לקראת עונת המירוצים 2017 שתחל מחר באוסטרליה, הנה סקירה על 10 הנהגים הגדולים בהיסטוריה של התחרות :
חואן מנואל פנג'יו : היה נהג מרוצים ארגנטינאי שזכה ב- 5 אליפויות פורמולה 1 מתוך 7 בהן השתתף, מבחינת אחוזי ההצלחה הוא מותיר את כל יתר הנהגים הגדולים מאחור.
פנג'יו לקח את כל האליפויות שלו במהלך שנות ה 50 ועשה זאת עבור 4 קבוצות שונות .
פנג'יו שנולד ב- 1911 החל דווקא בתור מכונאי רכב, לאחר שנשר מבית הספר, הוא החל להתחרות במירוצים מקומיים בשנת 1934 וב- 1940 זכה באליפות ארגנטינה , ב- 1948 החל להתחרות במירוצי גראנד פרי ו 1950 מיד עם הקמת פורמולה 1 הצטרף לתחרויות, וזכה כאמור ב 5 אליפויות .
את האליפות הראשונה השיג עבור קבוצת אלפא רומיאו בשנת 1951 כשהוא גובר על אלברטו אסקרי האיטלקי – הנהג הבכיר של קבוצת פרארי. לקראת עונת 1952 החליטה קבוצת אלפא לפרוש מהמירוץ ופנג'יו נותר ללא מכונית, הוא היה אמור להתחרות עבור קבוצת מזראטי בתחרות במונזה שבאיטליה, אך פספס את טיסת ההמשך ונעצר בפריס ולכן החליט לנסוע את כל הדרך מפריז למונזה ברכב. הוא הגיע למסלול שעה וחצי לפני המירוץ כשהוא מותש מעייפות, ובסיבוב השני איבד את השליטה על הרכב שהתהפך מספר פעמים , נזרק ממנו ונפצע בכל חלקי גופו, הוא פרש מהמשך העונה וחזר לארגנטינה כדי להחלים. עונה לאחר מכן סיים שני אחרי אלברטו אסקרי.
את עונת 1954 החל בקבוצת מזראטי אך ברגע שנכנסה "מרצדס" לסבב התחרויות הוא חתם בשורותיה וזכה עמה שתי אליפויות רצופות 1954 ו – 1955.
ב- 1956 עבר לקבוצת פרארי במקומו של אסקרי שנהרג על המסלול שנה לפני כן. וגם בפרארי לקח פנג'יו שתי אליפויות נוספות ברצף 1956, 1957 והפך לנהג הראשון בהסטוריה שזוכה ב- 4 אליפויות פורמולה 1 ברצף.
הוא זכה באליפות האחרונה שלו ב- 1957 בהיותו בן 46 ונחשב לנהג המבוגר ביותר שזכה אי פעם באליפות הזאת.
לאחר פרישתו מונה למנהל המכירות של חברת מרצדס בארגנטינה וב – 1974 מונה למנהל הסניף הארגנטיני של החברה, ב- 1987 מונה לנשיא כבוד לכל חייו .
מיכאל שומאכר : נהג המירוצים הגרמני, נחשב לנהג המירוצים הגדול ביותר בהסטוריה. באמתחתו 7 אליפויות ואין ספור פודיומים ותחרויות בהן השתתף . שבר כמעט כל שיא אפשרי בפורמולה 1 כשהבולט בינהם הוא מספר הניצחונות הגדול ביותר בהסטוריה של הענף.
הוא התחרה ב 308 מירוצים וזכה ב – 91 ניצחונות יותר מכל נהג אחר בהסטוריה. הוא גם הנהג שזינק הכי הרבה פעמים (68) מעמדת הפול פוזישן.
הוא הצטרף לסבב ב- 1991 ואת הופעת הבכורה ערך בגרנד פרי של בלגיה, אך המשיך להיות אלמוני יחסית במשך 3 השנים הבאות .
את הפריצה הגדולה שלו עשה בגראנד פרי של אמולה סן מרינו, ב- 1994 כשבתור נהג צעיר וחסר ניסיון הוא הצליח במירוצים הראשונים לגבור על איירטון סנה המנוסה ממנו בהרבה. בתום אותה עונה גם זכה באליפות, אך רק בגלל מותו המפתיע של סנה באותה תחרות. הוא החל בקבוצת בנטון ו ב- 1996 חתם בקבוצת פרארי, כשהוא מביא איתו ניסיון מקצוענות ואנשים שהפכו את הקבוצה לקבוצה מובילה, כשהוא בעצמו מעניק לה אליפות ראשונה משנת 1979 ועוד 4 אליפויות נוספות.
