טור דעה על משחקה של נבחרת ישראל מול אנדורה, לקראת המשחק מול ווילס והתסבוכת שיש בבית הישראלי במוקדמות היורו.
נבחרת ישראל עלתה על הדשא ב"סמי עופר" מול מקבילה מאנדורה בידיעה שזהו משחק שקודם כל חובה לנצח, אבל גם בתור אחד שאם ישראל תסיים במקום השלישי לא ייחשב לה בספירה לקביעת דירוגה בין העולות לפלייאוף כי הוא מול הנבחרת החלשה של הבית. איך בכל זאת עולים למגרש, נותנים תוצאה טובה ושומרים על עצמכם מפציעות/השעיות בגלל צהובים לפני הקרב הגורלי מול ווילס? את התשובות לכל זה מצא המאמן הלאומי אלי גוטמן תוך כדי שהוא מתמודד עם פציעותיהם של עומר דמארי שהתחיל נפלא את הקמפיין, רמי גרשון שהוא דמות חשובה בהגנה ומעל כולם ליאור רפאלוב שהיה דומיננטי בקישור הישראלי לאורך המשחקים הקודמים. תוסיפו לזה את פרישתו של גל אלברמן שהרגיש לא מספיק מוערך על ידי המאמן הלאומי (הטעות היחידה של גוטמן לקראת המשחקים הקרובים) והחליט לפחות בינתיים להתרכז רק במכבי ת"א.
בכותרת סימנתי את המספר 3 ולא סתם. הנבחרת שלנו פתחה את הקמפיין עם שלושה נצחונות שאחריהם הגיעו שלושה הפסדים. במצב האופטימלי הרצף יחזור על עצמו כאשר נצחון אחד יש לנו בכיס (אנדורה) עוד אחד באמצע אוקטובר (בבית מול קפריסין הוא גם בגדר חובה) והמשחק שאמור לחבר את זה לרצף של לשלושה נצחונות הוא המשחק הכי חשוב של הנבחרת בכל הקמפיין הזה, יום ראשון בקארדיף מול ווילס. את הקמפיין הנהדר שעשו שחקניו של קריס קולמן לא צריך לתאר יותר מדי, אף אחד שם לא חלם שהם יהיו מרחק נגיעה מהעפלה ובשבילם ניצחון ביום ראשון יקבע סופית העפלה בפעם הראשונה בתולדותיהם ליורו. לוולשים היה המון מזל במהלך הקמפיין הזה ואם לא היכולת של גארת' בייל (כולל ההצגה ב"סמי עופר") מצבם לא היה כל כך טוב. במשחק האחרון קפריסין הצנועה יחסית הצליחה למשוך אותם עד הדקה ה-85 בה בייל שוב הראה עליונות מעל כולם (תרתי משמע) ונגח את שער הנצחון.
תוסיפו לזה קמפיין מזעזע בקנה מידה של בלגיה (כן הם במקום השני אבל זאת נבחרת שמסוגלת להרבה יותר מ14 נק' מ7 משחקים בדרך כלל) ותקנחו בקמפיין עוד יותר מזעזע של בוסניה (משתתפת מונדיאל 2014 להזכירכם) שמצאה את עצמה אפילו מתחת לקפריסין כרגע במיקום. מה שאני מנסה לטעון בעצם הוא שנבחרת ישראל חייבת מהר מאוד לשכוח את ה3:0 שחטפנו מהוולשים בחיפה ולשכוח מזה שהכוכב שלהם משחק בריאל מדריד. כפי שטענתי לפני אותה תבוסה בסמי עופר ווילס, למרות המיקום ההזוי שלה בעשירייה הראשונה של פיפ"א, היא נבחרת שישראל במשחק טוב אחד יכולה לנצח.
אני רוצה לחזור חזרה למאמן הלאומי שזימן את הסגל הכמעט טוב ביותר שיכל לקראת שני המשחקים האלה. צורם לי שגל אלברמן לא נמצא בו (אם כי הודיע על החלטתו לפני שגוטמן פרסם את הסגל) אבל מעבר לכך כמעט כל הזימונים שביצע המאמן הלאומי ראויים ובכושר נפלא, אולי חוץ מגילי ורמוט שלגביו גוטמן אמר במסע"ת הרשמית ביום שני ש"גילי, כשהוא בריא, היכולות שלו שוות מקום בסגל נבחרת ישראל".
אמרתי שדברים מגיעים בסימן 3? ברצוני להתרכז בשלושה שחקנים בסגל שהיו דומיננטיים מול אנדורה וב3 שיהיו האיקס-פאקטור במשחק ביום ראשון.
