זה לא ראיון פרישה, אבל בהחלט סביר שהעונה הזו תהיה האחרונה של מורן לביא. הקשרית המחוננת והמנהיגה ללא חת, ששימשה במשך שנים כקפטנית נבחרת ישראל, עד שהודחה בצורה לא מכובדת, מגיעה לראיון בלעדי למגזין JSPORT. מחר, מורן ואס"א ת"א יפגשו בגמר הגביע (חמישי, 19:40, אצטדיון לוד) את כישרונות חדרה, במטרה להשיג קלוז'ר מתוק לשחקנית גדולה
זה דבר ידוע שלהיות אישה ספורטאית זה לא קל, בוודאי בישראל. בחברה המאצ'ואיסטית בה אנו חיים, נשים-ספורטאיות נאלצות לסבול מאינספור קשיים, גישה מזלזלת מצד אנשים התקועים בתקופות חשוכות יותר, תקצוב נמוך וחוסר עניין מצד הגופים האחראים להתקדמות אמתית. כדורגלניות ארצנו, הן ככל הנראה תת קבוצת האכלוסיה, המקופחת ביותר מבין ענפי עולם הספורט.
רק בשנת 1998 הוקמה בליגה רשמית לכדורגל נשים, בישראל. תחילה היה רצון להשקיע, קבוצות גברים הקימו גם מחלקת נשים ועל אף הקשיים והמחסור במקצוענות, הליגה המשיכה לתפקד ברמה כזו או אחרת אך במהלך הזמן הליגה לא הצליחה להתרומם ולהפוך לפופלארית, הפערים בין הקבוצות היו גדולים מידי ותוצאות המשחקים, הפכו יותר ויותר אסטרונומיות.
למרות הכל, בזכות האהבה האמתית למשחק, הליגה המשיכה לתפקד עד עצם היום הזה. קרדיט גדול לכך שייך לחבורת שחקניות בכירות, שהיו שם מימיה הראשונים של הליגה והפכו לווטרניות ולשחקניות הבכירות של הליגה והנבחרת הלאומית. חברת כבוד באותה קבוצת יחידות סגולה זו מורן לביא, הקפטנית של אס"א ת"א. מדובר באחת השחקניות הבולטות בליגה וגם בוותיקה ביותר מבין שחקניות ישראל הפעילות, ששימשה גם במשך שנים כקפטנית הנבחרת הלאומית. ברמת התארים מדובר גם באחת השחקניות המעוטרות בתולדות הליגה, לאחר שזכתה בשבע אליפויות (כולן במדי אס"א, כולל שש רצופות מתחילת העשור) ושלושה גביעי מדינה.
בחמישי הקרוב, מורן תוביל את אס"א למעמד גביע מדינה נוסף, לאחר ניצחון מרשים על האלופה מקריית גת בחצי הגמר, בעוד מורן כבשה את השער הראשון במשחק. אומנם עוד לא נפלה החלטה סופית, אך נראה שעונה זו תהיה האחרונה בקריירה העשירה של הקשרית ההתקפית המופלאה וגביע ישמש כקלוז'ר נפלא, לאחת מהגדולות שהיו כאן. מורן שחיה ונושמת ספורט, נפגשה עמי לראיון, במקום עבודתה, באיגוד הטניס בצפון ת"א, שם היא משמשת כאחראית פרויקט אתנה בענף הלבן.
זה בעצם ראיון פרישה ?
"אני לא יודעת האם זה ראיון פרישה עדיין, אני כן מרגישה שהגיע הזמן להתעסק בדברים אחרים, כמו משפחה או יותר לתת בעבודה. אך גם עכשיו ברמתה של הליגה, אני עדיין מספיק טובה בשביל לשחק, אך למרות שעוד לא החלטתי, מרגיש לי שמספיק."
זהו, אני שואל כי תהליך הפרישה של הכדורגלנית שונה מהמקביל הגברי, מכיוון שגם במידה ואת פורשת זה לא שהרווחת מזה כסף בשביל לקחת איזה שנת שבתון ואז להתאפס על עצמך.
"כן אני עדיין צריכה להמשיך לעבוד, אני אמשיך לעסוק בספורט כי זה מה שמעניין אותי."
יש לך גם תעודת מאמנת ?
"כן, חסר לי איזה מבחן אבל יש לי תעודת מדריכה."
אימנת גם בעבר קצת.