שומאכר היה מעורב במספר תקריות של ניסיונות להוריד יריבים מהמסלול, כמו התחרות עם דיימון היל הבריטי במהלך המירוץ האחרון באוסטרליה באותה עונת גרנד פרי ב 94: הוא ניסה לזרוק את דיימון היל מהמסלול נכנס בעצמו בקיר אך הצליח להתנגש בהיל במתכוון שניה לפני שמכוניתו שבקה חיים, התנגשות זאת גרמה להיל לרדת לפיט ולפרוש מהמירוץ, מה שהעניק לשומאכר את האליפות הראשונה שלו . ב-1997 ניסה לעשות משהו דומה לז'אק וילנב הקנדי, וכשהקנדי ניסה לעקפו, הוא הסיט את ההגה לכיוונו כדי לגרום לו לרדת מהמסלול , אך ירד מהמסלול בעצמו והפסיד את תואר האליפות וגם את תואר הנהג ההוגן. לאחר שני הפסדים למיקה האקינן הפיני , הוא זכה ב-5 אליפויות ברצף בין השנים 2000 ל 2004, והפך לנהג הראשון והיחיד בהסטוריה שזוכה ב5 אליפויות רצופות. ב 2006 לאחר שהפסיד את האליפות לפרננדו אלונסו הספרדי, הוא פרש מחרויות, אך נענה לקריאה של קבוצת פרארי ,בה היה חבר משנת 1996 כדי לחזור ב- 2009 ולהחליף את פיליפה מאסה הפורטוגלי , שנפצע בגראנד פרי של הונגריה.
בשנת 2012 פרש שומאכר ממירוצים.
אלן פרוסט : אלן פרוסט הצרפתי, הוא נהג המירוצים המדורג שלישי בהישגיו בהיסטוריה של ענף הפורמולה אחת, הוא זכה ב- 4 אליפויות ו51 ניצחונות ב יותר מ- 200 מירוצים בהם התחרה בפרק זמן של 14 שנים מ- 1987 עד 2001 .
גם פרוסט כמו נהגים רבים אחרים עבר מספר קבוצות וייצג את 4 הקבוצות הבכירות בענף : פרארי, מקלארן, וויליאמס ורנו.
הוא החל את דרכו במירוצי קארטינג בהיותו בן 14 ואת הקרייירה המקצוענית שלו החל בפורמולה 3 של רנו ובפורמולה 1 החל להתחרות ב – 1980 בהיותו בן 25 בקבוצת מקלארן וכעבור שנה זכה בגראנד פרי הצרפתי, במקום הראשון. ב- 1981 עבר לקבוצת רנו אך גם אצלה לא הצליח לזכות באליפות, אך בעונתו השלישית בקבוצה זכה במקום השני בפיגור של 2 נקודות בלבד מהאלוף נלסון פיקה. אחרי שלוש שנים חתם בקבוצת מקלארן ובעונתו הראשונה הפסיד את האליפות בחצי נקודה בלבד לעמיתו לקבוצה ניקי לאודה . ב- 1985 היה לנהג הצרפתי הראשון (והיחיד עד כה) שזוכה באליפות פורמולה 1 . בהמשך זכה בעוד שלוש אליפויות שתיים מהן במקלארן בשנים 1986 ו 1989 והאחרונה בשנת 1993 בקבוצת וויליאמס .
לפרוסט היה סגנון נהיגה חלק ורגוע, והוא כונה "הפרופסור " בגלל גישתו האינטלקטואלית לתחרות,כשעיקר כוחו היה בהכנת המכונית למירוץ בצורה כזאת שתאפשר לו לחסוך בבלאי של צמיגים ובלמים בתחילת המירוץ, ותאפשר לו לבנות טקטיקה להמשך המירוץ.
פרוסט פרש מפורמולה 1 ב- 1993 בהיותו בן 38.
סבסטיאן פטל : נהג פורמולה 1 גרמני בן 29 שעדיין מתחרה ונחשב לאחד הנהגים הטובים בעולם, והשני בהיסטוריה (אחרי חואן מנואל פנג'יו ) שזכה ב-4 אליפויות פורמולה 1 ברציפות בין 2010 ל- 2013 . הוא גם מחזיק בשיא הניקוד לנהג יחיד : 2,248 .
