אס(ט)ון וילה: היכן נעלם מועדון הפאר האנגלי

7 אליפויות, 7 גביעי הגביע האנגלי, 5 גביעי הליגה וגביע אירופה אחד לאלופות ב-1982. אסטון וילה, פעם מועדון פאר בכדורגל האנגלי קרובה מתמיד להיעלם מהרדאר של הכדורגל האנגלי בדומה לנוטיגהאם פורסט. איך הגיעה למצב הזה? והאם בכלל יש דרך חזרה?

Houston we have a problem

09.04.2016 זהו תאריך שכל אוהד כדורגל אנגלי ובמיוחד של האריות מברמינגהאם יתקשה לשכוח. זה אמנם היה באוויר לאורך כל העונה כולה אך בתאריך הזה אסטון וילה לראשונה מזה 29 שנים יורד לליגה השנייה. זה נכון שוילה כבר מזמן רחוקה מלהפגין כדורגל תוסס ואיכותי כפי שהייתה פעם אך תמיד היה נדמה לה שהרפרטואר והמוניטין שלה ישמרו אותה תמיד בליגה הבכירה. איך דבר כזה קרה? להלן מספר סיבות לכישלון בוילה פארק.

בשנת 2006 אוהדי אסטון וילה חשבו שהגיע משיח לקבוצה. עו״ד מניו יורק שקיבל בירושה מיליארדים מאביו, רנדי לרנר היה שמו. אותו לרנר החליט לרכוש את אסטון וילה. העתיד בהחלט היה נראה ורוד בתחילת הדרך, לרנר אמנם שילם מכיסו כ-70 מליון ליש״ט ב-3 שנים בסך הכל (פעם זו הייתה נחשבת הוצאה די גדולה גם עבור קבוצת פריימרליג), שהספיקה למקום השישי בלבד בכל שלושת הפעמים.

יש שיראו (ובצדק), התקדמות ותהליך כי הרי בכל זאת מדובר בליגה האנגלית שמכילה מועדוני ענק הן מבחינת העבר שלה והן מבחינה כללית אך לרנר לא ראה כך את הדברים. הבעלים החדש ניסה אסטרטגיה חדשה, שיטה שאפשר להגיד יותר חסכונית במנטרה של, בשביל מה לבזבז כל הרבה כסף בשביל המקום השישי, אחכה בסבלנות לנפילה של אחת מהן ועד אז אשרוד בליגה ואנסה מחדש שוב. רק מה שלרנר לא לקח בחשבון שדווקא המועדון ברשותו יהיה הראשון להתרסק.

מעבר לקבוצה שהלכה ונחלשה ככל שעבר הזמן לרנר הספיק להסתכסך (ושוב בצדק), עם מאמניו אך מעל הכל היה זה הקהל. האוהדים מאסו לראות איך כל שחקן שהם מטפחים ומגדלים עובר בקלילות מרגיזה ליריבות הליגה, ולא חסרות דוגמאות כמו: אשלי יאנג, גארת׳ בארי, פביאן דלף וכריסטיאן בנטקה. מרטין אוניל שהיה הראשון לסבול מהתנאים החדשים של הבעלים היה רק הסנונית הראשונה במסכת המאמנים שדרכו בוילה פארק במרוצת השנים כשלא פחות מ-7 מאמנים מאז 2010. זה אמנם לקח די הרבה זמן אך הבלתי נמנע קרה ובסיום שנת 2015-16 אסטון וילה ירדה לצ׳מפיונשיפ ואי אפשר להגיד שהכתובת לא הייתה על הקיר.

אסטון וילה לאן?

גם העונה הנוכחית שנגמרה לה זה עתה לא הסבירה פנים עבור אסטון וילה. לכל מי שחשב שוילה תחזור לפריימרליג אחרי עונה אחת כפי שעשו ב-1987 התבדה ובגדול. האריות סיימו רק במקום ה-13 המאוד מאכזב אך לפחות סיימו מעל היריבה העירונית והשבועה ברמינגהאם. אך בכל זאת העונה הנוכחית נחשבת לאכזבה גדולה כשהציפייה המינימלית הייתה להגיע לפחות למאבקי הפלייאוף, אך כל זה לא קרה ממספר סיבות.

הקהל אמנם ממשיך להגיע לוילה פארק אך לא בטוח שזה דבר כל כך חיובי לקבוצה. המאבק האינסופי נגד רנדי לרנר לא עושה טוב לשחקנים ופוגע להם הביטחון על אחת כמה וכמה שמדובר על שחקנים צעירים כמו ג׳ורדן אמאבי וג׳ורדן איו שכבר הספיק לעבור לסוונזי.

לרנר צריך לשים סוף למאבק הזה עם הקהל ולשם כך יש לו שתי אפשרויות: 1. להציע את הקבוצה למכירה (כבר למעלה משנתיים היא על המדף ללא רוכשים),  2. עם כמה שזה קשה לנסות ליישר את ההדורים עם הקהל שיתחיל לסלוח לו עם יעלה ליגה בעונה הבאה.

הצ׳מפיונשיפ ידועה בתור אחת הליגות הקשות והאינטנסיביות באירופה (46 משחקים לא כולל פלייאוף), ועל אסטון וילה להעירך בהתאם ולא לפספס את הרכבת גם בשנה הבאה ולהיתקע בצ׳מפיונשיפ או במקרה חמור יותר אף לרדת ליגה.

עם כל הכבוד לשחקנים הצעירים והמוכשרים של הוילה לפחות על הנייר חסר שם בעל בית אמיתי שינהיג את הקבוצה סטייל מרק נובל מווסטהאם. הצעירים הם אמנם העתיד אך עליהם לעבור כברת דרך עד למימוש הפוטנציאל שטמון בהם ולשם כך הקבוצה זקוקה לשחקנים בעלי ניסיון.

זה לא סוד שעצם העובדה שאסטון וילה כבר עונה שנייה ברציפות לא תשחק בפריימרליג פוגעת אנושות גם בצד הפיננסי שלה. אז כנראה שלרנר כבר לא יכול להרשות לעצמו (גם אם הוא באמת רוצה) את הסכומים ששפך בעבר אך אמנם כבר יש לנו אלופה חדשה (צ׳לסי), אך אסטון וילה בהחלט יכולה לשאוב השראה ממקרה לסטר.

ריאד מחרז, שחקן בעל קנה מידה עולמי שיכול להיות כוכב כמעט בכל קבוצה הגיע לשועלים מלה אבר הצרפתית תמורת 500 אלף יורו בלבד בתנאי השוק הנוכחיים זה כמעט חינם. הגיע הזמן שגם אסטון וילה יעשו גם סקאוטינג מעמיק וינסו לגלות כישרון חדש.

אסטון וילה, מועדון עם עבר מפואר אך עם עתיד לוטה בערפל. מאוד קשה לחזות מה ילך ויקרה עם הקבוצה, האם הם בדרך להיות כמו: לידס, דרבי או שמא הם יחזרו מהדלת הראשית כמו ניוקאסל ולסטר, תשובות? אצל רנדי לרנר.