הוא אחד מגיבורי ילדותי : כדורגלן מחונן וספורטאי למופת, מדי שבת הוא היה מלהטט על המגרש, משגע את שחקני היריב. בעיטות הבננה המפורסמות שלו היו לשם דבר, שליטתו האבסולוטית בכדור, ומסירות האומן המדויקות להפליא שלו וראיית המשחק הפנומנלית הפכו אותו לאחד הכדורגלנים הגדולים שהיו בכדורגל הישראלי.
בזכותו התחלתי לאהוב כדורגל , בזכותו נהייתי אוהד בית"ר, ואת המורשת שלו והאהבה למשחק הוא הותיר בבית"ר שנים רבות אחרי שפרש. הוא היה ועדיין בשבילי ובשביל אוהדים רבים בעבר ובהווה, מודל לחיקוי וסמל להגינות, כבוד ויושרה ספורטיבית שנעלמו לצערי כבר מהעולם .
ביום העצמאות הזה הוא ידליק משואה בהר הרצל, יחד עם עוד 11 מיקירי ירושלים.
זהו כמובן אורי מלמיליאן – המאסטרו כפי שכונה בפי אוהדי הקבוצה.
והיום המאסטרו חוגג 60.
אורי מלילמיליאן נולד ב – 24/4/1957 בשכונת ממילא בירושלים למשפחה קשת יום בת 11 נפשות.
כבר בהיותו ילד החל מלמיליאן לשחק כדורגל, והראה שליטה מוחלטת בכדור וחכמת משחק אדירה. תחילה התאמן דווקא בקבוצת הילדים של הפועל ירושלים – היריבה העירונית המושבעת, אך סטירה שחטף ממאמנו שם מרדכי כהן גרמה לו לעבור לבית"ר, שם עשה את כל הדרך בקבוצות הילדים הנערים והנוער עד לקבוצה הבוגרת.
כבר בהיותו בן 16 עלה לקבוצת הבוגרים, ואת הופעת הבכורה שלו ערך … כן דווקא בדרבי מול היריבה העירונית אותה עזב כמה שנים קודם. בהופעה זאת היה מלמיליאן המצטיין וגם כבש שער מרהיב בבעיטה ישירה מנקודת הקרן והפך מיד ליקיר הקהל הבית"רי.
למרות הצלחתו במשחק הבכורה וההתחברות המהירה עם הקהל, את הפריצה הגדולה עשה מלמיליאן כעבור 3 שנים בלבד בהיותו בן 19, אז הוביל את בית"ר למקום השני בליגה (בפער 2 נקודות בלבד מהאלופה – הפועל ב"ש), ולניצחון ענק בגמר הגביע על מכבי תל אביב העשירה והמעוטרת 2-1 כשהוא בעצמו כובש את שער הניצחון במחצית השנייה של ההארכה , בכדור חופשי מסובב כמעט מנקודת הקרן. באותו משחק הוא גם בישל לדני נוימן את השער הראשון והספיק גם להחטיא פנדל (על החטאת הפנדל ההוא, אמר פעם בראיון: "רעדו לי הרגליים, הרגשתי כאילו יש עליהם משקולות").
מלבד היותו קשר התקפי נפלא עם שליטה כמעט אבסולוטית בכדור, וחוש ראיית משחק יוצא דופן, היו למלמיליאן שתי תכונות נוספות שהיו מעין סימן היכר שלו:
1- הבעיטות החופשיות שלו היו מתוחכמות ומדויקות להפליא, ויחד עם זאת גם חזקות ובתקופתו הוא נחשב לבועט העונשין הטוב בארץ, וחלק נכבד משעריו כבש מכדורים נייחים או מפנדלים, שגם בהם הצטיין (על כף יד אחת אפשר לספור את כמות הפנדלים שמלמיליאן החטיא במהלך הקרייירה שלו).
2- מלמיליאן היה שחקן הוגן ביותר, אחד ההגונים שידע הענף מעודו, הוא לא הורחק מעולם בכרטיס אדום, וכרטיסים צהובים קיבל מעט מאד. הוא ידע לכבד את שחקני היריב, ואלה כיבדו אותו בחזרה והשתדלו מאד שלא לבצע עליו עבירות גסות מדי.
מלמיליאן הפך לסמל, והניצחון ההוא של בית"ר בגמר הגביע ב-76 היה ניצחון הקבוצה הענייה, המייצגת את ה"עמך", על הקבוצה העשירה המייצגת את הממסד. מלמיליאן הפך את בית"ר בבת אחת כמעט, ממועדון עממי עני חסר תארים וחשיבות, למועדון גדול, עתיר הישגים – שבמהלך הזמן הפך להיות "הקבוצה של המדינה " .
באותה עונה הוביל מלמיליאן את בית"ר ירושלים לזכייה בגביע "אלוף האלופים " בניצחון על האלופה הפועל באר שבע 3-2 כשהוא עצמו כובש את שער הניצחון בבעיטה אדירה כמעט מחצי מגרש מעל ידיו של רוני מוסקוביץ', שוער באר שבע.