כמו חלק מחבריו הנהגים החל את הקריירה במירוצי קארטינג ואחר כך עבר לפורמולה ב.מ.וו שם זכה ב 18 אליפויות ב20 תחרויות.
בין השנים 2009-2014 התחרה עבור קבוצת רד בול רייסינג והשיג עבורה את האליפות הקבוצתית הראשונה שלה.
ב 2015 עבר לקבוצת פרארי, אך לא הצליח מאז לזכות באליפויות נוספות, אך הוא עדיין פעיל, ויכול בהחלט לזכות באליפויות נוספות, ואולי לעבור את בן ארצו מיכאל שומאכר.
ניקי לאודה : ניקי לאודה האוסטרי היה נהג פורמולה 1 בין השנים 1974 – 1985 עם הפסקה של 3 שנים באמצע והחלפת שתי קבוצות.
הוא החל את דרכו בקבוצת BRM אך עבר לפרארי בעקבות המלצה של קליי רזגוני שעבר לפרארי והמליץ עליו לאנצו פרארי הבעלים והמייסד של הקבוצה.
את הגראנד פרי הראשון שלו בפרארי שנערך בארגנטינה ב- 1974 סיים במקום השני, ואז בגרנד פרי הספרדי, כמה חודשים מאוחר יותר כבר זכה במקום הראשון .
הוא המשיך לצבור כמות יפה של ניצחונות ובשנת 1975 כבר זכה לראשונה בתואר האליפות. ב-1976 בגראנד פרי של גרמניה שנערך בנורבורגרינג הוא עבר תאונה מחרידה במהלכה עלה רכבו באש בעודו לכוד בתוכו, הוא חולץ בחיים אך סבל מכוויות חמורות בעיקר בראש ובצוואר ובעת אישפוזו בבית החולים נכנס לתרדמת , אך בהמשך התאושש ואף חזר להתחרות, אך עזב את פרארי וחתם בקבוצת בראהבם עבור שכר של מיליון דולר לעונה, שם נשאר שתי עונות לא מוצלחות ופרש למשך 3 שנים , אך חזר ב- 1982 לקבוצת מקלארן הבריטית בה זכה בשתי אליפויות נוספות.
ג'קי סטיוארט : נהג מירוצים סקוטי שכונה "הסקוטי המעופף" . למשפחתו הייתה סוכנות מכוניות יגואר בסקוטלנד ואביו התרה במירוצי אופנועים. הוא סבל בילדותו מדיסלקציה, ולכן לא התקבל לחטיבת הביניים בבית הספר התחרותי שבו למד ונאלץ לעבור לבית ספר אחר . את היכרותו עם מכוניות עשה בעסק המשפחתי, עת עבד כשולייה למכונאי , ולמירוצים הגיע כתוצאה מבקשה של לקוח של העסק המשפחתי, וכבר בשנתו הראשונה זכה ב 4 מירוצים מסלול. ב- 1962 הפך לנהג מירוצים מקצועי כשהוא נוהג ביגואר e-type , באותה שנה ניצח ב2 מירוצים ושנה לאחר מכן כבר זכה ב 14. את הקרייירה בפורמולה 1 החל ב- 1965 בקבוצת BRM ועד שנת 1973 התחרה ב 99 תחרויות , זכה ב 27 מירוצים ו-3 אליפויות., עבור 3 קבוצות נוספות (מאטרה, מארץ' וטירל) . סטיוארט עבר תאונה קשה בגראנד פרי של בלגיה בשנת 1966 כשתחת גשם שוטף, והוא במהירות 266 קמ"ש איבד את השליטה על הרכב ונכנס בעמוד טלפון ובסככה, לפני שנעצר בתוך מבנה חקלאי. אחת מרגליו נפסה בהגה בזמן שדלק דלף מן המיכל המנוקב, לתוך תא הנהג. בהיעדר צוותי חילוץ ורופאים באתר התאונה, הוא פונה מאתר ההתנגשות בטנדר בו שכב עד שהגיע אמבולנס שפינה אותו לבית החולים. מאז התאונה הפך סטיוארט לדובר מיליטנטי ביותר על הצורך בהגברת אמצעי הבטיחות במירוצים אלה.
