עמנואל שפר, המאמן שעבר ילדות קשה, עלה לארץ בשביל קריירה שנעצרה עקב פציעה, הודח בצורה מביכה באולימפיאדה והיה שותף לדור הזהב של נבחרת ישראל, היה אמור לחגוג יום 95.
הילדות הקשה במלחמת העולם השנייה
שפר נולד ברקלינגהאוזן שבגרמניה לאביו מוזס ולאימו הלה שעברו לגרמניה בעקבות עבודת אביו. בילדותו עברה משפחתו להתגורר במץ אשר נמצאת בצרפת ושם קיבל שפר חינוך יהודי. אחרי תקופה שגרה בצרפת חזרה המשפחה לגרמניה לזארבריקן ושם למד בבית ספר רגיל ולא יהודי. עם עלייתם של הנאצים ב-1933 חזרה המשפחה שוב לצרפת וב-1936 עם כניסת הנאצים לחבל הריין, התלבטה המשפחה אם לעלות לארץ ישראל, אבל בסופו של דבר עברה המשפחה לעיירת הולדת אביו, פורוהי שבפולין. שפר התגורר אצל דודתו לוסי והחל לשחק כדורגל בקבוצת בית"ר דוהורוביץ'. ב-1939, שהיה בן 16 נמלט שפר מזרחה לאזור באקו שבאזרבייג'ן, שם עבד שנתיים במפעל ליצירת נעליים. לאחר מכן הגיע באלמה אטה שבקזחסטן, שם שיחק בקבוצת דינאמו אלמה אטה באופן מקצועי. בזמן ששהה בקזחסטן קיבל מדודתו לוסי את הידיעה הקשה שמשפחתו נרצחה בידי הנאצים. עם תום המלחמה חזר שפר לפולין לגור עם דודתו ששרדה את השואה בכך שהוסתרה בידי משפחה פולנית. בפולין הקים שפר קבוצת כדורגל יהודית, ZKS Bielawa, והוא היה גם שחקן וגם מאמן הקבוצה. קבוצתו של שפר הגיעה עד לליגה השנייה בפולין, אבל השלטון לא אהב את הרעיון של קיום קבוצה על בסיס אתני ופרק את הקבוצה. שפר זומן לצבא הפולני, הוא נמלט דרך צ'כוסלובקיה, אוסטריה ואיטליה ועלה לישראל בשנת 1950. הוא התקבל לעבודה בנמל חיפה כמכונאי.
קריירת השחקן הסבירה
במקביל לעבודתו בנמל, שיחק שפר באגף השמאלי בקבוצה מהכרמל, הפועל חיפה, ששיחקה בליגה א'. רוב סגל הקבוצה התבסס על עולים חדשים שאותרו בנמל חיפה. בעקבות תהליך ההעצרה בסגל, עזב שפר את הקבוצה אחרי שנה להפועל כפר סבא. שפר עזר לקבוצה להעפיל לליגה הארצית (הליגה השנייה בישראל, שווה ערך לליגה הלאומית כיום). הוא הוזמן לנבחרת ישראל ב'. קריירתו הסתיימה עקב פציעה בשנת 1957.
ההשתלמות בגרמניה
לאחר שנפצע והחלט לפרוש ממשחק פעיל כשהיה בן 34, טס לקלן שבגרמניה ולמד שם בבית ספר למאמנים בהדרכת הנס וייסוויילר שהיה מאמן גרמני מוצלח. אם זה נשמע לכם מוזר שהחליט לחזור לגרמניה, המקום שבו הוא ומשפחתו סבלו כל כך, אז כנראה שמבחינתו של שפר זה לא נשמע מוזר, בנו אמר שהיה פרפקציוניסט והפריד בין עבודתו לבין אישיותו. בקורס הוא היה אחד המצטיינים ואף נבחר על ידי שאר התלמידים כמצטיין ביחד עם רינוס מיכלס (שהיה מאמן הולנדי מוצלח והצליח לזכות עם הולנד ביורו ולהעפיל לגמר המונדיאל). בזמן לימודיו בבית הספר, אימן שפר את הקבוצה המקומית רנאניה וירזלן. שפר גם קשר קשרים עסקיים בגרמניה ומאוחר יותר הפך להיות היבואן הרשמי של "אדידס" בישראל. מאוחר יותר גם קשר קשרים עם עסקיים עם חברת "פומה".
