קשה לדבר על כדורגל נשים בימינו מבלי לדבר על הקהל. בכל זאת, הקהל הוא אחד האלמנטים החשובים בכל הספורט כולו, ורבים אף יטענו כי אין ערך לקיומו של הספורט ללא קהל אוהדיו, בין אם הם נמצאים בביתם מול הטלוויזיה או חוזים בו בעיניהם באצטדיון. אבל במקרה של כדורגל הנשים, הם משחקים תפקיד גדול יותר, עמוק יותר.
מונדיאל 2019 מהווה נקודת שיא במאבקו של הענף הזה על דבר אחד פשוט: לגיטימיות. נבחרת ארצות הברית פתחה את מסע ההגנה של על התואר בעיצומה של תביעה פדרלית העוסקת באי שיוויון בתנאים של נבחרות הגברים והנשים. זוכת כדור הזהב האחרונה (ולמעשה הראשונה), כידוע, בחרה שלא לשחק במדי נבחרת נורבגיה בעקבות המצב הזה, אפילו כשנאלצה לעמוד לפני ביקורות מבית. נבחרת דנמרק, סגנית אלופת אירופה, לא הופיעה למשחק מוקדמות המונדיאל נגד שבדיה כמחאה על תנאים מחפירים לעומת אלה של נבחרת הגברים. נבחרות צ'ילה, ארגנטינה וג'מייקה כלל לא היו קיימות לפני שנים ספורות, והנבחרת התאילנדית מתקיימת כעת בזכות עזרה של חברת ביטוח מקומית.
היחס המזלזל מצד ההתאחדויות המקומיות וכמובן מצד פיפ"א הוא לא רק לנשים עצמן, אלא לענף כדורגל הנשים כולו. כמו אלה שאחראים להוצאת כדורגל הנשים מהחוק בחצי הראשון של המאה הקודמת, האחראים על הכדורגל בעולם ובמדינותיו עד היום מנסים לדאוג שכדורגל הנשים יישאר כמה שפחות רלוונטי. אבל אי אפשר לנצח קידמה, אי אפשר לעצור שינוי, ומונדיאל 2019 ממחיש זאת נהדר.
הטורניר משודר ברשתות הבכירות ביותר של מדינות העולם ונצפה על ידי עשרות מיליונים. הפארק דה פרנס, אצטדיונה של פ.ס.ז' בשאר עונות השנה, התמלא כמעט לחלוטין למשחק הפתיחה של הטורניר ולאחר מכן למפגש בין נבחרת ארה"ב לנבחרת צ'ילה. אבל אלה לא רק המספרים – זו גם ההתנהגות, אופי הקהל. לא רק שההולנדים צבעו את הערים הרלוונטיות בצבע הרלוונטי, הם עודדו ללא הפסקה באצטדיון ואפילו שרקו בוז ליריבה קמרונית על התנהגותה על המגרש. התקשורת לא מקלה על שחקניות שלא עומדות בציפיות, ואוהדי הכדורגל ברחבי העולם התאחדו כולם בקול זעקה לנוכח שערוריות שיפוט לא מעטות במהלך הטורניר. הקהל לא רק מגיע או צופה בהמוניו – הוא מושקע רגשית בכדורגל הנשים כאילו היה, ובכן, מה שהוא. כדורגל.
מונדיאל הגברים השמיני התרחש בשנת 1966, וכלל את אחד הרגעים האייקונים בהיסטוריית המשחק. במידה מסויימת ניתן לומר שכדורגל הנשים ב-2019 נמצא באותו מקום בו כדורגל הגברים היה ב-1966. משמע, יש לו עוד הרבה מאוד לאן להתקדם. מצד שני, ממש ברגעים אלה הוא בונה את המורשת שלו. עשרות מיליונים כבר עמוק בפנים, והרגעים הגדולים באמת נמצאים לפנינו. עוד לא מאוחר להצטרף. למעשה, זה בדיוק הזמן.
Wij houden van Oranje ??#OnzeJacht #NEDCAN pic.twitter.com/NERnEjXOcG
— OranjeLeeuwinnen (@oranjevrouwen) June 20, 2019
האבטיפוס
לנבחרת צ'ילה בזמן שירת ההמנונים ישנו מראה ייחודי. ההמנון הצ'יליאני ארוך מדי עבור תקנות פיפ"א – מה שיוצר מחזה מיוחד בו השחקניות והקהל שרים את שאר ההמנון ללא המנגינה. אבל לא רק זה גורם לנבחרת צ'ילה להיות שונה באופן אחר מכל נבחרת אחרת במונדיאל 2019.
