לפני פחות משבועיים פרסם מגזין הכדורגל הצרפתי המפורסם "פראנס פוטבול" את דירוג המאמנים הגדולים בכל הזמנים. את המקום הראשון תפס רינוס מיכלס, אבי הטוטאל פוטבול ההולנדי. לאחריו דורג סר אלכס פרגוסון האגדי ובמקום השלישי ניצב לו אריגו סאקי. סאקי הקדים שמות של אגדות בעבר ובהווה כגון: יוהאן קרויף, פפ גוארדיולה, ביל שאנקלי, קרלו אנצ'לוטי, ואלרי לובנובסקי ועוד רבים וטובים שהשאירו חותם משמעותי בכדורגל העולמי. ב-1.4 יחגוג סאקי 72 אביבים וזו הזדמנות נהדרת להיזכר בנקודות הציון המשמעותיות ובדרך המרתקת שעבר המאמן האיטלקי לאורך הקריירה המרשימה שלו.
סאקי, מפתיע או לא כלל לא היה שחקן כדורגל מקצועני והוא שיחק רק בקבוצות חובבים איטלקיות : פוסיגנאנו ובלאריה. עיסוקו העיקרי של סאקי היה מוכר נעליים וזה היה מקצועו עד שהפך להיות מאמן ראשי.
בשנת 1984 שהוא בן 36 בלבד החל את קריירת האימון שלו בקבוצת רימיני מהליגה האיטלקית השלישית וכמעט הצליח להעלות אותה לליגת המשנה. לאחר מכן התמנה למאמן פארמה ושם החלה הפריחה שלו באיטליה ובכלל. גם את פארמה קיבל סאקי כאשר זו הייתה בליגה השלישית והצליח כבר בעונה הראשונה להעפיל עם הקבוצה ליגה ועונה לאחר מכן התמודד על העלייה לליגה הראשונה. נקודת המפנה מבחינתנו של המאמן האיטלקי היו מפגשי הגביע מול מילאן הגדולה. קבוצתו הצנועה של סאקי מליגת המשנה היממה פעמיים את האימפריה המילאנזית בתוצאה 1:0 וסאקי הרשים מאוד את נשיא המועדון סילביו ברלסקוני שהחליט להחתים אותו בשנת 1987 כמאמנה הראשי של מילאן.
התקופה בה אימן סאקי במילאן נחשבת לאחת מתקופות פורצות הדרך בכדורגל העולמי בכלל ובכדורגל האיטלקי בפרט. סאקי הפך את החשיבה של הכדורגל האיטלקי מכדורגל שהתמחה והתמקד בהגנה, הסתגרות, חוסר יוזמה ומחסור בגולים לכזה שמחפש את היצירתיות, את התשוקה, משחק הלחץ ומקדש את משחק ההתקפה. ההתחלה של סאקי והנחלת הסגנון ההתקפי לא הייתה פשוטה כלל וכלל ואף נשמעו קולות לפטרו לאחר מספר מחזורים אך המאמן קיבל גיבוי חסר תקדים מברלסקוני שהצהיר תחת כל עץ רענן ובעיקר לשחקני הקבוצה שסאקי פה כדי להישאר, הרבה אחריהם. סאקי בעצם היה זה שהביא לכדורגל האיטלקי את האלמנטים של הכדורגל ההולנדי המופלא משנות השבעים המוצלחות. משחק הלחץ, המסירות הקצרות, הקרבה של השחקנים זה לזה והגישה ההתקפית היו עמודי הטווח של מילאן שהשפיע על הכדורגל האיטלקי כולו. האלמנט הברור ביותר בו ניתן לראות את השינוי הוא העלייה הדרמטית בממוצע השערים בכדורגל האיטלקי בשנים בהן סאקי אימן את מילאן (מ1.92 ל2.29 ממוצע למשחק!). שחקניו של סאקי באותן שנים מספרים כי על מנת ליישם את הטקטיקה החדשנית של המאמן היו נדרשים השחקנים לאימונים מייגעים ושעות על גבי שעות של תרגול טקטי, פיזי ומחשבתי כדי להגיע לרמות אותן דרש מהם סאקי. בין השחקנים אותם טיפח סאקי והביא לקבוצה היו שחקני הבית של מילאן (מאלדיני לדוגמא) שחקני חיזוק כמו אנצ'לוטי אך מעל כולם זרחו שני שמות : רוד חוליט ומרקו ואן באסטן ההולנדים. סאקי וברלסקוני קצרו את ההישגים כבר בשנה הראשונה בה זכו באליפות לאחר תשע שנים. שנה לאחר מכן הגיע לקבוצה הולנדי נוסף, פרנק רייקארד שהמשיך את המגמה שאותה הנחיל סאקי במילאן. בשנה זו הגיעה ההתפוצצות של מילאן בגביע אירופה לאלופות בשני משחקים היסטוריים שבעצם שיקפו את הכדורגל ואת המהפכה שערך סאקי בקבוצה ובאירופה כולה. הניצחון בגומלין חצי הגמר 5:0 על ריאל מדריד היה היסטורי ולאחריו הגיע הגמר הבלתי נשכח מול סטיאווה בוקרשט שם ניצחו 4:0 וזכו בגביע אירופה. שנה לאחר מכן ההצלחה של הקבוצה נמשכה בזכייה שנייה ברציפות בגביע האירופאי. סאקי הצליח להנחיל בחניכיו שיטה וגישה חדשנית למשחק שקצרה שבחים והצלחות חסרות תקדים.
