על הניצחון של נבחרת ישראל נגד בוסניה ומצבה בבית המוקדמות
בזמן כהונתו של אברם גרנט בנבחרת ישראל דובר הרבה על "התחת של אברם" וכל ה"פוקסים" שהיו לו. כל זה כמובן ליווה אותו גם בהמשך בקבוצותיו השונות. לדרור קשטן היה את החמסה, ללואיס פרננדס את הסוכרייה על מקל. זה נדמה שלגוטמן יש את השילוב של הכל ביחד.
כל כך הרבה דברים קריטיים קרו לנבחרת ישראל לפני פתיחת טורניר המוקדמות של יורו 2016. הפרישה של השוער היחיד שהיה בכושר נורמלי (למרות שגם הוא לא תמיד היה חסין מטעויות), דודו אוואט יחד עם הדעיכה של המנהיג, בניון, הביאה את הנבחרת למצב של חילופי דורות רגע לפני פתיחת הטורניר. ההגרלה של הבתים הייתה אמנם נחמדה ולא נתנה נבחרת מפלצתית אחת בבית (דוגמת גרמניה או ספרד) אבל עדיין בלגיה ובוסניה היו במונדיאל, ווילס נבחרת מוכשרת, עם הקפריסאים תמיד הסתבכנו ואנדורה…טוב נו צריך שתהיה איפשהו "נמושת הבית". גם הגרלת המשחקים לא הייתה חביבה וזימנה על ההתחלה את הבלגים ועוד בבית! למה זה לא טוב? לפתוח טורניר עם הפסד במשחק בית זה הכי גרוע שיכול להיות בעיקר כשיש לך אחריו משחקי חוץ מול השתי החלשות. ירידה במורל ואתה מפספס נקודות גם מולן ואז זהו נגמר הטורניר (רק שימו לב מה קורה לטורקיה ורוסיה). תוסיפו לזה את מבצע "צוק איתן" שקבע כי יש סיכוי שהמשחק יועתק למגרש ניטרלי, כן כאילו שגם ככה אין לנו חסרונות מול הבלגים. ואז "התחת של גוטמן" הבריק בפעם הראשונה!
המשחק מול הבלגים לא זז לשום מקום! הוא פשוט נדחה לחודש מרץ. במרץ שחקנינו יהיו בכושר משחק הרבה יותר טוב מאשר באוגוסט, לפתוח קמפיין עם 2 הקבוצות החלשות של הבית זה מעולה ועוד בעיקר בחוץ (כן כשאין לך הפסד בית לפני זה זה דווקא מצוין לפתוח עם 6 נקודות ולסמן וי על 2 משחקי חוץ) והתוצאה לפניכם.
מחליפו הטבעי של דודו אוואט בנבחרת היה אריאל הרוש. שוערה של מכבי נתניה סומן כיורשו של דודו עוד כשהיה בבית"ר, אבל המשחקים מול מקסיקו והונדורס הוכיחו שהבלגאן שהולך בבית"ר בגלל נושאים שלא קשורים לכדורגל יחד עם החוזה של הרוש פשוט מסיחים לו את הדעת וגורמים לו לטעות. הרוש בסוף פתח את העונה במכבי נתניה אבל גילה יכולת מזעזעת בין הקורות וספג שערים של טירון. תקראו לזה חוסר מזל, ירידה ביכולת, מה שבא לכם אבל העובדה הייתה חד משמעית-אין לנו שוער!
"התחת של גוטמן" נקרא לדגל שוב כאשר הוא החליט רגע לפני הקרב מול אנדורה להעניק את חולצת ההרכב לאופיר מרציאנו מאשדוד (שספג אחרי הרוש הכי הרבה בליגה) ולא להרוש (כושר מזעזע) או לחיימוב (למרות שק"ש הוליכה את הליגה). "אם מרציאנו סופג כל כך הרבה למה מגיע לו" תהו המבקרים, אבל אופיר הוכיח שהממוצע הלא טוב בליגה אינו באשמתו אלה בגלל הגנה חלשה ולמרות שספג מול האנדורים, בפנדל יש לציין, וגם מול קפריסין אי אפשר להאשים אותו בספיגות האלו. הביקורת החיובית לשוער אשדוד העלו אצלו את הביטחון להמשך, אפילו במדי הקבוצה הוא ספג פחות, חוץ מהחמישייה ממכבי ת"א ובכך הגיע למשחק מול הבוסנים ביכולת שיא שהתבטאה גם במשחק עצמו כאשר הוא סיפק הצלות נהדרות בדקות שהבוסנים עוד היו מסוכנים.
אם כבר מדברים על הבוסנים אז הם בעיקר מסתמכים על 5-6 שחקני סגל מצוינים.
אדין דז'קו, סיאד קולאסינאץ', ודאד איביסביץ', סנאד לוליץ', אסמיר בגוביץ' ומיראלם פיאניץ'. כאשר "התחת של גוטמן" בא להושיע שוב הוא דאג ששלושת הראשונים בכלל לא יהיו בסגל בגלל פציעות כאשר אין להם גם מחליפים ראויים והבוסנים הגיעו ל"סמי עופר" ללא חלוצים ואיזט חאירוביץ' שאייש את העמדה הזו במשחק שיתרכז בלהיות קשר ימני, בתפקיד הזה הוא עוד שחקן לא רע בסך הכל. לגבי שאר השלושה, אז בגוביץ' עלה עם זריקה, לוליץ' תפס יום רע ופיאניץ' הולך להוציא צו הרחקה משרן ייני שפשוט נדבק לברומטר הבוסני ולא עזב אותו עד לרגע שבוא פיאניץ' עצמו הוחלף בגלל סחרחורת.
