רק לפני שלושה ימים, התייצבה הפועל תל אביב באצטדיון טוטו טרנר למשחק מול האלופה והפכה לקבוצה הראשונה העונה שלוקחת בו נקודות. במשחק הרואי, מלא הקרבה, נתנו שחקניו של גיא לוזון את כל הלב והקישקעס וגרמו לקבוצה החזקה בליגה להוציא תיקו ביתי בשיניים. בסיום המשחק, לוזון הנרגש היה אופטימי לגבי העתיד של קבוצתו, שנמצאת בהקפאת תהליכים ועומדת בפני פירוק. "אני רק מתפלל לדבר אחד, שיבוא רוכש ואיתו נישאר ביחד", אמר המאמן מלא התקווה. "הדבר האחרון שאני והשחקנים רוצים זה שיפטרו אותנו. טוב לנו במועדון הזה. אני חושב שאם יש איזשהו רוכש, יש פה בסיס טוב ואפשר לבנות פה קבוצה טובה בעתיד. מקווים שיהיה בסדר". אבל הרוכש לא נמצא עד למועד הקובע, והשלב הבא הוא התחלת המכירה של שחקני הסגל כדי לסגור את החובות האדירים שיש לקבוצה. וזאת תהיה מכירת חיסול.
אם נשים רגע את פיפ"א ו-10 המיליון שהמועדון חייב לגוף הענק שיכול בנקישת אצבע לצוות על הורדת המועדון עד לליגה ג', הרי שבראש ובראשונה הפועל תל אביב זקוקה לאוויר לנשימה. האוויר הזה לא בא בזול. הוא יעלה לכל מאן דבעי מיליון שקלים לחודש, ובסך הכל עלות ההפעלה השוטפת המינימלית עד לסוף העונה תעמוד על 7 מיליון ₪. וזה רק כדי להחזיק את הקבוצה עד שיגיע רוכש, או במלים אחרות כדי לדחות את הקץ ואת מה שמכונה בעגה המקצועית "פירוק ברזלי" – ירידה אל ליגה ג' בסיומו של תהליך פירוק ארוך ומייגע, שעשוי להיגרר עד לשלהי העונה הבאה.
אי אפשר לדעת בדיוק איך תתנהל הקבוצה בזמן הקרוב ומה יוחלט בכל רגע נתון. אולי יימצא רוכש, ואולי האוהדים יתערבו כדי לנסות ולשקם את ההריסות, ולמנוע את חלק מההליכים שמתרחשים כעת. אבל מה שצפוי לקרות ממש בתקופה הקרובה, מרחק של ימים בלבד, הוא הסתערות רבתי של כל מי שיכול לשים את ידו על השחקנים הבכירים של הקבוצה. כשיובנטוס ירדה לליגה השנייה ב-2006 בעקבות פרשת 'קאלצ'יופולי', פרשת השחיתות של הטיית משחקים באיטליה, החלה עזיבה מאסיבית של שחקני סגל בכירים. ג'יאנלוקה זאמברוטה וליליאן טוראם היגרו לברצלונה, כשאמרסון ופאביו קנבארו עזבו ליריבה ריאל מדריד, יחד עם המאמן פאביו קאפלו. מי שנשארו באיטליה היו פטריק ויירה וזלאטן איברהימוביץ', שעברו לאינטר והמשיכו לזכות בתארים ובהצלחות.
אבל למרות הנטישה ההמונית ומחטף השחקנים של קבוצות יריבות בהזדמנות הפז יוצאת הדופן הזו, משמע היו עופות דורסים העטים על נבלות, נותרו ביובה שחקני בסיס חשובים, שסייעו לה לחזור להיות פקטור משמעותי בכדורגל האיטלקי. פאבל נדבד, דוד טרזגה, מאורו קאמורנסי, ג'יאנלואיג'י בופון והקפטן אלסנדרו דל פיירו החליטו לא לקבוץ מסירה טובעת, ובעזרת שחקני נוער שזכו באליפות איטליה לנוער בעונה הקודמת הצליחו לחזור מפיגור 9 נקודות, שספגו כחלק מהעונש, כדי לעשות את הבלתי ייאמן ולחזור אחרי עונה אחת בלבד לליגה הראשונה. נאמנות מדהימה וכוח רצון בלתי רגיל. הבעיה שכמו שזה נראה כרגע עבור הפועל תל אביב, יהיו הרבה עיטים שיעוטו על הטרף הקל שיספקו נושיה, אך לא הרבה שיישאר מאחור כדי לבנות עליו. גם אם יעלו את שחקני הנוער הטובים ביותר, מי בדיוק יעזור להם לעבור את התקופה הקשה, להנהיג אותם ברגעי שפל ומשבר ולחבר אותם לקבוצה תחרותית שתשרוד בליגת העל? או לפחות לא תתבזה?
אם נשאל מיהו זה שיגיע להושיע את הפועל תל אביב, התשובה תהיה – לא ברור כרגע, למרבה הצער. הקבוצה של גיא לוזון לא בדיוק הייתה סיפור הצלחה העונה, גם לפני שבישרו על ההקפאה והפירוק של הקבוצה הישראלית המנוסה והמצליחה ביותר במפעלים האירופיים. לא היה סגל מבריק גם כשהיה תקציב ובעלים, והכל לכאורה היה תקין. כך שאחרי שהתהליך הבלתי נמנע יצא לפועל, יתחילו השחקנים לעזוב בזה אחר זה וקשה לחשוב מה נראה ממועדון הפאר הזה ברמה התחרותית. למרבה הצער, זה נראה נכון לעכשיו כמו מקרה אבוד של עיטים ונבלות.