מול אנדורה השחקן שהכי בלט לטעמי היה ניר ביטון. קשרה של סלטיק נתן הופעה נהדרת שכללה המון יציאות קדימה, בעיטות מרחוק, תיקולים ויצירת מצבים, בקיצור כל אותם דברים שבזכותם הוא אחד הברגים המרכזיים באלופת סקוטלנד, סלטיק. התפוקה של ביטון לסטטיסטיקה כללה שער ו"בישול" אחרי שהשוער השמיט בעיטה שלו לרגלי זהבי שכבש אבל תהיו בטוחים שהוא הוסיף הרבה מעבר לזה על המגרש. השחקן הנוסף שכל כך היה חסר לנבחרת הוא חלוץ 9 שלא מפחד לרדת קצת אחורה לקחת את הכדור אם צריך. מין גרסה ישראלית של רוברט לבנדובסקי. לבחור הזה קוראים מואנס דאבור והשער שלו מול אנדורה וההכשלה שלו לפנדל הסבירו בדיוק למה חמד חלוץ טוב אבל חייב עוד אחד לידו. השילוב הזה עבד נהדר והתוצאות באו בהתאם.
השחקן השלישי שחובה לציין הוא אלי דסה. המגן הימני של מכבי ת"א סוף סוף קיבל את הצ'אנס המיוחל והיה לא רע בסך הכל אבל לעיתים היה נראה כאילו הוא חייב להוכיח משהו לכולם, שזימונו אינו מקרי. לא ברור מאיפה הגיעו רגשי הנחיתות האלה של מי שבעיני המגן הימני הטוב בארץ כשהוא בכושר שיא אבל זה לפעמים עלה לו בהחלטות פזיזות מדי וחבל.
ועכשיו לקראת ווילס. הבעיה הכי גדולה של ההרכב שפתח בבית מול אנדורה זה שבמשחק חוץ בווילס הוא הרכב התקפי מדי. לא המערך עצמו כי המערך היה מצויין אלא השחקנים שנבחרו לאייש את אותן עמדות. גם כאן נישאר בסימן 3 לקראת שלושת החילופים שהייתי ממליץ לגוטמן לעשות לקראת ווילס.
1) הצבתו של בירם כיאל במקום ביבראס נאתכו. ביבראס נאתכו שחקן הרכב חשוב של צסק"א מוסקבה ולכן רבים הרימו גבה כאשר הוא לא שותף בצמד המשחקים המכריע מול ספורטינג ליסבון בפלייאוף העלייה לליגת האלופות. המאמן אמר אז שהוא היה חייב שחקן פיזי במרכז השדה כדי לקבל שליטה מלאה על אחזקת הכדור וקצב המשחק. ביבראס נאתכו הוא שחקן חכם, בעל ראיית משחק מצויינת אבל לא פיזי. נאתכו הוא ה"טוני קרוס" של ישראל בזמן שעל הדשא בקארדיף אנחנו צריכים איתנו איזה "גאטוזו" אחד. כאן לתמונה נכנס בירם כיאל שמשחק בליגה השנייה באנגליה, ליגה פיזית מאוד והוא מתמודד מדי שבוע עם כדורגל אלים במרכז השדה. יתרון נוסף של כיאל הוא שרוב שחקני ווילס משחקים באנגליה ככה שלכיאל יצא כבר לפגוש חלק מהם. הקשר של ברייטון פתח מצוין את העונה והוא באנקר במועדון, 90 דק' כל משחק ככה שהוא גם בכושר. הצבתו ביום ראשון בהרכב היא בגדר חובה, כן, על חשבון נאתכו היצירתי יותר.
2) במשחק חוץ בקארדיף ככל הנראה גוטמן ייאלץ לוותר על אחד החלוצים שפתחו מול אנדורה. למרות הניסיון הרב שיש לחמד במדי הנבחרת אולי עדיף יהיה להישאר בחוד עם החלוץ הכי לוהט שלנו כרגע, מואנס דאבור.
3) אלי דסה מגן התקפי מדי והוא גם ככל הנראה זה שיהיה צריך להתמודד עם גארת' בייל. להגביל את דסה טקטית (לדרוש ממנו לא לעלות) לא ממש עובד כי זה חלק מסגנון המשחק שלו שהוא רגיל אליו מהליגה. בליגה הוא מספיק מהיר כדי להספיק לעלות ולא לעשות חור בהגנה, מול בייל זה סיפור אחר (תשאלו את בארטרה שבעצמו שחקן מהיר שלא הצליח להתמודד עם הוולשי). אופציה ב' על הספסל היא אייל משומר שהחל עונה לא טובה במדי הירוקים חיפה. משומר עצמו גם שחקן מהיר וגם מגן התקפי מדי ובכושר הנוכחי שלו כבר עדיף להישאר עם דסה, או לפנות לאופציה ג'. אני יודע שהרבה אנשים עכשיו יגידו שאני משוגע. במשחק כל כך חשוב לעלות עם שחקן ההגנה שעל הנייר נמצא בכושר הכי גרוע שיש מבין כל המגנים/בלמים זאת התאבדות אבל אם אוראל דגני אכן יעלה על כר הדשא בקארדיף ביום ראשון ויחד עם הורדתו של טל בן חיים החלוץ לספסל למען הצבת אלי דסה/משומר כקיצוני ימני (בשביל שמירה כפולה על בייל יחד עם דגני) אולי אפשר יהיה לנטרל את האיקס-פאקטור הוולשי. שחקני הקישור האחורי ושחקני ההגנה יוכלו להתמודד עם ארון ראמזי וחלוצי ווילס בעיקר אם ערן זהבי יירד קצת לתמוך בהם במרכז השדה.
