קוראים יקרים אתם רגילים בדרך כלל לקרוא כתבה על טניסאי שזכה בטורניר גדול או על סיפור חיים אישי. בדרך אחרת לקרוא גם על סיקור משחק חשוב בין שתי קבוצות בכירות בליגה כזאת או אחרת.
בכתבה זו אתם תקראו משהו שונה, מאמין שחלק יאהבו ויתחברו. יש כאלה שיקראו שתי שניות ויצאו.
"על טעם וריח אין מה להתווכח"
זאת כתבה שהיא בעצם לא כתבה, אלה סיפור חיים, יומן מסע. תקראו לזה איך שאתם רוצים.
קצת אחרי שהפגרה הסתיימה רציתי לחשוף בעיניכם, מזה בעיניי להיות אוהד כדורגל ועד כמה האהבה והאהדה לקבוצה היא דבר גדול וקדוש. קריאה מהנה:)
כמה טוב שחזרת הפועל!
כמה טוב שהפגרה נגמרה
אז מזה בעיניי להיות אוהד כדורגל?
להיות אוהד כדורגל זה יותר מסתם לאהוד כדורגל.
זה להשקיע זמן וכסף.
זה לא להיות עצמך ימים ארוכים לפני משחק גדול.
זה להבריז מלימודים או לשקר לבוס שאני לא מרגיש טוב בשביל לנסוע למשחק.
להיות אוהד כדורגל זה לצעוק ולקלל את קהל היריבה, ואחרי זה לשבת עם חברים שאוהדים אותה.
להיות אוהד כדורגל זה להיות עצבני שהיריבה ניצחה ולשמוח בהפסדה.
להיות אוהד כדורגל זה גם להיות בדיכאון ימים שלמים ואף שבועות אחרי הפסד בדרבי אבל להיות באופוריה אינסופית בניצחון.
להיות אוהד כדורגל זה להיות גם לפעמים יחיד מול רבים.
זה להיות בבית ספר,עבודה, צבא אוהד אחד
אל מול עשרה האוהדים את היריבה העירונית.
זה לנהל ויכוח ספורטיבי ולהסביר למה אנחנו יותר טובים מהם.
זה להסביר למה אדום עדיף על ירוק.
זה להסביר למה עדיפה האיכות על הכמות.
הפועל חיפה מודל 2016/2017 כבר לא ה-הפועל חיפה שהכרנו. כבר 13 שנה שניהול כושל הביא את הקבוצה לקרשים. מחלקת הנוער כבר אינה נוצצת, הקבוצה הבוגרת רק שורדת.
שחקנים שנמכרים תמורת נזיד עדשים ושחקנים שתואר "שחקן כדורגל" זה קצת גדול עליהם.
בעלים שלהגדירו בן אנוש זה קצת תמוה וכל אמירה שלו נהפכת לסקופ בעיתונות.
שלוש עשרה שנה של אמירות על התמודדות בפלייאוף עליון, מה שקורה בסוף זה דשדוש מוחלט בכל חלקי העונה עד למשחק סיום האחרונה שבו הקבוצה נשארת בליגה.
ניסנו בדרכים מקובלות של מחאה:
לא לחדש מנויים, לא להיכנס למשחקי בית ולתמוך רק במשחק חוץ. כאשר במשחקי בית הוקמו דוכני הסברה מחוץ לכותלי איצטדיון קרית אליעזר בניסיון להסביר לאנשים שעדיין לא הבינו שהמצב הנוכחי על הפנים, למרות שהוא משלם בזמן.
בנוסף להיכנס למשחקי חוץ עם כרזות שלא רק אוהדי הפועל יראו אלה כל הליגה!
כשאני ועוד כמה אלפים בחרנו במהלך שאספר עליו, חלק הרימו גבה, חלק אמרו שזה לא יצליח וחלק אף קראו לנו בוגדים. את הבחירה האמיתית אשאיר לכם-הקוראים!
לפני שלוש שנים בחרנו בדרך אחרת, שונה, פחות מקובלת.
חלק קראו לנו בוגדים, חלק אמרו שקבוצה לא מחליפים ואונייה טובעת לא עוזבים.
אנחנו בחרנו לא להתייחס ולהקים אלטרנטיבה!
משהו חדש, משהו טהור, קבוצה שמוקמת ממאה אחוז אהבה שהמטרה היא אחת ויחידה – קבוצה שתשרת את צרכינו עד ליום שבו הבעלים יעזוב ונוכל לחזור למקום הטבעי שלנו.
אז בינתיים הקמנו קבוצה, קבוצת אוהדים שמתבססת על ערכי הבעלים המנוח זצ"ל רובי שפירא.
ערכים של אהבה, נתינה, מסירות, אדום שחור בשילוב פטיש ומגל. הרבה אדום הרבה שחור.
קבוצות אוהדים זו מגמה שונה בספורט הישראלי, יש שמקבלים אותה ויש שדוחים אותה ואף אומרים שזה לא יצליח. דוגמאות טובות הן ללא ספק הפועל קטמון ירושלים ומכבי קביליו יפו בכדורגל , הפועל אוסישקין בכדורסל.
אפשר לראות את הפועל קטמון שכיום חוגגת עשור בכדורגל הישראלי ותראו איפה הם.
בימים של הקבוצה בליגת העל כשהייתי מגיע למשחקים אומנם הייתי בא במטרה אחת: לעודד!
בשמש, בגשם, בניצחון ובהפסד. יש לנו שיר שבו אנו שרים "כי יש בך משהו מיוחד, את הניצחון נשאיר בצד". בהקשר לכך הניצחון זה לא הדבר העיקרי, אלא הדרך.
