רק תביאו את הדרבי

הצטרפו לניוזלטר

מחזור שש-עשרה במספר מתחיל בשבת הקרובה בליגה הטובה בעולם, כשבמוקד, קרבות שליטה על העיר בלא פחות משלושה משחקי דרבי שמחכים לנו. ועוד איזה משחקים. בעיר הבירה תושבי מזרח העיר יקבלו בברכה מלאה ברעד את האלופה בכחול. 220 מייל צפון מערבה משם ונגיע לקרב על מחוז מרסיסייד, ליברפול נגד אברטון, בדרבי שתמיד מציף את התשוקה האנגלית המסורתית לאהבת הכדור. מיד בסוף המשחק באנפילד, נתניע את האוטו ושעה נסיעה תוליך אותנו היישר לעיר מנצ'סטר ולדרבי הכי יקר ויוקרתי שיש לאנגליה להציע היום. מנצ'סטר אדום נגד מנצ'סטר תכול, אולי בקרב שיסמל את זהות האלופה. derby time, here we go.

ווסטהאם יונייטד Vs צ'לסי (האצטדיון האולימפי, שבת 14:30)

ביל עלה על הרכבת במחוז נְיוּהָאם, התיישב ליד החלון, הניח את שתי שישיות הבירה על השולחן, והתבונן החוצה. כל יום הוא עושה את הדרך הזאת, הדרך שבשנתיים האחרונות צובטת לו חזק בלב, השנה אולי יותר מתמיד. כשהרכבת עוברת דרך אזור אפטון פארק, הוא מצמיד את עיניו לחלון, מתבונן במקום שפעם היה בית, אבל בית אמתי, לא כמו מה שמספרים שיש היום. הוא נזכר בבועות העפות מעל היציעים הישנים שכל כך אהב לפני כל משחק ודמעת נוסטלגיה אחת ירדה מעיניו. מול ביל ישב בחור בן 70 לערך והתבונן בשקט במתרחש. כאשר ביל הישיר אליו מבט, הקשיש הניח עליו את ידו, וחשף קעקוע של פטיש בשורש כף היד, 'אנחנו נהיה בסדר, המועדון הזה חזק יותר מכל דבר' דיבר אל ביל ברכות. שתי תחנות אחר כך ירד ביל אל עבר דירתו עם שתי שישיות הבירה שלו. יום ארוך מחר, האלופה מגיעה לבקר.

ווסטהאם יונייטד השנה זה סיפור עצוב, אבל רק לפני שנתיים-סיפור הצלחה מסחרר. בהובלת דימיטרי פאייה, הפטישים שיחקו כדורגל מענג ומעולה. ללא ההפתעה הכי גדולה בתולדות הספורט אי פעם (לסטר), אולי היא הייתה מקבלת יותר הערכה. ווסטהאם סיימה באותה עונה במקום ה-7, מרחק 4 נק' מסיטי הרביעית. אמנם עונה לאחר מכן הקבוצה כבר חזרה למעמדה הטבעי, ולמרות זאת, היה נראה שבכל זאת משהו לא עובד. מקום 11 סולידי בשנה שעברה עם כדורגל שברובו היה, אין דרך יפה לומר זאת, די אפור. משחקים רבים שנועדו לשחק על תוצאה ולא על דרך, רק כדי להבטיח מספיק נקודות כדי לא להסתבך במאבקי ירידה מוחשיים בטבלה, גרמו לקברניטי המועדון לחשוב אחרת. שורת החתמות מרשימה כללה את פליטי סיטי ג'ו הארט בשער ופבלו סבאלטה בהגנה. מרקו ארנאטוביץ' האוסטרי הובא מסטוק לספק עוד עצמה ויצירתיות ברחבה. אבל מעל כולם, הקהל חיכה בעיקר לחאבייר הרננדס. צ'יצ'יריטו, שהגיע לאחר קדנציה נהדרת בלברקוזן ועם עבר בליגה במדי יונייטד (שתי זכיות בתואר איתם), הוא זה שאמור היה להוביל את ההתקפה יחד עם לנסיני המוכשר ולגרום לתושבי האצטדיון האולימפי קצת רגעי נחת. בפועל? ווסטהאם מחזיקה בנתונים זוועתיים ובעיצומה של עונה שכרגע נראית עם כותרת אחת בלבד-'ירידת ליגה'. 9 הפסדים, 32 שערי חובה (הכי הרבה בליגה), רצף של שמונה משחקים ללא ניצחון (!) ומקום 19 ולפני אחרון. אז ביליץ' הלך (באיחור מדי) ומי הגיע? מי אם לא דיוויד מויס. הסקוטי כבר הספיק להטביע את סנדרלנד שנה שעברה למצולות הצ'מפיונשיפ, וקיבל בעיטה בישבן באולד טראפורד באשמת התחזות כושלת לסקוטי אחר. כנראה שווסטהאם זוכרת לו חסד נעורי אברטון, אחרת אין סיבה מספיק ברורה למה מאמן כזה מגיע לקבוצה במצב כה שביר. זה לא שמויס מאמן כזה רע, אבל נראה שהאנרגיות שלו לא מספיק תואמות את האנרגיות שהמועדון צריך עכשיו. אבל אם תשאלו את ביל ואת יתר תושבי מזרח לונדון, הם בכלל יגידו לכם שהכל בגלל האצטדיון. מאז המעבר לאולימפי המפונפן (60,000) מאפטון פארק הישן והאהוב (35,000) משהו בדינמיקה הביתית שהייתה כל כך מוכרת במועדון, השתנתה. אז אולי דווקא מול האלופה הרוח תשתנה? הבלוז ניצחו את ניוקאסל ומנסים לאתגר את המנצ'סטריות מהמקום השלישי. תיקו מול אתלטיקו בברידג' השבוע הבטיח עלייה מהמקום השני בלבד לשמינית הצ'מפיונס. קונטה לא מתכוון לאבד נקודות כל כך קרוב לבית, והוא יכול להיות רגוע מספיק כל עוד אדן הזאר ימשיך להיות אדן הזאר. הניחוש שלי: האם הפטישים יחזרו להלום? האם צעיפי אדום-תכול יונפו בגאווה במזרח העיר? התשובה היא כן! ווסטהאם עם ניצחון דחוק מלא בדם, יזע, דמעות והמון מזל. יופרחו הבועות לאלתר!

