אפשר לאוהב אותו ואפשר לסלוד ממנו אבל ראסל ווסטברוק הרכז של אוקלהומה סיטי ת'אנדר הוא אחד השחקנים הבולטים בשנים האחרונות בליגת הNBA והעונה הוא מצעיד את אוקלהומה סיטי ת'אנדר עד לצמרת הגבוהה במערב ה"פרוע" ועושה זאת בחיל מול כל הביקורות שמוטחות כלפיו. האם מיסטר טריפל דאבל באמת עובר שינוי העונה?
ווסטברוק נבחר במקום ה-4 בדראפט על ידי סיאטל סופרסניקס אך לא רשם הופעה אחת במדיה שכן עם סיום אותו דראפט עברה סיאטל לאוקלהומה סיטי והשאר היסטוריה. הדרך של ראסל ווסטברוק לנבא לא הייתה קלה, מעבר לעניין המקצועי (שהיה חשש לנתונים הפייזים שלו שכן הוריו לא היו גבוהים והוא היה 8'5 בלבד) לראסל ווסטברוק יש גם סיפור מרגש בדרכו לליגה הטובה בעולם.
בתקופת התיכונים ראסל ווסטברוק שיחק בתיכון לוזינגר בקליפורניה יחד עם חברו הטוב קלסי ברס, שניהם חלמו יחד לכבוש את הנבא ולשחק יחד בקולג' UCLA כשקלסי אז סומן כאחד הפרוספקטים הטובים במחוז שלו, אך ב2004 קלסי ברס התמוטט בזמן משחק ונפטר עקב תסמונת של לב מוגדל מה שכמובן לא הייתה חוויה פשוטה עבור ראסל, אך הוא סיפר שזה רק הגדיל את תחושת המחויבות שלו להצליח שכן הוא הרגיש שהוא משחק גם עבור חברו קלסי ברס ואכן בשנת הסניור שלו בתיכונים ראסל ווסטברוק הציג סטטיסטיקה מפלצתית לאחר שגם עשה את הקפיצה בגובה שלו ל 2'6 הוא רשם 25.1 נק' 8.7 ריבאונדים 3.1 חטיפות (כן ראסל ווסטברוק גם היה נחשב לאחד מהשומרים הטובים לגילו) ו2.3 אסיסטים. בעקבות הסטטיסטיקה המרשימה הזו הוא השיג את המלגה המיוחלת לUCLA אך גם שם לא היה לו פשוט להשתלב ובשנתו הראשונה הוא מיעט בלקבל דקות משחק, אך ידע לנצל את המעט שצבר ואילו בעונתו השנייה, הוא כבר הוביל הרבה יותר יחד עם דארן קוליסון וקווין לאב את UCLA לזכייה באליפות המחוזית ולפיינל פור המכללות כשהוא רושם 12.7 נק' למשחק 3.9 ריב' ו 4.3 אס' ונבחר לשחקן ההגנה של המחוז, חמישיית ההגנה של העונה ולחמיישיה השלישית הכללית של העונה.
ראסל ווסטברוק מעולם לא ניחן כפרופסקט ענק בצעירותו אפילו לא הווסטברוק שסומן כהכי מוצלח(כן אחיו לורנס סומן גבוה יותר בשנתון שלהם יחד ב2006) משום שהוא אינו קלעי מחונן בהתאם לשוטינג גארד (העמדה בה שיחק חלק נכבד מהקריירה שלו) ויש לו קליעה סבירה מהחצי מרחק אך מה שכן אפיין מאוד את ווסטברוק זה האתלטיות שלו שהדרך הכי טובה לתאר אותה היא explosive, ממש כאילו הוא מתפוצץ כשהוא חודר לטבעת בעל ניתור מרשים ובכלל הוא שולט באופן מושלם בהטעיות גוף וכל מה שקשור לחדירות לטבעת הוא מבין הטובים בנבא, סם פרסטי זיהה את זה ואחרי שיחה איתו הוא גם זיהה את כל מה שמאפיין את ווסטברוק מעבר רק לשחקן שבו אלא גם לספורטאי שבו- מנהיג בעל תשוקה ולחימה שאינה מתפשרת שיוכל להוביל את הפרנצ'ייז הרבה שנים קדימה מה שהתברר כנכון וראסל תפס את עמדת הרכז כעמדה המושלמת בשבילו.
