מרקו פנטאני היה דמות ייחודית בנוף רכיבת האופניים, אישיות מרשימה ומלאה בסגנון, אך יצר הרס עצמי וענף שמפוצץ בסמים משפרי ביצועים, הרסו את שאיפותיו הספורטיביות ואת חייו של האיטלקי שהיה ידוע בכינוי, "הפיראט", מרקו שקע בדיכאון ואף התמכר לסמים ואלכוהול עד הסוף הידוע מהראש. היום הוא היה צריך להיות בן 47
"הו, חיי הפראטים הם כה נפלאים
מלאי הרפתקה ובידור,
אבל אם עושים, את חשבון הימים
הם פשוט נגמרים בקיצור."
-מתוך הסרט "פיטר פן" של דיסני.
מרקו פנטאני היה אחד מרוכבי האופניים המרתקים ביותר שזכינו לראות. אינדיבידואל צבעוני, מלא בכריזמה, מעוטר בשני עגילי חישוק גדולים, ובנדנה שכיסתה את ראשו המגולח, סממנים שהקנו לו את כינויו האלמותי: "הפיראט". אך אישיותו של הרוכב האיטלקי אכן הזכירו שודד ים. מרקו חי את חייו, בלי חשבון לאף אחד, וכך גם רכב ללא גינונים, ועל סמך האינסטינקטים החדים שלו שהפכו אותו לאגדה. ספורטאי בעל מניירות של כוכב רוק, וכך גם חובבי הענף, ואנשים שהעריצו אותו באופן אישי ראו אותו. וזה מה שגרם לחיבור של הציבור כלפיו, זה גם מה שגרם לחייו להפוך לגיהנום בדרך שיכלה להסתיים בצורה אחת בלבד-.
מרקו נולד היום לפני 47 שנים בעיר צ'זנה, אשר שוכנת במחוז אמיליה-רומאניה, בחלק הצפוני של ארץ המגף. כבר בגיל 11 הצטרף מרקו הצעיר למועדון רוכבי אופניים במחוז, שם החל להתבלט ביכולת הרכיבה שלו במסלולים הרריים- מה שהפך ל-"ספציאליטה" שלו לאורך הקריירה. פריצתו הראשונית של הכישרון הצעיר הגיע ב-1992, אז זכה מרקו במרוץ ה-ג'ירוביו, מרוץ הנוער היוקרתי. לא חלף זמן רב, ומרקו הצטרף לליגה של הגדולים, לאחר שחתם בקבוצת "קררה". ב-1994 מרקו ניצח בשני מקצים הרריים במרוץ הג'ירו דה'- איטליה- המרוץ השני בחשיבותו בענף.
מרקו המשיך להשתפר, וכבר בטור דה-פרנס של אותה שנה, זכה במקצה החולצה הלבנה, המיועד לרוכבים מתחת לגיל 25, ובמקום השלישי מכלל הרוכבים. כוכבו של מרקו החל לזרוח בבהירות, אך במהלך מירוץ במילאנו, מרקו התנגש חזיתית במכונית, מה שגרם בזמנו לחשש כבד לגבי המשך הקריירה של מי שנראה היה כבר רוכב לדרך המלך. מרקו הפתיע את כולם וחזר להתחרות בעונת התחרויות הבאה, אך אלילת המזל כנראה לא התחברה לסגנון הרכיבה שלו, ושלחה אליו חתול שחור, ואני לא כותב בצורה מטפורית. אותו חתול שחור גרם לתאונת שרשרת בזמן תחרות שבה גם מרקו היה מעורב.
