אחד הסיפורים המעניינים של העונה הנוכחית היא ניס הצרפתית
הנשרים באדום שחור, שלא זכו באליפות מאז שנות ה-50 העליזות, נמצאים בעיצומה של עונה נהדרת עד כה ומובילים את הליגה הצרפתית, כשבין היתר הם מנצחים אימפריות כמו מונאקו (שגם היא עושה עונה אדירה), ליון ומארסיי. לעניות דעתי, ההצלחה של ניס לא נובעת מצירוף מקרים, או מזל, וגם לא מחולשתה היחסית של פ.ס.ז׳. ניס היא תוצאה של תהליך בהתהוות.
הקבוצה שמגיעה מדרום צרפת הייתה בשנים האחרונות חברה קבועה במרכז הטבלה של הליגה הצרפתית, עד העונה שעברה, בה הפתיעה והיממה את אוהדי הכדורגל הצרפתי ואולי גם את כל היבשת. המאמן קלוד פואל היה זה שניצח על החבורה באדום שחור, חאתם בן ארפה, ששנים לא הצליח לממש את הפוטנציאל ולהיות חלק מקבוצה מצליחה בגלל בעיות משמעת, מצא סוף סוף את המקום שבו הוא מרגיש בבית ונתן עונה אדירה עם 17 שערים.
כמובן שהסיפור הוא לא רק פואל או בן ארפה, לקשר ההתקפי המבריק שגדל במחלקת הנוער של ליון, היה כוח מסייע לא רע בכלל. ואלר ז׳רמן, מתיו בודמר, פול בייסה, ז׳אן מיקאל-סרי, ונסן קוזיילו, אלאסן פלאה וריקרדו פריירה הם רק חלק מהשמות שחתומים על העונה הנהדרת שניס חוותה בעונה שעברה. ההתקדמות של כל הסגל תחת שרביטו של פואל הייתה לא פחות ממדהימה, הכדורגל התוסס וההתקפי היו סימן ההיכר של ניס וכל משחק היה בגדר חוויה של ממש.
העונה הרנסנס של ניס רק התעצם. הקבוצה נקנתה בקיץ ע"י קבוצת משקיעים סיניים ואמריקאים והציפיות עלו בהתאם. אולם ההצלחה לא הביאה איתה רק בשורות טובות. ניס הייתה צריכה להתמודד גם עם לא מעט קשיים, המאמן קלוד פואל שהיה מבוקש ברחבי היבשת, חתם בסופו של דבר בסאותהמפטון. חאתם בן ארפה עזב לטובת פ.ס.ז׳, החלוץ ואלר ז׳רמן סיים את עונת ההשאלה וחזר למונאקו וגם נמפאלי מנדי שהיה הדינמו במרכז המגרש עזב לטובת אלופת הפרמייר ליג לסטר. ניס הייתה צריכה להמציא את עצמה מחדש. המאמן לוסיאן פאבר הוחתם אחרי קדנציה מוצלחת במנשנגלדבאך ומהר מאוד התחיל לעבוד, ניס החתימה לא מעט שחקנים, הבולט שבהם היה מריו באלוטלי, הילד הרע של הכדורגל האירופי, שהגיע בקול תרועה רמה מליברפול. בקבוצה חתמו גם יונס בלהאנדה שהגיע אחרי סיבוב בדינמו קייב, דאנטה הבלם הברזילאי הבינלאומי, ו-ווילאן סיפריאן הקשר המוכשר של לאנס. כמו כן ולנטין איסריק חזר מעונת השאלה טובה בסנט אטיין וריקרדו פריירה המגן הימני הפורטוגלי חתם לעונת השאלה נוספת.
מי שחשב שניס היא הבלחה חד פעמית התבדה מהר מאוד. מריו באלוטלי סוף סוף ממצה את הפוטנציאל ומצליח להשכיח לגמרי את עזיבתו של בן ארפה, ז׳אן מיקאל סרי פשוט נפלא במרכז המגרש, בלהאנדה מזכיר את ימיו הגדולים במונפלייה, החלוץ אלאסן פלאה פשוט לוהט העונה (11 כיבושים עד כה) ודאנטה מנהיג את ההגנה.
המאמן לוסיאן פאבר הפך את ניס מקבוצה מוכשרת ונחמדה לקבוצה ורסטילית וקשוחה שמצליחה להיראות טוב בכל מערך. היא מצליחה להניע כדור ולשחק התקפי מול כל קבוצה ומנגד להתגונן ולעקוץ במתפרצות כשצריך. דוגמה בולטת לכך היא המשחק נגד מונאקו, בו פאבר פתח עם באלוטלי כחלוץ יחיד בשל ההתקפה הקטלנית של היריבה. התוצאה הייתה 0:4 מוחץ ויוקרתי.
המשחק הזה מסמל בעיניי את השיפור העצום שניס חווה העונה. בעונה שעברה זו הייתה הקבוצה של בן ארפה. העונה יש כל כך הרבה כישרון ועומק בקבוצה, שבכל משחק נתון כל שחקן יכול לפתוח בהרכב, שחקנים צעירים כמו קוזיילו, בוסקגלי, ווילאן סיפריאן והבלם סאר (בן 17 !) משחקים עם ביטחון כל כך גדול שאי אפשר להבחין בכלל שמדובר בשחקנים חסרי ניסיון. הקבוצה ספגה העונה רק 12 שערים, עוד נתון שמעיד על החוזק של מוליכת הליגה הצרפתית.
פשוט כיף לראות את ניס העונה והיא ללא ספק הפתעה נעימה, ולא מדובר כאן במקריות. זהו תהליך שהתחיל אצל קלוד פואל ורק התעצם אצל לוסיאן פאבר. נותר לנו רק לקוות שזה יימשך עד סוף העונה ושנראה עוד קבוצות כאלה.