כבר כשהשחקניות עולות למגרש, ובמיוחד כשהן מסתדרות בשורה עם יריבותיהן ושופטות המשחק, קשה לטעות בזיהוי הכוכבת הגדולה של נבחרת צ'ילה. עם סרט הקפטנית על הזרוע והמספר 1 על הגב, כריסטיאן אנדלר עומדת בגובה של כראש מעל כולן ומשדרת ביטחון ועוצמה שקשה לפספס.
תפקיד השוער, בנוסף לשילוב בלתי רגיל של גובה, רפלקסים ואתלטיות, דורש ביטחון עצמי מופרז גם כשאין לו שום הצדקה. את ההצדקה מרוויחים אחר כך – ולמרות הקשיים והפציעות שעברו על אנדלר בשלבים המוקדמים של הקריירה שלה, היא הצליחה לעשות זאת ובגדול. אחרי שנה אדירה בולנסיה הגיעה אנדלר לעיר האורות, כחלק מהמאמץ של פ.ס.ז' לנסות ולהשיג את אימפריית כדורגל הנשים האירופי, ליון. מהר מאוד הפכה אנדלר גם לשוערת הטובה בצרפת, גם לפני שוערת ליון ונבחרת צרפת המוערכת, שרה בוהאדי. בשבועיים האחרונים היא כבר הספיקה לסובב הרבה ראשים נוספים, כאשר החזיקה את שבדיה ללא שער עד לדקה ה-82, נתנה מחצית שנייה מהסרטים מול ארה"ב, ויש שיגידו שאפילו נכנסה לראש של קרלי לויד בדרך לקבלת פרס השחקנית המצטיינת של המשחק מטעם פיפ"א, למרות הפסד 3:0.
כדורגל הנשים עדיין נמצא בחיתוליו בכל הנוגע להתפתחות היכולות הטכניות וגם הפיזיות של השחקניות. מכאן, קל להבין שתפקיד השוערת, אולי הקשה מכולם בכדורגל, הוא גם זה שנשאר הרבה מאחור בכדורגל הנשים. גם בטורניר הנוכחי, שכלל תצוגות שוערות נפלאות, ראינו במקביל טעויות גדולות שהפכו לשערים מתסכלים לצפייה. שערים שממחישים בדיוק כמה נדירה היא כריסטיאן אנדלר בשנת 2019.
מרוב ההתעלמות מענף כדורגל הנשים בצ'ילה בפרט ובדרום אמריקה ככלל, עד שהגיעה לתיכון אנדלר כלל לא ידעה שישנן נשים שמשחקות כדורגל מקצועני. כילדה לאב גרמני, המודל לחיקוי שלה היה אוליבר קאן. היום, בתור האישה הראשונה שהצעידה והנהיגה נבחרת צ'יליאנית למונדיאל, אנדלר לא רק שמה את כדורגל הנשים על המפה, אלא גם קובעת עובדות בשטח. בקרוב היא תפתח את אקדמיית הכדורגל לבנות השלישית שלה בצ'ילה. היא לא רק נותנת לילדות צעירות אפשרות לשחק כדורגל. בפועלה על המגרש ומחוצה לו, היא גם יוצרת את האפשרות שאולי, רק אולי, המודל לחיקוי של הילדה הצ'יליאנית הבאה שתרצה להיות שוערת תהיה כריסטיאן אנדלר.
ואולי, אפילו יותר משהיא החבילה המלאה לעמדת השוערת וכישרון נדיר לזמנה, ויותר משהיא מודל לחיקוי ודמות שקשה להפריז בחשיבותה לכדורגל הצ'יליאני, אנדלר היא חלק חשוב לעתיד של כדורגל הנשים. אמנם הענף נמצא הרחק מאחור ביחס למקבילו הגברי, אבל הוא מתפתח בקצב מהיר הרבה יותר – וזה נכון כפליים לעמדת השוערת. עם ההתקדמות של הענף ועם הגידול המשמעותי הצפוי במאגר השחקניות, כמו גם העלייה הצפויה ברמת אימון השוערות, יהיה הרבה יותר קשה לשוערות להגיע רחוק באמת ללא השילוב של המימדים, היכולות האתלטיות, המנטליות ואולי גם משחק הרגל הדומה לזה של אנדלר. לא רק שכריסטיאן אנדלר היא אחת מיחידות סגולה שמקדימות את זמנן, היא יכולה להוות אבטיפוס של ממש לעתיד של עמדת השוערת.