"כן. אימנתי קבוצת נערות ברעננה וגם לפני שהיה את קבוצת האקדמיה, היה את סגל אתנה האזורי וגם שם אימנתי. זה מעניין, אך אני לא יודעת האם זה העיתוי הנכון, כי יש לא מעט עבודה באיגוד הטניס."
ברכות על ההעפלה לגמר, גביע יהיה הקלואז'ר המושלם בעצם ?
"לגמרי, למרות שמאוד רציתי לזכות בדאבל, אך גם הגביע חשוב לי מאוד. זה מה שנשאר לנו בעצם, אך זה גם מה שנשאר לחדרה ואני בטוחה שהן יבואו לתת הכל. צריך לזכור שאנחנו בעצם משחקות ללא זרות, המערכת החליטה שזה קו המחשבה וזה עושה את הקבוצה הזו מיוחדת מאוד. כמובן שבמידה ושחקנית מחו"ל מגיעה ללימודים או עושה עלייה, אז בכיף, אבל חשוב לנו לקדם כמה שאפשר את הכדורגלניות המקומיות."
גם עכשיו, אחרי שנתיים שלא לקחתן בהן אליפות, הקבוצה דובקת באתוס הזה ?
"כן. תשמע גם לקחנו תארים בלי זרות, אך אין ספק שיש לשחקניות הללו משקל. לקריית גת למשל יש את אנדראה לאיו הרומנייה, שהיא רמה מעל הליגה."
איזה תמריץ בכלל יש לשחקניות זרות להגיע לכאן ?
"נותנים להן דירה, לפעמים עבודה ואומרים להן שזה ת"א. בתכלס, יש להן המון זמן פנוי, כי כמה אימונים כבר יש בשבוע ? אז אפשר ללכת לים, לבלות מה שבא להן. הליגה יכולה גם לשמש כתחנת מעבר."
באמת ?
"כן תראה את השוערת של קריית גת (סנדרה ספלוודרה), היא גם השוערת של נבחרת קולומביה."
מה לדעתך הבסיס, לעשור המשוגע שעשיתן, במהלכו זכית בתארים בכמויות סיטונאיות ?
"השילוב בין השחקניות הוותיקות לצעירות מוכשרות לאורך שנים. לצד שחקניות מנוסות ואיכותיות כמו שרית שנער וענת מימוני. אס"א תמיד שילבה שחקניות צעירות, גם מעבר ל-"חוק הצעירות" והשילוב הזה הוביל להישגים אליהם הגענו. אני הייתי כל הקריירה באס"א מלבד התקופה בארה"ב וקצת באיסלנד, כי ידעתי שלהתפרנס מכדורגל אני לא יכולה, אז עדיף לדבוק בבסיס איתן ומשפחתי, למרות לא מעט הצעות במהלך השנים."
בואי נלך טיפה להתחלה, היית בכלל טניסאית בצעירותך, אפילו די טובה.
"עד גיל 14 הייתי טניסאית לא רעה, גמרים, תחרויות ארציות והכל. גם התאמנתי בהתעמלות קרקע, אבל תמיד אהבתי כדורגל. תמיד לאחר האימון טניס, הייתי נשארת לשחק כדורגל. בשלב כלשהו נמאס לי מהלבד ורציתי לנסות ספורט קבוצתי. עברתי לקבוצה שנפתחה ברעננה ושיחקתי שם בנערות, עד שנפתחה הליגה."
איך היו הימים הראשונים של הליגה ?
"בשנים הראשונות זה היה מדהים, כי המון קבוצות גדולות פתחו מחלקות נשים כמו מכבי חיפה והפועל ת"א, אך זה לא החזיק הרבה זמן והיו הגמוניות ושליטות ללא עוררין של קבוצות ספציפיות, כמו חולון בעשור הקודם ואנחנו בנוכחי. זה חבל אבל הנה בשנתיים האחרונות הליגה יותר מעניינת ותוצאות המשחקים פחות קיצוניות. רמה"ש (האלופה היוצאת) וקריית גת (הנוכחית) גם מספקות קבוצות טובות והצליחו לייצר הצלחות שהובילו לאליפויות. הבעיה היא שאין מספיק בנות, מנסים לקדם את זה, אבל בסופו של דבר הליגה עדיין מתבססת על בנות הדור שלי, שהיו פה מתחילת הליגה. זה לא טבעי, תיקח את 11 השחקניות הטובות בליגה ורובן יהיו באזור גיל שלי."
