פורטוגל זוכה בתואר ראשון אי פעם, עשים ודמעות בפניו של רונאלדו ואומה שלמה שנשארה בהלם. אלה רק חלק מהדברים שאפיינו את גמר היורו המדהים של טורניר 2016 בצרפת. כמה כספים של השקעה בציפייה לחגיגות של זכייה מקומית הלכו לפח, לעולם לא נדע. אבל ב"שנת הלסטר" בספורט ממשיכים לקבל את הבלתי אפשרי כעובדה מוגמרת. פורטוגל יצאה ליורו הזה כנבחרת בינונית ואפורה, ויצאה ממנו קבוצה מגובשת עם כוכבים מתחדשים וגיבור אקשן המככב על הקווים ונוגע בלבבות של רבבות הצופים. הצרפתים שסיפקו 5 הזדמנויות בטוחות לשער ראו 4 הצלות מדהימות של פטריסיו בתצוגת השיא בקריירה דווקא בבימת הגמר האדירה ודאגו לפנק גם את המשקוף בתוספת הזמן. גמר בלי רונאלדו, מה יכולה צרפת לבקש יותר.. אבל האמת, אולי רונאלדו השפיע יותר על הקווים מאשר שהיה משפיע על המגרש. זאת תעלומה שלעולם לא תיפתר. אבל אין ספק שהקפטן הוא חלק גדול מאוד בזכייה של הנבחרת הצנועה והלוחמת של סאנטוס.
כאמור, ישנן כמה זוויות שונות על התוצאות של הגמר הזה, ועל הדברים שהביאו את פורטוגל להיות אלופת אירופה חדשה לגמרי במפת הזוכות בתולדות היורו במהדורה החמש עשרה של הטורניר:
תודה לאיסלנד – לא הרבה זוכרים את זה בשלב הזה, אבל איסלנד הייתה נדבך חשוב בזכייה של פורטוגל בגביע עם האוזניים הקטנות. היורו הפך לטורניר של שתי מחנות, מחנה הענקיות ומחנה הקטנות. בדקה השישים ושלוש, אחרי שער השוויון השלישי של כריסטיאנו מול הונגריה הייתה פורטוגל במקום השני בבית. מצב זה היה גורם לאנגליה לפגוש אותה בשלב שמינית הגמר. אז הייתה משתבצת בצד "הקשה" של ההגרלה, ואם הייתה עוברת את משוכת אנגליה פוגשת את צרפת כבר ברבע הגמר. גם אם הייתה שורדת הייתה פוגשת את גרמניה בחצי הגמר ובמקרה הכי חלומי בוויילס בגמר היורו. לא בטוח בכלל שפורטוגל הייתה צולחת את המסע של הצד הקשה של ההגרלה. אלא שבדקה ה-94 גרמו שחקני איסלנד ל"מאירסון" לשאוג אחרי שער דרמטי ממש על קו הסיום במשחק המקביל מול האוסטרים, שוב מעשה כישוף בנוסח לסטר. מה שלמעשה גרם לאיסלנד לסיים במקום השני ולעקוף את פורטוגל שירדה למקום השלישי. בכך "הצילה" איסלנד את מי שהפכה לבסוף לאלופת אירופה, אחרי שהגיעה לשיא בדיוק ברגע המתאים. מה שכמובן אולי לא היה קורה אם הייתה פוגשת את הנבחרות שציינו.
תודה לפרגי ולזיזו – רגע אחד.. התבלבלנו בעשור? האים רונאלדו הוא שחקן או מאמן? כי בגמר הזה היה קשה להגיד, אחרי שראינו את רונאלדו מתזז על הקווים כמו אחרון המאמנים, מחלק הוראות ומעודד את הקבוצה שלו כמו מנהיג אמיתי. אז בואו ניקח רגע צעד לאחור ונתחיל בהתחלה. היה היו שני פורטוגלים, רונאלדו ונאני. את שניהם לקח תחתיו אלכס פרגוסון בידיו האמונות של מלך שדים האדומים. את שניהם הוא אימן והדריך, לשניהם פתח את הדרך לתהילה. את יסודות המשחק שקיבלו אצל הסר ראו טוב מאוד בנבחרת. כשמסתכלים מקרוב על התנועות של רונאלדו על הקווים קשה שלא להבחין בתנועות של פרגוסון. האינסטינקט של הרצון לנצח, אפקט הקילר של השדים האדומים של פרגי, היה הניצוץ שהדליק את הבערה של הסלסאו וסייע לשני הכוכבים להוביל נבחרת טובה אך לא ענקית לזכייה היסטורית. מקרי? אז זהו, שלא.
גם זידאן המנהיג הראה השנה שדיבורים הם גם מעשים. את הפסיכולוגיה שלו במגרש הביא זיזו ליכולת לשנות דברים תוך כדי תנועה גם ככמאמן, דברים שהפנומן הפורטוגלי חווה בחצי השנה האחרונה מקרוב. את החיבה שקיבל מזידאן הרעיף כפליים על שחקניו והראה נחישות של כוכב בקנה המידה הגדול ביותר שקיים. יש שיגידו שמסי לא הנהיג את ארגנטינה. אבל יש מנהיגים שקטים. לא ניכנס לזה יותר מידי, אבל רונאלדו הראה משהו מיוחד, וכמו שאפשר ללמוד מטעויות של אחרים, אפשר גם לספוג מהגיאוניות שלהם. אז סלסאו, תגידי תודה לפרגי וזיזו שהיו שם גם בשבילך.
