5 שערורויות השיפוט הגדולות בהסטוריה של הכדורגל
5 – שערוריית אברהם קליין
מגרש ימק"א בירושלים, עונת 1981/2 משחק ליגה בין בית"ר ירושלים למכבי תל אביב. היריבות בין שני המועדונים הייתה אז בשיאה. מחצית ראשונה מסתיימת ללא שערים וללא אירועים מיוחדים, ואז במחצית השניה זה קרה: אחרי יתרון של בית"ר משער של מלמיליאן ושער שיוויון עצמי של משה כהן שתי דקות אחר כך ובמצב של 1-1, מצליח ירון אדיב הבית"רי לכבוש שער יפה בבעיטה מסובבת מהפינה של רחבת ה16. שחקני ביתר רצים כולם (למעט השוער יוסי מזרחי) לחבק את ירון אדיב, קופצים עליו ומשתוללים משמחה, ולא שמים לב שהשופט אברהם קליין, בכיר שופטי ישראל באותה תקופה, פסל את השער בטענה לנבדל. קליין לא נותן צ'אנס לשחקני בית"ר להתעשת ולהבין שהשער נפסל, אלא מורה על חידושו המיידי, וככה כשכל שחקני בית"ר נמצאים בדבוקה בסמוך לרחבת ה16 של מכבי, מחדשת מכבי את המשחק כששחקניה רצים לבדם עם הכדור מול יוסי מזרחי ומוטי איווניר כובש את אחד השערים הכי קלים בקריירה שלו, ושם חותמת על אחת משערוריות השיפוט הכי גדולות בכדורגל הישראלי.
4 – מכור או לא מכור? תשאלו את ביירון מורנו
מונדיאל 2002 באירוח משותף של דרום קוריאה ויפן. שלב שמינית הגמר זימן קרב מעניין בין דרום קוריאה המארחת לאיטליה, המצויינת של ג'ובאני טראפאטוני. את המשחק נבחר לנהל שופט צעיר וחסר ניסיון ביירון מורנו בן ה-33 מאקוודור. כבר בדקה ה – 5 הופיע סממן ראשון למה שיקרה בהמשך: קוריאה זוכה בפנדל מפוקפק אחרי עבירה גבולית של פאנוצ'י ברחבה במהלך כדור קרן לקוריאנים. בופון מצליח לעצור את הפנדל של האן, וכעבור 13 דקות עולה הסקוודרה אזורה על לוח התוצאות משער חוקי לחלוטין של כריסטיאן ויירי. גם שער השיוויון של הקוריאנים בדקה ה-88 היה חוקי, והקבוצות נכנסו להארכה, ואז התחיל הבלאגן: בדקה ה 110 כבש תומאסי האיטלקי שער שנפסל בטענת נבדל שלא היה ולא נברא. מכיוון שבטורניר זה הוכרעו משחקים בשער זהב, השער החוקי הזה היה אמור להעלות את איטליה לשלב הבא. מספר דקות מאוחר יותר הוכשל פרנצ'סקו טוטי בבירור ברחבה, אך במקום לקבל פנדל ברור ומוצדק קיבל מהשופט כרטיס צהוב שני (על התחזות לכאורה), וירד למקלחת מוקדמת. לקראת סוף המשחק, כבש האן הקוריאני שער מעמדת נבדל ברורה, אך השופט האקוודורי אישר את השער ושלח את נבחרת איטליה הייתה אבלה וחפויית ראש. אותו שופט היה מעורב בהמשך הקריירה שלו בעוד מספר שערוריות בליגה המקומית בארצו, ובהמשך ישב בכלא על ניסיון הברחת הירואין עד שלבסוף "תלה את המשרוקית" בשנת 2003.
(LiquidFootball)
3 – שערוריית השייח הכווייתי
מונדיאל 1982 שנערך בספרד הפגיש בשלב הבתים את נבחרות צרפת וכווית, הצרפתים הובילו 3-1 בתחילת המחצית השניה ואז כבש אלן ז'ירס את השער הרביעי לזכות נבחרת צרפת. הכוויתים שטענו לנבדל (שלא היה), איימו לרדת מהמגרש אם השער לא ייפסל, ולצורך העניין עירבו גם שייח כווייתי שישב ביציע, שהיה כך מסתבר גם יושב ראש התאחדות הכדורגל של כווית. השייח ירד לכר הדשא ניגש אל השופט הסובייטי מירוסלב סאפר, כששחקני כווית מקיפים את השניים, והחל לדבר איתו מספר דקות. מיד לאחר מכן ביטל השופט את החלטתו הראשונה, ופסל את השער של ז'ירס, אך לכווייתים לא זה לא עזר כי הצרפתים הספיקו לכבוש שער נוסף וניצחו בסוף 4-1. אמנם כאן לא הייתה לשינוי ההחלטה כל השפעה על תוצאת המשחק, אך בלי ספק מדובר באירוע ביזארי, ושערורייתי במיוחד.