שנה לאחר מכן עזב סאקי את המועדון המילאנזי לנבחרת איטליה על מנת להביא את ההצלחה וההישגים מהרמה הקבוצתית גם לרמה הלאומית. המשימה העיקרית של סאקי בנבחרת הייתה מונדיאל 1994. גם את המונדיאל שנערך בארצות הברית התחיל סאקי בצליעה עם הפסד לנבחרת האירית ועלייה מקרטעת משלב הבתים (לאחר שבמהלך שלב הבתים אף עלו קולות לפטר את סאקי מהנבחרת). אך המשך הטורניר היה כבר אופרה אחרת עבור האיטלקים. סאקי הוביל את הנבחרת בכיכובו של רוברטו באג'יו האגדי לניצחונות על ניגריה, ספרד ובולגריה עד להגעה לגמר מול ברזיל. גמר 1994 היה קורע לב עבור נבחרת איטליה שהפסידה בפנדלים לברזילאים שאת הפנדל המכריע החטיא אותו באג'יו שלקח במו רגליו את הנבחרת עד לשלב המכריע. סאקי סיכם תקופה מוצלחת בנבחרת הלאומית בה הצליח להטביע חותם משמעותי אך לא הגיע לארץ המובטחת ולשים את היד על תואר ברמה הלאומית מה שהשאיר גם טעם מעט חמוץ בסופו של דבר. סאקי עוד המשיך עם הנבחרת ליורו 1996 אך הודח בשלב הבתים וסיים את תפקידו בנבחרת.
לאחר הקדנציות המוצלחות במילאן ובנבחרת המשך הקריירה של סאקי הייתה פחות מוצלחת. אמנם הצליח להטביע חותם ולהיות דומיננטי גם במקומות הבאים שעבד (פארמה, אתלטיקו מדריד) אך מבחינה הישגית הקבוצות שלו לא נחלו הצלחות ולכן גם עבד שם בתקופות קצרות משמעותית ממה שהיה רגיל. נסיון נוסף מעניין של סאקי היה בשנת 2004 שמונה להיות המנהל המקצועי של ריאל מדריד על ידי פלורנטינו פרז. אך גם באימפריה הספרדית סאקי לא הצליח להצעיד (יחד עם המאמן) את הקבוצה להישגים משמעותיים וסיים את תפקידו מוקדם מהצפוי.
סאקי כפי שראינו לא זכה בהמון תארים או אימן עשרות שנים בטופ של הכדורגל העולמי אבל ההשפעה שלו על המשחק שאנו כל כך אוהבים היא דרמטית. הסגנון אותו הביא למילאן ואיטליה בסוף שנות ה-80 היה בשורה לכדורגל העולמי בכלל. משחק הלחץ, מלכודות הנבדל, שיטת ה4-4-2 ההתקפית, חוק ה-25 מטרים (המרחק המקסימלי בין השחקן הקדמי לאחורי ביותר במערך) ועוד אלמנטים רבים ומשמעותיים שהם בעצם הבסיס לכדורגל שאנו רואים ומתענגים עליו בעשרים השנים האחרונות כל אלו הגיעו מפילוסופיית הכדורגל של הגאון האיטלקי. מאמנים רבים מעידים על עצמם ככאלה ששאבו השראה וינקו את הידע שלהם מהכדורגל הגדול של סאקי. פפ גוארדיולה, קלאודיו ראניירי, ז'וז'ה מוריניו, יורגן קלופ וקרלו אנצ'לוטי זו רק רשימה מצומצמת של אגדות כדורגל שהעידו על עצמן שסאקי היה מעין הגיבור המיתולוגי והאב הרוחני שלהם.
אריגו סאקי הוא מגדולי המאמנים בכל הזמנים. ששאלו אותו מה ייחד את מילאן הגדולה שלו שהביא אותו ואת הכדורגל שלו לשיא פריחתו אמר שהקבוצה הייתה כל כך טובה כי שיחקו בה שחקנים גדולים ומקצועניים שנהנו להיות ביחד ולעשות כיף. ואולי זה מה שאנחנו צריכים לקחת איתנו מהמורשת של סאקי שהכדורגל מטרתו היא קודם כל לבדר ולגרום לצופים הנאה, משהו שיבריח אותם מצרות היום יום ויספק להם 90 דקות של כיף ואושר. שהמטרה הזו נמצאת מול העיניים של המאמנים והכדורגלנים גם מוכר נעליים יכול להפוך תוך כמה שנים לגאון כדורגל.