אומנם הייתי מעודד,קופץ ושר. מריע לשחקנים אבל יש משהו בהפועל שלי, הפועל שלנו-של האוהדים, משהו שונה, משהו אחר.
כשהגעתי למשחק הראשון וההיסטורי של הקבוצה, אומר לכם את האמת מרגע שהשחקנים עלו להתחמם ולעד לפרקים מסוימים במשחק הייתי עסוק בין היתר בלזהות את מי אני מעודד. לא קישרתי עדיין פרצופים ומספרי חולצה.
אני זוכר שבמחזור השני בליגה ג' הוטל עלינו לארח את קבוצת הפועל טירת הכרמל במגרש אשר נמצא בכפר ג'אסר א זרקא. למי שלא מכיר כפר שנמצא בסמוך לעיר אור עקיבא.
לא אשכח שעמדתי על הגדר בתחילת החימום יחד עם אב של אחד השחקנים, ושוב ניסיתי לקשר פרצופים ומספרים.
לאט לאט עם הזמן, הרגשתי משהו שונה בקבוצה, הרגשתי משהו שונה ביציע – לטובה !
אומנם, כמעט אותם פרצופים מוכרים בתוספת אנשים חדשים.
בניגוד לימים בליגת העל ובליגת המשנה שהיינו הולכים למשחקי חוץ במגרשים כמו טדי דרך בלומפילד ועד לסכנין, קרית שמונה ועילוט. יש משהו במגרשים שנמצאים בברטעה, ג'ת, דבורייה, איכסאל, אום אל פאחם וכפר נין משהו אחר, משהו שונה. משהו הרבה יותר מרגש!
עוד משהו שלא היה בהפועל חיפה ועדיין אין זה את החיבור לקהילה.
להגיע לבתי ספר ולחלק הזמנות למשחקי בית זה נחמד, זה יפה אבל זה לא מספיק.
התקופה הנוכחית היא שונה מהתקופה שנגיד אני התחלתי לאהוד את הפועל חיפה, אומנם גם אז לא היינו זוהרים, אומנם גם אז היינו מעטים מול רבים אבל עדיין היינו אוהדים.
היום המגמה של הדור הצעיר הולכת ויורדת:
ילד צעיר רואה שחברים שלו אוהדים את הירוקים, הוא רואה קבוצה עם קהל כזה, בעלים כזה ומגרש כדוגמת סמי עופר. הוא כלל לא מהסס ובוחר ישר בירוק הכביכול "נוצץ". אותם ילדים לא מבינים שלא כל הנוצץ הוא זהב.
הם לא יודעים מזה לאהוד קבוצה, כי ללכת אחרי העדר ולאהוד מכבי כמו כולם זה קל אבל זאת לא באמת אהדה ואהבה. זה להיסחף לזרם ולתת לו להשפיע עליך, על התדמית שלך ועל צורתך כאוהד וחובב כדורגל.
בהקשר לחיבור לקהילה, יש אוהד שלנו שלא רק הפועל צריכה להגיד לו תודה, אלא הכדורגל והספורט הישראלי בכללי! אין כמעט אוהדים כמוהו!
האוהד הקים פרוייקט קהילתי שמתחיל לצבור תאוצה וצבע בעיר ונותן את אותותיו בכל הפרמטרים.
אז מה זה הפרוייקט הזה שנקרא "קידום דרך הרגליים"?
זהו פרויקט חינוכי-חברתי שיצא לדרכו בחודש אוקטובר,שנת 2014.
בגדול מטרות הפרויקט הן ליצור מסגרת חלופית ובנוסף ראויה לילדים תוך שימוש בערכים ומיומנות למידה, חיבור לספורט ולהפועל!
את הדוגמא הכי טובה אפשר לראות ביציעים, גם במשחקי בית וגם במשחקי חוץ שבהם בין כל האנשים: גברים ונשים, בני משפחות, יש גם קבוצה של ילדים שמגיעים למשחקים ודרך הפרוייקט הזה מוצאים את השייכות בספורט, בכדורגל ובהפועל!
ילדים שסביר להניח שבלי הפרוייקט היו מוצאים את עצמם נאבדים במסגרת החינוכית ופוסעים בדרך לא נכונה.
השנה קבוצתי פותחת את השנה השלישית שלה בכדורגל הישראלי, שנה שלישית והיסטורית.
כאוהד כדורגל שעשה את המעבר החד עד החד מאוד אפילו מהזירה הנוצצת של הכדורגל הישראלי אל הזירה החשוכה של הכדורגל הלוא הם הליגות הנמוכות. יש משהו שונה והרבה יותר חיובי בליגות הנמוכות, משהו הרבה יותר מרגש. הייתי במשחקים גדולים וחוויתי רגעים לפעמים עצובים ולפעמים שמחים-לרוב עצובים. בין היתר חוויתי גם רגעים מרגשים למרות העצבות.
יש כאלה שלא יבינו אבל משחק ביום שישי בצהריים ריגש אותי אפילו יותר ממשחקים נוצצים נגד קבוצות גדולות, משהו שקשה להסביר !
הליגות הנמוכות נותנת לך פרספקטיבה שונה על הכדורגל בישראל, זווית אחרת על איך הכל מתנהל ומשוחק.
לסיום טיפה לפני חגי תשרי הייתי רוצה לאחל לי, לקבוצתי ולקהל האדום שלנו שנמשיך בעשייה:
בין אם זה במגרש, בין אם זה ביציע ואפילו מאחורי הקלעים ובמסגרות החינוכיות. בנוסף שנזכה לחזור ולהתאחד עם קבוצת האם שלנו ולהראות מי זאת הפועל חיפה!
