חואניטו היה קשר התקפי לוכסן חלוץ שהגיע לרמות הגבוהות ביותר. הוא שיחק 10 שנים בריאל מדריד, אך מעל ליכולת טכנית נדירה וכישרון לכבוש שערים חשובים, חואניטו הפך סמל לרוח הלחימה הבלתי מתפשרת של ריאל מדריד. לצד שערי ניצחון יש גם אכזבות, רגעים שנויים במחלוקת, כולל רגע אחד אכזרי במיוחד בחצי גמר ליגת האלופות שסיים את דרכו בקבוצה אותה כה אהב. לפני 25 שנים נהרג חואניטו בתאונה והוא בן 37 בלבד.
יריית הפתיחה
ב-10 בנובמבר נולד חואניטו, או בשמו המלא חואן גומז גונזאלס, בפואנג'ירולה, פרובינציה של מלאגה והצטרף דווקא לקבוצה השנייה של מדריד, אתלטיקו, ב-1972. הוא נחשב להבטחה גדולה בגיל 18, וכבש פעמיים במשחק הבכורה במדי קבוצת המילואים. אבל רצה הגורל וחואניטו שבר את עצם הטיביה וסיים את העונה. באופן אירוני, הוא לא לבש אפילו פעם אחת את מדיה של אתלטיקו.
בעונה הבאה הושאל חואניטו בן ה-19 לקבוצת בורגוס הקטנה מהליגה השנייה בספרד, כדי לנסות ולשקם את הקריירה. עד מהרה הפך לשחקן חשוב במערך ובעונה הבאה נרכש על ידי המועדון. יחד איתו, עלתה בורגוס חזרה לליגה הראשונה אחרי שזכתה באליפות הסגונדה בעונת 1975-76. הופעותיו בליגה הראשונה שתרמו להישארותה של בורגוס בליגה הרשימו את מנהלי ריאל מדריד, ואף הביאו לזימון בכורה בנבחרת ספרד.
הגשמת החלום
לאחר 21 שערים ב-78 הופעות במדי בורגוס, עבר חואניטו לענקית ממדריד ב-1977. למעשה, הוא היה שחקן הרכש האחרון שהביא הנשיא האגדי סנטיאגו ברנבאו לריאל. זאת הייתה המורשת שלו להמשך הצלחות המועדון. חואניטו השתלב מהר מאוד בקבוצה, והפך לחלק מהרכב מנצח לצידו של סנטיאנה, כוכבה הנוכחי של ריאל, ויחד עם שחקנים חשובים נוספים כמו וינסטה דל בוסקה ואנטוניו קמאצ'ו. מספר שבועות לאחר שהצטרף למועדון, אמר חואניטו משפט זכור במיוחד: "לשחק בריאל מדריד זה כמו לגעת בשמיים".
הם הגיעו, הייתה זו דווקא אתלטיקו שזכתה באליפות. אולי הייתה לכך סמליות שחואניטו יזכה בעונתו הראשונה באליפות ספרד. זו הייתה תחילתה של שושלת תארים של שלוש אליפויות רצופות וגביע המלך. בעונתו הראשונה כבש חואניטו 10 שערים, אחד מהם בקלאסיקו שנכרך ב-5 באפריל 1978. היה זה השער השלישי בחגיגה של 0-4 בברנבאו, המשחק שלמעשה חרץ את גורל האליפות. ריאל סיימה מרחק של 6 נקודות מסגניתה ברצלונה, אותה נצחה פעמיים.
בעונה הבאה יתרום חואניטו 9 שערים נוספים, וכמובן בישולים לסנטיאנה בעיקר כשריאל תזכה שוב באליפות. בעונת 1979/80 היה חואניטו שחקן מפתח בעונת הדאבל של הבלאנקוס. הוא כבש את השער השני בניצחון 2-3 על ברצלונה בברנבאו, ובין 14 שעריו ניתן למצוא את השער הפותח והחותם בניצחון האדיר 1-6 על קסטייה, קבוצת המילואים של המועדון, בגמר גביע המלך.