אך כמו יורד ים אמתי, מרקו צחק לגורלו בפנים והמשיך לבנות את המיתוס סביבו לאחר שחזר בשנית, לרכוב לאחר שיקום מהיר יחסית. בתקופה זו הפופלאריות של מרקו הגיעה לגבהים אליהם לא היו רגילים בענף, וכך גם ספורט הרכיבה החל להיות מסוקר יותר ולזכות לחשיפה מוגברת. אישיותו הכריזמטית, לצד אופיו הקשוח והלא מתפשר הקנו לו מעמד שכל רוכב אופניים היה חולם עליו: גיבור עממי. העם האיטלקי היה משוגע על הרוכב -הנון-קונפורמיסט ששאב את כוחו מתוך הכאוס שבמרוץ, החזיר לאוהדיו אהבה, ומעולם לא נתן להצלחתו לגרום לו להתנהג לאנשים כאילו הם פחותים ממנו. בסקר שנערך באותה תקופה התברר שיותר איטלקים מכירים את שמו של מרקו פנטאני מאשר את שמו של רומנו פרודי-ראש הממשלה האיטלקי דאז, שגם כן היה מעריץ מושבע של מרקו.
לאחר שהשתקם עבר מרקו לקבוצת מרקטונה אונו, ואף הספיק לסיים את הטור דה פראנס של 1997 במקום השלישי הכללי. אך אף אחד לא האמין לאיזה פסגות,תרתי משמע יגיע הפיראט ששינה את הענף. עונת 98 הייתה הגדולה ביותר בקריירה של מרקו,שהפתיע את חובבי הענף שראו בו מומחה למסלולים הררים בלבד. מרקו הפך לשישי בהיסטוריה שזוכה גם בטור וגם בג'ירו, הישג שלא חזר על עצמו עד כה. רוכבים רבים מוותרים מראש על ה-"תענוג" של השתתפות בשני המרוצים שמגיעים ביחד למרחק מצטבר של סביבות ה-7000 ק"מ, של מסלולים מישוריים ומסלולי הרים אינטנסיביים. אך מרקו כהרגלו, הלך "אול אין" וזכה גם בחולצה הורודה של הג'ירו ד'איטליה, וגם בחולצה הצהובה של הטור דה-פראנס, לאחר שבמהלך המירוץ, מחק פיגור בן 4 דקות מיריבו, יאן אולריך.
אך הרעה החולה הגדולה ביותר של ענף הרכיבה, הייתה תמיד השימוש בחומרים אסורים. בשנות ה-90 טרם עידן הרשתות החברתיות, היה קשר שתיקה חזק מאוד בתוך הענף, בהתחשב בעובדה שכמעט כולם היו אשמים. בשנים האחרונות נחשפנו לתוצאות שבאותו טור בו זכה מרקו, רק שלושה מתוך 38 רוכבים לא נטלו חומר בשם EPO-שמשפר את זרימת החמצן לשרירים, מרקו פנטאני היה אחד מ-35 הרוכבים שהשתמשו בתוסף האסור. אך גם הבלון הזה עתיד היה להתפוצץ. 36 שעות לקראת סוף הג'ירו של 99, אותו הוליך פנטאני בבטחה, הגיעו תוצאות בדיקות דם שלקחו ממרקו לאחר התאונה שעבר, מהן התגלה כי רמת ההמוטוקריט (מדד הנפח של תאי הדם האדומים) בגופו של מרקו, גבוה בשני אחוז מהכמות המותרת בענף. מרקו טען שזה קרה בעקבות אימונים אינטנסיביים באזורים גבוהים וכתוצאה מהתייבשות, אך חוקת הענף הייתה נגדו וללא בדיקה נוספת הושעה מהתחרות. כלי התקשורת האיטלקים ראו הזדמנות לחבוט במרקו כשהוא על הרצפה, ובין לילה הפך הפיראט, מגיבור פולקלוריסטי לרמאי שפל.