אפשר לומר שלווסטברוק הייתה נחיתה יחסית "רכה" לנבא שכן חיכה לו באוקלוהמה סיטי ת'אנדר בצעדיה הראשונים בנבא שחקן סופר כישרוני בשם קווין דוראנט שהיה אחד הצעירים הכי מרשימים שהנבא ראה. ווסטברוק בעונת הרוקי שלו העמיד שורה סטטיסטית נאה ביחס לרוקי עם 15.3 נק' 5.3 אס' 2.2 ריב' התקפה(מרשים לרכז) 1.3 חט' ו81.5% מהעונשין(הריבאונד ממוצע למשחק בתחילת הקריירה שלו היה סביב ה-5 למשחק והאחוזים ל-2 ו-3 היו נמוכים עד מאוד כזכור לא קלעי מחונן) ב32.5 דק' למשחק ונכנס לנבחרת הרוקיז של השנה שלו אם כי יש לציין כי לא היה מדובר במחזור דראפט הכי מוכשר למעט דריק רוז.
בתקופה המשותפת של ראסל ווסטברוק יחד עם דוראנט הוא היה לרוב אופציה שלישית מבחינת זריקה לסל שכן בעונתיו הראשונות דוראנט היה אופציה ראשונה וג'ף גרין היה לרוב האופציה השנייה וראסל מצא את הדרך שלו לבלוט ולהשפיע גם כאופציה שלישית אך הרבה ביקורת הופנתה אליו בלקיחת זריקות לא חכמות וסתמיות ובמיוחד בעקבות האחוזים הדי נמוכים שלו אך את ראסל ווסטברוק זה לא עניין הוא המשיך בשלו. בעונת 9/10 הצטרף לקבוצה שוטינג גארד צעיר העונה לשם ג'יימס הארדן יחד עם סרג' איבקה שלימים הפכו יחד עם דוראנט וווסטברוק את אוקלהומה לאחת הקבוצות הכישרוניות שהנבא ידע אך בתחילת דרכו של הארדן אף אחד לא שיער את גודל הפוטנציאל של הדבר על אף שהוא נבחר בחירה שלישית בדראפט אך מעונה לעונה הקרדיט להארדן גדל.
בעונת 10/11 הבינו את גודל הפוטנציאל של הקבוצה ושל ראסל בעיקר (שגם נבחר לאולסטאר הראשון בקריירה שלו) שהפך לאופציה מספר 2 פתאום מבחינת קליעה שכן ג'ף גרין שיחק פחות באותה עונה (49 משחקים בלבד) והאחוזים של ראסל ווסטברוק השתפרו משמעותית ובעיקר גם כמות האסיסטים שחילק באותה עונה (8.2 בממוצע) והוביל את הקבוצה גם בממוצע החטיפות 1.9 והוביל את אוקלהומה יחד עם הארדן דוראנט ואיבקה עד לגמר המערב שם הודחו למי שזכתה באליפות באותה עונה, דאלאס מאבריקס. בסיום העונה ווסטברוק נבחר לחמישייה השנייה של העונה הסדירה.
עונת 11/12 הייתה עונת השיא של ווסטברוק מבחינה קבוצתית הוא הגיע עד לגמר הNBA, זכה באליפות המערב(הישג השיא של אוקלהומה סיטי עד היום) ובגמר הNBA הפסידו בסדרת הגמר למיאמי של לברון וויד ובוש ומבחינה אישית ווסטברוק אומנם ירד באסיסטים אך האחוזים מהשדה שלו היו הגבוהים בקריירה באותה עונה 45.7% וסיים במקום ה-5 בליגה בממוצע נק' למשחק עם 23.6 נק'. ווסטברוק בסיום אותה עונה נבחר שוב לחמישייה השנייה של העונה.