הרוח של חואניטו
מספר 7 של ריאל החל לתת את חותמו במשחקים החשובים. התשוקה שלו וחוסר ההתפשרות הפכו לאגדה במועדון. "הרוח של חואניטו" הפכה לסמל למדרידיזמו, אופיו של מועדון שאינו מוותר לעולם. אותה רוח הובילה את ריאל למהפכים גדולים וחשובים, שכונו בשם "רמונטדה היסטורית", במעמדים גדולים כמו גביע אופ"א. הצמד שלו בגמר גביע המלך אמנם לא סימל קאמבק אבל ללא ספק היה רגע של מאני טיים. כך גם שעריו נגד ברצלונה וגם השער שלו בגמר גביע אירופה למחזיקות גביע ב-1983, בו הפסידה ריאל 2-1 לאברדין של אלכס פרגוסון. ב-1980 היה חואניטו רשום על רמונטדה ראשונה. ברבע גמר גביע אירופה לאלופות הפסידה ריאל לסלטיק במשחק הראשון בחוץ, אבל גברה בבית 0-3 ואת השער השלישי כבש חואניטו בדקה ה-86. עם זאת, ריאל הודחה בחצי הגמר.
ריאל שיוועה לתואר אירופי. הקבוצה שנבנתה על המסורת של 6 זכיות בגביע אירופה לאלופות בשנות ה-50 וה-60 עברה כמעט 20 שנות בצורת במפעלים האירופיים. זה התחיל רע. בנובמבר 1984 אירחה אנדרלכט את ריאל מדריד בבריסל בסיבוב השלישי של גביע אופ"א והביסה אותה 0:3. כאן החלה האגדה שהובילה לרוח הרמונטדה שחואניטו היה המייצג שלה. במשחק הגומלין בברנבאו. זה נגמר ב-1:6 וירטואזי של הבלאנקוס, עם שלושער של אמיליו בוטראגניו וצמד של חורחה ולדאנו. אחרי 28 דקות כבר היה 0-3 לריאל. בחצי הגמר של אותה עונה הייתה עוד רמונטדה שזכורה היטב – אחרי הפסד 2:0 לאינטר ריאל מנצחת 0:3 בגומלין, ובסיום עונת 1984/85 ריאל זכתה בגביע אופ"א.
בעונה הבאה הייתה זו קבוצה גרמנית שניסתה לעצור את ריאל וניצחה אותה 5-1 בגרמניה. אף אחד אולי לא האמין שריאל מסוגלת לצמק את התבוסה, אבל הרוח של חואניטו נכנסה לפעולה. עשרות אלפי האוהדים ראו את ריאל מוליכה 0-2 כבר אחרי 17 דקות מצמד של חורחה ולדאנו וסנטיאנה הוותיק השלים את המלאכה עם צמד בדקות הסיום. הדבר הכי זכור מאותו משחק היה החגיגה הבלתי נשכחת של חואניטו שהניף את שתי ידיו באוויר. כך הונצחה האגדה, וכך זכתה ריאל בגביע אופ"א 1985/86 והשני ברציפות.
שתי עובדות נוספות הנציחו את הרוח הפלאית של חואניטו. הראשונה הייתה היכולת להתעלות. בעונת 1983-84 היה למלך שערי הליגה במשותף עם שחקן נוסף, כשכבש לא פחות מ-17. בעונת שיא אף כבש 19 שערי ליגה, מספר נהדר עבור קשר התקפי. השנייה הייתה תקרית שחלה עוד ב-1977. ב-30 בנובמבר, המשחק האחרון של נבחרת ספרד במוקדמות המונדיאל, ירד חואניטו מהמגרש אחרי שהוחלף לקראת סיום המשחק. המשחק שנערך ביוגוסלביה היה לוהט, על רקע העובדה שספרד הובילה 1-0 והייתה זקוקה לתיקו כדי לעלות על חשבון היוגוסלבים (שהדיחו אותם במוקדמות מונדיאל 1974 ושיחקו שם על חשבון ספרד). בקבוק זכוכית נזרק לעברו של חואניטו מהיציע ופגע בראשו. השחקן נזקק לתפרים אך שיחק כבר בקלאסיקו שנערך רק ימים לאחר מכן, קלאסיקו בו ריאל ניצחה וכאמור זכתה בתום אותה עונה באליפות על חשבון יריבתה.
הצד האפל של חואניטו
כיום נוטים לזכור לחואניטו רק את הרוח ואת ערכי הלחימה. עם זאת, יחד עם הווינריות, היה גם צד אחר שהתלווה לאופיו של חואניטו. היה זה פן מכוער באישיותו, פן אלים וגס שגורם ללב האוהדים להישבר לשניים. התקרית האלימה הראשונה של חואניטו הייתה ב-1978. במהלך משחק בגביע אירופה, חואניטו הרביץ לשופט אדולף פרוקופ. זה עלה לקבוצתו בהמשך דרכה באירופה ולשחקן בהשעייה של שנתיים ממשחקים במסגרת אירופית. במשחק במסגרת גביע אופ"א ירק חואניטו בפניו של שטיליקה, ששיחק עימו בעבר בריאל מדריד.
