אישיות קלאסית: רחביה רוזנבוים חוגג יום הולדת

רחביה רוזנבוים, הג'נטלמן האדום, חוגג היום את יום הולדתו ה-83. החלוץ, שלבש במשך 13 שנים את המדים של הפועל ת"א והיה חלק משמעותי בכמה מהרגעים המכוננים של המועדון האדום, גם בימיו כשחקן וגם לאחר הפרישה, כמאמן הקבוצה וכמנהל מקצועי של מחלקת הנוער. סיפורו של "פועל אמיתי"

זה כבר הפך מעט קלישאתי להתמוגג על הכדורגל של פעם. חובבי המשחק הוותיקים יספרו לכם על "תקופה פשוטה יותר",  "שחקנים ששיחקו בשביל הסמל" ועוד משפטים שכולנו מכירים וכבר הפכו מעט לעוסים. ניתן להבין את הגעגוע, לאו דווקא בהקשר של איכות המשחק, אלא באיכות האנושית שהייתה בזמנו במגרשי ארצנו. בהקשר של הכדורגל הישראלי בשנותיו הראשונות, יש לא מעט יחידי סגולה הזכאים לטייטל הכה מחייב: "אישיות קלאסית".

בעשור שהגיע לאחר הקמתה המדינה, זכינו לראות מגוון רחב של ספורטאים-ג'נטלמנים, שכתבו את הפרקים הראשונים של הכדורגל במדינת ישראל. לכל קבוצה יש את פורץ הדרך הפרטי שלה, מוכר יותר או פחות בתודעה הציבורית. בהקשר של הפועל ת"א, האיש המדובר היה רחביה רוזנבוים. החלוץ האגדי, שלבש את המדים האדומים במשך שלוש עשרה שנות קריירה, חוגג היום את יום הולדתו ה-83.

רחביה הצטרף לצד האדום של העיר העברית הראשונה,  כשהיה בן טיפש עשרה. אך הרומן בין הצדדים נמשך גם שנים ארוכות לאחר פרישתו, שהוא משמש כדמות ראשית בסיפורה של הפועל ת"א בכדורגל הישראלי, בכמה מנקודות הציון החשובות של המועדון המפואר.

רחביה, גדל בשכונת שפירא התל-אביבית ובכל עת פנויה, שיחק כדורגל לצד חבריו. לאחר שחבר ללימודים ראה את יכולותיו, המליץ לו לבוא ולהצטרף לקבוצה בה הוא משחק, גדנ"ע יהודה. רחביה שיחק שלוש שנים במועדון הנוער מדרום ת"א, לפני שעבר לצד מאמנו האהוב, מוניה גושן לקבוצת הנוער של הפועל ת"א, המועדון בו שיחק מאמנו במהלך שנות ה-30.

רחביה הפך לכוכב הגדול של קבוצת הנוער האדומה ממגרש העפר "באסה"  ואף זכה עמה באליפות וגביע. כשסוף סוף הגיע דשא למגרש הביצתי, רחביה ושאר שחקני הנוער היו חלק מתהליך השתילה, לאחר שהיו אחראים על הבאת הדשן במריצות. ההזדמנות הראשונה של רחביה בקבוצת הבוגרים, הייתה לא שגרתית בעליל, אך מסיטואציה זו, החלוץ הצעיר קנה את עולמו. חיימק'ה גלזר, חלוצה של הפועל באותן שנים (ואחיו של שייע גלזר, חלוצה של מכבי ת"א) לא הסכים להגיע למשחק מול מכבי חיפה, לאחר שנישא לבחירת לבו.מי שנהנה מההפקר היה רחביה רוזנבוים הצעיר, שגויס ביום המשחק ישירות להרכב הקבוצה הראשית.

למרות ההתרגשות הגדולה מכך ששיחק לצד אליליו, רחביה הפגין יכולת טובה והקבוצה ניצחה 4:1. כתוצאה מהרושם הטוב שהשאיר, חזר רחביה להרכב האדומים, הפעם לדרבי העירוני אותו הפועל ניצחה 0:2 מצמד של דני ילובסקי. שער הבכורה של רחביה הגיע במחזור השמיני, בניצחון על הפועל ראשון לציון.

הפריצה של רחביה הגיעה בעונתו השלישיה בהפועל, אז כבש 13 שערים ב-26 משחקים, כולל צמד בדרבי התל-אביבי. שנות ה-50 היו בסימן שליטה צהובה, כשמכבי ת"א של ג'רי בית הלוי, זוכה בארבע אליפויות ומי שמשמשת לה כיריבה זו הפועל פתח תקווה. למרות זאת בעונת 57\56, הגיעה הרגע לו הסוציאליסטים של ת"א חיכו לו 13 שנה. הפועל הביאו מאמן יוגוסלבי בשם איבן יאזבנצ'יק שהביא עמו מקצוענות שטרם הייתה בקבוצה, והאדומים זכו באליפות הראשונה שלהם מאז קמה מדינת ישראל. רחביה סיפק עונה נהדרת במהלכה שיחק בכל מחזורי הליגה (עונה שניה ברצף!!!) וסיים כסגן מלך שער הקבוצה עם תשעה כיבושים.

ארבע עונות לאחר מכן רחביה הוסיף את תארו השני והאחרון כשחקן פעיל. הפועלים מת"א הגיע לגמר גביע המדינה מול מקביליהם מאם המושבות, שרצתה להשלים דאבל לאחר, שסטלמך, האחים ראצבי וחבריהם זכו באליפות. לאחר 70 דקות של כדורגל, במצב של שיווין 1:1, רחביה הצליח לגנוב את הכדור, לחדור באגף הימני ולספק כדור מדוד לעבר גדעון טיש, שכבש את שער הניצחון היוקרתי.