זהבי חוגג עם ורמוט.(צילום ישראל היום)
אם כבר בסחרחורת עסקינן אז נתמקד בזו שקיבל המגן השמאלי הבוסני (הוא בכלל קשר-אבל ככה זה כשקולאסינאץ' פצוע, מאלתרים) מגילי ורמוט. כאשר גוטמן זימן את הסגל ליאור רפאלוב בדיוק השלים שלושער במדי ברוז' בליגה האירופית. כל התקשורת קמה על רגליה "רפאלוב באנקר בהרכב במקום גילי, אם לא לגוטמן אין מושג" גוטמן שמע, נתן לרפאלוב את חולצת ההרכב מדי פעם באימון המסכם ואז פתח עם ורמוט. אז גילי שרף את אגף ימין, כבש, שיגע את ההגנה והוכיח שאמנם רפאלוב בכושר אבל גם הוא. בהחלט עדיף שיהיה כאב ראש חיובי את מי להרכיב במקום לחפש נואשות שחקני הרכב וגם כאן העקשנות של גוטמן להישאר עם הסגל שרץ לא רע בפתיחת הקמפיין היא די במזל כי אם ורמוט לא היה משכנע אז היו שוחטים את שניהם בתקשורת בגלל שרפאלוב סופסל אבל לזכותו של המאמן הלאומי יאמר שהוא לא דופק חשבון לאף אחד ובינתיים זה מצליח למרות שיש עוד איפה להשתפר (דסה במקום משומר למשל, ולמה איתי שכטר ובן שהר עדיין בסגל כשיש דאבור ותמוז?). היו רגעים במשחק אמש שבהם הבוסנים עוד נלחמו ותקפו. ה-1:1 היה מאוד קרוב אבל חאירוביץ' לא חלוץ וגם כשעלינו ל-2:0 מרציאנו דאג שהם לא יצמקו. בפתיחת המחצית השנייה "התחת של גוטמן" נתן הברקה אחרונה עם האדום של הבלם סוניץ' ומשם הדרך לניצחון הייתה ברורה כאשר זהבי החליט שאחרי 2 בישולים הוא גם יבקיע ונתן את ה-3-0 המתוק. מכאן כולם היו באופוריה, "9 מ-9", "בלתי מנוצחים" ,"סוף סוף" זעקו הכותרות אבל צריך לזכור כמה דברים מאוד חשובים.
-9 מ-9 זה מול הקבוצות החלשות הבית ובוסניה פצועה
-יש עוד 7 משחקים
-המשחקים הבאים שלנו זה המאני טיים, ווילס ובלגיה בבית.
לסיכום נתייחס לרגע מה סיכויינו בעקבות המשחקים שהיו כבר.
מצב הטבלה הוא כזה:
| קבוצה | מש' | נצ' | תי' | הפ' | שע' זכות | שע' חובה | הפרש | נק' |
| ישראל | 3 | 3 | – | – | 9 | 2 | 7+ | 9 |
| ווילס | 4 | 2 | 2 | – | 4 | 2 | 2+ | 8 |
| קפריסין | 4 | 2 | – | 2 | 9 | 5 | 4+ | 6 |
| בלגיה | 3 | 1 | 2 | – | 7 | 1 | 6+ | 5 |
| בוסניה והרצגובינה | 4 | – | 2 | 2 | 2 | 6 | 4- | 2 |
| אנדורה | 4 | – | – | 4 | 2 | 17 | 15- | 0 |
כשיש 30 נקודות בקופה בדרך כלל מספיק 20-22 כדי לסיים מקום שני (ובטורניר המוקדמות הזה משמעותו לעלות). וצריך בערך 18 כדי לסיים מקום שלישי (להגיע לפלייאוף).
כרגע נותרו 18 נקודות בקופה ורק לנו ולבלגים יש משחק חסר ולכן 21 נקודות אפשריות לצבור. בהנחה של-9 שלנו יתווספו גם עוד 6 ממשחקי הבית מול הנמושות יהיו לנו 15.
להשיג עוד 5-7 נקודות מול שאר הנבחרות זה בהחלט אפשרי וה-משחק שיקבע את הכל יהיה ב-28.3.15 ב"סמי עופר" מול ווילס. ניצחון שם ואפשר לומר שכמעט בוודאות שעלינו מהמקום השני גם אם נפסיד לבלגים במשחק ההשלמה בטדי כעבור 3 ימים.
באמת שהסיבה למה ישראל כרגע ניצבת במקום ראשון בבית לא מעניינת אף אוהד כדורגל. מזל, "התחת של גוטמן, שיהיה! הרי יוון זכו ביורו ב2004 בבונקר מגעיל והאוהדים שלהם חוגגים עד היום ויזכרו את זה לנצח. אנחנו כרגע במקום הראשון בתקווה שנישאר שם או מקסימום בשני לקראת סוף נובמבר שנה הבאה!
בכל מקרה נחזיק אצבעות לחבורה בכחול-לבן ונקווה ש"התחת של גוטמן" ימשיך לעשות פלאים. אל-אל ישראל!!!
בע״ה נעלה!
כתבה נהדרת יישר כוח