אימון קבוצות בישראל
לאחר שנה בגרמניה החליט שפר לחזור לישראל ולאמן את קבוצתו בעבר, הפועל כפר סבא, שהייתה במצב קשה בליגה הארצית. שפר לא הצליח להוציא את כפר סבא מהתחית והקבוצה ירדה לליגה השלישית. לקח לשפר רק תשעה מחזורים בליגה השלישית עד שפוטר מתפקיד המאמן בהפועל כפר סבא. לאחר התפקיד בכפר סבא עבר להפועל רחובות ואחר כך להפועל רעננה. אחרי הפתיחה הרעה כמאמן, הגיע שפר לבני יהודה שהייתה בליגה הארצית קבוצת תחתית, שפר הצליח להוביל את בני יהודה לעונה מוצלחת בה סיימה הקבוצה במקום החמישי. לאחר העונה המוצלחת עבר שפר למכבי פתח תקווה, אבל התפטר מתפקידו במלבאסים לאחר כישלון הקבוצה ועבר להפועל ירושלים. אחרי עזיבתו מהפועל ירושלים, חזר שפר לשכונת התקווה ובנוסף התמנה למאמן של נבחרת הנערים ואימן את נבחרת חיל האוויר איתה הפסיד בגמר לנבחרת גייסות השריון. לאחר שלוש שנים כמאמן נבחרת הנוער עבר שפר לנתניה שהייתה במצב לא טוב. גם שפר לא הצליח להוציא את היהלומים מהמצב הרע ובמאי 1967 ביקש להתפטר מתפקידו כמאמן. אחרי תפקידו כמאמן נבחרת ישראל, שפר הגיע לבית"ר ירושלים שהעפילה ליגה, אבל עזב בגלל אי הצלחת הקבוצה וסכסוכים רבים עם השחקנים.
אימון נבחרת הנערים
עם הגעתו לנבחרת הנוער, שפר התחיל להכין את השחקנים לטורנירו הראשון, אליפות אסיה שהתקיימה ב-1964 בסייגון שבדרום וייאטנם. עקב כך שהיה מאמן נבחרת חיל האוויר, הביא שחקנים טובים מנבחרות צבאיות שהכיר מהטורנירים שהתקיימו. ישראל העפילה לגמר הטורניר לאחר שגברה על תאילנד 0:4, על קוריאה הדרומית 0:4, ועל יפן 0:2. בגמר התמודדה מול נבחרתה בורמה והמשחק הסתיים בתיקו 0:0. בסיום המשחק נפסק ששתי הנבחרות יחזיקו בגביע יחדיו. לאחר שנה, שבה נבחרת הנוער של ישראל להתמודד על גביע אסיה לנוער בטורניר שהתקיים בטוקיו שביפן. רק צבי רוזן ויצחק אנגלנדר נותרו מהסגל של סייגון 1964. בסגל 1965 בלטו כדורגלנים נוספים שהמשיכו לאחר מכן לככב בנבחרת הבוגרת, כמו: ישעיהו שווגר, מנחם בלו, שמואל רוזנטל וגיורא שפיגל. ישראל גברה על דרום וייטנאם 1:5, על הפיליפינים 1:8, על הונג קונג 1:3 ועל יפן 1:2. בחצי הגמר הביסה ישראל את מלזיה 0:9 (משה רומנו הבקיע 4 שערים במשחק). במשחק הגמר, שוב מול נבחרת בורמה אותה פגשה ישראל בגמר שנה קודם לכן, ניצחה ישראל 0:5 (שלושער ענק של רומנו) וזכתה בגביע אסיה לנוער. התנהגותו של שפר לשחקנים הצעירים נראתה לעיתים כחסרת סבלנות וחסרת רחמים, אך גישה זו היא שהביאה את הנבחרת לחוסר שאננות ולאי-זלזול ביריבים וגישה זו היא שהביאה את התוצאות. ב-1966 נערך הטורניר במנילה שבפיליפינים. בסגל נבחרת הנוער נכללו חלק גדול מכוכבי טוקיו כגון: בלו, רוזנטל, שפיגל, אנגלנדר, רומנו ושייע פייגנבוים. הנבחרת פתחה את משחקיה בתיקו 0:0 מול קוריאה הדרומית. במשחק השני, מול הונג קונג, ניצחה ישראל 1:6 (רומנו שבלט בטורניר הקודם כבש שלושער). ברבע הגמר ניצחה ישראל את הודו 0:4 ובחצי הגמר הביסה ישראל את פורמוזה 0:5 (רומנו כבש שלושער נוסף). בגמר התמודדה ישראל מול יריבתה המושבעת באותן שנים – בורמה. המשחק הסתיים בתיקו 1:1 וכפי שנקבע שנתיים לפני כן בסייגון, הוחלט כי כל נבחרת תחזיק בגביע במשך חצי שנה.