בעונת 12/13 הטריו האדיר התפרק, לאחר שכשלו לזכות בגמר הנבא מי שזכה בתואר ה"איש השישי" של העונה ג'יימס הארדן שהיה אמור לסיים חוזה באותו קיץ הועבר בטרייד ליוסטון מאחר וסם פרסטי סירב להציע לו חוזה מקסימום והארדן מצידו הרגיש ראוי ורצה בכך החליט פרסטי להעביר אותו בטרייד כל עוד יכל להרוויח עליו משהו, למעשה הספקולציות טוענות שהארדן לא סירב בגלל הכסף אלא בגלל היותו "גלגל שלישי" בקבוצה שכן הוא דוראנט היה מספר 1 ווסטברוק מספר 2, מחשבה הגיונית בהתחשב בעובדה שהפער בין מה שהוצע לו לבין מה שקיבל ביוסטון הוא בסך הכל 5 מיליון והטרייד הזה הוא גם נקודת מפנה בעתידה של אוקלהומה ובכלל ביחס של אוהדי נבא לווסטברוק בעתיד שישתמשו בזה כנגדו. באותה עונה אוקלהומה סיימה במקום הראשון במערב וקיבלה בסיבוב הראשון את יוסטון אך ווסטברוק נפצע במשחק השני בסדרה עקב היתקלות עם פטריק בברלי, אוקלהומה צלחה את הסיבוב הראשון ב-6 משחקים אך סיימה את העונה בסיבוב השני מול ממפיס. בעונה הזו ראסל חווה מעט נסיגה ברמה האישית ביחס לעונה שקדמה לה אך שמר על יציבות כללית בלי נסיגה סטיסטית גדולה.
הפציעה שווסטברוק ספג בפלייאוף הייתה אחת מהקשות שלו בקריירה, הוא נאלץ לעבור 3 ניתוחים חוזרים בברך בעקבותיה ולמעשה נעדר מעונת 13/14 עד פגרת האולסטאר, היה חשש כבד שמא הפציעה תפגע לו ביכולות האתלטיות שלו ולמעשה תיקח ממנו את אחת היכולות שהכי אפיינו אותו, הוא שיחק בעונה הזו 46 משחקים ושותף בהכי מעט דקות בממוצע למשחק בקריירה שלו שהיו 30.7 למשחק ובעקבות הפציעה זו הייתה אחת העונות הרעות של ווסטברוק שכן הזריקות שלו והיעילות שלו ברמה ההתקפית הייתה נמוכה מאוד אך היה שם את דוראנט בשביל לחפות ואת רג'י ג'קסון שנאלץ להכנס לנעליו של ווסטברוק עקב הפציעה. באותה עונה גם הצטרפו לאוקלהומה שני שחקנים מאוד חשובים בדראפט הלוא הם סטיבן אדאמס ואנדרה רוברסון שהיום מהווים חלק מרכזי מאוקלהומה. אך בפלייאוף של אותה עונה ווסטברוק שב לעצמו במלוא כוחו והצעיד יחד עם דוראנט ואיבקה את אוקלהומה עד לגמר המערב שם הפסידה למי שגם הוכתרה כאלופה, סן אנטוניו ספרס.
עונת 14/15 היא עונה מעניינת מבחינת ווסטברוק והביקורות. בתחילת העונה גם הוא וגם דוראנט נפצעו והקבוצה ללא שני הסטארים שלה הייתה חלשה להחריד, זו העונה הראשונה מאז שסיאטל הפכה להיות אוקלהומה שהיא לא העפילה לפלייאוף, היא סיימה במקום ה-9 במערב וזו גם העונה הראשונה שמלך הסלים של הקבוצה לא היה דוראנט אלא ווסטברוק ויתרה מכך ווסטברוק סיים גם כמלך הסלים של הנבא עם 28.1 נק' למשחק זכה גם בתואר הMVP של האולסטאר עם 41 נק' מהספסל ולמרות שמדובר במספרים יבשים מרשימים בעונת שיא של ווסטברוק בפועל זו גם הייתה אחת מעונות השפל שלו משום שללא דוראנט (שנפצע באופן די סדרתי באותה עונה) ווסטברוק לא הצליח לסחוב את העגלה לבד אפילו לא לרמת פלייאוף.
