האם סאול בדרך לבמה המרכזית?
התחיל בריאל, עבר לאתלטיקו
שאומרים אתלטיקו מדריד חושבים בעיקר על הכוכבים של הקבוצה- אנטואן גריזמן, יאניק פרירה קראסקו ופרננדו טורס, אך לא פחות חשוב מהם במכונה המשומנת של דייגו "צ'ולו" סימאונה הוא סאול ניגס, בסך הכל ילד שחגג לא מזמן 22. ניגס שנולד בעיר אלש שבספרד בא מבית של כדורגל. אביו, חוסה אנטוניו ניגס, היה שחקן באלצ'ה, וגם אחיו של סאול, ג'ונתן וארון שחקני כדורגל פעילים. האחרון היה מועמד בקיץ האחרון להפועל ת"א. אגב הפועל ת"א, הופעתו השניה של סאול בכל המסגרות הייתה נגד הפועל ת"א בבלומפילד. סאול החל להתאמן בגיל 12 במחלקת הנוער ריאל מדריד, אך עד מהרה עבר ליריבה העירונית אתלטיקו, שם הגיע עד לבוגרים.
נקודת המפנה
בתחילת העונה שעברה הוא נחשב לשחקן ספסל, שמעט מאוד ילדים היו מזהים ברחוב, בטח ובטח כאלו שאינם אוהדים את הקולצ'ונרוס. אחרי הכל, מדובר בבחור שקט שממעט להתראיין ואשר שמו לא מוזכר הרבה בתקשורת. סאול, שבילדותו העריץ את סטיבן ג'רארד, נחשב לשחקן רב-גוני, המסוגל לשחק כמעט בכל עמדה במגרש. עובדה זו הפכה אותו לשחקן אהוב מאוד על האוהדים, אבל לא הספיקה לו כדי לתפוס מקום בהרכב בתחילת העונה הקודמת. תיאגו מנדס, גבי פרננדס, קוקה ואוגוסטו פרננדס שיחקו לפניו בקישור ולעיתים היה סימאונה מציב אותו באגף, בעיקר כמחליף. אחרי שמנדס נפצע קיבל סאול את ההזדמנות והצדיק אותה. ניגס לא מרבה להבקיע, אבל כשהוא עושה זאת, התוצאה בדרך כלל עוצרת נשימה. אחת מנקודות המפנה בקריירה שלו הגיע במשחק הראשון בחצי גמר ליגת האלופות בשנה שעברה, נגד באירן מינכן הגדולה. בדקה ה 11 הבקיע שער סולו יפהפה, כשלקח את הכדור בחצי ועבר שמונה שחקנים (!) בדרך אל השער של מנואל נוייר (השער מועמד לשער השנה בעולם). אך לא רק השער הפך את המשחק לבלתי נשכח עבור סאול, אלא משחק מושלם שלו, עם אינספור חילוצי כדור, דריבלים ומסירות נהדרות שהביאו את ניגס להיות "איש המשחק" של הקולצ'ונרוס.
רגעים גדולים
הטכניקה של סאול מצוינת, הוא נע המון במגרש, משקיע עבודה רבה, מוסר מדויק ובנוסף, בעל כוח פיזי רב. כדרורים לאורך שטחים נרחבים הפכו לסימן ההיכר שלו (כמו בגול נגד באירן). בנוסף לגול נגד באיירן, לסאול יש עוד מספר רגעים פנטסטיים בקריירה, כמו שער מספרת מדהים נגד ריאל בדרבי בו אתלטי הביסה את יריבתה 4-0, שער עקב נגד ויאריאל, ובישול ענק לגריזמן עם הפאלש נגד ברצלונה.