בעקבות הצטיינותו באותה עונה הוזמן מלמיליאן לנבחרת ישראל, והפך לכדורגלן הישראלי הצעיר ביותר ששיחק בנבחרת.
בנבחרת מלמיליאן בלט פחות, אך למרות זאת כבש 16 שערים ב-62 הופעות שערך במדים הלאומיים.
מלמיליאן הפך לבורג הכי משמעותי בקבוצה הבוגרת של בית"ר ירושלים , כשהוא משחק בתפקיד הקשר ההתקפי – בונה המשחק (פליימייקר), לצד שני חבריו לקישור דני נוימן וויקטור לוי, שזכו לכינוי "שלישיית שוקולד מנטה מסטיק" ונחשבו באותם ימים לשלישיית הקישור הכי איכותית בארץ , בעיקר בזכות מלמיליאן .
בעונת 78/9 שיחזרה בית"ר כמעט במדויק את עונת 76/77 כשהיא מסיימת שנייה בטבלה ופוגשת בגמר שוב את מכבי ת"א הפעם כאלופה טרייה, וגם הפעם כמו במשחק הפריצה שלו שלוש שנים קודם לכן הופך מלמיליאן להיות איש המשחק כשהוא מבשל את השער הראשון (שוב לחברו לקישור דני נוימן), בהקפצה אומנותית מעל החומה התל אביבית. בית"ר זכתה שוב בגביע המדינה באותה תוצאה בדיוק 2-1.
בעונה שלאחר מכן 79/80 נפצע מלמיליאן בצורה קשה לקראת אמצע העונה, לאחר תיקול חריף מצד אבי כהן ירושלמי ממכבי ת"א. הוא סיים את אותה עונה באותו משחק. בית"ר לא הצליחה להסתדר בלעדיו בהמשך העונה, ובסופה נשרה לליגה השנייה (אז הליגה הארצית). מלמיליאן, שהתאושש מהפציעה לקראת פתיחת העונה שלאחריה, המשיך לשחק בשורותיה של בית"ר ועזר לה להעפיל בחזרה לליגה הלאומית, כשהוא מהווה בורג מרכזי באותה עליה, אך דווקא במשחק העליה נפצע שוב ונאלץ להיעדר ממרבית העונה שאחריה בליגה הלאומית.
לאחר שחזר שוב למגרשים המשיך לבלוט וכבר כמעט בלתי ניתן היה לעצור אותו, ועד מהרה הפך לכדורגלן הטוב ביותר בישראל באותה תקופה, ונחשב עד היום לאחד מגדולי הכדורגלנים הישראלים בהיסטוריה עם מקום של כבוד ב"היכל התהילה" של הכדורגל הישראלי .
מלמיליאן שיחק את מרבית משחקיו הגדולים בשנות ה-80 של המאה ה-20 כשלצידו מככב בעיקר אלי אוחנה, כששניהם ביחד סוחבים את בית"ר לתארי אליפות וגביעי מדינה רבים והופכים אותה לאימפריה. הנה תמצית של כמה מרגעיו הגדולים של מלמיליאן במהלך שנות ה -80 :
*בגמר הגביע ב 1981 הוא מבשל לדני נוימן את השער הראשון בדרך לניצחן בגמר 2-1 על מכבי ת"א.
באותה תקופה היה מלמיליאן כבר סופרסטאר נערץ ואהוב לא רק על אוהדי בית"ר אלא כמעט על כל תושבי ירושלים, כל כך אהוב היה שאפילו כשפורצים פרצו מספר פעמים לחדרי ההלבשה של בית"ר וגנבו דברים מהתאים של השחקנים, רק בתא של מלמיליאן לא נגעו.
אפילו בקרב הסוחרים בשוק מחנה יהודה, נשמע שמו לרוב: "כל תפוח מלמיליאן" .
*בגמר הגביע של עונת 85/6 הוא מבקיע את שער הניצחון בגמר מול שמשון ומעניק לבית"ר את הגביע הרביעי בתולדותיה (מתוך 5). באותה עונה הוא גם נבחר בפעם הראשונה שלו למלך השערים של הליגה הלאומית עם 14 שערים .
* בעונת 86/7 כובש מלמיליאן 15 שערים בעונה, ומוביל ביחד עם אלי אוחנה את בית"ר לזכייה ראשונה בתולדותיה באליפות המדינה, כשבית"ר מקיימת באותה עונה את כל משחקי הבית שלה באצטדיון בלומפילד, לאחר שמגרש ימק"א עבר שיפוצים. באותה עונה הוא נבחר לכדורגלן העונה של עיתון מעריב ולסגן מלך השערים .
*בעונת 88/9 הוא מבקיע שוב בגמר הגביע בתיקו 3-3 מול מכבי חיפה, ולמרות שהיה אמור לבעוט את הבעיטה האחרונה לא בעט כי בית"ר הבטיחה את ניצחונה עוד לפני הבעיטה שלו, וזוכה עם בית"ר בגביע החמישי שלה והאחרון עד כה.
* באותה עונה במשחק הדרבי האחרון שלו במדי בית"ר הוא מבקיע שער ניצחון בפנדל בדקה ה-90 בדרבי וגם זוכה בפעם השנייה בתואר מלך השערים של הליגה הלאומית עם 16 שערים.