לפחות לעתיד הקרוב, לשאר הטורניר, תצטרך אנדלר להעביר את המקל לבאות בתור. ככה זה כשאת שוערת; אנדלר לא יכולה גם להבקיע שערים, ובניגוד למנואל נוייר, היא גם לא בועטת פנדלים. למזלנו, יש על מי לסמוך בשער של הרבה נבחרות שכן עלו. קארן בארדסלי קינחה שלב בתים טוב של אנגליה עם כמה הצלות מרשימות משלה, השוערת הסינית בת ה-21 פנג שימנג החזיקה מצויין את השער הסיני נגד ספרד וגרמניה, ועדיין לא ראינו שוערות כמו שרה בוהאדי, אלמוט שולט או אליסה נייהר נבחנות באמת. מה שבטוח – את החלק שלה לכדורגל הנשים, לפחות לשנה זו, אנדלר כבר תרמה, ותמשיך לתרום לשנים הבאות.
הזדמנות של פעם בחיים
- אפשר לסלוח למי שפחות מעורה בענף כדורגל הנשים בזמן שגרה, אם יחשוב שהמעבר של ג'קי חרונן ממועדון הנשים העצמאי FFC פרנקפורט לקבוצת הנשים של אימפריית הכדורגל מנצ'סטר יונייטד הוא התקדמות משמעותית. בכל זאת, זה נכון – אבל פחות עבור חרונן, ויותר עבור מנצ'סטר יונייטד עצמה. הסניף החדש של השדים האדומים חגג באביב האחרון עלייה לליגה הראשונה באנגליה, והצטייד בהתאם בקשרית הנפלאה בת ה-24, שתהיה השחקנית הטובה בסגל בפער גדול בעונה הבאה. אין ספק שחרונן הייתה כישרון מוכר גם לפני המונדיאל, אבל בטורניר הזה היא ביססה עצמה באופן חד משמעי בתור המנוע של הנבחרת ההולנדית. בטורניר בו ליקה מרטנס מקבלת את מלוא תשומת לב ההגנות ושאניס ואן דה סאנדן לא נמצאת במיטבה, חרונן היא זו שמצליחה להפעיל אותן מספיק כדי שהשלישייה ההתקפית של הולנד תצליח להוציא לפועל כמצופה ממנה. יונייטד ידעה כבר בעת סיכום העסקה שחרונן תשדרג אותה, אבל לא בטוח שלפני המונדיאל הזה היא ידעה בדיוק עד כמה. כעת, עם תפקיד הכוכבת הראשית, חרונן יכולה לפתוח עוד יותר מהפוטנציאל שלה ולהוביל את יונייטד רחוק מהצפוי.
- אם חרונן היא המנוע של נבחרת הולנד, שרה דבריץ היא היא גם השלדה, ההגה והגלגלים של המאנשאפט. את הקריירה שלה החלה דבריץ כשחקנית אגף מוכשרת ומבטיחה עם זריזות, שליטה בכדור, מסירה ובעיטה שלא יביישו גם את שחקניות האגף הטובות בעולם, אך מאז מונדיאל 2015 הפכה דבריץ למעין נשק סודי. היא ביצעה המרה לתפקיד קשרית האמצע, ובנוסף ליכולות ההתקפיות הנהדרות שלה, היא מסוגלת לעשות את כל העבודה השחורה כדי לשחרר שחקנית אדירה בזכות עצמה, דז'ניפר מארושן, לעשות ככל העולה על רוחה. מארושן היא אמנם בלתי ניתנת להחלפה, אך הפציעה שהשביתה אותה לשלב הבתים ואולי יותר מכך הייתה ההזדמנות היחידה של שרה דבריץ להראות למה היא מסוגלת. כעת, הפכה דבריץ משחקנית שמסוגלת לעשות הכל לאחת שבאמת עושה הכל. העבודה ההגנתית עדיין שם ובגדול, אבל דבריץ הוסיפה למאזנה גם שני שערים כולל שער הניצחון הקריטי על ספרד – וזכתה בפרס השחקנית המצטיינת בשני המשחקים האחרונים בשלב הבתים. אין ספק שנבחרת גרמניה נמצאת בידיים טובות בהיעדרה של מארושן – ואם לא הייתה נפצעת, כנראה שלא היינו יכולים להנות משרה דבריץ בצורתה הסופית.