עונת 15/16 סימנה עוד מהפך שבדרך שכידוע זו הייתה העונה שבסופה דוראנט עזב כשחקן חופשי את אוקלהומה בתום החוזה שלו ועבר לסופר טים שעשתה באותה עונה שיא של 72 ניצחונות בעונה הסדירה הלוא היא גולדן סטייט ווריורס. אוקלהומה הגיעה באותה עונה עד לגמר המערב כשהיא בהחלט הייתה בכושר שיא, ווסטברוק סיים את העונה הסדירה עם ממוצע דאבל דאבל כאשר הוא עם 23.5 נק' למשחק ו10.4 אס', קיבל back to back אולסטר MVP וסיים את העונה עם 18 טריפל דאבלים. בסדרת גמר המערב אוקלהומה כבר הובילה על גולדן סטייט 3-1 בסדרה אך במשחקים 5 ו6 ווסטברוק ודוראנט הציגו אחוזים נוראיים מהשדה ואילו במשחק 7 דווקא דוראנט הופיע והגיע חד ואילו ווסטברוק היה באחד המשחקים הכי גרועים שלו ובכל זאת הוא זה שהיה עם הכדור ברוב הפוזשנים לסל, ברור שהאשמה במהפך הזו שספגה אוקלהומה לא נופל כולו על ווסטברוק אך עם זאת ווסטברוק לא חף מביקורת והוא ללא ספק בורג מרכזי בנפילה הזו מול גולדן בסדרת גמר המערב ואם היה חכם יותר ונותן לדוראנט להוביל את המשחק ה-7 יכול להיות שהכל היה נראה אחרת, ללא ספק היה מדובר בעונת מפנה, סדרת מפנה ומשחק מפנה בקריירה של ווסטברוק ובכלל של אוקלהומה.
עונת 16/17 כבר אמרתי שכעס וזעם מניע את ווסטברוק? עונת שיא מטורפת של ווסטברוק מכל הבחינות, אוקלהומה בעידן פוסט דוראנט אומנם נחלשה בסגל משמעותית אך ווסטברוק קיבל לצידו את אולדיפו שוטינג גארד מצוין שהיום עושה חיל באינדיאנה, אנס קאנטר וסטיבן אדאמס שני ביג מנים פייטרים שיודעים לקחת ריבאונדים ולייצר נק' בפוסט ואנדרה רוברסון "שר ההגנה" ועם החבר'ה האלה ווסטברוק עשה עונה היסטורית שבה סיים עם ממוצע טריפל דאבל הראשון שעשה זאת מאז ימי אוסקר רוברטסון, סיים כמלך הסלים של הליגה עם ממוצע של 31.6 נק' למשחק, הציג את אחוזי השיא שלו מהשלוש עם 34.3% מחוץ לקשת, שיא אחוזים מהעונשין עם 84.5% מהקו, מדד יעילות הגבוה בקריירה שלו עם 30.6 והכי גבוה בליגה באותה עונה! והפלוס מינוס הגבוה בקריירה ובליגה באותה עונה עם 15.6+ כשהוא על הפרקט אלה נתונים בלתי נתפסים וזה גם מה שזיכה אותו בתואר הMVP של העונה הסדירה וכניסה לחמיישיה הראשונה של העונה ואם כל זה לא מספיק אז במשחק שבו הוא שבר את שיא הטריפל דאבל לעונה אחת עם 42 כאלה הוא גם נתן שלשת ניצחון משוגעת במשחק מול דנבר ועם קבוצה שהופטנציאל שלה היא במקסימום מקום 8 במערב ובאותה מידה גם יכלה לדשדש במקום 10 במערב הוא הצעיד אותה עד למקום ה-6 אך הודח ליוסטון רוקטס של ג'יימס הארדן בסיבוב הראשון.
