ר.ב. לייפציג הוא מועדון כדורגל בנסיקה, הדובדבן של מחלקת הספורט והפיתוח בתאגיד משקאות האנרגיה האוסטרי רד בול, שבמילניום הנוכחי החליט להשקיע בקבוצות כדורגל. לאחר שפיתחו כמה קבוצות כדורגל רווחיות ברחבי הפלנטה בזלצבורג, בניו יורק ובברזיל (ברגנטינו), הם השקיעו בקבוצה שמטרתה היא לכבוש את הטופ העולמי.
לא נחסכו הוצאות בקבוצה שנוסדה מחדש בשנת 2009 על גבי ס.ס.וו מרקרנשטאדט, קבוצה מעיירה ליד לייפציג שנרכשה ע"י רד בול, הועברה לייפציג ואימצה את הזהות החדשה והמוכרת כיום. השם שנבחר, בניגוד לשאר קבוצות התאגיד, לא כלל את השם "רד בול", מכיוון שסממנים מסחריים בסמלים ובשם אסורים בכדורגל הגרמני. במקום זאת, נבחר השם המוזר "ראזן באל שפורט", או בתרגום לעברית, ספורט כדור דשא. השם הנבחר נשמע לא הגיוני בעליל, אך ראשי התיבות שלו הם RB, שזה בעצם כמו ראשי התיבות של רד בול. זעם רב פרץ אצל קבוצות במדינה ואצל אוהדיה כאשר שברו את מוסכמת ה-50+1 הגרמנית, שמחייבת בעלות של לפחות 50% ומניה אחת יותר אצל האוהדים, ועם גב תקציבי שלא נופל מקבוצות כמו פ.ס.ז ומנצ'סטר סיטי, אבל עם השקעה במקומות הנכונים הםטיפסו בזריזות לטופ הגרמני כעבור שבע שנים. בעונתם הראשונה בבונדסליגה, סיימו השוורים במקום השני, אחרי באיירן מינכן כמובן, לאחר שהציגו כדורגל צעיר, סוחף, מהיר וקטלני. הצלחתם הרבה קרתה בעיקר בזכות הניהול, ומומלץ לכל קבוצה באירופה להתבונן בהם וללמוד איך מתנהלים בכדורגל המודרני.
שמו של האיש שסחף את הקבוצה לטופ הוא ראלף ראנגניק. אם תרצו, הפרצוף מאחורי הפרוייקט כולו. כרגע הוא מחזיק בטייטל היוקרתי "מנהל ספורט ופיתוח" בתאגיד רד בול. בשנת 2011 הוא מונה למאמן הספורטיבי של לייפציג, לאחר שהוביל את שאלקה לחצי גמר לית האלופות ולזכייה בגביע הגרמני. מוחו הקודח ופילוסופיית הכדורגל שלו הביאו לו את כינויו – "הפרופסור", ובצדק. לא פחות מהשפעה שקיבל מאנשי כדורגל ידועים בעולם, מאמנים רבים בעולם למדו והושפעו ממנו, בניהם תומאס טוכל, יורגן קלופ וגם יוליאן נגלסמן – המאמן הנוכחי הלוהט של הקבוצה הגרמנית.
מחלקות הסקאוטינג של קבוצות הכדורגל של רד בול היו תחת פיקוחו ההדוק של ראנגניק, וגילו מספר כישרונות מסחררים עבור עולם הכדורגל. סאדיו מאנה ויושוע קימיך עברו תחת שבטו של הפרופסור. אמיל פורסברג שמחזיק בשיא בישולים בבונדסליגה לעונה, נאבי קייטה שנמכר לליברפול בסכום הזוי, יוסוף פאולסן, קווין קאמפל, דאיו אופמאנקו ומתיאוס קוניה הם רק בודדים מבין לא מעט כישרונות ענק שנכנסו בשערי השוורים האדומים.
לאחרונה לייפציג החליטה לקחת את הסקאוטינג אל השלב הבא, ולשם כך הביאה את פול מיטשל לעבוד בראש מחלקת הסקאוטינג. אמנם מדובר בסקאוט בן 36 בלבד, אך עם עין חדה ביותר. הוא היה ראש מחלקת הסקאוטינג אצל התרנגולים מאנגליה, והביא למרכז הבמה שמות כמו דלה אלי, קירן טריפייר וטובי אלדרווירלד.
אז מה מתקבל כאשר לוקחים קבוצה שיודעת לפתח כישרונות, מנהל ספורטיבי מבריק וראש מערך סקאוטינג מוכשר? מקבלים מערך סקאוטינג מדויק ואימתני תוצרת גרמניה, שממצה את הפוטנציאל מכל שחקן ומתחיל להאפיל על הקבוצות הגדולות ביותר.
כאשר שחקן צעיר ומוכשר ישב בביתו ויחליט לאיזו קבוצה הוא מעדיף ללכת, והאופציות יהיו לחתום במועדון פאר עם עבר עשיר והווה מבטיח, או לבוא ללייפציג, הוא יבחר בגרמנים. דני אולמו העדיף שלא לחזור לברצלונה, קבוצת נעוריו שחיזרה אחריו בריש גלי, אלא להצטרף אל הפרוייקט המסעיר של תאגיד המשקאות הענק, והוא רק הראשון מתוך המוני שחקנים רבים ומוכשרים, שצפויים לנחות בעיר הגרמנית, אפילו גם אם זה לעונת מעבר אחת. מה שבטוח, בין אם בזכות הפרוייקט המעניין והמסקרן של התאגיד שמחלק כנפיים, בין אם בגלל הזדמנות נהדרת להתפתח כשחקן ובין אם בעקבות המון סיבות נוספות, אין ספק שר.ב. לייפציג הוא מועדון מאוד מזמין ושבעתיד הקרוב נראה בו את מיטב הכישרונות בעולם.
רוני תחזור למכללה