הפרמייר ליג סבלה מירידה מסוימת בשנים האחרונות. זה החל בירידה של היכולת של הקבוצות האנגליות בזירה האירופית, המשיך בדעיכה של מנצ'סטר יונייטד מאז פרישתו של פרגוסון והגיע לשיא בעונה שעברה, בה כל קבוצות הצמרת איכזבו. בנוסף, הליגה הייתה חסרה כוכבים בקנה מידה עולמי, ובעונה הקודמת היא הייתה כה אפרורית, עד שלא נותרו מתחרות לסינדרלה הפלאית לסטר. לסטר נהנתה מן ההפקר ורשמה את אחת האליפויות המפתיעות בהיסטוריה. האליפות הזו גרמה לרעידת אדמה אמיתית באנגליה, והתוצאות שלה ניכרות העונה, אחת העונות המרתקות ביותר בתולדות הפרמייר ליג.
ליברפול הייתה אחת מהנהנות הגדולות של ההצלחה המטאורית של לסטר בעונה הקודמת. את ההכנות לעונה החלה כבר במהלך העונה שעברה, עם הבאתו של מאמן שיודע מה זה לזכות באליפות כאנדרדוג. יורגן קלופ ייצב את הספינה האדומה, והצעיד את ליברפול עד לגמר הליגה האירופית. הקבוצה שסיימה את העונה שעברה במקום השמיני בלבד, הפכה למלפפון לוהט העונה, והחלה בהתפוצצות של מטאור. עד לחג המולד, ליברפול של קלופ הפכה לאחת הקבוצות ההתקפיות ביותר באירופה. היא כבשה כמעט שלושה שערים למשחק, הובילה כבר את הטבלה במחזור ה-11 ונשארה צמודה לצ'לסי הלוהטת מרחק סביר של 6 נקודות עד המחזור ה-19. אבל אז ליברפול נעצרה, דווקא בסיום שרשרת ניצחונות מרשימה של הבלוז. היא ראתה את צ'לסי עומדת על אותן 49 נקודות מהמחזור ה-19 גם בסיום ה-20, אך לא ניצלה את המעידה והוסיפה רק נקודה למאזנה. היא יצאה ממירוץ האליפות ב-4 המשחקים שבאו אחר כך, ויצרה ריצה שלילית של חמישה משחקים ללא ניצחון. על אף סיבוב ראשון חלומי מבחינתה, ליברפול צריכה להתחזק לקראת העונה הבאה בהגנה, ולהעמיק את הספסל בהתקפה כדי לאיים ברצינות על האליפות. אבל זה בסדר, קלופ לא הגיע בשביל עונה ומחצה. זהו פרויקט ארוך טווח שיניב פירות. המטרה הריאלית העונה – מקום בין 4 הראשונות (כרגע חמישית, נקודה מתחת לארסנל).
בעונה שעברה, הייתה ארסנל אחת משתי המועמדות הרציניות לאליפות. היא גם הייתה הקבוצה האחרונה להוביל את הטבלה לפני שלסטר השתלטה עליה באופן סופי. אבל ממש כמו טוטנהאם, שבקו הסיום עקפה אותה בסיבוב, ארסנל פשוט לא הייתה יציבה מספיק כדי לאיים על אליפות מהאגדות. בזמן שכל היריבות הישירות על הצמרת האנגלית התחזקו, ישבה ארסנל על שמריה (כרגיל), שלחה את יהבה על קשר מרכז השדה המוכשר שאקה אך המשיכה להזדקן. האם היא עושה זאת בחינניות? לא ולא. היא ממשיכה להיות הלוזרית הניצחית בדמותו ובאדיבותו של סבא'לה ונגר, עד כדי כך שאפילו לא שווה לנתח את הסיבות למוות. הפוסט מורטם המיותר הזה רק יגלה כרוניקה של מוות ידוע מראש. ואם באצטדיון האמירויות רוצים להחליף בינוניות בהישגיות, יכול להיות רק פיתרון כפול בודד – ארנק פתוח ומאמן רעב וצעיר.