לאחר משחק הגמר ההוא עם מכבי חיפה, הפתיע מלמיליאן את אוהדיו הרבים כשהודיע שהוא עובר אל היריבה המושבעת מכבי תל אביב.
מלמיליאן שיחק בבית"ר במשך 16 שנים כשהוא מופיע ב-423 משחקים ומבקיע 140 שערים, רק שניים פחות מאלי אוחנה – גדול מבקיעי בית"ר בכל הזמנים – כשהוא בכלל קשר ומבשל עוד עשרות רבות והוא שיאן ההופעות במדי הקבוצה.
במכבי תל אביב זכה מלמיליאן באליפות נוספת בעונת 1991/2, הוא נשאר עוד עונה במכבי ואז עבר להפועל באר שבע. במכבי שיחק מלמיליאן ב-51 משחקים וכבש 23 שערים.
התקופה בבאר שבע הייתה קצרה ולא מוצלחת – הוא שיחק רק 6 משחקים וכבש שער אחד בלבד, נפצע שוב ובתום העונה עבר להפועל כפר סבא, תחנתו האחרונה בתור שחקן, שם הספיק לשחק 3 משחקים בלבד, ולא כבש כלל, באמצע העונה הוא הודיעה על פרישה ממשחק פעיל .
שנתיים לאחר שפרש ממשחק פעיל, החל מלמיליאן בקריירת אימון, הוא אימן בליגה הלאומית לא בהצלחה יתרה, אבל כמאמן בליגה הארצית הצליח להעלות ארבע קבוצות לליגה הלאומית: הפועל ירושלים, מכבי נתניה, הכ"ח רמת גן והפועל אשקלון . כמו כן אימן את הפועל פתח תקווה בליגה הלאומית והוליך אותה לזכייה בגביע הטוטו ב-2008. ב-2010 מונה למאמן קבוצת נעוריו- בית"ר ירושלים אך התפטר מתפקידו לאחר חצי שנה כי חש שהוא לא יכול להשפיע על הנעשה בקבוצה, מבחינת שחקני רכש שרצה להביא, ועיצוב שיטת המשחק, מה שגרם (לטענתו) לבית"ר להשתרך בתחתית עם 5 ניצחונות מ-18 משחקים בלבד.
גם קריירת האימון של מלמיליאן נמשכה 16 שנה והוא פרש גם ממנה בשנת 2011 .
מלמיליאן היה נשוי לסיגל אלימלך אחותו של שוער העבר של הפועל ת"א שביט אלימלך, ממנה נולדה לו בת – מאיה.
הוא היה אדם צנוע, ונחבא אל הכלים, הוא שמר בקנאיות על פרטיותו, ולא הרבה להתראיין לתקשורת, וגם כשהתראיין היה עושה זאת בחוכמה ובאלגנטיות האופיינית לו (גם על המגרש) כשהוא שוקל היטב כל מילה שאותה אמר.
במערכת הבחירות לכנסת בשנת 81 כשדווקא שלישיית הגשש החיוור המזוהה עם בית"ר (מעוז הימין ) עשתה קמפיין לטובת מפלגת העבודה, הסכים מלמיליאן לקחת חלק קטנטן בקמפיין הנגדי של הליכוד, כשהבדרן ספי ריבלין ז"ל, אוהד בית"ר בעצמו, הציג את מלמיליאן בקמפיין הנגד, כשביקש ממנו ("אורי – תסביר לו") בקצרה ל"שלישיית הגשש" למה הקמפיין שלהם למפלגת העובדה מוטעה.
עד היום יש הטוענים שהתשדיר ההוא בו "כיכב" מלמיליאן לצד ספי ריבלין הוא זה שהביא בסוף לניצחונו של הליכוד בבחירות.
משפחתו הייתה שומרת שבת, ולכן נהג לנסוע רק למשחקי החוץ של הקבוצה, בדרך כלל השתדל לנסוע עוד ביום שישי שלפני המשחק וללון בבית מלון אותו מימנה לו הקבוצה. למשחקי הבית היה בא ברגל, מה גם שמגרש ימק"א המיתולוגי היה במרחק הליכה קצר מבית המשפחה .
ההצלחה מעולם לא סנוורה אותו, והוא נשאר צנוע ועם רגליים על הקרקע שואף תמיד להצליח יותר ממה שהצליח כבר לפני כן.
מלמיליאן פרסם בשנת 84' אוטוביוגרפיה בשם "הנער מממילא" המספרת על עלייתו מחיים במשפחה קשת יום להצלחה מסחררת ואהדת ההמונים.
במאי 2009 נכנס מלמיליאן להיכל התהילה של הכדורגל הישראלי, האחד מ – 5 הכדורגלנים הישראלים הגדולים בכל הזמנים!
ביום העצמאות הקרוב ידליק משואה בהר הרצל בירושלים יחד עם עוד 11 מיקירי העיר ירושלים .
תודה מיוחדת לדוד חיים על הסיוע בהכנת הכתבה.
