל לחזור להיות אפקטיבי כמו הרנינגבק שהוא היה בדאלאס. טנסי יכולים לשוב ולבצע את הטרור שביצעו לחזקות בליגה כגון קנסס סיטי ודנבר שנפלו אחת אחרי השנייה לטנסי הצעירה, אך החובה היא על ההגנה להקל על האסטרטג הצעיר של המועדון – מרכוס מאריוטה.
הסבר הלו״ז/יריבות בעונה הסדירה:
טנסי נכנסים העונה ללו"ז לא פשוט בכלל, ובמקרה הוא לא הרבה יותר קשה מהאחד של שנה שעברה. מבחינת טנסי קיימים כמה משחקים קשים מאוד כמובן מול הסיהוקס הריידרס והסטילרס ראשית, יחד עמם יהיו הדולפינס, הרייבנס, הקארדינלס ויריבת הבית הטקסנס, כל אלו מהווים 50% מהלו"ז המורכב של טנסי, שאר המשחקים הם יריבות הבית הקולטס והג׳גוארס, הניינרס, הראמס, הבנגלס והבראונס שמהווים את החצי היותר קל מבחינת הקבוצה. לטנסי תמיד יש התחבטויות בביתה הסוער. דווקא ג׳קסונוויל בעלת המאזן הרביעי הכי גרוע, היו אלו שהרסו לטנסי את ההעפלה לפלייאוף בשנה שעברה. כמובן שיוסטון לא ידפקו חשבון יותר מדי מהר ויאיימו על הקו השומר על מאריוטה, ואילו מול הקולטס זה יהיה יותר תחרות בין לאק למאריוטה על מי יותר מתעלל בהגנה שנגדו. טנסי שוב פוטנציאלית להעפלה לפלייאוף, ואפילו לראשית ביתם הקשה, רק יצטרכו לדעת להתמודד במשחקים מול יריבי הבית.
תחזית שחקנים שיהיו הכי משמעותיים:
מרכוס מאריוטה, קוורטרבק:
לאחר התקופה הקצרה עם וינס יאנג, הסתבכו הטייטנס למצוא מחליף. ההחלפות בין קרי קולינס, ג׳ייק לוקר, צ׳ארלי ווייטהארסט, זאק מטנברגר, ואפילו רייאן פיצפאטריק היו כל כך ממושכות ומעצבנות ולא יכלו להתרכז בקוורטרבק אחד. עד בואו של מאריוטה שהשפיע מאוד בשנה שעברה. בשנתיים מאריוטה הביא 45 טאצ׳דאונים, 6244 יארדי מסירה, ורייטינג של 93.8. יכולת הניהול שלו תיבחן השנה, וכך גם היכולת הרפואית שלו לשחק כל העונה אל ולהביא את הקבוצה לפלייאוף. יש לו בית סביר שיכול לאפשר לו את הדרך לזה, אבל זה הזמן שלו לזרוח.
דימרקו מארי – רנינגבק, וקו התקפת טנסי:
אני מרוצה שהדימרקו שאני זוכר מדאלאס לפני שלוש שנים חזר. מארי עשה התקדמות מעונת הקטסטרופה שנכנס אליה בפילדלפיה. חילוק נסיונות הריצה בינו לבין דארן ספרולס ורייאן מאת׳יוס הרגו לו את הפיקטיביות, כך שכאשר עבר לטנסי לא הכי שמו לב. יש שיגידו שזה הרבה בזכות קו ההתקפה החסון של טנסי, הכולל את טיילור לוואן וג׳ק קונקלין. קו ההתקפה הזה מדורג חמישי מבחינת משחק הריצה כאשר פילדלפיה נמצאת במקום ה13 ע"פ הסטטיסטקה של האתר פוטבול אאוטסיידרס. למארי יש את הכלים הצעירים של ההתקפה של הקבוצה, במידה והוא ייפצע או ישחק פחות טוב, תמיד יהיה אפשרי להסתמך על זוכה פרס ההייזמן לשעבר דריק הנרי.
