כשהיה רק בן 17 הוא חתם בארסנל' באותה שנה הוא טס עם נבחרת אנגליה לאליפות העולם. בגיל 19 הוא כבש שלושער במדי הנבחרת הבוגרת נגד קוראטיה. כמו שהבנתם מדובר על תיאו וולקוט שהתחיל את הקריירה בסערה ונחשב לאחת התקוות של הכדורגל האנגלי, אך עדיין לא הצליח לממש את הפוטנציאל האדיר שיש לו. כאן נעבור על דרך שתיאו עבר במגרש ומחוץ לו, על האופי שלו ועל אנשים שבלעדיהם וולקוט לא היה נמצא איפה שהוא עכשיו.
על ההצלחה ככדורגלן תיאו חייב להודות להורים שלו. הם לא לחצו על טי-ג'יי (כינוי של וולקוט) ונתנו לו בעצמו לבחור מה לעשות בחיים והוא בחר כדורגל. ההורים תמכו בו עד אין סוף, אפילו במחיר של פיטורים מהעבודה. כשתיאו היה אמור לעשות הופעת בכורה ברמה מקצועית בסאוטהמפטון, אבא שלו ביקש חופש מהעבודה, כדי לתמוך בבנו, אך קיבל סירוב ומנהל נתן לו בחירה "עבודה או בן" התשובה הייתה בן והוא נסע למשחק. במשחק הזה תיאו כבש ולפי דבריו זה לא היה קורה אם אבא לא היה נוכח "תמיד חלמתי להודות לו על זה. לא יודע איך הייתה הולכת הקריירה שלי אם הייתי משחק גרוע. זו הוכחה מה משפחתי עשתה בשבילי ומה אני מרגיש כלפיהם".
בנוסף לתמיכה, גם החינוך שקיבל מההורים עזר בבנייתו של וולקוט כשחקן מוצלח. זה התחיל מאהבה לקריאה וגם כתיבה (תיאו כתב 4 ספרי ילדים ובהם קורה לעצמו טי-ג'יי ובנוסף כתב אוטוביוגרפיה בגיל 22 וקיבל עליה ביקורת מפאביו קאפלו) והמשיך בלהיות מנומס, מחונך, חברותי ולהיות ילד טוב. אפילו ארסן ונגר אמר שתיאו יותר מדי מנומס במגרש ולא מספיק אגרסיבי. בין היתר תיאו שובר סטיגמה על שחקנים שלא משקיעים בלימודים. וולקוט הצליח להשקיע גם בלימודים ותמיד היה מספיק לעשות שיעורי בית והוא גם נחשב בין האנשים מחונכים ביותר ועם יכולת ביטוי מצויינת אצל "התותחנים".
עקב כל זה לא מפתיעה שלמרות שטי-ג'יי התחיל לשחק כדורגל רק בגיל 10 תוך 6 שנים הוא כבר הפך לשחקן מקצועי שמשחק בקבוצה גדולה כמו סאוטהמפטון ובגיל 17 הוחתם תמורת 9 מיליון פאונד על ידי ארסנל והפך לטינייג'ר הכי יקר באנגליה. " זה היה יום הכי חשוב בחיי " אמר וולקוט. ביום הזה הייתה חסרה לו חולצה וכשההורים קנו לו אחת, היא הייתה גדולה מדי עליו וזה גרם לו להיראות מצחיק. גם לאחר מכן כשהתחיל לשחק בקבוצה עדיין כל הביגוד ספורטיבי היה גדול בשבילו. טי-ג'יי גם היה בהלם כשפגש אגדות כמו תיירי הנרי, דניס ברגקאמפ ורובר פירס, אך הרגיש שאם הוא נמצא כאן אז זה מגיע לו.
כשפורסם הרכב של נבחרת אנגליה לאליפות העולם וולקוט לפתע מצא את שמו ברשימה, אך בסוף לא שיחק בו אפילו דקה אחת. "לא יודע אם זה לטוב או לרע, אבל אפילו להיות נוכח ולראות את הכל במו עיניי היה מטורף". כל האירועים אחרונים שינו את חיים של תיאו והפכו אותו לסלבריטי. "בשביל משפחה שלי זה היה אפילו יותר קשה מאשר לי. פאפאראצי תמיד הסתובבו ליד ביתי בשביל לצלם אותי ומל (בזמן הזה חברה של תיאו וכרגע אשתו ואמא לבנו פינלי). פעם אחת רצינו ללכת לארוחה ורק בעזרת שכנים שגירשו את אנשי תקשורת מהאוטו הצלחנו לצאת.
אף על פי ההתחלה המבטיחה, טי-ג'יי לא הצליח להפוך לחלוץ ברמה עולמית. אם לא המון פציעות שעבר בקריירה הוא כבר היה יכול להפוך לחלוץ שכובש 20 שערים בעונה. "חשוב לא לחשוב על זה – אומר חלוץ שעבר בהמשך קריירה יותר מ-20 פציעות. לא צריך לחשוב מה שהיה קורה בגלל פציעה או מה שלא. אבל עם הפציעה בברך שבגללה פספסתי את אליפות עולם ב-2014 היה קשה להתמודד. באותו זמן נולד לי בן ולקח את תשומת ליבי ונתן לי מוטיבציה לחזור לכושר.
היום תיאו חוגג 28 ויש לו סיבה לאושר. העונה הזאת הוא התחיל בסערה ועד כה כבש 17 שערים וקרוב מאוד לשבור את את השיא של עונה 2012/2013 שבה כבש 21 שערים. אשתו גם עוזרת לו בדרכים קצת שונות ונתנה לו משימה – אם תכבוש 10 שערים לפני חג מולד תקבל מכונת קפה. הניסוי הזה הצליח ואשתו קיימה את ההבטחה. למרות זאת, הסוד של ההצלחה העונה זה עבודה קשה באימונים ,שמירה על קושר מיטבי בעזרת יוגה ושאיפה תמיד להשתפר. אם וולקוט ימשיך לעשות זאת, אין ספק שאצליח להפוך לאגדה של ארסנל וכדורגל עולמי.