טוטנהאם, מצידה, משכפלת את ההצלחה הכבירה מהעונה שעברה. בשלהי 2015-16, הצליחו התרנגולים לעשות מחטף ארסנלי, ו"גנבו" לתותחנים את המקום השני. נשמע מוכר? ברור, שהרי גם השנה הארי קיין וחבורתו לוהטים בלבן ועושים בית ספר לונגר. וכשמדובר בחבורה צעירה ותוססת עם פוצ'טינו הספרדי החביב על הקווים, מתחברת לה קבוצה סקסית ויציבה, שחוטפת הפסד חוץ מצ'לסי ומחזירה לה בניצחון מרשים על האפס, ועושה זאת עם כדורגל עדיף שלמעשה עצר שיא מועדון של הבלוז שספרו כבר 13 ניצחונות רצופים! ארסנל, שהפסידה את שני משחקיה האחרונים בליגה (והאחרון, כמה "מפתיע", לצ'לסי) פינתה שוב את הדרך לטוטנהאם להשתלט על המקום השני. 9 נקודות הפרש מהמוליכה צ'לסי לא מבשרים טובות על סיכויי האליפות שלהם, אבל התרנגולים מביטים קדימה בביטחון רב. המעבר לאיצטדיון חדש בן 61 אלף המקומות (לעומת 37,00 כיום), העובדה שהם ממשיכים לשמור על סגל תוסס וצעיר הכולל את הארי קיין, כריסטיאן אריקסן ודלה עלי והנוף המרהיב הנשקף מפסגת הפרמייר ליג (מיד אחרי צ'לסי) מצביעים על התקדמות ויציבות שעשויים להפוך לשושלת. בטח כשאין מתחרה רצינית על המקום השני בשטח. עם ההגנה הטובה בליגה (כן כן, גם יותר טובה מזו של צ'לסי בעלת הגנת הברזל), יש סיכוי טוב שהיא תצליח לסיים עונה שנייה ברציפות כסגנית האלופה. וזה מעל ומעבר למה שיכלו לצפות לו פרנסי המועדון העונה.
מנצ'סטר יונייטד כבר איבדה מזמן את החשק לדבר על אליפות. עוד במחזור ה-4, עם ההפסד לסיטי, היה טעם חמצמץ באולד טראפורד. זהו הטעם של חילופי דורות. מוריניו הגיע כדי לשקם את ההריסות שהשאיר אחריו דון ואן חאל, והביא איתו סוללה של כוכבי ענק שכוללת את השחקן היקר בעולם כדי להחזיר עטרה מפוארת ליושנה. למרבה הצער, מוריניו וכל הערב הרב שהביא עימו היו על תקן פלסטר. השינוי צריך להיות מהותי בהרבה, ולכלול בתוכו התייחסות ליריבות. ההפסד הצורם לפפ גווארדיולה הוכיח שלא הופקו לקחים מקדימים, שלא "נבלעה" תרופה שתמנע את המכה. ניצחון בודד בששת משחקי הליגה הבאים חרץ את גורל הקבוצה. היה ברור שמוריניו הגיע זחוח מדי לפרמייר ליג שהעריך בצורה לא נכונה. זה לא מספיק להביא אוסף של שחקנים. צריך להפיח בהם רוח מחודשת, ולייצר המשכיות תוך תגובה לשינויים הפנימיים בליגה. כך הפסיד גם נגד צ'לסי, אותה מהלומה מהרביעייה של קונטה לרשת של "המיוחד", ואיבד נקודות בשלושה מתוך ארבעת קרבות הצמרת הבאים שלו. מוריניו לא הגיע לשנה. ממש כמו קלופ, הוא בא לעשות תהליך. ואם יעשה את ההתאמות הנכונות, יונייטד שלו עוד עשויה לחזור ולזלול תארים. הרי כולנו מכירים כבר את אפקט השנה השנייה של המאמן שזכה ב-8 אליפויות ב-4 ליגות שונות.