דור הזהב של נבחרת ישראל
באפריל 1968 החליף שפר את מילובן צ'יריץ' בתפקיד מאמן הנבחרת הישראלית. משחקה הראשון של ישראל בהדרכתו של שפר היה באצטדיון בלומפילד, בספטמבר 1968, נגד נבחרת צפון אירלנד (המשחק הסתיים בניצחון האורחים 3:2). בהדרכת שפר, הופיעה נבחרת ישראל בטורניר הכדורגל של אולימפיאדת מקסיקו בשנת 1968. נבחרת ישראל הצליחה להעפיל לשלב רבע הגמר ושם התמודדה מול נבחרתה החזקה של בולגריה שגם זכתה בטורניר. המשחק לא הוכרע גם לאחר הארכה ובהטלת מטבע שנערכה (פעם זה היה החוק) זכתה בולגריה והעפילה לשלב חצי הגמר. לאחר שגברה במוקדמות על נבחרות ניו זילנד ואוסטרליה הצליחה נבחרת ישראל להעפיל בפעם היחידה בתולדותיה לטורניר הגדול ביותר בכדורגל, מונדיאל 1970 שנערך במקסיקו. אף על פי שנבחרת ישראל נשרה כבר בשלב הבתים ולא העפילה לרבע הגמר, נחשב הטורניר הצלחה מבחינתה לאחר שסיימה בתיקו עם שוודיה ועם איטליה החזקה, שסיימה את הטורניר במקום השני לאחר שנוצחה במשחק הגמר. משחקו האחרון עם הנבחרת בקדנציה הראשונה שלו כמאמנה היה המשחק מול איטליה בגביע העולם ב-1970 (המשחק הסתיים בתיקו 0:0). מספר חודשים לאחר הטורניר (באפריל 1971), הוא הוחלף על ידי המאמן אדמונד שמילוביץ'. ביוני 1977 נבחר שפר שנית לתפקיד מאמן הנבחרת הלאומית. הוא נכשל במשימתו העיקרית – העפלת הנבחרת לטורניר האולימפי במוסקבה 1980 וסיים את תפקידו כמאמן הלאומי. היו שהאשימו את שפר בכך שהקדיש זמן רב מדי לעסקיו הפרטיים. בסוף 1979 הוחלף שפר על ידי המאמן האנגלי ג'ק מנסל. בסך הכול הדריך את הנבחרת ב-24 משחקים בין-ארציים.
אופיו הנוקשה כמאמן
בראיון שנערך עמו (יחד עם המאמן משה וארון) לאחר משחקי הגביע העולמי ב-1966, איפיין עצמו שפר כמי שמגיע מן "האסכולה הגרמנית" הבנויה על היסודות הטובים של הכדורגל האנגלי, עם תוספת של משחק הצוות ההונגרי. אסכולה זו מבוססת על משמעת ברזל, כושר גופני מצוין ומשחק צוות. בהמשך אותו ראיון העלה שפר את מסקנותיו מטורניר הגביע העולמי. לטענתו, שיטת הצבת השחקנים אינה קובעת עוד. השחקן הפך לשחקן כלבו שצריך לדעת לבצע את כל התפקידים. מאפיין זה מגביר את חשיבות הקבוצה. אין קבוצה שיכולה להתבסס על כוכב אחד או שניים. גדלה השפעת הפיזיות והכושר הגופני במשחק שעבר אף לאופי ברוטלי. על רקע זה ראה שפר את ירידת כוחן של הנבחרות מדרום אמריקה וסבור היה שהכדורגל הישראלי צריך ללכת לכיוון זה עם רצונו להשתלב בכדורגל העולמי ברמה הגבוהה. שפר ראה באותה עת, את נבחרת צפון קוריאה (שעלתה לרבע הגמר בטורניר הגביע העולמי ב-1966) כדוגמה לנבחרת ממדינה קטנה שביססה את משחקה על עבודה קשה ומשמעת ברזל והיה בטוח שיש ללמוד ממנה וליישם עקרונות אלו גם בישראל.
האקדמיה לכדורגל על שם עמנואל שפר
יצחק שום ושלמה שרף פתחו אקדמיה על שם שלמה שרף. האקדמיה עוסקת בפיתוח שחקנים צעירים מכפר סבא והסביבה.
עמנואל שפר נפטר ב-28 בדצמבר 2012.
