מטען נייד – יום הולדת שמח ללדאניאן טומלינסון

נתחיל במקום בו החל את שנותיו הראשונות במסגרת הענף.

כבר בגיל 4, היה לדאניאן צופה במשחקי פוטבול עם אביו אוליבר טומלינסון שהתגרש מאימו של לדאניאן. במשך שנים אביו בחן אותו על הנעשה בליגה ועל חוקיה. אך כאשר הגיע לגיל 7, אביו עזב אותו והוא נאלץ לעבור לגור אצל אימו. לדאניאן רצה לשחק כמו וולטר פייטון בשל היכולת שלו גם להיות חמקמק וגם להיות פיזי בו זמנית בתפקיד הרנינגבק. בצעירותו הוא נאבק בכל הכוח לממש את חלומו, ואפילו גר אצל דודיו הרחק מביתו בכדי לקבל תפקיד פותח בקבוצת התיכון. רק כך, הצליח להתקדם במכללת טי.סי.יו.

במשך שנים בלי תקשורת עם אביו, לדאניאן התקדם מהר מאוד להיות בסגל הפותח בקולג׳. יום אחד, ב-13 בנובמבר 1999 אביו בא לראות אותו משחק, לדאניאן הביא משחק לא מדהים בכלל עם רק 75 יארדים, שזה מעט ביחס לעונתו. שבוע לאחר מכן, ב-20 בנובמבר 1999, לדאניאן טומלינסון שבר את שיא יארדי ריצה במשחק אחד עם 406 יארדים, שיא שכיום נשבר על ידי הרנינגבק העדכני של הצ׳ארג׳רס, מלווין גורדון (408 יארדים).

את אותה שנה סיים לדאניאן עם 2158 יארדי ב-369 נסיונות ריצה, 22 מתוכם לטאצ׳דאון. הוא נבחר להיות פיינליסט בפרס ההייזמן, אך היה רק מקום רביעי בבחירה.

התאריך ה-21 באפריל 2001, זהו היום בו טומלינסון נבחר בדראפט בבחירה החמישית ישירות אל הסן דיאגו צ׳ארג׳רס המתקשים. אפשר להגיד היום שהצ׳ארג׳רס בחרו ממש טוב בדראפט, שגם אם לא היו בחירה גבוהה מספיק בכדי להשיג את מייקל ויק (שנבחר בבחירה הראשונה) הם הספיקו להגיע לשחקן האגדי שהיה הקוורטרבק שלו במשחק אולסטאר בתיכון וכיום עדיין משחק – דרו בריס. הצ׳ארג׳רס היו במאזן 1-15 בעונה לפני בחירתם בטומלינסון ובריס.

למרות הבחירה הנחמדה בבריס בסיבוב השני, טומלינסון היה צריך להאזין לקוורטרבק אחר, דאג פלוטי, ששיחק בעבר בשיקגו ברס עם גיבור הילדות של טומלינסון – וולטר פייטון. פלוטי ראה בטומלינסון הרבה במשותף לפייטון מבחינת הפיזיות, שיווי המשקל, והריצה בפרט.

בריס וטומלינסון הבטיחו זה לשני שברגע שישחקו ביחד, הם יעבדו קשה ויביאו אליפות לקבוצה חסרת אליפויות זו. ב-2003, בריס הוכתר כקוורטרבק הפותח, והבטחה זו נראתה הגיונית. באותה עונה, טומלינסון היה הראשון אי פעם שרץ אלף יארד ותפס מאה מסירות בעונה אחת. וכבר ב-2004, הצ׳ארגרס זכו בתואר מובילי ביתם (ה- AFC West). למרות שלא הצליחו להשיג את הסופרבול, השיפור העצום שהביאו השניים הייתה מבטיח בכל עונה מחדש.

עד 2005, השנה הכי מטלטלת שעבר טומלינסון. אביו של טומלינסון התרחק ממשפחתו, התינוק שאליו ציפה מת בבטנה של אשתו (לאטורשה טומלינסון), וכמובן העובדה הידועה שבמשחק האחרון של עונת 2005, דרו בריס קרע את כתפו הימינית, וזה היה משחקו האחרון של בריס במדי הצ׳ארג׳רס. טומלינסון שכבר היה על פסי הרכבת על הדרך לסופרבול בקבוצתו בדרום קליפורניה, היה צריך לחשב מסלול מחדש בכדי להגיע לאליפות. הן מבחינה רגשית והן מבחינה קריירתית, טומלינסון מצא דרכים להתחזק מטלטלות אלה.