לפי עדויות ולפי ההיגיון הטבעי, זו הייתה תקופה שהמחשבות הרעות השתלטו על מוחו, ומרקו נלחם בהן בעזרת הטיפה המרה והאבקה הלבנה. למרות הבושה שחש, והעובדה שאיבד את המומנטום, החליט מרקו לחזור להתחרות בטור של תחילת העשור הקודם. מרקו פרש באמצע התחרות, שחרושת השמועות לגבי פחד מבדיקת סמים ברקע, אך למרות זאת השיג מרקו ניצחון קטן בתחרות. מרקו ניצח במקצה בודד את לאנס ארמסטרונג, שטען לאחר מכן שויתר למרקו מתוך כבוד. מרקו לא העריך את המחווה הלא כל כך ספורטיבית והתבטא כנגד האמריקני שכיום נחשב לאחד הרמאים הגדולים בהיסטוריה. מרקו הפך לשעיר לעזאזל של ענף שלם שמוכתם בשחיתות ורמאות, כל האצבעות המאשימות הופנו אליו למרות שבפועל היה מדובר בנורמה בתוך הענף, אך אופיו של מרקו והפופלאריות לה זכה היו בעוכריו, והתקשורת והרשויות בארץ המגף ניצלו זאת. לאחר שבג'ירו של 2001 פשטו הרשויות על חדרו ומצאו שרידי אינסולין ומחטים, האשים מרקו את הענף בניסיון להפליל אותו על מנת לכסות את הישבן של עצמם.
בשנת 2003 מרקו פרש באופן רשמי מהספורט אותו הפך לפופולרי כל כך, כאיש חצי שבור שתהילתו מאחוריו. מרקו ניסה להילחם בצורך בקוקאין ואלכוהול, כפי שנלחם כשטיפס על ההרים הגבוהים, או שהשתקם מפציעות קשות, אך ללא הצלחה. מרקו "הפיראט" פנטאני, נמצא ללא רוח חיים ב-14 בפברואר 2004 במלון קטן שהוא בן 34 בלבד. הנתיחה לאחר המוות קבעה שמותו נגרם כתוצאה מבצקות במוח ומאי ספיקת לב, בדמו נמצאו כמויות מסחריות של קוקאין. אך לאורך שנותיו האחרונות מרקו הפך אובססיבי לגבי הרדיפה מצד רשויות החוק כלפיו, לטענתו ענף הרכיבה פתח במלחמה נגדו ובמטרה להרוס את חייו. אומנם היה מדובר כבר בנרקומן דיכאוני, אך כמו שנחשפנו לגלות בשנים האחרונות, אכן מדובר בענף רקוב מלא בחומרים משפרי ביצועים אותם מקבלים הרוכבים גם מרופאי ספורט של הקבוצות המתחרות. לכן במהלך השנים, קרובים ומעריצים של מרקו לא שוכנעו שסיבת מותו אכן הייתה עקב שימוש בסמים, ואלו דובקים בתאוריה שיש אנשים רבים, במקומות גבוהים שרצו במותו של .
"אנו כלואים על ידי חוקים, כולם משתוקקים לחופש להיות מה שנרצה, אני נון קונפורמיסט ואנשים מתחברים לזה. אני רוכב אינסטנקטיבית, מגיב לסיטואציה בין רגע, יש כאוס בחיים, אני מתחבר לכאוס הזה"
–מרקו פנטאני
עשרים אלף נפשות הגיעו להלוויה של הרוכב האנרכיסט משהו, הפיראט ששלט בהרים בדומיננטיות ראויה לציון. בין המנחמים ניתן היה למצוא חברים לענף, ספורטאים ממקצועות שונים ואנשי ציבור. למרות מדורי הגיהינום שעבר מהתקשורת ומהרשויות בארצו שלו, מרקו המשיך להיות אהוב על הציבור שזכר לו חסד נעורים. לאחר מותו נכתבו מספר ספרים על חייו ומותו, כמו גם סרט טלוויזיה וסרט דוקומנטרי, שגם בהם דובר על האפשרות שמותו אינו קשור להרגל המגונה אליו התמכר. בכל מקרה שמו של מרקו פנטאני חרוט לנצח כאגדת רכיבה, וכגיבור עממי. חיי הפיראט נגמרו, אך המיתוס נשאר.
