קבוצות אוהדים,זה כבר לא טרנד אלא מגמה שכאן להשאר.
קביליו יפו, הפועל קטמון, מ.ס רובי, עירוני אשדוד ועוד קבוצות אוהדים שמופיעות כפטריות אחרי הגשם רק מראות שלאוהדים, הטובים, המסורים שלא מחליפים קבוצה כמו חולצה פשוט נמאס. נמאס מהפוליטיקה, נמאס מיוקר הכרטיסים, מהעובדה שהם שקופים לבעלי הקבוצות ורוצים שאם הם משלמים ממיטב כספם, גם תהיה להם השפעה.
קבוצות האוהדים החליטו לשים להם למטרה להחזיר את התמימות לכדורגל, להחזיר את האהבה לקבוצתך ולא השנאה לקבוצה היריבה, וכמו כל דבר שבא הכי מהלב, אז יש בו גם המון נשמה וחיבור מהנפש.
ישנן קבוצות שמצליחות יותר וכאלו שמצליחות פחות, אך ניתן לומר בבירור שהקושי ואולי הסיבה לכך שקבוצות האוהדים לעולם לא יהיו קבוצות מובילות בליגה הראשונה לפחות בישראל היא הגב או יותר נכון העדר הגב הכלכלי שנדרש עבור קבוצה שמטרתה היא להיות בצמרת הכדורגל.
אז עם האהבה מגיעה גם המחויבות כמו בכל דבר, ועם הרצון לראות את קבוצתך חיה ובועטת תרתי משמע ישנן גם המון הקרבות, קבוצות שמצליחו לגייס ספונסרים מצליחות לתקוע יתד טוב יותר וכאלו שנשענות בעיקר על נדיבות האוהדים אולי יעלו ליגה או שניים אך זאת תהיה תקרת הזכוכית עבורם.
אם ניתן לסכם את התופעה הזאת של קבוצות האוהדים בישראל ניתן לומר שהן מכניסות את האוהד מהיציע הישר למקום קבלת ההחלטות מוסיפות המון צבע, נשמה ובעיקר אהבה וצריכות להיות קריאת השכמה לכל בעלי הקבוצות שמנהלים את קבוצותיהן מהטלפון הנייד ומשיחות ועידה טרנס אטלנטיות ולא נותנים שום טיפה של רגש ואותנטיות שהרי זה מה שהופך את הכדורגל שלנו אולי לא הכי מוצלח בעולם אבל להכי צבעוני ומעניין.