ג׳ורל קייסי, קצה הגנתי:
בשנתיים האחרונות קייסי מקבל יותר אהבה בליגה. אני זוכר מהלך מלפני שנתיים בו אף קורנר לא שמר על בראנדון מארשל מהג׳טס, קייסי ששוקל כ138 קילו מיוזמתו עבר לשמור עליו. אמנם קייסי לא מנע את הטאצ׳דאון, אבל אני הבנתי מזה המון. קייסי הוא אדם המודע מאוד לסביבתו, ואף לוקח יוזמה כאשר מישהו חסר. בשנה הקרובה יהיה חסר לקבוצה אם לא יהיה מי שיישמור על הרסיברים, אבל את היוזמה של קייסי רק קייסי יכול לאבד ולשבור רצף הופעות פרו בול.
התוספת המשמעותית ביותר:
לוגאן רייאן, קורנרבק מהפאטריוטס:
רייאן היה הרבה מאחורי מאלקולם באטלר, הקורנרבק שמנע מהסיהוקס לנצח את הפאטריוטס בסופרבול לפני שנתיים. אך כאשר הפאטס נתנו לו ולאריק רואו לשמור ביחד על רסיבר במהלכי ניקל, ראו שרייאן היה הדומיננטי יותר. יש גם תמיד את הסטיגמה לגבי שחקנים שעוזבים את ניו אינגלנד לטובת קבוצות אחרות, שפשוט משחקים שם בצורה פחות טובה. אני מקווה שרייאן לא מצטרף לרשימת השחקנים ההגנתיים שזה אכן קרה להם. אחרי 4 עונות בפאטס הכוללות 13 חטיפות ו42 מסירות הדופות, רייאן יצטרך להעלות את הרמה בטנסי, והוא לא יהיה שם השנה בכדי לעשות זאת מול ניו אינגלנד, או שאולי ייפגש איתם בפלייאוף.
שחקנים/מאמנים שחייבים להשתפר:
דיק לבאו, מאמן הגנתי:
לבאו הוא איש שחי את הפוטבול בכל רמ"ח איבריו. 58 שנה הוא בתפקידים בליגה הגדולה: 14 כשחקן ו44 כמאמן. השנה הוא יגיע לגיל גבורות, וכיום להיות מאמן בגיל 80 זה כבר עסק לא קל. יזכרו ללבאו את תקופתו כמאמן הגנה בפיטסבורג, שם הביא את ההגנה לשני זכיות בסופרבול, ופיתח עשרות שחקני הגנה מופלאים. בטנסי ההגנה מתקדמת, ודווקא השנה הביאו כמה שחקנים שמתמתחים בתפקיד שבו לבאו שיחק בעבר – הגנה אחורית. עבודתו עם ג׳ונת׳ן סייפריין, לוגאן רייאן, והרוקי אדורי' ג׳קסון, תדרוש ממנו להוציא את המיטב מהשחקנים הללו כמו שעשה עם טרוי פולאמלו בעבר. גם אם הוא לא ימשיך אחרי השנה הזאת, הוא עדיין יהיה אחד מהאנשים הכי משמעותיים בתולדות המשחק.
סיכום:
טנסי יכולים בקלות להגיע לפלייאוף, מצבם מעולה, יש להם שחקני מפתח ברוב התפקידים החשובים, ויש להם קוורטרבק יציב – משהו שחסר ליוסטון ברגע זה. בלי פציעות מפתיעות, ההתקפה תשתפר, ועם התוספות החדשות בהגנה מובטח עתיד ורוד יותר. חבל שלא יעלו לפלייאוף.
ניחוש המאזן בעונה הקרובה: 11-5
יוסטון טקסנס
מאזן העונה האחרונה: 9-7.