**אפטון פארק באירוח משחק אחרון אי פעם. אין ספק, ווסטהאם מתגעגעת הביתה.**
**(קרדיט: htesports.com.br)**

ליברפול Vs אברטון (אנפילד, ראשון 16:15)

העיר ליברפול שוכנת בצפון מערב המדינה במחוז מרסיסייד. היא הוקמה ב-1190 ופירוש השם ליברפול הוא 'אגם עם מים בוציים'. המלך ג'ון רצה מאד ליישב את העיר מכיוון שרצה לבנות נמל חדש באזור. מועדון הכדורגל אברטון הוקם בשנת 1868 ושיחק באצטדיון אנפילד 24 שנים עד שסכסוך בין המועדון לבין הבעלים של האצטדיון ג'ון הולדינג, הוביל את אברטון לחפש בית חדש ואת הולדינג להקים מועדון כדורגל אחר בעיר שישחק באצטדיון שלו. ככה נוסדה קבוצת הכדורגל ליברפול. סטטיסטית, העיר מחזיקה במספר הרב ביותר של אליפויות בכל אנגליה- 27 במספר. 9 תארי אליפות של אברטון, לעומת 18 תארים של האדומים. 125 שנים אחר כך והנה אנחנו עדים לעוד דרבי בין האדומים לכחולים. עושה רושם שבמשחקי הדרבי של העיר הזו, יש אווירת כדורגל אנגלי מסורתי מפעם. אולי זה בגלל היריבות ארוכת השנים בין הקבוצות, אולי בגלל שיש היום כל כך הרבה משחקי דרבי יוקרתיים בלונדון ובמנצ'סטר, שדרבי בין שתי קבוצות שהרבה מאד זמן לא לקחו אליפות (האדומים האחרונים להניף ב-1990) פשוט לא מעניין מספיק. ואולי פה הנקודה המעניינת. אוהדי אברטון תמיד גדלו בצל של הקבוצה המצליחה יותר של העיר. בעוד שליברפול צברה אוהדים נלהבים מכל העולם בעקבות הצלחות בליגה ובאירופה. האברטונים תמיד היו פחותים מהאדומים, וזאת בדיוק הסיבה שבדרבי האמוציות עולות. הרצון להראות לשכנים הגדולים והעשירים שיש עוד נציגה לעיר, שמסוגלת לעמוד שווה בשווה מולם, מעלה תמיד את רף התשוקה. אז דם רע לא חסר בין שתי הקבוצות, שאפילו המרחק שבין אנפילד לגודיסון פארק שעומד על קילומטר וחצי בלבד לא גורם לאהבה הדדית מדי בין המועדונים.