 סן דיאגו השיגו בסיבוב הראשון של דראפט 2004 את הקוורטרבק הידוע גם כיום כאחד מסמלי הקבוצה – פיליפ ריברס. יחד עם זאת, טומלינסון יצר חיבור עמוק עם המאמן הראשי של קבוצתו – מארטי שוטנהיימר. טומלינסון היה שחקן רעב מאוד להצלחה בעונה לאחר מכן, הוא היה השחקן שתמיד היה על המגרש כאשר הקבוצה הייתה יארד או שניים מלהכנס לאנדזון. טומלינסון אתגר את שיטת ריצתו לשל אמית סמית׳ וניסה לעבור את שיא טאצ׳דאוני ריצה לעונה סדירה. בשבוע 14 מול הדנבר ברונקוס, טומלינסון השווה את השיא עם 4 דקות לסיום המשחק. על אף העובדה שישנם עוד 3 משחקים שזה המון זמן לעקוף את אותו שיא, חבריו של טומלינסון לקבוצה בחרו לנצל את אותם 4 דקות אחרונות. לאחר איבוד כדור של התקפת הברונקוס, התקפת סן דיאגו ציירה מהלך שתוכנן בדרך אחת אך נעשתה בדרך אחרת. ריצה של טומלינסון (כמובן) שעל אף הפספוסים בשמירה עליו, נהפכה למהלך היסטורי ומושקע של טומלינסון ושברה את שיאו של רנינגבק העבר – שון אלכסנדר. טומלינסון חגג את השיא בצניעות רבה, שכן את אותו מהלך ביקש שתעשה כל הקבוצה יחדיו. את החגיגות של שבירת השיא שלו הוא חגג על כתפיהם של חבריו להתקפה. את העונה הזאת הוא גמר עם התואר הנכבד ביותר בשביל שחקן בעונה הסדירה: ״השחקן המשמעותי ביותר 2006״. אך לאחר בואם לפלייאוף, הם הפסידו במשחקם הראשון בפלייאוף לניו אינגלנד פאטריוטס 24-21 במשחק בבית – הסופרבול, עוד פעם, היה נראה רחוק מתמיד.

זה לא היה ההפסד המשמעותי ביותר באותה שנה: מארטי שוטנהיימר פוטר מתפקידו כמאמן ראשי – מהלך שטומלינסון לא יכל לשתוק לגביו, ואביו של טומלינסון נהרג בתאונת דרכים – טלטלה עבור לדאניאן. אך אם כל זאת לא הספיק, בואו של המאמן החדש – נורב טורנר, הרס לו עוד יותר את עתידו בן דיאגו – המקום שהוקיר לו תודה כשחקן ששיפר בכלום זמן את הקבוצה מלוזרית מסכנה לתפארת הליגה. נורב דגל בשיפור הקוורטרבק והתפקס בכל משחק בפיליפ ריברס בהרבה יותר מאשר בטומלינסון. חשיבותו לקבוצה הייתה בשאלה בעיקר בסיבוב השני בפלייאוף, בו הוא וריברס קיבלו פציעות משמעותיות ברגל. ריברס וטומלינסון פתחו שניהם במשחק אליפות ה-AFC, אך טומלינסון החליט לשבת ולתת לרנינגבק, מייקל טורנר, להחליפו לאחר 2 דרייבים בלבד. על זה הוא חטף המון אש בתקשורת, שאין זה ייתכן שריברס ישחק והוא לא בשל פציעה דומה מאוד. טומלינסון נפצע גם במשחק בפלייאוף שבעונה שאחריה וקבוצתו נכנעה לפיטסבורג סטילרס 35-24, ובפלייאוף 2009, הוא הוגבל ל-24 יארדים בלבד בהפסד לניו יורק ג׳טס 17-14. עידן טומלינסון בקבוצה אותה שינה מקצה לקצה, תם.