אבל האירוניה הכי גדולה העונה היא בצד התכול של מנצ'סטר. סיטי של פפ היא קבוצה חסרת אופי. היא משחקת על עיוור שיטה רובוטית שלא מתאימה לשחקניה. כן, יש לגווארדיולה קרוב לוודאי את שילוב שחקני ההתקפה הטוב בליגה. ולא, הוא אינו יודע לנהל אותם. מה שמצחיק הוא, שפפ עזב קבוצה אלופה 3 פעמים ברציפות תחתיו, קבוצה שאולי תאבד העונה את גביע האליפות לשכנה גרמנית תחת שרביטו של האיטלקי הותיק והטוב קרלו אנצ'לוטי. ואולי היה עדיף הפוך – שאנצ'לוטי יבוא לאמן את סיטי, ושפפ יישאר במקום שעשה לו כל כך טוב. מי יודע? אולי לפפ החביב יש שיעור ללמוד בפרמייר ליג. שיעור שאומר: לא כל אגוארו הוא מסי, ולא כל דה בריינה הוא רובן. במלים אחרות, צריך לדעת לבצע התאמות בכדורגל, ולא לבוא עם שיטת משחק לא מעודכנת מהבית. או, אם לנסח זאת אחרת, לא לנסות להכשיר שחקנים דרמטיים לתפקיד קומי, בלי שיש להם את החוש המתאים. פפ עומד בפני המבחן הקשה מכל המאמנים האחרים ברשימה – הוא יצטרך ללמוד לשנות את שיטת המשחק שלו ולגוון אותה. במלים אחרות, להמציא את עצמו מחדש. או, אם תרצו, להיוולד מחדש. אחרת הוא ימצא את עצמו לראשונה בקריירה מחפש לעצמו קבוצה חדשה.
והזוכה המאושר בפרס לסטר לעונת 2016-17 הוא לא אחר מאשר אנטוניו קונטה. האמת, היו לי ספקות לא קטנים באשר למינויו עוד בעודו מאמן נבחרת איטליה. היה בכך טון פופוליסטי. קבוצה שמסיימת במקום עשירי בלבד מסוגלת להיות נואשת דיה כדי לעשות משגה קשה. ובכל זאת, הרי ככלות הכל מדובר בקבוצה בבעלותו של הקיסר אברמוביץ'. שטויות והגיגי טפשות הם כמעט דבר מובן מאליו כשמדובר בהחלפת מאמנים נונשלנטית של האוליגרך הרוסי. לא כן בבחירה הנבונה של קונטה. ההצבה של האיטלקי בהגאים של הבלוז היא אולי הבחירה הכי נכונה עבורם מאז המינוי הראשון של מוריניו. קונטה ביצע כמה פעולות טקטיות עליהן כתבתי בעבר. הוא מתמודד עם כל אתגר בחינניות, ועושה הכי מעט טעויות מכל יריביו. אתם יודעים מה? זאת הדרך לזכות באליפות. קונטה נמצא בדרך הבטוחה לשם. הוא הצליח לעשות את הבלתי ייאמן – להביא את יובנטוס לפרמייר ליג ואף לבצע בה מקצה שיפורים. קשה לראות את הגברת הצעירה שלו מועדת בעתיד הקרוב.
ולסטר? היא לא מפסיקה לאבד נקודות יקרות. נקווה שהאלופה תצליח להימנע מירידה ולהישאר בליגה. אך גם אם תרד, היא יכולה להיות גאה באפקט החממה המדהים שהיא יצרה, באינפלציה החיובית יוצאת הדופן של הליגה האנגלית המעניינת והמרתקת ביותר בשנים האחרונות. אז תודה לך לסטר. תמיד נזכור את מה שהשגת. סיפור אגדה שהיה באמת.