**דרבי מרסיסיידי טיפוסי. הקרב על העיר בין שתי הקבוצות תמיד מוציא יותר אמוציות.**
**(קרדיט:Golden Football blogger)**

יורגן קלופ מגיע שמח מאד למשחק בשבת. הקבוצה שלו מציגה את הכדורגל ההתקפי הטוב ביותר באירופה בשבועות האחרונים. חמישייה קלילה לברייטון, שביעייה בצ'מפיונס לספרטק מוסקבה והמצב רוח בשמיים. הרביעייה הקדמית שלו שמראה מה קורה בכדורגל שמחברים את ברזיל עם אפריקה פשוט מציגה כדורגל רב גוני ומענג. ליברפול כובשת 33 שערים העונה בליגה, שרק סיטי מקדימה אותה מבחינת הכמות. קלופ כרגע במקום הרביעי עם 29 נקודות. 6 נק' מיונייטד השנייה, 14 מסיטי הראשונה. על ההגנה של ליברפול נשפכו כבר מספיק מילים. זה לא משנה את העובדה שהרבה אוהדי הקבוצה משחקים היום במשחק ה'מה אם..' שהם כל כך אוהבים. הגנה קצת יותר חזקה, והעונה הזאת הייתה יכולה ללכת למקומות מאד גבוהים. אבל ההגנה לא נראית כמו ההתקפה (למרות שיפור ניכר בשבועות האחרונים) ואת זה ינסה ווין רוני לנצל. הילד האבוד שחזר הביתה לטופיז, אחרי שבגיל 16 עלה לבוגרים לראשונה במדיה, נמצא בתקופה מעולה. שלושער מהדהד לרשת של ווסטהאם האומללה, כולל שער מפלצתי מ-60 מטר, מחזירה לאוהדים הכחולים את התקווה לעתיד טוב יותר. דווקא בתחילת העונה, אברטון הראתה סימנים של שינוי. קומאן קיבל כמעט את כל מי שרצה, ולמרות שלוקאקו עבר לשדים, הקבוצה התחזקה בשחקנים בסכום כולל של יותר מ-140 מיליון ליש"ט. סיגורדסון, סנדרו, פיקפורד, מייקל קין, קלאסן ועוד רבים וטובים הגיעו כדי להחזיר את אברטון חזרה לרפרטואר הקבוצות שיש לקחת בחשבון. התוצאה, נכון לדצמבר, מראה על קבוצה שסופגת הכי הרבה שערים אחרי סטוק ו-ווסטהאם (28). ההתקפה נראית כמבולבלת וחסרת ברק. כישלון צורב בליגה האירופית (בגודיסון פארק בתחילת העונה דיברו על זכייה ראלית במפעל) זירזו את הפרידה מקומאן לאחר פחות משנתיים. סם ארדיליירס הגיע לתקן את מה שנותר מהעונה הזאת, ואחרי שנאלץ לעזוב את הנבחרת הלאומית בגלל פרשת הקלטות והטבות שהיה מעורב, לביג סם יש את כל המוטיבציה בעולם להראות לכל הממלכה המאוחדת ממה הוא באמת עשוי. החיבור נראה מעניין מאד, ואין כמו דרבי באנפילד כדי להראות מי הראשונה שהייתה בעיר. הניחוש שלי: רוחות חדשות מלאות באנרגיות נושבות בצד הכחול של העיר, ולמרות שאין הגנה באופק שיכולה לעצור את התקפת האדומים, אני הולך על תיקו מלא בלחימה ובתשוקה. דרבי אנגלי מסורתי שנגמר בחלוקת נקודות. ויבוא שלום על מחוז מרסיסייד.

**מה הם מתכננים לקראת הקרב על העיר ליברפול? ביג סאם ורוני.**
**(קרדיט:Royal Blue Mersey)**

מנצ'סטר יונייטד Vs מנצ'סטר סיטי (אולד טראפורד, יום ראשון 18:30)