לטומלינסון הובטח עתיד חדש בקבוצה שגמרה לו את תקופתו בסן דיאגו – ניו יורק ג׳טס. וכך גם הוא קיבל, 5 שנים לאחר התקרית המצערת של מוות העובר, את בנו הבכור דאיילן. לדאניאן טומלינסון ראה את עונת 2010, עונתו הראשונה במדי הג׳טס כהזדמנות פז להוכיח לתקשורת, לקבוצתו הקודמת, לאלו שלא האמינו בו במהלך 3 העונות הקשות, למשפחתו, ובעיקר לעצמו שהוא נחוש ומוכן לכל דבר שיבוא לנגדו במהלך העונה. בין רגע, טומלינסון נהפך למנהיג ולמוביל בעל הניסיון של הקבוצה. ג׳טס היו קבוצת פלייאוף לכל דבר, אך התמקמו במקום השישי. טומלינסון אגר כוחות וויתר על עונת 1000+ יארדים בכדי לנוח לקראת הסיבוב הראשון בפלייאוף ולהביא ניצחון צמוד על האינדיאנפוליס קולטס של פייטון מאנינג.

היעד הבא של טומלינסון באותה עונה? הנמסיס – ניו אינגלנד פאטריוטס, שכבר הכריעו את טומלינסון בסן דיאגו פעמיים בפלייאוף, ואף דאגו לנצח את הג׳טס בעונה הסדירה 45-3: טומלינסון נחבט מקבוצה זו כל כך חזק ובצורה כל כך כואבת שהוא החליט שזה הרגע המתאים ביותר לנקמה: טומלינסון לא היה השחקן עליו סמכו כל המשחק להביא את הניצחון ואת המספרים הגבוהים, אך הוא היה מעורב ברוב מוחלט של המהלכים ההתקפיים.  הוא תפס מסירה לטאצ׳דאון במשחק לא מזהיר מדי שלו, אך בניצחון מפתיע ומרגש מבחינתו על הקבוצה שהסעירה אותו פעמיים בקריירתו העמוסה. עונה זאת הסתיימה לאחר הפסד לפיטסבורג סטילרס 24-19 בגמר ה-AFC.

טומלינסון שיחק את עונתו האחרונה ב-2011: הוא הוזמן ונכח במאי 2012 באירוע זכרון לג׳וניור סיאוו, ליינבאקר עבר מהצ׳ארג׳רס (שהיה שותף לקבוצה עם טומלינסון בחלק מקריירתו) שהתאבד באותה שנה. טומלינסון שעשה ביקור קל ומסעיר רגשות בסן דיאגו, לא ציפה למחיאות כפיים סוערות מאוהדי הקבוצה שנטש אמש. מייצג זה עזר לו להכריע סופית את הכף, ולתלות את כפפותיו (לפרוש) כצ׳ארג׳ר.

טומלינסון סיים את הקריירה שלו כרנינגבק ללא אליפויות, אך הישיגיו רבים: נבחר 5 פעמים נבחר לשחק בפרובול, היה פעמיים מוביל הליגה ביארדי ריצה, השחקן המשמעותי ביותר 2006, נבחר לקבוצת העשור של 2000-09, במקום החמישי (אי פעם) ביארדי ריצה עם 13,684, השני אי פעם בטאצ׳דאוני ריצה עם 145, שלישי בטאצ׳דאונים מכל סוג עם 162, נבחר להיכל התהילה של הצ׳ארג׳רס, וכמובן, נבחר להיכל התהילה של הליגה כולה בקאנטון שבאוהיו לכיתת 2017.

אסיים במשפט אותו אמר מארטי שוטנהיימר לטומלינסון במהלך הקריירה: ״ישנם המון ימים שהיו לך או לחבריך או למשפחתך שתחשיבו אותם כימי אליפויות: רק בגלל שלא זכית באליפות האולטימטיבית, הסופרבול, אני יודע יש לך מלא זכרונות מימים שנקרא להם ימי אליפויות!״

טומלינסון לא היה האלוף האולטימטיבי, לעיתים הוא הביא את הקבוצה שלו רחוק, אך לבורא עולם היו תכנונים שונים בשבילו. על אף הקשיים שעבר בחייו בכדי לממש את משחקו בדומה לשל וולטר פייטון האגדי, ובזכות צניעותו, חיבתם של אחרים אליו, ואהבתו למשחק, הוא ישיג את האליפות האולטימטבית השנה: חליפת זהב, פסלון ארד של ראשו, ואיזור המוקדש כולו לעצמו בקאנטון שבאוהיו.

• מזל טוב לדאניאן טומלינסון!