בשנים האחרונת מנצ'סטר יונייטד העדיפה שמות מפוצצים ורכש במחיר מוגזם על פני שחקני בית שלה, ובעצם איבדה את האופי שלה האם דווקא עכשיו עם בואו של "המיוחד" היא תצליח להחזיר את מה שאפיין אותה?
אנחל די מריה, רדאמל פלקאו, אנתוני מרסיאל, בסטיאן שוונשטייגר, זלטאן איברהימוביץ'.
את כל רשימת השחקנים הזאת ועוד כמובן, צירפה מנצ'סטר יונייטד לשורותיה בשנים האחרונות על מנת לזכות בתארים ולא משנה כמה כסף נשפך עליהם.
כמובן שמדובר בכוכבים שמשחקים/שיחקו ברמה הגבוהה ביותר של הכדורגל העולמי אך זאת לא הנקודה.
העניין הוא שכל השחקנים הללו שנרכשו ידי המועדון גורמים ליונייטד לאבד את הדבר הכי חשוב שהיה לה במשך שנים: פיתוח ובניית הקבוצה על צעירים.
ריאן גיגס, פול סקולס, דייויד בקהאם, סר בובי צ'רלטון כל אלה ואגדות כדורגל נוספות שיחקו במחלקת הנוער של מנצ'סטר
יונייטד. הם התפתחו בקבוצה הבוגרת והפכו לכוכבי כדורגל בקנה מידה עולמי.
בשנים האחרונות מחלקת הנוער הצמיחה כמה כשרונות אך לא נתנה להם באמת הזדמנות להוביל את הקבוצה הבוגרת וכיום הם לא מובילים את יונייטד או קבוצה גדולה אחרת.
דוגמה אחת היא דני וולבק. וולבק צמח ממחלקת הנוער של יונייטד ובמשך שנתיים הושאל לפרסטון ולסנדרלנד עד שיבשיל ויהיה מוכן להוביל את הקבוצה הבוגרת.
לאחר שחזר מן ההשאלה בסנדרלנד וולבק הפך לחלוץ הפותח ביחד עם ווין רוני. אך מכיוון ששילוב זה לא הביא להישגים סיר הלחץ של המועדון שנושם תארים גרם להחלטה להביא חלוץ חדש (רובין ואן פרסי) ולדחוק את וולבק לספסל. ומאחר שואן פרסי סיים כמלך השערים והביא את האליפות ה-20 ליונייטד, לא הייתה למועדון סיבה לשנות את מעמדו של וולבק מאחר שהחוד של הקבוצה תפקד מצוין.
לאחר פרישתו של סר אלכס פרגוסון והצטרפותו של דיוויד מויס, חזר וולבק להרכב הפותח ביחד עם ואן פרסי ורוני. וולבק חווה עונה לא רעה ואף רשם חודש שיא בו כבש 6 שערים ב6 משחקים. אך באותה עונה השדים האדומים שוב לא זכו בתואר וסיימו עונה מחרידה במקום ה7, ולכן מפלס הלחץ עלה שוב והמאמן החדש שהתמנה בינתיים-לואי ואן חאל החליט להביא עוד חלוץ (רדאמל פלקאו), דבר שסלל את דרכו של וולבק החוצה. מאז וולבק מחפש את עצמו בארסנל, נפצע המון ולא מצליח לשקם את הקריירה שלו. וולבק יכל להיות החלוץ שיונייטד כל כך הייתה צריכה בעונה שחלפה אך מכיוון שלא קיבל מעמד של חלוץ פותח-עזב.
הסיפור של וולבק מראה את חוסר האמון והביטחון בשחקני המועדון הצעירים בשנים האחרונות. השדים לא גידלו אף שחקן שהפך לכוכב בקנה מידה עולמי או שחקן שיוביל את הקבוצה הבוגרת בשנים האחרונות, דבר שהם היו רגילים לעשות והיה חלק בלתי נפרד מהמועדון. אך דווקא עכשיו זה יכול להשתנות.
אנחנו בשמינית גמר הליגה האירופית במשחק השני בין-מנצ'סטר יונייטד למידטיילנד. לאחר הפסד 2-1 במשחק הראשון לואי ואן חאל נתקל בעוד בעיה קשה, השחקן החשוב ביותר שלו בעונה הקודמת- אנתוני מרסיאל נפצע בחימום. ואן חאל שולח למערכה נער צעיר ומוכשר אך לא מוכר, שמו: מרכוס רשפורד.
מאז כולנו יודעים מה קרה, הילד הפך לילד פלא וכבש צמד גם מול ארסנל ושער ניצחון מול סיטי. לאחר שואן חאל ראה שעם רשפורד זה הצליח הוא התחיל לשתף יותר צעירים במשחקים כדוגמת: טימותי פוסו מנסה, קמרון ברותוויק ג'קסון וג'סי לינגארד שהפך לשחקן הרכב. לרוב זה הצליח והצעירים המוכשרים הראו יכולת נהדרת ודווקא הותיקים היו פחות טובים. אך למרות זאת יונייטד סיימה עוד פעם עונה מאכזבת הפעם במקום ה5 וואן חאל נשלח הביתה.
אז ואן כבר לא בקבוצה ומוריניו כן וכבר במסיבת העיתונאים השניה שלו "המיוחד" דיבר על כך שהוא נוהג לפתח צעירים, ועכשיו הכדור בידיים שלו. הדרך הנכונה ביותר שתרצה את כל הצדדים תהיה לשתף את הצעירים במשחקי הגביע, הבתים של הליגה האירופית ובמשחקי הליגה הקטנים, מכיוון שברור לכולם שכרגע המטרה הגדולה של יונייטד היא אליפות והגביע והליגה האירופית פחות מעניינים אותה. ליונייטד יש שחקנים צעירים נפלאים כגון: מרכוס רשפורד, ג'סי לינגארד, אנדראס פריירה, ג'יימס ווילסון, מייקל קין ועוד הרבה שחקנים מוכשרים. אם "המיוחד" יצליח לשלב אותם ולתת להם במה, יונייטד תרוויח גם לטווח הארוך ותחזיר לעצמה חלק גדול מהייחוד שלה.
כתבה מעולה! קולח ואקטואלי, שמחתי לראות את המשחקים!