סטיוארט פרש ממירוצים לאחר הזכייה באליפות השלישית שלו בשנת 1973 בהיותו בן 34 , כיום הוא ידוע כפרשן מירוצים בטלוויזיה וכדובר חברת פורד .
נלסון פיקה: נהג המירוצים הברזילאי הראשון שזכה באליפות פורמולה 1 : הוא החל בקארטינג וב- 1971 בהיותו בן 19 זכה באליפות ברזיל . ב -1976 זכה באליפות ברזיל בפורמולה סופר וי וכן התחרה גם בפורמולה 3, שם שבר את שיאו של ג'קי סטיוארט כשהוא מנצח ב 8 מירוצים וזוכה באליפות. את דרכו בפורמולה 1 החל בשנת 1978 במירוץ הגראנד פרי של גרמניה שהיה המירוץ ה 11 באותה עונה, את המירוץ החל במקום ה 21 אך נאלץ ךפרוש עקב תקלה במנוע.
בשנת 1979 הצטרף לקבוצת בראבהאם המקצוענית בה זכה בשתי אליפויות בשנים 1981 ו-1983
את עונת הבכורה ערך לצידו של ניקי לאודה האגדי, אך לא הצליח לזכות בנקודות ונאלץ לפרוש מ-11 מתוך 15 מירוצים. את נקודות האליפות הראשונות שלו עשה בגראנד פרי ההולנדי כשסיים במקום הרביעי.
ב-1986 עבר לקבוצת וויליאמס והצטרף לנהג אגדי אחר: נייג'ל מנסל האנגלי. הקבוצה הציגה את המכוניות המהירות ביותר, ופיקה התחרה ראש בראש עם מנסל על האליפות .
ב-1987 הובילדווקא מנסל בהתחלה כשהוא זוכה ב 6 תחרויות פי שניים יותר מפיקה, אך הברזילאי סיים שבעה מירוצים במקום השני ואחד במקום השלישי, וככה זכה באליפות השלישית והאחרונה שלו , כשהוא מקדים את מנסל ב- 12 נקודות. בהמשך חתם פיקה על חוזים גם בקבוצות לוטוס ובנטון אך לא הצליח לשחזר את השגיו ולזכות באליפויות נוספות.
הוא פרש מתחרויות ב- 1992 בהיותו בן 40 בדיוק.
לואיס המילטון : נהג מירוצים בריטי שעדיין מתחרה בתחרויות פורמולה אחת, והוא הנהג השחור הראשון שמתחרה בסבב הפורמולה 1 .
כבר בתור ילד זכה באליפויות מירוצי קארטינג.בהיותו בן 10 צד את עינו של נשיא קבוצת מקלארן רון דניס וזה צירף אותו למחלקת הכשרונות הצעירים של הקבוצה, בהיותו ממצטייני ענף הקארטינג בבריטניה .
ב- 2002 כבר התחרה בסבב מקצועני ראשון פורמולה רנו וב- 2003 כבר זכה באליפות. בהמשך התחרה גם בפורמולה 3 ו ב GP2וגם בהם קצר לא מעט הצלחות.
ב- 2007 החל להתחרות בפורמולה 1 כנהג מן המניין בקבוצת מקלארן, זאת שקלטה אותו בשורותיה עוד כשהיה נער צעיר. הוא הצטרף לנהג המנוסה פרננדו אלונסו, אך כבר בתחרות הראשונה שלו סיים שלישי ובמירוץ החמישי שהתקיים בקנדה זינק מהפול פוזישן לראשונה, ובאותו מירוץ גם זכה לראשונה במקום ה -1 וכנ"ל במירוץ שאחריו .
בעונת 2008 זכה באליפות הראשונה שלו בהיותו בן 23 בלבד והפך בכך לנהג הצעיר ביותר בהסטוריה של הענף שזוכה באליפות באותו הזמן. הוא המשיך להתחרות עבור קבוצת מעוריו מקלארן עד שנת 2012, אך לא הצליח לזכות באליפויות נוספות וסיים במקומות 4,5,4,5 בהתאמה .
בשנת 2013 חתם על חוזה בקבוצת מרצדס תמורת 15 מיליון ליש"ט לעונה ובשנה הראשונה סיים רביעי . בשנתיים הבאות 2014 ו- 2015 זכה בעוד שתי אליפויות.
את העונה הקודמת סיים במקום השני לאחר קרב צמוד ומלא תהפוכות כמעט לאורך כל העונה עם ניקו רוזברג הגרמני, בן קבוצתו שפרש בתום העונה.