נפלו בחצי גמר הAFC:
הסבר תחילתי:
כמו הדנבר ברונקוס, בשנה שעברה הטקסנס היו קבוצה שיש לה הכל חוץ מקוורטרבק טוב. ברוק אוזוויילר שנחתם אצלם לחוזה שמן לאחר עונה אחת כמחליף ה-סביר של פייטון מאנינג, לא הצליח להביא את הבשורה ועבר בטרייד לקליבלנד בראונס. לכן, בדראפט האחרון החליטו לבחור את דישון ווטסון מקלמסון בבחירה ה12 בדראפט (לאחר שעלו בבחירתם תוך כדי חילופים עם הקליבלנד בראונס). דישון ווטסון וטום סאבג׳ יתחרו זה בזה על תואר הקוורטרבק הפותח. במשחק מוקדמות העונה הראשון של יוסטון ראו את יכולותיהם של שני הקוורטרבקים, רואים ששניהם עדיין לא בשלים, אבל ווטסון ביצע הרבה יותר מסירות לא מכוונות. גם הרסיברים אליהם מסר לא הצליחו לאחוז בכדור לאחר שהכדור נשלח ישירות לידיהם, אך ווטסון פשוט לא היה אפקטיבי מספיק. סאבג׳ לעומת זאת שהחליף בשנה שעברה את אוזוויילר בכמה משחקים גם לא היה מדהים ואפילו אין לו מסירה אחת לטאצ׳דאון בכל קריירת הפוטבול המקצועי שלו, אבל היה ניתן לחוש שלו יש יותר נסיון. במהלך חודש המוקדמות אנחנו נראה למי תינתן האחריות העצומה בהובלת הקבוצה, מי שייזכה בפרס הזה, יהיה לצד הרנינגבק למאר מילר שהביא עונה טובה בשנה שעברה, דיאנדרה הופקינס שלפני שתי עונות הצליח לתפוס זריקות ולהבין טכניקות של 3 קוורטרבקים שונים, והגנה מהטובות בליגה שאיבדה את איי ג׳יי בוייה ווינס ווילפורק, אך עדיין תפחיד מאוד כל עוד ג׳יי ג׳יי וואט (קצה קו הגנה) יחזור לפרק את הצורה להתקפות שונות יחד עם עזרה לא קטנה מחבריו: הבחירה הראשונה בדראפט לשעבר – הקצה ההגנתי ג׳דביאון קלאוני, הליינבקרים הותיקים וויטני מרסילוס ובריאן קושינג, והמגנים האחוריים ג׳ונת׳ן ג׳וסף הותיק יחד עם קווינטין דמפס ואנדרה האל המתקדמים.
הסבר הלו״ז/יריבות בעונה הסדירה:
יוסטון יתמודדו עם קשיים לא פשוטים במהלך העונה הקרובה. כמו שידוע, הבית בו הם נמצאים אינו בית קל, בעיקר עם הצמיחה של כל הקבוצות בה. טנסי יהיו היריבים הכי מלחיצים בעונה הקרובה, כמו שהם היו לפני שנה. מול הצפון יהיה ליוסטון מעניין מאוד, בעיקר מול הגנת הרייבנס, והתקפת הסטילרס. אך גם ישנם כמה יריבות שרק יוסטון עומדים לקבל מתוך הבית שלהם – הצ׳יפס והפטריוטס: הצ׳יפס הם קבוצה הרבה יותר שלמה מיוסטון, גם הם מאומנים ממש טוב במערכת של אנדי ריד, אבל הם לא היריבה המושלמת לעומת זוכי הסופרבול האחרון. לניו אינגלנד יש התקפה שסחררה ליוסטון את הסיכויים בשנה שעברה, ועל אף הפציעה שגמרה לרסיבר ג׳וליאן אדלמן את העונה, לפאטס זה לא יזיז מולם. יוסטון יתנחמו במשחקים שלילים יותר מול הבראונס, הניינרס והראמס, אבל עונתם יכולה להיות מבוכה ענקית אם לא יהיה קוורטרבק נורמלי שלא יאכזב כמו אוזוויילר.
תחזית שחקנים שיהיו הכי משמעותיים:
ג׳יי ג׳יי וואט + ג׳דביאון קלאוני, קצוות הגנתיים:
אימת כל קוורטרבק זה הלחץ המופעל על ידי שני השחקנים הללו. בין עונות 2012-2015, וואט הדהים את כולנו. אמנם בשנה שעברה הוא נפצע לאחר 3 משחקים בלבד, התקווה שהוא יחזור באותה עוצמה שבה היה בתקופה ההיא: צבר 69 סאקים, וגרם ל15 איבודים במשך 4 עונות הפרובול שלו. לעומת זאת, ג׳דביאון קלאוני שנבחר ראשון בדראפט 2014 אכזב בשתי העונות הראשונות שלו, ודווקא זרח כאשר וואט חסר לקבוצה. המהלך שלו בעונה האחרונה היה הכדור שחטף לריידרס בפלייאוף. שחקן כל כך גדול כמו קלאוני צריך להיות דמות שראוי להתרחק מידיו, וכן משל וואט. ביחד הם יכולים להוות איום ענק לקוורטרבק היריב, השאלה אם הם יכולים לשחק ברמה כאשר הם ביחד.