העיר השנייה בגודלה באנגליה הייתה רגילה לנציגה אחת, באדום, ששמה את מחוז מנצ'סטר על המפה בפני חובבי הכדורגל בעולם. אף אחד לא לקח בחשבון שיש עוד נציגה לעיר שיכולה להיות פקטור כה משפיע וגלובלי כמו 20 האליפויות של יונייטד (הכי הרבה בהיסטוריה האנגלית) ו-3 זכיות בליגת האלופות. אבל אז הגיע ב-2008 סולימאן אל פאחים, רכש את הקבוצה מטעם 'אבו דאבי פיתוח והשקעות' ומאז אותו יום, מנצ'סטר סיטי הצטרפה למאבק השליטה על העיר. לסיטי מאז הרכישה יש שתי אליפויות וזכייה בגביע (4 אליפויות ו-5 גביעים סך הכל) ומעמד שיא של הגעה עד חצי גמר ליגת האלופות ב-2015/6 (הודחה מול ריאל שהמשיכה לזכייה). השנה, נראה שסיטי תחגוג את הזכייה החמישית בליגה הטובה בעולם. נכון שיש עוד זמן רב לסיום הליגה, ואי אפשר לקבוע אלופה בדצמבר (לפחות לא באנגליה), אבל נראה שיהיה מאד קשה לעצור את הרכבת בתכול שפפ מוביל. 93% אחוזי הצלחה עד כה. 0 עגול של הפסדים בליגה, ומאזן זכות של 46 שערי זכות (הכי הרבה) לעומת 10 שערי חובה (שניים רק ליונייטד). בשני המשחקים האחרונים בליגה הקבוצה שיחקה פעמיים בבית נגד סאות'המפטון ו-ווסטהאם. בשני המשחקים הקבוצות האורחות עשו המון צרות לסיטי והיה נראה שאיבוד נקודות יהיה בלתי נמנע. אבל אז, הווינר החדש של הסיטיזנס, ראחים סטרלינג כבש בדקה ה-94 נגד הקדושים שער ניצחון. כמה ימים אחר כך ודויד סילבה כובש בדקה ה-84 גם הוא שער ניצחון נגד הפטישים. הרבה אוהדים של הפרמיירליג יודעים להגיד על צמד המשחקים האחרון, שזה מסוג המשחקים שמראה קבוצה עם אופי של אלופה. ומי אם לא מוריניו אמור להיות זה שיהרוס את המסיבה המושלמת בצד התכול של העיר. מוריניו, בכל עונה רגילה כבר היה צועד בבטחה במקום הראשון, אבל כרגע הוא מוצא את עצמו במרחק 8 נקודות מאוויר פסגות. בעונה כזאת מיוחדת עד כה של המובילה השכנה, אין ליונייטד יותר מדי מרווח לטעויות. עושה רושם שהמשחק בתאטרון החלומות שווה יותר מיוקרה וכבוד על העיר. במקרה שסיטי מנצחת, פער של 11 נקודות יהיה קשה עד בלתי אפשרי לסגירה. ניצחון, והשדים במינוס 5 ופתאום המפלצת תהיה פגיעה. המון משמעויות לגבי המשחק שנקבל בראשון. פול פוגבה, השחקן החשוב ביותר של האדומים לא ישחק בדרבי בעקבות הרחקה באדום ישיר במשחק נגד ארסנל, זכר לדריכה שלו על הרגל של ביירין. בהיעדרו, יהיה מאד קשה למארחים לצאת עם מלוא הנקודות. אבל אם לסיטי יש את סטרלינג, יונייטד מציגה לראווה את ג'סי לינגארד. הילד בן ה-24 שמגיל 14 נמצא באקדמיה, מציג בשבועיים האחרונים יכולת פנומנלית. במשחק החוץ נגד ווטפורד, כאשר המקומיים לחצו להשוות במצב 3-2 לזכות יונייטד, ג'סי כדרר לאורך 60 מטר, דילג בקלילות מעל ארבעה שחקני הגנה עד לסיומת מופלאה מול השוער. כמה ימים אחר כך השדים הגיעו ללונדון למשחק רותח נגד ארסנל, ושוב לינגארד זרח עם צמד נהדר. הבחור בתקופה אדירה. חד, מלא בטכניקה וכנראה שביום ראשון, בהיעדרו של חברו לריקודים פוגבה, ג'סי יצטרך לקחת יותר אחריות, ואולי סוף סוף להראות לכולם, שעונת הפריצה שלו הגיעה. ואין משחק כמו הדרבי בשביל להראות ממה עשויים כוכבים אמתיים. הניחוש שלי: קשה מדי להמר נגד פפ, וקשה לא פחות להמר להפסד ביתי של מוריניו. למען התחרות בפרמיירליג ובגלל שהפסד הוא בגדר אסון ספורטיבי מבחינת יונייטד, אני הולך עם המסורת החזקה של התאטרון. מנצ'סטר אדומה.