ג'ק ברבהאם : נהג מירוצים אוסטרלי מצליח, שהיה מכונאי מטוסים בחיל האוויר האוסטרלי. הוא החל את קרייירת המירוצים שלו במכוניות מריוץ גמדיות, והצלחתו שם הביאה אותו להצטרף לקבוצת המירוצים קופר, שגם בנתה מכוניות מירוץ. עבור הקבוצה הזאת הוא החל להתחרות בפורמולה 1 בשנת 1955 , אך רק כעבור 4 שנים השיג את האליפות הראשונה שלו, והראשונה עבור קבוצת קופר. ב 1960 זכה באליפות השנייה ואז החליט לייסד קבוצת מירוצים משלו , בשם : ברבהאם . מכיוון שרצה להמשיך להתחרות , הוא חבר למהנדס ומעצב מכוניות המירוץ האוסטרלי רון טראונאק, והטיל עליו לנהל את החברה. ברבהאם עצמו המשיך להתחרות .
המכונית בייצורו השתתפה לראשונה במירוץ הגרנד פרי הגרמני ב -1962 וכעבור 4 שנים גם זכה באליפות הראשונה עם מכוניתו שלו.
ב-1966 זכה באליפות הפורמולה השלישית שלו והפך בכך לנהג היחיד בהסטוריה , שזוכה באליפות עם מכונית שייצר בעצמו בחברה שלו.
בה"כ השתתף ברבהאם ב 261 תחרויות גראנד פרי, זכה ב 14 ניצחונות ו 17 פעמים נוספות סיים במקומות 2 ו 3 .
ברבהאם פרש מתחרויות ב- 1970 בהיותו בן 44, ונפטר ב 19 למאי 2014 בגיל 88 . הקבוצה שהקים הייתה חברה קבועה בפורמולה אחת המשך 30 שנה החל מהגראנד פרי הגרמני ב- 1962 ועד לגראנד פרי ההונגרי ב- 1992, וכמה מטובי הנהגים נהגו במכוניות הקבוצה, ודי אם נזכיר את נלסון פיקה, דיימון היל , ניקי לאודה וגרהאם היל.
איירטון סנה : נהג בריזלאי, שנחשב בעיני ובעיני רבים מאד כאחד הנהגים הגדולים בהסטוריה של הפורמולה אחת אף על פי שבאמתחתו 3 אליפויות בלבד.
אביו של איירטון היה חובב מושבע של ספורט מוטורי וכבר כשהיה איירטון בן 4 הושיב אותו אביו במכוניות קארטינג והוא החל להתחרות. בגיל שלוש עשרה כבר ניצח באליפות ברזיל בקארטינג וב-1977 בהיותו בן 17 בלבד כבר זכה באליפות דרום אמריקה.
בתחילת שנות ה 80 השתתף במירוצי פורמולה פורד וזכה בשתי אליפויות רצופות. את דרכו בפורמולה 1 החל בשנת 1984 בקבוצת טולמן הקטנה, אשר מכוניותיה לא התקרבו ברמתן לאלה של הקבוצות הגדולות אז בענף : פרארי, רנו ומרצדס.
למרות כל זאת הצליח סנה להשיג באותה שנה את הנקודה הראשונה שלו בפורמולה אחת כשסיים עשירי בגראנד פרי של דרום אפריקה. בהמשך העונה במונאקו זינק מהמקום ה-13 אך בדרך עקף נהגים רבים כולל ניקי לאודה הוותיק , שגם זכה באותה עונה באליפות.
סנה היה ידוע בסגנון נהיגה הקשוח והכריזמטי, הוא היה נחוש, אנושי, סוער והרפתקן. וירטואוז על המסלול ונחשב כמומחה לנהיגה בגשם (מה שהקנה לו את הכינוי איש הגשם של פורמולה 1), ולהחלצויות ממצבי לחץ וקיצון בזכות אופיו הנינוח. לא פלא איפה שאת שני ניצחונותיו הראשונים השיג דווקא בתנאים של גשם סוחף, בגראנד פרי של פורטוגל ב- 1985 כשניצח בלוטוס רנו שלו את אלן פרוסט הצרפתי אלוף העולם המכהן , במקלארן פורשה המשוכללת והחזקה הרבה יותר. בהמשך אותה עונה, שוב בתנאי גשם סוחף ניצח גם בגראנד פרי הבלגי .