שבחים מסימאונה
ועכשיו הגענו לשאלה הגדולה והחשובה מכולם: האם סאול יכול להיות כוכב על בכדורגל הספרדי ובאתלטיקו בפרט? דעתי האישית היא שכן, מכמה סיבות. הראשונה היא העובדה שכבר מגיל צעיר הוא משחק ברמות הגבוהות בעולם, ואף מתפקד כמו שחקן אם ניסיון של שנים במעמדים חשובים. יש לו ביטחון והוא לא מפחד להפגין את יכולותיו. הסיבה השניה היא צ'ולו. לא כל שחקן זוכה לגדול תחת מאמן שכזה, שמוציא ממנו את המיטב. "אני חייב לו הכל ואלך איתו עד המוות", אמר סאול על מאמנו. "תמיד הוא היה הוגן איתי והתנהג בצורה יוצאת מהכלל. הוא מאמן מאוד תובעני ומעביר הכל לשחקנים. דואג לתקן כל טעות על מנת שלא תחזור במשחק הבא והדביק את כולנו במוטיבציה שלו." גם צ'ולו חושב שהוא יכול להגיע לרמות הגבוהות: "הוא שחקן שיכול להיות אחד הגדולים בכדורגל הספרדי. הגדולה שלו היא שהוא יכול לשחק בתפקידים שונים בקישור ובהתקפה. הוא יכול להבקיע שערים ממצבים שונים, יש לו שליטה מדהימה בכדור וחוש ריח מצוין לשערים והוא גם עם יכולת מסירה מצוינת". "הוא בדיוק מסוג השחקנים שאנחנו רוצים לגדל באתלטיקו מדריד", החמיא לו מאמנו.
ההתעניינות מקבוצות אחרות
בעקבות יכולתו סאול גם זכה להתעניינות מצד מספר מועדונים ביבשת כמו ברצלונה, באיירן, צ'לסי. יונייטד שהציעה עליו 31 מיליון יורו וקיבלה סירוב, וריאל מדריד שפיספסה אותו כשהיה בן 12. אתלטי החליטה שהיא חייבת לשמור על היהלום שלה והאריכה את החוזה שלו עד שנת 2021. בחוזהו הקודם סעיף השחרור שלו עמד על 45 מיליון יורו וכעת סעיף השחרור לא פורסם, אך סביר להניח שהסכום עלה בצורה ניכרת. גם סאול עצמו לא ממהר לעזוב את הבית שלו והביע שביעות רצון מתפקידו: "אתלטיקו בעצמות שלי. אם אצטרך לשחק כבלם אעשה את זה. אני מרגיש שחקן חשוב ויש לי הרבה ביטחון. אני עובר רגעים גדולים ורואים את זה במגרש. אני מרוצה מהגולים, אבל בעיקר מזה שאני עוזר לקבוצה שלי. זו גאווה מאוד גדולה ללבוש את החולצה של המועדון הזה. זה כור מחצבתי וההרגשה מיוחדת. פרננדו טורס הוא מודל לחיקוי בשבילי. תמיד הסתכלתי עליו כשהייתי בילדים, גם על קוקה וגבי. השאיפה הגדולה שלי היא להישאר כל החיים באתלטיקו". כשנשאל אם הוא וחבריו יכולים לזכות באליפות השיב: "בטח שכן. כבר הוכחנו את זה". עוד סיבה שסאול לא חושב על עזיבה לטובת הכסף הגדול היא הקהל. לאתלטיקו יש את אחד הקהלים התומכים והטובים ביותר באירופה, וללא ספק סאול הוא אחד השחקנים האהובים ביותר על הקהל של הרוחיבלאנקוס. העונה לא רק חוזהו השתדרג אלא גם החולצה שלו, או יותר נכון המהות שלה. סאול עבר ללבוש את חולצה מספר שמונה, שהייתה שייכת לגדול שחקני המועדון בכל הזמנים, לואיס אראגונס.
הנבחרת קוראת לו
גם הנבחרת הלאומית מחכה לו, והוא אמור להוביל בעתיד את הלה רוחה. קשרה של ברצלונה ונבחרת ספרד אנדרס אינייסטה אמר שהוא סבור שסאול ירש את תפקידו וינהיג את הנבחרת יום אחד. בניגוד להרבה כישרונות בגילו, לסאול אין מניירות של כוכב והדיווחים הם שהוא מגיע ראשון לאימונים ועוזב אחרון. ההשקעה שלו הרשימה את אנשי הקבוצה. הנאמנות שלו למועדון ולמאמנו היא אבסולוטית. "אני לא מנסה להיות כוכב על, אלא לעבוד קשה כל יום, אבל אני מקפיד לראות שחקנים גדולים בתפקיד שלי וללמוד מהם". אמר ניגס.
השאלה הגדולה- האם הוא יגיע לקדמת הבמה של הכדורגל האירופי?
אז צ'ולו בטוח שהוא יגיע לגדולה, גם אינייסטה חושב ככה, והכי חשוב- הוא חושב ככה. ואם הוא ימשיך במסלול אותו הוא בנה עוד מהימים ששיחק במחלקת הנוער של ריאל, אין ספק שהוא יצליח להגיע לקדמת הבמה של הכדורגל האירופי.