איך הגעת בכלל לקולג' בטקסס ?
"תמיד רציתי ללמוד בחו"ל, יש לי גם אח גדול שלמד בקולג'. בגיל 17 התחלתי לחקור את העניין בעזרת ההורים. באחת המכביות פגשתי מאמן כדורגל נשים מ-TCU, הוא ראה אותי משחקת, התרשם ושנה אחרי זה נסעתי לדרום ארה"ב. שיחקנו בדיביז'ן 1 שזו הליגה הבכירה של המחוז ב-NCAA ואלה היו 4 שנים נפלאות ,ההבדלים הדהימו אותי. היחס, המקצוענות, הצוות, הקהל.
אחת הפעילויות שלי מתוך התכנית, הייתה לאמן קבוצת נערות מקומית ואתה רואה בשבת את ההורים מגיעים ופותחים כיסאות פיקניק. זה חשוב מאוד שהורים יהיו מעורבים, בעיקר אבות, כי כך בעצם תהיה לגיטימציה לזה שנערה משחקת כדורגל והענף יהפוך לפחות מגדרי. תראה את השחקניות של נבחרת ארה"ב, הן עושות קמפיינים ועבודות דוגמנות, כי משקיעים בפיתוח הענף ושיווקו. בארץ, יש לך שחקנית כמו לי פלקון שמשחקת בגרמניה, אבל אם היא לא תתפעל את הפייסבוק והאינסטגרם שלה, לא תשמע עליה כמעט כלום. יש לך את סילבי ז'אן שהיא מוכרת יחסית, אבל את השם של שרית שנער שהיא שחקנית גדולה שגם שיחקה בבונדסליגה, כמה מכירים ?
זה מרגיש שאין יחס מצד ההתאחדות בדברים הקטנים ביותר, נגיד רמי גרשון, כשהוא ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת הוא קיבל מגן הוקרה. יש שחקניות נבחרת שמשחקות חמישים משחקים ומעלה ואזכור קטן הן לא מקבלות."
זה באמת אחת הסיבות שרציתי לעשות את הראיון הזה. שחיפשתי עלייך מידע מלבד ערך ויקפדיה קצר והדף שלך באתנה, מאוד קשה למצוא עלייך מידע וזה למרות ההישגים והוותק שלך, לדעתך עושים משהו בשביל לשפר את רמת הכדורגל נשים וגם את היחס כלפי הענף ?
"אני חושבת שכן. עושים יותר שידורים ויש שידורים אינטרנטים, אבל זה צריך להתחיל אצלנו. בסופו של דבר אין לזה ביקוש, אנחנו לא מוכרות כרטיסים ואין הרבה עניין סביב הענף. זה צריך להתחיל בחינוך, להבהיר מגיל צעיר שזה בסדר להיות שחקנית כדורגל וזה לא גברי. שהייתי בארה"ב, אתה רואה שחקניות שמתאפרות ומתלבשות ולא פחות נשיות מאף אחת. שהתחלתי לשחק הייתי מתביישת קצת להגיד, היה קשה גם מול ההורים, גם בגלל שבחרתי לעזוב את הטניס שהוא גם בעל פוטנציאל התקדמות יותר גבוה בארץ וגם נחשב מתאים לנשים, לפי הדעה הרווחת."
אחרי זה שיחקת קצת באיסלנד גם ?
"כן, בעקבות חברה מהקולג' ששיחקה שם בליגת הקיץ. חוויה נטו, אחלה מדינה."
נחזור למה שאמרת מקודם, מכל הספורט הנשי בארץ ,נראה שכדורגל הוא הענף שהכי קשה להתקדם ממנו.
"זה נכון, אין ספק, אבל לא הייתי בראש של להתחיל בתחרויות בחו"ל בטניס, זה גם משהו שצריך לממן מהכיס הפרטי עד שמשיגים ספונסר. רציתי ספורט קבוצתי, יכול להיות שהתבזבזתי ואני לא אגיע לאולימפיאדה, אבל אני מאוד גאה בקריירה שעשיתי. מגיל 16 לשחק בנבחרת, להיות קפטנית לאומית, לעלות לטופ 32 בליגת אלופות עם אס"א, פציעות והשתקמויות."
היו לך הרבה פציעות בקריירה ?
"לא יותר מידי, הפציעה הרצינית הראשונה שלי הייתה לפני שש שנים, ברצועה הצולבת. אחרי זה בהאמסטרינג אבל פחות רציני."