דיאנדרה הופקינס, ווייד רסיבר:
היה קשה לי להאמין שהופקינס שיחק בשנה שעברה, רק בפלייאוף חשתי שהוא חוזר לעצמו. הופקינס שעונה לפני כן תפס מסירות משלושה קוורטרבקים שונים, דווקא בשנה שעברה לא הצליח להיתאם לברוק אוזוויילר. כמות התפיסות שלו צנחה מ111 ל78, כמות הטאצ׳דאונים שלו צנחה מ11 ל4, וכמות היארדים שלו נחתכה מ1521 ל954. הופקינס הביא אמנם יותר יארדים מעונת הבכורה שלו, אבל מכל הבחינות, זו הייתה השנה הכי קטסטרופה שלו. הופקינס ימשיך להיות הרסיבר הראשון של הקבוצה, בעיקר בגלל שוויל פולר לא מצליח לשמור על עקביות. מצפה ממנו לשיפור הכימיה עם הקוורטרבקים.
וויטני מרסילוס, ליינבקר:
בעדרותו של ג׳יי ג׳יי וואט היו חסרים המון אלמנטים שהיו מתאפיינים בצורת המשחק שלו. את הסאקים, קלאוני ווינס ווילפורק שפרש הביאו. אך מרסילוס היה זה שדאג לגרימת האיבודים עם 4, הוא גם דאג לסאקים ופרץ לתודעה בתור ליינבקר מתקדם בהגנה הראשונה בסטטיסטיקת הגנה כוללת. תצפו ממרסילוס לעונה יותר חזקה, בעיקר במשחקים שההתקפה תתרכז בלהחליש את וואט וקלאוני.
התוספת המשמעותית ביותר:
דישון ווטסון, קוורטרבק (בחירה מספר 12 בדראפט):
אני מרוצה שקבוצה שצריכה קוורטרבק עכשיו לקחה את ווטסון. ווטסון הוא ווינר, הוא גם לא אדם טיפש, ואני מקווה שיש לו את הכלים הנכונים לפתוח בקבוצה. בינתיים כאשר הוא מתחרה בטום סאבאג׳ על תפקיד הקוורטרבק הפותח, הוא ללא ספק מלחיץ את סאבאג׳ הותיק יותר. סאבאג׳ הודיע לתקשורת כי הוא מאמין שזו "הקבוצה שלו", התבטאויות גדולות מאוד לשחקן שבקושי שיחק חצי עונה. ווטסון יכול לפתוח כבר בשבוע 1, אבל אם לא – הוא יכול להתנחם בעובדה שסאבאג׳ עלול לאבד את תפקיד הפתיחה מאוד מהר. אחרי הכל הוא נבחר בסיבוב הרביעי בבחירה ה135 ב2014, ומעולם לא חווה אליפות ברמה של דישון ווטסון בקלמסון.
שחקנים/מאמנים שחייבים להשתפר:
ג׳ונת׳ן ג׳וסף, קורנרבק:
עוד שחקן עם חוזה שנגמר בסוף העונה. הסיפור עם ג׳וסף זה שהוא כבר 11 שנה בליגה בתפקיד שדורש עיניים פקוחות בכל שנייה נתונה. את השנים החזקות שלו הוא כבר עבר ממזמן, וכעת הוא בעיקר מנטור של שאר הקורנרים שנותרו בקבוצה. העניין עם ג׳וסף זה בעיקר כמות הכסף שהוא לוקח לעונה. רק במיליון פחות מדיאנדרה הופקינס שגם הוא נכנס לשנה האחרונה בחוזה שלו. ג׳וסף מזדקן, ולכן לשמור על קורנר כמוהו בקבוצה שנהיית יותר צעירה מרגע לרגע, עלול להיות בזבוז כסף מיותר, בעיקר בהגנה שהחוליה החזקה שלה נמצאת בשביעייה הקדמית.
סיכום:
ליוסטון עדיין יש בעיה, והיא את מי להציב לפתוח לקבוצה את משחקי 2017? האם את דישון ווטסון שלא נראה בשל אבל חווה אליפות בעבר, או את טום סאבאג׳ שב3 משחקים שבהם פתח לא זרק חטיפה אחת, אך גם לא טאצ׳דאון? התשובה לשאלה זו, ותוצאותיה ישפיעו על עונת הטקסנס שאמורה להביא אותם לפלייאוף כל עוד לקבוצה יש עדיין רמה גבוהה גם כאשר לא חושבים על הקוורטרבק.
ניחוש המאזן בעונה הקרובה: 10-6