בעונת 17/18 סם פרסטי הבין שעל אף שווסטברוק מדהים הוא לא יכול להסתמך רק עליו אך כן בנה את הקבוצה בצלמו ובדמותו לאחר שהאריך לו את החוזה ב-5 שנים וצירף אל הקבוצה את פול ג'ורג' בטרייד שכלל את אולדיפו הנפלא ואת כרמלו אנת'וני בטרייד שכלל את אנס קאנטר, מהלך שהיה הימור שכן ג'ורג' זו הייתה שנה אחרונה לחוזה שלו וכרמלו אנת'וני בשנה האחרונה שלו בניקס היה רחוק מכרמלו שבתחילת דרכו ואכן הדברים לא הלכו קל לאוקלהומה באותה עונה, העונה הסדירה הסתיימה במקום ה-4 בפלייאוף אם יתרון הביתיות על אף שזה הושג בשיניים רק לצורך ההבנה הפער בין המקום הרביעי בו סיימה אוקלהומה לבין המקום ה-9 שנותר מחוץ לפלייאוף עמד על 2 נצחונות בלבד ואם זה לא מספיק אז אוקלהומה גם לא צלחה את הסיבוב הראשון עם יתרון הביתיות שהיה לה והודחה במפתיע ע"י יוטה ג'אז. ווסטברוק השיג עוד עונה עם ממוצע טריפל דאבל והפך לראשון בהיסטוריה שעשה 2 עונות כאלו ברציפות ובאותה מידה שהיו כאלה שהיללו את הרכז היו לא מעט ביקורות שהופנו כלפיו שכן זה לא דבר טבעי שרכז קוטף כל כך הרבה ריבאונדים, זה לא משהו שאנשי הכדורסל ה"מסורתיים" נקרא לזה הגדירו בתוך תפקיד הרכז שכן ריבאונד זה הנישה של הביג מנים, הסנטרים אך מה שלי יש לומר לאותם "מסורתיים-שמרניים" שעל פניו נוח לבוא ולהגיד שווסטברוק הוא "סטט דיגר" כזה שכל מה שמעניין אותו זה הסטטיסטיקה האישית שלו(לא מדובר במשהו תלוש במציאות בהתחשב בסגנון המשחק המעט אנוכי של ווסטברוק) אך עם זאת בנושא הריבאונד לפחות כשווסטברוק לוקח ריבאונד בהגנה זה מאפשר יציאה הרבה יותר מהירה להתקפה שכן גם כאשר סנטר לוקח את הריבאונד בהגנה הוא לא מכדרר ומנהל התקפה אלא הוא מחפש גארד למסור לו. ווסטברוק למעשה חוסך את זה כשהוא לוקח את הריבאונד וטס קדימה ומאפשר לסטיבן אדאמס להתרכז בריבאונד ההתקפה (שכן אפשר לראות איך בכל עונה ועונה הנתון הסטטיסטי הזה אצלו רק משתפר) ובלעוף קדימה במתרפצת במקום לאבד שחקן בהתקפה שנותר מאחור בעוד שהוא מחפש גארד לתת לו את הכדור.
ווסטברוק סיים את העונה כמלך האסיסטים עם 10.3 למשחק ובכלל מבחינה אישית לא מדובר בעונה גדולה של ווסטברוק בהשוואה לזו שקדמה לה אך זו הייתה עונה טובה שלו בהתחשב בעובדה שמשהו במרקם הקבוצתי לא הכי עבד ולראייה השינויים שנעשו בקיץ בהתאם. כרמלו אנת'וני "זקנתו מביישת את נעוריו" שכן הוא לא זקן ויש לו עוד מה לתת ואנחנו רואים את לברון עושה את זה נהדר בגילו אך ההשתלבות שלו באוקלהומה לא הייתה טובה, הזריקות שלו והקבלת החלטות שלו גרמה לווסטברוק להראות כמו אלוהים לידו ומשהו שם לא עבד ולכן בסיום העונה פרסטי ביצע מהלך מבריק כאשר הוא החליף אותו בטרייד עם אטלאנטה על דניס שרודר הרכז הגרמני נפלא. החשש הגדול בסיום העונה הלא מוצלחת במיוחד של אוקלהומה היה מעזיבה של פול ג'ורג' אך במהלך "מפתיע" ג'ורג' האריך חוזה אצל הת'אנדר והחליט להשאר דווקא כשהיה נורא שכולם עוזבים את ווסטברוק כי "קשה להצליח איתו".