איך את עובדת על עצמך כספורטאית בליגה חובבנית?
"הייתי עושה אימונים אישיים על חשבוני, כי שלושה אימונים זה לא באמת מספיק. זה גם קשה לדרוש משחקניות לתת יותר, כי כל אחת עובדת ולומדת. כמו שקרה לבנות סכנין בחצי הגמר" (הקבוצה ויתרה על מקומה במעמד בעקבות מבחני בגרות של מספר שחקניות, כשרונות חדרה עלו אוטומטית).
זה מרגיש כאילו לא מחפשים פתרון אמיתי.
"תחשוב שאנחנו מתחילות את הליגה רק בנובמבר ומסיימות במאי, יש לנו יותר פגרה מליגה. זה גם משהו שצריך לחשוב עליו להאריך את הליגה, אבל אז זה גם יפגע בקבוצות מבחינה כלכלית , כי הן יצטרכו להשכיר יותר פעמים מגרשים בכסף שאין להן.
זה כפויי טובה, אבל אנחנו החלוצות של הליגה. זו אומנם תקופה ארוכה מידי, אבל אני מקווה שילדות צעירות שאוהבות כדורגל, כבר יזכו לראות ליגה מקצוענית."
יש התקדמות בגילאים הצעירים ?
"יש מועדונים שלוקחים את זה צעד קדימה. באס"א יש מספר קבוצות ילדות ונערות וגם בהפועל רעננה שבה אימנתי נערות יש מספר מחלקות. גם מועדון כמו בנות נתניה ששלי ישראל הקימה מכלום, משקיעים בנושא הזה, אבל זה מסובך כי הן לא מקבלות תקצוב, כי כספים מהטוטו מקבלים רק אחרי שנתיים פעילות. צריך המשכיות, כי במידה והילדות האלה יגיעו לגיל 13 ופתאום יצחקו עליהן בבית ספר ואז הן יפרשו. צריך להבהיר שזה בסדר, גם במידה ויש לך גוף שרירי, הכל בסדר כל עוד את אוהבת את מה שאת עושה."
נחזור קצת אלייך, הקדנציה שלך בנבחרת הסתיימה בצורה קצת עקומה.
"הייתי אז הקפטנית ובתיאום עם יתר השחקניות ביקשנו הטבה בתנאים. רצינו שישוו את התנאים לנבחרת הגברים. חשוב להבין, שהיינו נוסעות לנבחרת, היינו מפסידות כסף. קודם כל, טיסה עם הנבחרת זה אומר לקחת ימי חופש מהעבודה. היינו מקבלות אש"ל בין 8-10 יורו ליום, כשספורטאי מקצועי מקבל 500 יורו ליום, או בונוסים במידה והם מנצחים מה שמעולם לא קיבלנו. היינו מקבלות תלבושות לא נוחות ולא במידות שלנו אז ביקשנו גם שידאגו להלבשה כמו שצריך. הנבחרת של הגברים הייתה יוצאת עם צוות שלם, תזונאי, שף, רופא, פיזיותרפיסטים, אז איתנו היו יוצאים רק רופא, פיזותרפיסט והצוות המקצועי, לא ביקשנו את כל מה שהגברים מקבלים, אבל כן רצינו יחס טיפה יותר מתחשב.
בתקופתי בנבחרת יצאנו למחנה אימון מסודר בחו"ל פעם אחת-בבלארוס. אז רצינו גם שיטפלו בנושא הזה. אז יצאנו במאבק לשנות את התנאים מול ההתאחדות ואני כקפטנית הייתי הפנים של המאבק. במהלך התקופה הזו יצאה כתבה לא מחמיאה נגד המאמן דאז מאיר נחמיאס, שכנראה האשים אותי בבלאגן שנוצר. לאחר הקמפיין הוא אמר לי שאני לא בתכניות שלו יותר. שאלתי אותו למה לאחר 17 שנה במהלכן הוא נתן לי את סרט הקפטן הגיעה ההחלטה הזו, הוא ענה: "ככה". החלטתי לצאת עם זה לתקשורת, כי הרגשתי שזו באמת החלטה נקמנית נטו. לא היה אכפת לי גם לא לעלות בהרכב ולעזור להדריך את השחקניות הצעירות יותר בנבחרת בעזרת הניסיון ויכולת המנהיגות שלי, אך הוא בחר לסיים את זה ככה. לאחר מכן, גיא עזורי הגיע והוא דיבר איתי שאבוא, אך לא יכולתי באותו שבוע. נראה שהיה מדובר באקט נקודתי, לדעתי המאמן הזה הכתים את הקריירה שלי, ואף אחד לא שם על זה, אבל אני יודעת מה אני שווה וכל עוד הקולגות שלי יודעות את זה אז הכל בסדר מבחינתי."
