בגיל 27 (מחר) עומד קיירי אירווינג בצומת משמעותית בקריירה שלו. הרכז המוכשר יצטרך להחליט האם נשאר בקבוצתו הנוכחית, בוסטון סלטיקס או שמחפש אתגר אחר בו יוכל להוביל קבוצה בצלמו או אולי בכלל להצטרף לחברו והפרטנר שלו לעונת האליפות בקליבלנד, לברון ג'יימס.
"ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ (לפעמים יותר לפעמים פחות) ביקרו" (מגילת אסתר)
קיירי הגיע לליגה לפני 8 שנים ונבחר ראשון בדראפט 2011 על ידי קליבלנד שם שיחק שש שנים ברציפות. בשלוש השנים הראשונות קיירי היה השחקן הבולט של הקבוצה מאוהיו אך לא הצליח אפילו לדגדג את הכניסה לפלייאוף. הכל כמובן השתנה עם הגעתו של לברון ג'יימס לקבוצה ויחד עם קיירי וסוללת השחקנים שהגיעה לצידם הובילו את הקבוצה במשך שלוש שנים ברציפות לגמר שם נפגשו שנה אחר שנה מול המכונה המשומנת של גולדן סטייט. קיירי שפספס את סדרת הגמר הראשונה בגלל פציעה טראגית בברך (ד"ש מדיוויד בלאט) הגיע לשיא שנה לאחר מכן שהוביל עם לברון את הקאמבק ההיסטורי מפיגור 3:1 בסדרה לניצחון דרמטי 4:3 כולל שלשת הניצחון שלו שהפכה לאחד מהרגעים הגדולים בספורט האמריקאי בשנים האחרונות. דווקא לאחר שלוש שנים מוצלחות קליבלנד וקיירי החליטו להיפרד. על פי הדיווחים ברשתות האמריקאיות הבקשה הגיעה מצדו של אירווינג שלא רצה לנגן כינור שני ל"מלך", לברון ג'יימס. השנתיים של קיירי בקבוצה הירוקה מבוסטון עד כה לא מהווים הצלחה מסחררת בלשון המעטה. בעונתו הראשונה קיירי נפצע לקראת סיום הליגה הסדירה ודווקא בלעדיו בוסטון הצליחה להגיע לגמר המזרח שם נעצרה על ידי קליבלנד. השנה הנוכחית רוויה בלא מעט עליות ומורדות, דיווחים על חוסר שביעות רצון הדדי גם של השחקן וגם של המועדון. בוסטון ממוקמת במקום החמישי בלבד במזרח ובעיקר יש תחושה שמשהו בדינמיקה בין כל הצדדים לא מצליחה להתרומם ולהביא את בוסטון למקומות אליהם המועדון מצפה בייחוד לאחר עזיבתו של לברון את המזרח. וכאן שוב חוזרת השאלה ששאלנו בהתחלה, מה הצעד הבא הנכון עבור קיירי?
חשוב לזכור שקיירי בקיץ מחזיק באופציה להשתחרר מהחוזה כך שבעצם המפתחות בידיים שלו אך להחלטה חשובה ומשמעותית שכזו יש לא מעט גורמים שיכולים להשפיע על אופן קבלתה.
"ויגור זאב עם כבש"? (ספר ישעיהו)
ראשית יש להבין את הקבוצה בה נמצא כיום קיירי. אירווינג בחר לעזוב את קליבלנד כאמור כי רצה להגיע לקבוצה בה יהיה השחקן הבולט והמוביל אך הוא הגיע לקבוצה שהמאפיין העיקרי שלה בשנים האחרונות הוא הקבוצתיות והעובדה שאין בהכרח שחקן מעל הקבוצה. די להזכיר את הסגל המאוזן והאיכותי של הקבוצה בו בין היתר נמצאים : היוורד, טייטום, בראון, סמארט, הורפורד ועוד לא מעט שחקנים שמהווים יותר מכל תלכיד חזק ובריא. לתוך הדינמיקה הבריאה שקיימת בבוסטון קשה לכל שחקן, אלא אם קוראים לך לברון ג'יימס, להפוך להיות גדול יותר מהקבוצה והסיפור המרכזי בה שכן הקבוצתיות היא חזות הכל. מאמן הקבוצה, בראד סטיבנס מקבל הרבה קרדיט על הפיכתה של הקבוצה לחבורת לוחמים, כאלה שלא מוותרים לרגע ולא נשברים ומאופיינים בהגנה החזקה והאגרסיבית שמביאה להם לא מעט ניצחונות והישגים. קיירי בסוג המשחק שלו לא עונה על שני הדברים הנ"ל. המשחק שלו מאוד סוליסטי, מרובה אמנם במהלכים וירטואוזיים לא פעם אך גם יכול להפוך להופעת יחיד על הפרקט ופחות לשתף את שאר שחקני הקבוצה. משחק ההגנה של קיירי גם הוא לא מהמשובחים ונראה שלא קורץ מהחומרים אותם מחפש סטיבנס בשחקניו. סטיבנס, המאמן המוערך מדבר הרבה על הצניעות אותה הוא רוצה לראות בשחקניו ואת היעדר האגו שהוא דורש מכלל שחקני הקבוצה ללא קשר למספר השנים שמשחק או מספר המיליונים שנכנסים לו לבנק. הסיפורים והקולות שנשמעו במהלך העונה מחדר ההלבשה בגארדן מעידים על הקשיים בחיבור בין קיירי לשחקני הסגל (קיירי לא פעם ביקר אותם גם במהלך משחק וגם לאחריו). המועדון יצטרך לבחור את מי הוא רוצה לשים כפנים של המועדון בשנים הקרובות ואצל מי לשים את המפתחות להובלת הקבוצה – האם אצל קיירי המוכשר בצורה בלתי רגילה אך מביא עמו גם קשיים והתנגשויות או בצוות הצעיר של הקבוצה : טייטום, בראון, סמארט ורוזייר.