- אם זו הייתה אליפות העולם בכדורסל, נבחרת ארצות הברית הייתה לוקחת אותה מבלי להזיע. ג'יל אליס היא המאמנת היחידה ששיתפה את כל עשרים שחקניות השדה שלה, ולא נראה שארה"ב באמת נחלשה באף פרק זמן בשלב הבתים. מדובר בנבחרת העמוקה בטורניר ללא ספק כלל, ונראה שיש לה שחקנית לכל מצב והרכב לכל רעיון. ג'יל אליס יכולה בכל רגע נתון לבחור בין האתלטיות של קריסטל דאן להגבהות הנהדרות של טיירנה דייוידסון, בין היכולות המגוונות של אלכס מורגן ליכולות המגוונות לא פחות של כריסטן פרס, בין הקסמים של טובין הית' לזריזות השד של מאלורי פיו. ג'ולי ארץ יכולה לשחק בכל עמדה שתצטרך, ואם חפצה נפשה של אליס בכדורים ארוכים לרחבה, המפלצת האתלטית (שגם יכולה לזרוק כדורי חוץ לרחבה!) ג'סיקה מקדונלד עומדת לרשותה. הטורניר הזה הוא ההזדמנות של כל האמריקאיות לזרוח – כולן פשוט מספיק טובות, והן פגשו יריבות קלות מספיק כדי לאפשר להן לעשות זאת. אבל אנחנו לא בכדורסל, ולבסוף אלה שיקבעו את אלופת העולם יהיו בין 11 ל-15 שחקניות שיכולות לשחק במשחק נתון. ולא בטוח שאותן 11 עד 15 ינצחו את אלה שיעמדו מולן בצד הצרפתי, או האנגלי, או ההולנדי, במשחק נתון.
אז מה מחכה בהמשך?
- את שלב שמינית הגמר תפתח הנבחרת הנורבגית הקשוחה שעשתה חיים קשים גם לצרפת, מול הנבחרת שלאחר משחק וחצי בשלב הבתים הייתה גמורה – והיום רוכבת על גלי המומנטום שיכולים לקחת אותה עד לגמר. נורבגיה – אוסטרליה, שבת 22:00
- עם או בלי מארושן, נבחרת גרמניה הוכיחה שהיא מסוגלת לפרק כל נבחרת שהיא צריכה. ניגריה עשויה להיות יריבה קשה יותר מדרום אפריקה, והעלייה של הסופר פלקונס בשנייה האחרונה של שלב הבתים ללא ספק הכניסה בהן השראה. האם זה יספיק מול הגרמניות? גרמניה – ניגריה, שבת 18:30
- נבחרת קמרון הצליחה להשיג, בבעיטה האחרונה של המשחק מול ניו זילנד, עלייה שנייה רצופה לשמינית גמר המונדיאל. אבל נבחרת אנגליה תגיע סוף סוף במלוא עוצמתה למשחק שמינית הגמר, ומדובר בפייבוריטית ברורה שצפויה לפחות לשחזר את המקום השלישי מהטורניר הקודם. אנגליה – קמרון, ראשון 18:30
- נבחרת ברזיל נמצאת אמנם בחילופי דורות קשים, כאשר הגיעה למונדיאל בכושר נורא ואיום. אבל גם בעזרת מרתה, שכידוע הפכה לבת האדם שכבשה הכי הרבה שערים במונדיאל, היא מצאה את עצמה שוב. המפגש הקשה מול המכונה הצרפתית יקבע אם האגדה של מרתה תימשך, או תסתיים בכבוד. צרפת – ברזיל, ראשון 22:00
- למרות השיפור העצום של הנבחרת הספרדית בשנים האחרונות, ולמרות היכולת המופלאה של ג'ני הרמוסו, האדומות לא הרשימו מספיק בדרך לשמינית גמר ראשונה בהיסטוריה שלהן. הן יצטרכו להביא את משחק חייהן כנגד האלופה המכהנת, וגם זה עלול לא להספיק. ספרד – ארה"ב, שני 19:00
- כריסטין סינקלייר עדיין רודפת אחרי שיא הכיבושים בנבחרות, ואם דווקא נגד הולנד היא כבשה לראשונה בטורניר, למה שלא תכבוש גם נגד שבדיה? זהו קרב הגנות, אסור להתבלבל, אבל גם בצד ההתקפי ישנן כמה שחקניות מלהיבות במיוחד בשני הצדדים. שבדיה – קנדה, שני 22:00
- ההפתעה של הטורניר, או לפחות של שלב הבתים, ניצחה בגדול את בית ג' שכלל את ברזיל ואוסטרליה. זה סידר לנו מפגש בין שתי נבחרות שהיו אנדרדוג בכל משחק אחר בערך, אך כעת אחת מהן תהיה ברבע הגמר. איטליה – סין, שלישי 19:00
- שלב שמינית הגמר ייסגר עם שחזור המשחק מ-2015, אז יפן ניצחה נבחרת הולנדית צעירה, תוססת ולא מוכנה בתוצאה 2:1. הפעם פוגשות היפניות נבחרת צעירה, תוססת ומוכנה לכל אתגר, שמועמדת ללכת עד הסוף – גם אם סגנית האלופה עומדת מולה. הולנד – יפן, שלישי 22:00