סנה זכה באליפות הראשונה שלו ב – 1988 רק אחרי שעבר מקבוצת לוטוס הנחלשת לקבוצת מקלארן החזקה איתה גם הבטיח את האליפות במסלול ביפן תחת תנאי מזג אוויר משתנים. לשיאו זה של נהיגה בגשם הגיע בגראנד פרי של דונינגטון פארק אנגליה , כשזינק מהמקום הרביעי עשה סדרת עקיפות מרשימה כולל של אלן פרוסט, כשהוא מנצח בתחרות ומותיר את הצרפתי הקפה שלמה מאחור.
באותה עונה הייתה התחרות על האליפות מעין "דרבי" בין שני נהגי קבוצת מקלארן : פרוסט וסנה. כששניהם יחד זוכים ב 15 מ- 16 מרוצי העונה. בסיכום הכולל הצליח סנה לגבור על פרוסט ולזכות באליפות הראונה שלו.
גם ב 1990 היה לסנה קרב צמוד עם פרוסט, שבסופו של דבר זכה באליפות בגראנד פרי האחרון, ביפן לאחר שהתנגש במכוון בפרוסט והוריד את שניהם מהמסלול, וזאת לאחר שמארגני התחרות איפשרו לפרוסט שהיה מקורב למארגני התחרות לזנק מעמדה טובה יותר אף על פי שסנה זכה בפול פוזישן. אך סנה רמז לכך שאת הייתה נקמה על ההתנהגות של פרוסט עונה לפני כן , שניצח את סנה בדיוק באותה צורה.
ב 1991 זכה סנה באליפות השלישית והאחרונה שלו אבל בהפרש של 24 נקודות מהמקום השני . הוא היה יותר ויותר דומיננטי ולא חדל מהניסיונות שלו להשתפר ולהתקדם. עמיתו הבריטי מרטין ברנדל כינה את נהיגתו אז גאונות, ואת ההוכחה לכך קיבלו כולם במירוץ הביתי שלו בברזיל כשאת 7 ההקפות האחרומות עשה עםתיבת הילוכים תקועה בהילוך שישי ולמרות זאת הצליח לסיים במקום הראשון.
בשנתיים שלאחר מכן לא הצליח סנה לזכות באליפויות נוספות כי חברת וויליאמס הציגה עליונות טכנית משמעותית במכוניותיה. , אך למרות זאת הצליח בעונתו האחרונה במקלארן, להיות הנהג היחיד של הקבוצה שהתקרב בכלל לנהגיה של קבוצת וויליאמס.
ב- 1994 רצה סנה לזכות באליפות נוספת, ולכן גם עבר לקבוצת וויליאמס, כשרבים מפרשני הענף כבר הימרו עליו כזוכה בגלל השילוב בין נהג נהדר למכונית נפלאה.
אך תוכניות לחוד ומציאות לחוד, וב – 01/05/94 במירוץ סן מרינו איטליה במסלול אימולה, בהקפה ה- 43 נכנס סנה לסיבוב טימבורלו במהירות של 314 קמ"ש, מסיבה שעד היום לא נודעה הוא איבד את השליטה על הרכב, ושניה לפני שהתנגש בקיר הצליח להוריד את המהירות ל 220 קמ"ש, אך ההתנגשות בקיר במהירות זאת הייתה בלתי נמנעת וקטלנית, צידו הימני של הרכב התפרק לחלוטין והמתלה הימני התנתק מהרכב, ופגע בעוצה בראשו של סנה כשהוא חודר את קסדתו, ומרסק את גולגתו. סנה ספג נזק מוחי חמור ומת למעשה במקום.
סנה שהיה נערץ במדינתו מאד והפך לגיבור לאומי עוד לפני מותו זכה לאחר מותו לכבוד שאולי רק מדינאים זוכים לו. שלושה ימי אבל הוכרזו בברזיל וכמיליון איש השתתפו במסע ההלוויה שלו שגם הועבר בשידור חי בטלוויזיה, וכשנבחרת הכדורגל הברזילאית זכתה בגביע העולם חודשיים לאחר מכן הקדיש הקפטן דונגה את הגביע לסנה. ושחקני הנבחרת פרסו שלט ענק עם הכיתוב : ,אנחנו אוהבים אותך סנה " בזמן טקס הנפת הגביע.