"כל המחזר על הגדולה גדולה בורחת ממנו וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו" (תלמוד בבלי)
אך שמנסים להבין מה יעלה בגורל הסיפור המרתק הזה בין קיירי לבוסטון צריך רגע לנסות להבין מה קיירי רוצה. אנו נמצאים כיום בעידן בו כל הזמן נעשות השוואות בין שחקנים, דורות, קבוצות וכו'. קיירי רוצה בעיניי קודם כל להיכנס כשחקן לגיטימי בדיונים על השחקנים הגדולים של הדור האחרון ויותר מכך. הדיונים הללו מסתכמים בסופו של דבר למספרים, טבעות אליפות, גמרים, רגעים מכריעים, סלי קלאץ' וההשפעה של שחקן על הליגה ועל המועדון בו שיחק בשנותיו הגדולות. קיירי מבין שכדי להיכנס לדיונים אלו הוא חייב להביא את עצמו למצב שהוא בקבוצה שיכולה להיאבק על האליפות בכל שנה ולהתקרב כמה שיותר למספר הטבעות של אותם שחקנים שהוא שואף להיות מושווה אליהם. זו הסיבה בעיניי שהשם של לברון ג'יימס שוב נקשר לאיחוד עם קיירי. בפעם האחרונה ששניהם שיתפו פעולה הם הצליחו כאמור להגיע שנה אחרי שנה מרחק נגיעה מצלחת אליפות. לברון כמו קיירי רוצה עוד אליפות שיקעקעו את שמו עוד יותר כאחד הגדולים אי פעם וחיבור בין שניהם יכול לשרת את שני הצדדים. כך שנראה שהמאבק פה הוא בין האגו לרציונל מבחינתו של קיירי. הרצון להוביל קבוצה, להיות הפרצוף של המועדון לשנים קדימה או לוותר על האגו ולהצליח לשתף פעולה עם כוכבים נוספים על מנת לרשום את שמו בהיכל התהילה במרוצות השנים.
הקבוצה החמה ביותר שנקשרת בשמו של קיירי היא ניו יורק ניקס. האימפריה הדועכת מהתפוח הגדול שואפת (כבר עשרים שנה) לחזור לימיה הגדולים ורואה בקיירי דמות שיכולה לצד שחקנים נוספים לעשות זאת. בקיץ שבו עתידים להיות לא מעט שחקנים בכירים חופשיים קיירי יוכל למצוא את עצמו בקבוצת כוכבים נוספת בניקס וזה אתגר שיכול לענות לו גם על הרצון מצד אחד להוביל קבוצה גדולה כמו הניקס אך גם יצטרך להתעלות מעל האגו ולמצוא את הדרך להיות שותף של כוכבים בכירים במידה כמובן ויצטרפו אליו.
קיירי נמצא כעת בתחילת הפיק של הקריירה מבחינת יכולותיו המנטליות, האתלטיות והמקצועיות כספורטאי. גיל 27 אליו ייכנס מחר אמור להביא עמו את השנים הטובות ביותר עבורו ולכן ההחלטה אותה עתיד לקחת כל כך משמעותית ותשפיע ככל הנראה על הדרך בה נזכור את קיירי. הכוכב המוכשר לטעמי צריך לעזוב את בוסטון במהלך שייטיב עם שני הצדדים (בוסטון לדעתי אפילו צריכה לסמן לו את הדרך החוצה ונראה שלסטיבנס זה ברור מאליו) שכבר לא יכולים לראות אחד את השני ולמצוא לעצמו בית חדש במזרח (כי מהמערב יהיה לו הרבה יותר קשה להגיע לגמרים) ולייצר אפילו קבוצת כוכבים במועדון אותו יוכל להצעיד (תוך כדי ויתור על האגו) לגבהים אותם רצה ודמיין כנער ממכללת דיוק אי שעם בתחילת העשור.