אני רוצה להתייחס לאמירה הזו שקשה להצליח לצד ווסטברוק, דוראנט בראש ובראשונה אומרים ש"איך שעזב את ווסטברוק זכה בטבעת" יש לציין שכשדוראנט היה באוקלהומה ווסטברוק היה מספר 2 וקיבל את זה יפה מאוד אולי למעט העונה האחרונה של דוראנט שרק לקראת סופה ובעקבות הפציעות שהיו לו בעונה שקדמה לה לקח טיפה יותר והיה קצת עמימות לגבי מי מספר 1 ומי 2 אך המספרים של דוראנט באוקלהומה היו מדהימים ויציבים בכל עונה לצד ווסטברוק בדיוק כמו שהם בגולדן סטייט ההבדל ה"קטן" הוא שדוראנט הצטרף לקבוצת אולסטארים לאחר עונה של 72 ניצחונות ולמעשה שבר את השוק של הנבא במהלך הזה ואם הוא לא היה זוכה באליפות באותה עונה אז זו כבר הייתה פאדיחה. ג'יימס הארדן אכן פרח לאחר שעזב את אוקלהומה סיטי אך קשה להפנות אצבע מאשימה של ווסטברוק שכן אם כבר צריך להפנות אותה בעניין של הארדן לפרסטי ולמי שאימן את אוקלהומה דאז ברוקס שלא נתן מספיק קרדיט להארדן ואולדיפו היחידי שאפשר לטעון עליו שאיך שעזב את אוקלהומה פרח בעקבות שווסטברוק היה מספר 1 והוא 2 כששיחק לצידו אך אולדיפו הלך לקבוצה שבה הוא מספר 1 ולכן מן הסתם שהסטטיסטיקה שלו תעלה משמעותית כיוון שהוא אופציה מספר 1 באיום לסל הוא הרי בא על המשבצת של פול ג'ורג' כקלעי המוביל של הקבוצה ולראייה שמספר הזריקות שלו לסל באותה עונה על בממוצע של 4 זריקות למשחק ביחס לעונה לצד ווסטברוק. אז כן ג'ורג' האריך חוזה לצד ווסטברוק שהרבה ביקרו את המהלך שלו שכן הייתה צפייה שהוא יחבור ללברון בלייקרס מה שאנשים התעלמו ממנו הוא שבמהלך העונה שג'ורג' לא נבחר לראשונה לפלייאוף ולבסוף נכנס לאולסטאר במקום דמארקוס קאזינס שנפצע. ג'ורג' ממש התחבר לווסטברוק והתיידד איתו לכן גם בחר להשאר לצידו כי בין השניים הללו נרקמה חברות שהיום אנחנו רואים את הפירות שלה.
התהליך שווסטברוק עבר יחד עם ג'ורג' ואנחנו רואים את זה העונה לראשונה מאז תקופת דוראנט זה שלמעשה ראסל לקח צעד אחורה ונתן את ה"שרביט" לג'ורג' בתור אופציה מספר 1 לאיום לסל בעוד שווסטברוק מתמקד בעבודת הרכז היותר "שטחית" שלו שזה חלוקת אסיסטים ולקיחת ריבאונדים והגנה הרבה יותר חזקה ולא מתפשרת(2.2 חטיפות למשחק עד כה העונה שני רק לג'ורג' בליגה עם 2.3), מה שנקרא ווסטברוק חזר לשורשים שלו בעוד מי שמוביל את אוקלהומה בנק' זה פול ג'ורג', בנוסף ווסטברוק גם משתמש בהרבה פחות פוזישנים ממה שעשה בעבר למעשה זו השלישי מהסוף בקריירה של ווסטברוק לגבי אחוז ניצול הפוזשנים (USG%). אני קורא לזה תהליך ההתבגרות והתפכחות של ווסטברוק שכן הוא כבר לא ילד, הוא התחיל את העונה ה-10 שלו בנבא ועם זאת הוא גם הגיע לתובנה שאם יש לו שאיפה כלשהי לסיים את הקריירה עם טבעת הוא צריך לקחת על עצמו פחות ולתת לסטאר אחר להוביל את הקבוצה והוא עושה את זה העונה ובגדול והמרקם הקבוצתי שנבנה העונה באוקלהומה הוא לחלוטין מרשים (ולראייה המיקום הגבוה שלהם במערב) אז נכון כנראה שהעונה הם לא יצאו עם התואר בהתחשב בעובדה שבגולדן סטייט יש חמישיית אולסטאר אך אם ווסטברוק וג'ורג' ימשיכו בקו הזה העתיד נראה וורוד וראסל שכבר מזמן נכנס לדפי ההיסטוריה אולי יתחיל לגרום למבקרים הכי גדולים שלו להתרכך כי בין אם תבואו אותו או לא ווסטברוק זו תופעה וכמו כל תופעה ווסטברוק הוא לא מושלם, יש לו גם צדדים רעים ופגמים אבל, מי שאוהב את ווסטברוק יודע לקבל אותו על כל מגרעותיו שכן הפלוסים שלו עולים על המינוסים (לראייה מדד הפלוס מינוס החיובי שלו חחח) ומי שמבקר אותו צריך להכיר בעובדה שווסטברוק הוא הצגה וזה רק עניין של החלטה האם להנות ממנה או לשנוא אותה כי לווסטברוק זה ממש לא משנה אם תאהבו או תשנאו אותו הוא ימשיך לנפץ שיאים ולהמשיך בשלו כי why not?