תודה לכריסטיאנו – כריסטיאנו רונאלדו. אי אפשר להתחיל לדבר על כדורגל בלי לעצור לרגע ולהרהר על הפנומן. נו טוב, תלוי באיזה מחנה אתה. אבל במקום לשאול את שאלת ההשוואה בין הפרעוש לפנומן ניגש לעניין עצמו – כריסטיאנו רונאלדו הוא אלוף אירופה פעמיים השנה. גם בלי שנרגיש, את המספרים השיג כריסטיאנו באותה דרך שבה השיג את כל מספריו – עקביות. במהלך הטורניר הפך למלך ההופעות של נבחרת פורטוגל. באופן סמלי עשה זאת תוך שהוא עובר את פיגו, ומשאירו מאחור גם כגדול שחקני פורטוגל. הוא הוסיף לכך את שיא ההופעות בטורנירי היורו. עם שמונה בישולים הוא מלך הבישולים בכל הזמנים באליפות אירופה לאומות.
גם בלי לכבוש בצרורות הוא שיאן שערי היורו יחד עם פלאטיני. גם בלי לשחק בגמר הוא היה הדמות הדומיננטית בנבחרת. וגם בלי להבריק לאורך כל הטורניר רונאלדו עשה את הדברים שהיו דרושים לנבחרת. הוא תרם בישולים, והיה איש המשחק בשני רגעי אמת – הראשון זה המשחק מול הונגריה. ברגע מטורף נראתה הנבחרת ההונגרית כמוכת שיגעון, ובאטרף התקיפה את שערו של פטריסיו כשכל מטאטא הונגרי לפתע יורה. אי אפשר להסביר את המשחק הזה. למול נבחרת הונגריה מלוכדת ושלמה התייצב רונאלדו, עם נבחרת אפורה, בלי הנעת כדור מבריקה ועם כוכבים ששמם דהה תחת השמש או עדיין לא זרח. כנגד כל הסיכויים היה צריך אותו – והוא עשה מה שצריך. במשחק אדיר של שני שערים ובישול העלה רונאלדו במו רגלו את פורטוגל לשלב הבתים. אין ממש מה להוסיף.
בחצי הגמר רונאלדו שוב הופיע למאני טיים. האיש ששיחק כבר בחמישה עשר גמרים בקריירה כבש שער מדהים כשזינק כמו חיית טרף בגובה של סל. הנחישות והדיוק הם דבר שיש למעטים, ולרונאלדו יש את זה ברגעי ההכרעה. זוהי ללא ספק השנה הגדולה בקריירה שלו, כשאת ריאל הוא מעלה בשלושער מקומיקס לחצי גמר האלופות וגם כובש את הפנדל המכריע בגמר, אחרי ששיחק כמעט שעה פצוע. והפעם הוא כבש בחצי הגמר ובישל את השער שחתם סופית את ההגעה של פורטוגל לגמר היורו. כששמים אותו עם הגב אל הקיר, וזה קרה כל כך הרבה פעמים, רונאלדו מתעלה ומפיק מעצמו את המיטב. זוהי ההתגלמות של כוכב בתנועה – לא כוכב שביט, שזוהרו חולף וקץ; אלא כוכב לכת איתן, שנמצא כאן כדי להישאר. רונאלדו חתום על הזכייה, בדיוק כפי שחתומים עליו נאני, סאנצ'ז, קווארזמה וסאנטוס, שידע להוציא מהנבחרת שלו את המקסימום בשינוי תוך כדי תנועה, תכונה די נדירה אצל מאמנים. לא פחות מכל אלה צריכה פורטוגל להביע תודה ענקית לרוי פטריסיו, שברגע האמת הציל את הסלסאו ומנע ארבעה שערים לנבחרת המארחת והפייבוריטית. וכמובן לאדר, שברגע של תשוקה נעץ את חץ האהבה שלו אל תוך הרשת הצרפתית, מעשה לסטרי לחלוטין. איזה גיבורים של איזו שנה נפלאה בספורט…
REUTERS/Carl Recine
ומה בהמשך? – למי שעדיין מתקשה לעכל את העובדה שפורטוגל היא אלופת היורו, אז הנה עוד סיבה להצלחה של הסלסאו. הנבחרת הצעירה של פורטוגל, זו שניצחה בבית 3-0 ועשתה קאמבק של 4-3 מול ישראל העפילה לפני שנה לגמר היורו. שניים משחקני הסגל ההוא שיחקו גם בסגל הנוכחי של פורטוגל הבוגרת שזכתה באליפות. אחד הוא וויליאם קרבאליו, השני ז'ואאו מאריו. יש לנבחרת הפורטוגלית עתיד. בשנתיים הקרובות ימשיך חילוף המשמרות, כשכל הצעירים יצברו ניסיון ורנאטו סאנצ'ז למשל ישחק במדי באיירן. לא יהיה מופרך להמר על נבחרת פורטוגל כאחת המועמדות להניף גם את גביע העולם בעוד שנתיים ברוסיה. כישרון יש, ניסיון יש. רק צריך שהכל יתחבר, ושימסרו לרונאלדו כדור מדויק לכיוון הריצה כמה שיותר פעמים.