אבל השיא היה בחצי גמר גביע אירופה לאלופות 1986/87. המשחק הראשון מבין שניים, ריאל שיחקה נגד באיירן בגרמניה ובדקה ה-30 עלתה ליתרון 0-2 מפנדל שכבש לותר מתיאוס. חואניטו התערב בדחיפה על מתיאוס שהייתה קרוב לוודאי מזכה שחקן ריאל בכרטיס צהוב. אבל כשמתיאוס על הרצפה חואניטו דרך על גבו של הכוכב הגרמני ולאחר מכן דחק את ראשו לדשא בדריכה מכוערת, שהייתה עשויה לזכות כל שחקן אחר להרחקה ארוכת טווח מהמגרשים. חואניטו הורחק ועלה לקבוצה שלו בהפסד 1-4 והדחה נוספת מהגביע שחמק מידה כל כך הרבה שנים. לאחר שהורחק ל-4 שנים על ידי אופ"א (במקור הרחקה ל-5 שנים) מכל פעילות במשחקים אירופיים, סיים חואניטו את דרכו בריאל מדריד ונמכר בסיום העונה למלאגה.
חואניטו היה שחקן כישרוני ואדיר, אך אין ספק שכמו רבים בדורו לא מיצה את מלוא הפוטנציאל שהיה טמון בתוכו. אולי חלק מזה היה גם באשמתו, בשל אופיו הלא מתפשר, והעובדה שמעבר להיותו סמל לניצחון הוא היה חלק בשני עידנים של ריאל מדריד שלא מצליחה לזכות בגביע אירופה לאלופות. העידן הראשון היה תקופת הפאר של סוף שנות ה-80 לצידן של אגדות התקופה. בד בבד, היה חלק מסיומו של אותו עידן, ו-4 שנים של חוסר הצלחה בזירה המקומית בין 1981 ל-1984 התלוו להפסד הצורם בגמר גביע אירופה ב-1981 לליברפול. חואניטו כבש את השער היחיד לריאל בגמר אירופי נוסף, בהפסד לאברדין. העידן השני היה "פלוגת העיט" בהנהגתו של בוטגרניו, בה היה חלק בתחילת העידן בו זכתה ריאל ב-5 אליפויות רצופות.
בגלל האופי הלוחמני מדי של חואניטו הוא "פול גאסקוין של ריאל מדריד". הוא מסמל אולי יותר מכל את האכזבה של ריאל בחוסר ההצלחה להניף את גביע אירופה בשנות ה-70 וה-80. אך אלמלא אותו אופי, גם לא היה כל כך זכור בברנבאו. כך נשארה האגדה הזו, בגדר אגדה ממנה מוציאים בעיקר את הטוב. חבל רק שכך היא הסתיימה, לפחות עבורו כשחקן ריאל מדריד.
לגעת בשמיים
חואניטו זכה באליפות נוספת בסגונדה ועלה ליגה עם מלאגה. ב-1991 הוא תלה את נעליו והפך במהרה למאמן. הוא החל לאמן את קבוצת מרידה והחלום שלו היה לחזור לקבוצת נעוריו ריאל מדריד, הפעם כאיש על הקווים. רבים גם האמינו שזה מה שייקרה. אבל הגורל שהוליכו לריאל ב-1977 היה גם זה שמנע ממנו 15 שנים אחר כך לחזור אליה. חואניטו היה בדרכו חזרה מטורינו, לאחר שצפה כאוהד במשחק של ריאל מדריד נגד יובנטוס בגביע אופ"א. בשעות הבוקר המוקדמות נהרג חואניטו בתאונת דרכים, והוא בן 37. חואניטו השאיר אחריו אישה, ילדים וחלום מנופץ לרסיסים. בכל תחילת דקה שמינית כשמופיע 7:00 על המסך קוראים אוהדי ריאל בשמו: "אייה אייה אייה חואניטו מרביה", או בתרגום חופשי – קדימה חואניטו הנפלא. חואניטו, שהיה יכול להיות בן 62 כיום, נשאר אגדה והמורשת שלו היא רוח הלחימה של המועדון, אותה השאיר מאחוריו מלאך לבן שנגע בשמיים.
הישגיו: 401 הופעות במדי ריאל, 121 שערים. 5 אליפויות ספרד, 2 גביעי המלך, 2 גביעי אופ"א, גביע הליגה, תואר הפיצ'יצ'י 1983-84.