הרכבים מומלצים ליום ראשון:
אופצייה א': מרציאנו; דגני, בן חיים, טיבי, בן הרוש; כיאל וביטון (קשרים אחוריים) זהבי (קשר שמאלי), דסה/משומר (קשר ימני); חמד ודאבור (חלוצים).
אופצייה ב': אותו הרכב שפתח מול אנדורה רק עם כיאל במקום נאתכו וכמובן בן הרוש במקום ריקן הפצוע.
אופצייה ג' (לא בטוח שחכם לשחק בבונקר): מרציאנו; דגני, טיבי, בן חיים (3 בלמים), בן הרוש ודסה (2 מגנים תוקפים), ביטון וכיאל קשרים אחוריים, זהבי קשר שמאלי, בן חיים קשר ימני ודאבור/חמד חלוץ בודד.
אחרי שעברנו על הנבחרת שלנו הגיע הזמן לסמן את היריבה. גם בווילס יעמדו במוקד 3 שחקנים.
1) גארת' בייל: מה עוד אפשר לומר על הסופרסטאר של ריאל? שיהיה לנו בהצלחה.
2) ארון ראמזי: כמה בעיות עושה הקשר הנהדר הזה, תהיה לביטון המון עבודה להתמודד איתו וללא ספק הצבתו של כיאל בקישור כדי לעזור להתמודד עם הדינאמו הוולשי היא חובה.
3) אשלי וויליאמס: הקפטן הוולשי בלם פרמיירליג לא רע. יש לו בעיה אחת שאנחנו חייבים לנצל. הוא שחקן איטי. המהירות של שחקני ההתקפה שלנו חייבת לבוא לידי ביטוי (עוד סיבה שגורמת להתלבט האם להוריד את טל בן חיים המהיר לספסל) כי בדיוק כמו במשחק מול באזל בו טב"ח החלוץ התעלל בוולטר סמואל האיטי ובסופו של דבר עשה את העבודה, ככה במשחק בקארדיף ניתן יהיה לשחק על אשלי וויליאמס.
מה נשאר לכל הנבחרות ומה באמת הסיכוי שלנו:
ווילס (17 נק'): ישראל (ב), בוסניה (ח), אנדורה (ב)
בלגיה (14 נק'): קפריסין (ח), אנדורה (ח), ישראל (ב)
ישראל (12 נק'): ווילס (ח), קפריסין (ב), בלגיה (ח)
קפריסין (9 נק'): בלגיה (ב), ישראל (ח), בוסניה (ב)
בוסניה (8 נק'): אנדורה (ב), ווילס (ב), קפריסין (ח)
אוקיי קודם כל נצא מנקודת הנחה שבלגיה תנצח את כל משחקיה ותסיים את הקמפיין עם 23 נק'. נמשיך בזה שווילס תנצח את אנדורה ותהיה עם 20 נק' (לפני חישוב התוצאה מול ישראל ובוסניה). הקפריסאים יפסידו בבית לבלגיה ובחוץ לנו (חובה לנצח אותם) ככה שהם מחוץ למירוץ בכלל. בוסניה תנצח את אנדורה ונניח שגם תנצח את קפריסין בחוץ למרות שזה לא נראה שיקרה. היא תגיע ל14 נק' לפני חישוב הנקודות מול ווילס. אם ההפסד שלנו מול בלגיה "מובטח" ומול קפריסין הרי שהנצחון הוא חובה (ואז יהיו לנו 15 נק') זה אומר שבקרב המשולש של התוצאות של ווילס, של ישראל ושל בוסניה לפני החישוב של המשחקים האלה התוצאות הם כאלה: ווילס 20 נק' (2 משחקים חסרים), ישראל 15 נק' (משחק חסר), בוסניה 14 נק' (משחק חסר) משמעות הדבר הוא שישראל תסיים במקום השלישי בכל מקרה כל עוד התוצאות שלנו יהיו יותר טובות משל הבוסנים. זהו אמנם סימן לא רע בכלל אבל קחו בחשבון שאם ננצח בקארדיף ובוסניה גם תדהים את הוולשים אפשר יהיה לסיים במקום השני ולעלות ישירות! כל אלו תרחישים שעל הנייר נראים הגיוניים אבל בכדורגל אין היגיון, צריך להגיע סטפ-ביי-סטפ לכל משחק ולנסות לנצח, רק רציתי להדגיש שעל הנייר גם הפסד בקארדיף לא שם איקס סופי שלנו על חלום היורו, הוא פשוט הופך את המשחק מול קפריסין ל"לחיות או לחדול".