2 – יד האלוהים
רבע גמר מונדיאל 86 ובאיצטדיון האצטקה במכסיקו סיטי נפגשות אנגליה וארגנטינה, שהיריבות בינהן היכתה שורשים עשרים שנה לפני כן במונדיאל 66 באנגליה. המחצית הראשונה נסתיימה ללא שערים ו6 דקות בתוך המחצית השניה התרומם מראדונה, השחקן הנמוך בשדה לכדור גובה אבוד, ומכיוון שלא היה לו שום סיכוי להגיע אליו בראשו, דחק אותו לרשת בעזרת ידו השמאלית ולמרבה ההפתעה השופט הטוניסאי עלי בן נאסר אישר את השער הבלתי חוקי , שער שאותו כינה מראדונה בראיון לאחר המשחק "יד האלוהים" .
1 – אוברבו מחסל את צ'לסי
בלי ספק, השערורייה הכי גדולה בהיסטוריה של הכדורגל המודרני, או אם כל השערוריות אם תרצו .
זה קרה ב 6/5/2009 באיצטדיון הסטמפורד ברידג' שבלונדון, כשצ'לסי ארחה את ברצלונה למשחק הגומלין במסגרת חצי גמר ליגת האלופות. המשחק הראשון התקיים שבוע קודם בקאמפ נואו והסתיים בתיקו 0 .
ואז הגיע משחק הגומלין, בסטמפורד ברידג', לצ'לסי מספיק 1-0 קטן או כל ניצחון אחר כדי להעפיל לגמר ע"ח ברצלונה. את המשחק נבחר לנהל טום הנינג אובראבו הנורבגי. צ'לסי של חוס הידינק שלטה אז ללא עוררין והגיע לאינספור מצבים. כבר בדקה ה- 9 היא עלתה ליתרון מבעיטה אדירה לחיבורים של מייקל אסיין הגנאי.
בהמשך הגיע הקבוצה הלונדונית עוד מספר רב של פעמים לתוך הרחבה של ברצלונה , לפחות בחמישה מהמקרים האלה הוכשלו שחקניה בבירור, הכשלות שבשיפוט נכון ובעולם מתוקן היו מזכות את צ'לסי בפנדלים.
אך לא ככה חשב אוברבו, והתעלם מכל אחד ואחד מהמקרים האלה, וגם מנגיעת יד ברורה של אחד משחקני בארסה ברחבה, עליה שרק לעונשין אמנם, אך מחוץ לרחבה .
לקראת סוף המשחק הורחק אריק אבידל מברצלונה, ולא בטוח שגם ההרחקה שלו הייתה מוצדקת, ואולי נועדה כדי "לאזן " את התעלמויותיו הבוטות של אוברבו מהפנדלים לצ'לסי שלא שרק קודם לכן.
אין ספק, שכל שופט יכול לטעות, וזה גם מקובל ששופטים נוהגים לטעות יותר לטובת הקבוצות הגדולות, אבל יש לטעות, ויש לטעות. אפשר מתוך חמישה מצבים של פנדלים ברורים, לא לראות אחד או שניים, אבל חמישה ??? זה כבר מעלה סירחון.
בסופו של דבר בתוספת הזמן כבש אנדרס אינייסטה את שער השיוויון היקר, שהעניק את העליה לגמר לבארסה, שגם זכתה בגביע לאחר שגברה בגמר על מנצ'סטר יונייטד.
לא משנה מה יגידו, ואיך שלא יסובבו את זה, אין ספק שהמשחק הזה נחשב, וימשיך כנראה להחשב עוד זמן רב, לשערוריית השיפוט הגדולה ביותר בהסטוריה של הכדורגל, ולכתם גדול מאד ובלתי ניתן לאיחוי במעמד השופטים, וכן גם בהסטוריה של ברצלונה עצמה, שכן אני משוכנע שכל אוהדיה היו מעדיפים לו קבוצתם הייתה מניפה את הגביע ללא "הטובות" של אובראבו, וללא פגיעה קשה מאד בתדמיתה הספורטיבית של הקבוצה.