רחביה רשם עוד ציון דרך, לאחר ששימש כקפטן הפועל, במשחק הראש הראשון שנערך  באצטדיון בלומפילד שנבנה על חשבון באסה, מול שמשון ת"א. חודשיים לאחר מכן, נערך משחק רעים חגיגי לרגל פתיחת האצטדיון, נגד טוונטה ההולנדית ושוב רחביה שימש כקפטן הפועל ת"א. בסוף 64\63, רחביה החליט באופן מפתיע ובגיל צעיר יחסית, לתלות את נעליי המשחק. כאיש שנודע לאורך השנים כ-"פועל אמיתי", שעבודה קשה אינה זרה לו, רחביה גם היה איש פרגמטי, וברגע שהגיע תחושת מיצוי, אז הוחלט לא למשוך את הקץ ובגיל 30 להפסיק לשחק כדורגל.

במהלך התקופה בהפועל, רחביה היה גם חלק מהנבחרת הלאומית בראשית ימיה. בסך הכל לבש את מדי הכחול לבן 18 פעמים, אך לא הצליח למצוא את הרשת. בשונה מהפועל כמובן, לאחר שבמהלך שנותיו כשחקן, כולן בהפועל, כבש 78 שערים, חלקם מרהיבים במיוחד, זכר לבעיטה העוצמתית בה התברך (תשאלו את יעקב ויסוקר, שעדיין זוכר את הטיל שנעצר בחיבורי שערו). הוא ממוקם כרביעי מבין כובשי כל הזמנים של המועדון האדום. רחביה, שעל נועם הליכותיו לא צריך להכביר, מעולם לא הורחק והיה נחשב לאחד השחקנים ההוגנים וההגונים בתקופתו.

רחביה אומנם פרש ממשחק פעיל, אך לא היה מוכן לוותר על המשחק בו התאהב כנער בגיל בר מצווה. רחביה שאף להדריך ולכוון שחקנים צעירים וכתוצאה מכך מונה למאמן קבוצת הנוער של הפועל ת"א. בין השחקנים אותם הדריך בקבוצת הנוער, היה אחד, רוני קלדרון שמו. מי שנחשב לאחד הכישרונות הגדולים שצמחו אי פעם בישראל, כיכב תחת שרביטו של רוזנבוים והקבוצה זכתה באליפות ובגביע. בזמנו הפנוי אף שימש כמאמנה של הפועל כפר שלם מליגה א', על מנת להתמקצע בתפקיד התובעני.

לאחר שנתיים, רחביה אף מונה למאמן הקבוצה הבוגרת של הפועל ודאג להעלות לקבוצה הבוגרת את קלדרון. אותה קבוצה נהדרת, שכללה  את קלדרון עצמו, שייע פייגנבוים, ג'ורג' בורבה ועוד רבים וטובים, זכתה באליפות דרמטית, לאחר שהצליחה לנצח במחזור האחרון את מכבי שעריים באצטדיונה שלה. כתוצאה מניצחון האדומים, הקבוצה מרחובות ירדה לליגה השנייה ורחביה בהפגנת אמפתיה ראויה לציון, הורה לשחקניו לא לבצע את הקפת האליפות, בזמן שהיריבה חווה טרגדיה ספורטיבית.

בעונה העוקבת, הפועל הגיעה לגמר גביע אסיה לאלופות, מול טאג' טהרן, במשחק שנערך במגרשה הביתי של הקבוצה מאיראן. יחזקאל חזום עוד העלה את הפועל ת"א ליתרון, אך קהל משולהב ואלים, לצד שופט שהבין שכל תוצאה מלבד ניצחון של הפרסים, עלול להוביל לסכנת נפשות, עזר לטאג' להשוות בדקה ה-83 ולנצח בהארכה. את האליפות האדומים הפסידו ליריבה העירונית, עקב הפרש שערים נחות.

לאחר אותה עונה רחביה עזב לראשונה בחייו את הפועל ת"א, על מנת לאמן את הפועל כפ"ס. לאחר תקופות לא מוצלחות אצל הירוקים מהשרון ובהפועל פתח תקווה, ממנה פוטר במהלך העונה, חזר לאהבה הישנה-הפועל ת"א, לקדנציה שנייה כמאמן, אך גם עונה זו הסתיימה בכישלון מקצועי, ורחביה לא חזר לאמן יותר.

אך גם לאחר שפרש כשחקן וכמאמן, אין זה אומר שהוא עזב את הפועל ת"א. רחביה שימש במשך שנים רבות כמנהל מחלקת הנוער האדומה ותחתיו צמחו כמה משחקניה הגדולים של הקבוצה, דוגמת יוסי אבוקסיס ופליקס חלפון. תוך כדי פועלו בכדורגל, רחביה עבד במשך שנים רבות בחברת "מקורות" ואף הוציא תואר כהנדסאי. בפן הרומנטי, כמו בכדורגל, רחביה הוא איש של גברת אחת, רחל שמה. לזוג שחגג לפני מספר שנים את חתונת היובל, שני ילדים ושבעה נכדים.

רחביה היה חלוץ לא רק על המגרש, אלא גם בהתפתחות הכדורגל במדינת ישראל בשנותיה הראשונות, והנחלת הכלים והבסיס לשחקנים הצעירים. כל חייו נשאר איש צנוע, שלא מפחד מעבודה קשה ומעל הכל, נאמן. אישיות קלאסית.