עניין המנהיגות. את חושבת שזה בא לך טבעי או שזה חלק מהוותק והמעמד ?
"אני חושבת שזה גם הוותק, אבל גם מתוקף התפקיד שלי במרכז הקישור זו תכונה שמגיעה עם הג'וב. עוד שרק נפתחה הליגה עם אס"א, היינו קבוצה צעירה מאוד ולקחנו אליפות מדהימה והייתי די דומיננטית. זו אחת התכונות שבהן אני הכי טובה, להיות הברומטר של הקבוצה."
אפרופו האליפות ב-2000. האליפות הכי מרגשת שלך ?
"את האמת שלא, זו הייתה עונה אדירה, אני חושבת שלקחנו את האליפות בקריית אליעזר. אני חושבת שדווקא האליפות של תחילת העשור הנוכחי, לאחר ההגמוניה המוחלטת של חולון."
ואז התחילה ההגמוניה שלכן.
"כן לגמרי. באליפות האחרונה שלנו היה מאוד צפוף בצמרת והצלחנו בכל זאת לזכות זה גם היה מדהים. בכלל זו הייתה תקופה מאוד מרגשת. הכי מדהים זה היה השלד הקבוצתי. במהלך שש השנים האלה הצטרפו שחקניות פה ושם, אבל השלד, של שחקניות שגדלתי איתן, נשאר וזה מה שהחזיק אותנו בטופ."
ובכל זאת, בנוגע לפרישה.
"אני עוד לא יודעת, אני קודם כל רוצה להביא גביע, לחשוב כמה חודשים ולהחליט. אני כן מרגישה שעשיתי את שלי ואני כן רוצה למשוך למקומות אחרים בחיים שלי."
לא חשבת אחרי איסלנד נגיד, לצאת לשחק באירופה ?
"שמע אם הייתי בת 20 היום הייתי אולי הולכת על זה, אבל אז לא הייתי בראש הזה. אחרי הקולג' ואיסלנד החלטתי שאני רוצה לחזור הביתה."
טוב אנחנו לקראת סיום ואני אשאל שאלה קצת בומבסטית. מה את חושבת שהמורשת שלך לכדורגל הנשים ?
"מורשת? מנהיגות, עבודה קשה,, לדעת לנצח, לדעת להפסיד, לכבד את היריבים. אני אף פעם לא חשבתי שאני השחקנית הכי גדולה, אבל ידעתי שאני הכי טובה במה שאני עושה. תמיד עליתי ונתתי את הכל, גם עם כאבים."
מה הרגע הכי גדול בקריירה שלך ?
"במוקדמות ליגת האלופות נגד קבוצה מפורטוגל, בדיוק חזרתי מפציעה והמאמן החליט שאני משחקת בעמדת הבלם. הן הובילו עלינו 1-0. בתוך תוספת הזמן המאמן קורא לי לצאת קדימה והצלחתי לכבוש בבעיטת דרדל'ה, שער שהעלה אותנו לשלב הבא. היו גם הניצחונות על חולון בעשור הקודם, כמו גם ההפסד להן בגמר הגביע, כבשתי שער שהביא להארכה, אך חטפנו שני שערים והפסדנו. בנבחרת נערות גם היו רגעים גדולים, היינו במרחק גול מלעלות לטופ 16 באירופה. "
את חושבת על היום אחרי ?
" אני לא כדורגלן מקצועני שמאבד את המקצוע שלו ביום אחד, יש לי עבודה ואני אמשיך להגיע אליה כרגיל, אז הוואקום הזה לא יהיה דומיננטי מידי. אני חושבת על השלב הבא למרות שעוד לא החלטתי באופן סופי. עברתי עם הקבוצה דרך ארוכה, אבל נראה לי שאני מיציתי. אבל לך תדע, אני לא רוצה להגיד שאני פורשת ואז להתחרט על זה."
טוב מורן לביא, תודה רבה ובהצלחה בגמר הגביע.
"תודה רבה".
